פנים מאירות חלק ג כה

א"כ ממה נפשך אם נהפכו המים לטעם יין א"כ ראוי לברך גם ברכה אחרונה מעין ג' ואם אין בהם טעם יין איך תיקנו רבנן לברך עליו בפה"ג כיון דג' חלקים מים הם ואם בירך על המים בפה"ג לא יצא ועוד מידי דהוי אין צמוקים דנזכר בסי' ר"ב דאי משך המים והבדילו מן הצמוקים הוי ליה יין ומברך בפה"ג ולאחריו מעין ג' ואף דהמים הוי י' פעמים יותר מן הצמוקים אפ"ה מברכין עליו בפה"ג ולאחריו מעין ג' כיון דנכנס טעם מן הצמוקים במים נהפכו המים ליין וכמו דאמרינן בפרק המוכר את הפירות דף כ"ז ע"ב גבי שמרי יין אי דרמא תלתא ואתי ארבע חמרא מעליא הוא הרי דקרא ליה חמרא מעליא אף שבכל רביעית יש ג' חלקים מים וחלק רביעי יין אפ"ה קרי ליה חמרא מעליא וא"כ ביינות שלנו שאינם חזקים מ"מ נראה דמשערין בשיעור שמוזגין יין באותו מקום בלבד שלא יהיה היין אחד מששה במים כי אז ודאי נתבטל כנזכר בש"ע סי' ר"ז ס"ה א"כ פשיטא במקום שרוב הוא יין והמים משלימים לרביעית דנהפכו המים ליין ומברכין בפה"ג תחילה ואחריו מעין ג' וכן משמע בנזיר דף ל"ח קא חשיב עשר רביעית וחדא מנייהו פסח דאמר רב יהודא א' שמואל ארבעה כוסות הללו צריך שיהיה בו כדי רביעית ופי' רש"י כדי שימזגנו ויעמוד כל רובע כדי רביעית וכגון דדרי על חד תלת מיא א"כ משמע בין בברכה ראשונה ובין בברכה אחרונה הוי יין גמור ומה שמכ"ת רוצה לדמות למה שכתב המג"א ריש סי' ר"י חצי זית מפת וחצי זית מדבר אחר שמברכין אחריו בנ"ר ראי' זו אינו אלא כעוכל לנ"ד האי לחודא קאי והאי לחודא קאי אלא דמ"מ נהנה מן העולם שיעור אכילה שהוא בכזית לכך מברך אחריו בורא נפשות והכי נמי אם שתה תחילה פחות מרביעית יין ואח"כ שתה מים והשלים לרביעית מברך לאחריו בנ"ר אבל בנידון דידן שעירב תחילה המים ונתהפכו המים ליין לפי ערך המזיגה באותו מקום אין חילוק בין ברכה ראשונה לאחרונה ומברך גם לאחריו מעין ג' ומה שכתב נמי המג"א לענין ברכה צריך כזית בכדי אכילת פרס אין ענין לכאן דבכל איסורים דכתיב בי' אכילה אם שהה יותר בכדי אכילת פרס לא מיקרי אכילה א"כ ה"ה לענין ברכה דכתיב ואכלת אבל בנ"ד שנתהפכו המים לטעם יין כ"ע מודים דאין חילוק בין ברכה ראשונה לברכה אחרונה ולדעתי לא נסתפק אדם מעולם בדבר זה ופשוט בעיני כבעית' בכותח' דאין חילוק בין ברכה ראשונה לאחרונה: ומה שהתפלא מכ"ת על מג"א שכתב בסי' ר"ח סי' ו' ס"ק ט"ו דבשאר מינין אפילו ליכא כזית כא"פ מברך עליו במ"מ ועל המחיה אפילו ליכא כדי אכילת פרס וכתב מכ"ת עליו שאין אלו אלא דברי נביאות דמסי' ב' לא מוכח מידי ולא נזכר התם דמיירי דליכא כזית כדי אכילת פרס אלא דאיכא רוב משאר מינים ולעולם עד דאיכא בכדי אכילת פרס עכ"ל ונפלאתי עליו דהאיך סתם הש"ע לעיל סי' ג' סתם אם עירב עמהם דבש הרבה יותר מהם או מינים אחרים הרבה יותר מהם מברך במ"מ ולבסוף על המחיה היה לו לפרש דמיירי דאיכא כזית בא"פ לא הוה צריך לאשמועינן דין אם עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח דחמשת מינים אלא נראה דבסי' ב' מיירי אפילו ליכא כזית בכדי אכילת פרס והטעם כתב הב"ח מדאמר שמואל בפרק כיצד מברכין דף ל"ז כל שיש בו מחמשת מינים מברך עליו במ"מ אע"ג דרוב הוא שאר מינים והמיעוט הוא מחמשה מינים אפ"ה כיון דהוא עיקר שנתן בו קמח בתבשיל לתת בו טעם ומידי דלטעמא עביד לא בטיל עכ"ל ומדתלי טעמא משום דכל מידי דלטעמא עביד לא בטיל ש"מ אפילו ליכא כזית בכדי אכילת פרס אפ"ה לא בטיל ומברכין במ"מ אבל בסי' ט' מיירי שעירב קמח של ה' מינים בשאר מיני קמחים להשביע ולא לטעמא לכך דינו שיהיה כזית בכא"פ ומה שכתב מכ"ת שנהג עצמו לברך ברכה אחרונה ברוב רביעית דהיינו מלא לוגמיו כדמסיק הט"ז בראיות ברורות וכתב שכן מסתברא דהא חזינן דלענין אכילה י"כ קיל מברכה דבי"כ אינו חייב עד בככותבת ויותר מכזית וכמו שכתב הרא"ש דמסתבר דנחשב הנאה לברך אחרים מחיובא די"כ א"כ אין סברא לומר בשתיה דבי"כ חייב במלא לוגמיו ובברכה רביעית אלא מחוורתא כמ"ש הט"ז ומעדני מלך עכ"ל וביקש ממני להודיע אם יחזיק במנהג שנהג לברך ברכה אחרונה במלא לוגמיו ע"כ אמרתי להשיב לו מה שכתב מכ"ת שהט"ז מסיק בראיות ברורות ואני אומר שהם ראיות רעות וכשל עוזר ונפל עזור ומוכרח אני להאריך קצת מה שכתב הט"ז סי' ק"צ וז"ל וקשה מה שכתב הטור סי' תע"ב בכוס של פסח שאין צריך לשתות כל הכוס שהוא רביעית אלא רובו ובסי' ת"פ כתב בכוס רביעי שמברך אחריו והא לחד דעה אינו חייב בברכה אחרונה כי אם ברביעית וכו' תמה אני אם קושיא כזו ראוי להעלות על הספר ומכש"כ להכריח ממנה איזה דין דבסי' תע"ב כתב הטור ע"פ הדין שאין צריך לשתות כל הכוס אלא ברוב נמי סגי ובסי' ת"פ מיירי לכתחילה שהוא שותה כל הרביעית וכן כתב הב"ח בסי' תפ"ו מה שכתב הטור שם רביעית או רובו ובסי' תע"ב כתב אינו צריך כולה אלא רובו ומפרש דהכי קאמר כאן רביעית לכתחילה א"כ בסי' ת"פ נמי מיירי לכתחילה וחייב בברכה אחרונה אליבא דכ"ע עוד כתב הט"ז וז"ל ותו קשיא לי דאמאי לא סגי כמלא לוגמיו לברכה אחרונה יכו עדיף היא מכוס של ברכת המזון דהוא נלמד ג"כ מוברכת עכ"ל ותמה אני מי הגיד לו שנלמד מוברכת דהא מפרש הב"י בסי' ק"ץ דהטעם דשתיות שתים אין מצטרפים דלא מיקרי שתי' של הנאה בפחות ממלא לוגמיו ואנן בעינן שיהנה אחד מהם משתיות כוס של ברכה הרי להדיא דשתיות מלא לוגמיו משום הנאה הוא אבל ברכה אחרונה דנלמד מואכלת ושבעת דשביעה זו שתי' ואין שביעה פחות מכביצה ולא מהני מלא לוגמיו שפחות מכביצה הוא אף שנהנה מ"מ לא הגיע לכלל שביעה ודברי הרא"ש מה שכתב בפסקיו ומה שכתב בתשובותיו כלל ז' סי' י"ד עולים לסגנון אחד שכתב דצריך אדם ליזהר שישתה פחות מכזית כדי להוציא נפשו מספק דר"י ומעולם לא נתכוון הרא"ש שלא יחוש לספק דר"י ומה שמביא ראיה עוד מסי' תפ"ו כבר כתבתי שאין זה כדאי להעמיד הדין על ראי' רעוע כזו ושפיר תמה הב"י על ר"י צרפתי שכתב שיש להחמיר לברך אחריו אפילו שתה פחות ממלא לוגמיו וכתב הב"י וז"ל ואני אומר שזו היא חומרא במקום שאמרו ספק ברכות להקל עכ"ל וכל דברי הט"ז אינם מוכרחים וגם ראיתי שרצה להשיג על הלבוש שפירש מקום ספק דלעיל דעכ"פ כזית בעינן אלא דהספק אי כזית בלח כמו שיש ביבש כזית דיבש וממילא הוי פחות מרביעית או דילמא גם בלח משערינן כאלו הוא קרוצי ויבש ממילא הוי בלא רביעית כדאמרינן בריש פרק המוציא יין וכתב הט"ז ולא ידענא מה חשב בזה להביא ראיה ממקום הסותר אותה שאמר שם אביי דילמא בדם שהוא עב דווקא הוא כך אבל ביין דקליש יש בכזית יותר מכדי רביעית עכ"ל. ונפלאתי עליו איך רצה לדחות דברי הלבוש בגילתא דחיטת' דהא אמרינן שם תני יבש בכזית דברי רבי נתן אמר רב יוסף רבי נתן ורבי יוסי אמרו דבר אחד ודחה אביי דילמא לא היא כו' א"כ לא בעי אביי אלא לדחות דברי רבי יוסף אבל גוף הברייתא דתנא יבש בכז ת דברי רבי נתן כדקיימא קיימא וסבר בכזית וכן פסק הרמב"ם בפ' י"ח מהל' שבת יין כדי רובע רביעית א"כ דברי הלבוש ברירין בטעמן וכבר כתבתי כיוצא בזה בתשובה בחלק שני סי' ט"ו והצלתי להרב הב"י משיני אריות שהשיגו עליו יעויין שם וגם לכאורה יש לישב קושיות הב"י על הר"י צרפתי די"ל דסבר הר"י צרפתי דברכה מעין שלשה הוי דאורייתא שלא כדעת הרמב"ם שסבר שהוא מדרבנן כנזכר בטור סי' ר"ט ובש"ע סי' קפ"ד וא"כ בכל ספק אזלינן לחומרא אבל לאחר העיון לא ניצל מהשגת הב"י דהא התוס' בפרק י"כ דף ע"ט ובפרק הישן דף כ"ו ע"ב כתבו דבברכה אחרונה כזית לר"מ וכביצה לרבי יהודה קרא אסמכתא בעלמא דמדאורייתא שביעה גמורה בעינן וא"כ אין כאן ספק דאורייתא והדרא קושיות הר"י לדוכתא האיך החמיר הר"י צרפתי במקום דקי"ל ספק ברכות להקל ותמה אני על הלבוש שכ' סוף סי' קפ"ד דמן התורה אינו חייב אלא כשאכל כדי שביעה והוא כביצה כדכתיב ואכלת ושבעת ותמהני דהא התוספות מביאין ראיות ברורות דכביצה לר"י אינו אלא מדרבנן דמן התורה שביעה גמורה בעינן והדרן למילתא קמייתא דמי שיש לו יין לפניו שישתה צריך ליזהר שלא ישתה פחות מרביעית או שישתה רביעית שלם ואם לא שתה רביעית שלם מי שרוצה לברך מכניס עצמו לספק ברכה וקי"ל ספק ברכות להקל הנראה לפע"ד כתבתי הספר מעדני מלך לא היה לפני לעיין בו: שאלה יז מהרב המופלא מהור"ר לוי אבד"ק ביליגראד קדם רבינו שבבל בלול במקרא ובמשנה והלכה ואגדה שמושכת לבו של אדם הגדול בענקים נחל נובע מקור חכמה תורה חתומה ניתנה לו במתנה מחזיר עטרה ליושנה חסיד ועניו מתלמידיו של הילל הגאון המפורסם נ"י פ"ה ע"ה אב"ד ור"מ ור"ג אמ"ו מהור"ר מאיר נ"י. ועתה באתי לשאול שאלה אחת קטנה מאת אדמו"ר ואל יחר לאדוני על טירחתי שאני מטריחו תמיד בשאלות כי השעה צריכה לכך ראובן השיא בתו לאיש וכתב לבתו שח"ז כנהוג ככתוב בנוסח תיקון שטרות בכל אופן המועיל ועתה שמת ראובן ואשתו והניח בת הנ"ל ושני בנים זכרים והבת תובעת הבנים הנ"ל שיתנו לה או אלף ר"ט או חצי חלק זכר וראובן הניח אחריו קרקעות ומטלטלים והבנים אומרים שכיון שאבינו ראובן חייב לבעלי חובות ושח"ז לא נגבה מקרקעות א"כ נשלם ממטלטלים כל החובות שחייב אבינו כדי שישארו הקרקעות ולא יהיה לבת חלק בהם כמפורש בש"ע א"ה סי' קי"ג ס"ג בהגה והבת אומרת לו יהיה כדבריכם הלא זמן שטרי מוקדם לכל השטרות כולם והבנים אומרים אין דין קדימה במטלטלים כמפורש בטור ח"מ ובש"ע סי' ק"ד עתה אני שואל איך תתפרע הבת שח"ז שלה מן האחים הנ"ל תורה היא וללמוד אני צריך ואקוה שאמ"ו לא ישיב פני ריקם וישיב לי תשובה להורות בזה חק ומשפט תורתינו הקדושה ולוי אחוה קידה קמי' דרבי לבל יהיה לו למשא ואין להאריך יותר זולת תפילה לאל חיי שיאריך ימים ושנים דגבי ברכה לראש צדיק עוד ינובין בשיבה: תשובה אמרתי להשיב מפני הכבוד בקצרה כי אין ממש בדברי הבת ואין