פנים מאירות חלק ג כד

אמרינן שהוא סמך על אומנתו וחייש שמא הישראל לא יוכל להציל כ"כ במהרה עד שנשפך היין והנכרי להנאת שכרו או למצוא חן קא מכוון והרי הוא טרוד במלאכתו עכ"ל ולא לחנם כתב שמא הישראל לא יוכל להצילו מהרה אלא נראה דדברי הלבוש הם דברי הרשב"א באמת הראב"ד רצה לתרץ הא דאיתא בפ' ר' ישמעאל גבי האי חביתא דאשתקיל ברזא מיניה אידרי נכרי ואנח ידה עלה אמר רב פפא כל דלהדי' ברזא אסור ומשמע אפילו בהנאה והקשה הראב"ד אמאי אסרינן ליה בהנאה והלוא כיון להצלת יין דטריד ולא מנסך מידי דהוי אמדדו בידו ועל זה תירץ הראב"ד דמיירי התם שהיו שם יהודים ואי לאו דכיון לנסך אמאי קדים איהו הרבה מצילין היה ליין חוץ ממנו וכתב הרא"ש ולא נראה לי דאימר למצוא חן או להשתכר נתכוון וכתב הרא"ש דמעיקר' לא קשיא דאין לנו לדמות הטירדות זו לזו כו' הרי דהראב"ד מחולק עם הרא"ש דס"ל להראב"ד היכי דיש הרבה מצילין לא תלינן שעושה למצוא חן או להשתכר דאין כאן לא שכר ולא חן כיון שמבלעדו היה יכולין להציל ומסתמא כיון לנסך וכתב הב"י שהרשב"א בת"ה כתב כדברי הראב"ד וז"ל בהאי עובדא דחביות כו' ומיהו מותר בהנאה דמעשיו מוכיחים הוכחה גמורה שאינו מכוון אלא להצלת יין דאלו לא חבקה היה הכל נשפך לארץ והוי ליה כמודדו בקנה ואין דומה לעובדא דרב פפא דחביות דאישתקל לברזא ואמר רב פפא עד ברזא אסור כלומר אסורה בהנאה דהתם שאינו הוכחה גמור שמתכוון להצלת היין כגון דאיכא ישראל דאפשר להציל על ידם והכא מיירי בשא"א להציל מהרה ביד ישראל עד שלא ישפוך היין עכ"ל ומדלא כתב בקיצור והכא מיירי שאין שם ישראל והאריך בלשונו וכתב והכא כשאי אפשר להציל מהרה ביד ישראל עד שלא ישפוך היין ע"כ כונת הרשב"א דהתם גבי ברזא אין צריך אומנות כלל והיה אפשר להציל מהר ע"י הישראל אבל גבי חביות שפקע אף שהיו ישראל שם כיון שצריך אומנות ולא היו יכולין להציל מהרה כמו הנכרי שהוא בקי באומנות ומיהר הדבר שלא ישפוך היין יש לומר שנתכוון בשביל למצוא חן או בשביל שכר ולא נתכוין לנסך כלל והן הן דברי הלבוש בנתינת טעם לשבח ואף שמחולק הרא"ש עם הראב"ד וס"ל דאפילו במקום שיש מצילין מבלעדו נוכל לומר שלמצוא חן נתכוין או בשביל שכרו ודחה סברת הראב"ד לגמרי דלא סבירי ליה כן מ"מ היכי דאין נפקא מיניה בהצלתו ס"ל להראב"ד דנתכוון לניסוך אבל היכי דאיכא נפקות' בהצלתו שמיהר הנכרי לתקן כדי שלא יבוא הדבר לידי הפסד שהישראל אינו בקי באומנות זה כ"ע מודים דתלינן להקל לומר שלא נתכוין אלא בשביל שכרו או למצוא חן כיון שצריכין להצלתו ובזה מוצל הלבוש מהשגת הט"ז ודברי הט"ז הם דברי שפתים אך למחסור והש"ך בסי' קטן כ"ח השיג ג"כ על הלבוש וכתב ולא נהירא כדמוכח מדברי הראב"ד והרשב"א והרא"ש דאין לחלק וכבר כתבתי שדברי הלבוש הם דברי הרשב"א דוק ותשכח שדבריו ברורים ואמתיים לאמתו של תורה: והדרן למילתא קמייתא בנידון דידן ששכרו הנכרי' להוציא חביות גדולות מן המרתוף על עגלה והם אומנים ובקיאי' במלאכה זו פשיטא שהם שכירים מישראלים שהיו עומדים שם כהך עובד' דשאלת הט"ז וגם בכאן שאי אפשר לישראל למהר כל כך לסתום פי החביות כמו הנכרי שהי' אוחז ומגלגל החביות והיין היה נשפך הרבה בודאי להצלת יין נתכוון ולדידן דנכרים לאו עע"ז הם מותר היין אף בשתי' ואפילו אם הכניס ידו לסתום כיון שהנכרי היה אוחז בחביות וקרוב יותר לחביות מישראל הוי ממש כדינו דלבוש ומותר לדידן אף בשתי' הנראה לפע"ד כתבתי. נאום מאיר: שאלה טז אור ישראל וקדושו נזר אלקיו על ראשו לישראל זורח אור שמשו ה"ה הרב הגאון אור יקרות וקיפאון משביע נפש שוקקה ומוצא מים לצמאון המאור הגדול לממשלת משפיע בר וכלי מילת עטרת תפארת ישראל ומחזיק במעוזו מפענח צפונות ומגלי רזי עמוד המזרח ונר המערב מימיו לא ידכאו בעת יזורב ענוה צנף יפה ענף מפוצץ סלע בפטיש חזק מתנוצץ אור כמראה הבזק קדושים שמו נודע בשער בת רבים יערוף כמטר ונוזל כרביבים כבוד מהור"ר מאיר נ"י ויופיע כאור השחר יבקיע ויחזק נעוריו כנשר לסקל המסילה ולעשות העקוב למישור אמן: אדמהו אכנהו אף שתמונת הוד תפארתו לא זכיתי לראות ולא שזפתו עיני להסתופף בצילו ולהשתעשע במעונו אעפ"כ שמעתי בקצה הקנה קנין עולם בספריו הקדושים שנתפשטו ויצא טבעם בעולם אשר האיר עיני עברים ומעמידן בקרן אורה וצל החכמה הפליא עצה הגדיל עיני באור תורתו שבעתיים כאור החמה. לכן גם אני הצעיר והפעוט אילך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה ללקוט אורות לדרוש ולתור דבר הלכה לאשר שמעתת' מבדרין בעלמא ומשנתו מפוזרת להסבר לי פנים ולרוות בדין הצריך עכ"פ הא דקימ"ל במזיגה מברכין בפה"ג אם מצטרפים המים להשלים שיעור היין לברך אחריו מעין ג' או צריך דוקא שיעור מן היין לחוד ואם לאו אין מברכין אחריו אלא בורא נפשות כמ"ש המג"א ריש סימן ר"י לענין פת ודבר אחר וא"כ למ"ש המג"א שם להלכה דלענין ברכה נמי צריך כזית בכדי אכילת פרס וכ"כ סי' ר"ח ס"ק ט"ו ומינה לפסק הרמב"ם והובא בש"ע סי' תרי"ב דבשתי' צריך בכדי שתי' רביעית ליכא לאשכוחי ברכה מעין ג' במזיגה לשיטת הרמב"ם דס"ל דשיעור ברכה אחרונה בשתי' ברביעית וכיון שיש בו מים הרי שהה בשתית הרביעית היין יותר מכדי שיעור רביעית ומהא דאמרינן בשבת ריש המוציא יין דמזיגת הכוס רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמידנו על רביעית ליכא למשמע דמצטרפי' המים לשיעור לברך אחריו מעין ג' דמצינו למימר אף דברכת המזון טעון כוס יין כיון דמברכין עליו בפה"ג ה"ל יין אף שאין מברכין אחריו מעין ג' והמים מהני מיהו להשלים שיעור רביעית לברכת המזון דשעור' לא כתיב אלא דחכמים תיקנו דכוס של יין דבהמ"ז צריך רביעית והם אמרו דהמים משלימין שיעור רביעית לעולם אין מברכין אחריו מעין ג' אמנם נ"ל להוכיח מהא דאמרינן בפ' כיצד מברכין דס"ל לר"ג דמברכין ג' ברכות על ז' מינים ומקשים התוס' אי בהמ"ז טעונה כוס א"כ מזמנים והדר מזמנים ויזמנו לעולם ואם איתא דאין מצטרפין הרי אין מברכין עליו אלא ב"נ דהא שיעור יין לכוס של ברכה רובע רביעית וליכא שיעור לברכה מעין ג' אלא ע"כ פשיטא להו דמצטרפין ועדיין נסתבך לבי אמאי יצטרף המים לשיעור היין ואין לומר דלח בלח מהפך שאצלו לענין ברכה דא"כ קמח קטניות שמעורב עם קמח דגן למאי דקי"ל בי"ד דקמח בקמח הוי לח בלח ואינו עומד במקומו ש"מ נמי שנתהפך קמח קטניות להיות כקמח דגן ולברך מעין ג' אפילו ליכא כזית בכדי אכילת פרס בדגן ואנן לא קי"ל הכי אלא ס"ל להרמב"ן והרשב"א ז"ל בקמח אורז לחוד שחיטים גוררים אותו ואי ש"מ דס"ל דה"ה היין גורר על הראשונים אני מצטער לידע טעם הדבר אמאי החיטים גוררים האורז ואיך אדמה לו גרירות יין למים וגם נפלאתי על מג"א שכתב שם בסיום דבריו דבשאר מינים אפילו ליכא כזית בכדי אכילת פרס מברך על המחיה ואין אלו אלא דברי נביאות ומסי' ב' לא מוכח דלא נזכר התם דמיירי בליכא כזית בכא"פ אלא דאיכא רוב משאר מינים ולעולם עד איכא כזית בכא"פ ובנידון דידן אפשר לי לומר דמסתבר' להו לתוס' כיון דנטעי אינש אדעתא דמזוגי דהא אשכחן בסוף פ' ג' שאכלו לר"א אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים שמזיג להם נתהפך המים ואכתי לא נפשט בעין די"ל ביינות שלנו שאינם חזקים ולא נטעי אינשי אדעתא דמזיגה י"ל שלא נתהפך וא"כ ליכא לאשכוחי ברכה מעין ג' במזיגה לשיטת הרמב"ם כדכתיבנ' אמנם אני נהגתי בעצמי לברך ברכה אחרונה ברוב רביעית דהיינו מלא לוגמיו כדמסיק הט"ז בראיות ברורות וכן כתב מעדני מלך והב"י בהרא"ש רוב רביעית והוא טעות דמוכח בהרא"ש למאן דמעיין שם וכן מסתברא לע"ד דהא חזינן לענין אכילה יה"כ קיל מברכה דבברכה אינו חייב עד ככותבת והוא יותר מכזית וכמ"ש הרא"ש דמסתמא דנחשב טפי תנאה לברך אחריה מחיובא די"כ וא"כ אין סברא לומר בשתי' דבי"כ חייב במלא לוגמיו וברכה רביעית אלא מחוורתא לע"ד כמ"ש הט"ז והמעדני מלך ובמטות' מאמ"ו שאל יכעוס עלי לחשבני לעזות ח"ו שהעמסתי בדברים שאולי הם שפתי יתר כי הכרחי לא יגונה כי יראתי מאוד שלא אבוא לידי מעילה כי אף בברכה אחרונה מעל כדמשמע בש"ס והרא"ש מק"ו דכשהוא שבע מברך כו' ועתה שבאתי הנה שהוא מק"ו נולד לי הספק ולא הרגשתי עד עתה לשאול פי מורינו ואגב יודיעני אמ"ו אם אחזיק במנהג שנהגתי לברך ברכה במלא לוגמיו ואקוה שענותנותו ירביני וישיב לי דבר ברור ע"י אחד מתלמידיו ואל יסתכל בשפלות ערך השואל רק לגודל צורך השאלה. כ"ד נפש שוקקה ונפש רעבה לשמוע דבר ה' מפי זקן ויושב בישיבה את ה' ה' יתנהו למעלה למעלה רבה כחפץ האוהב חכמי ישראל ואסקופה הנדרסת להם ומשתוקק לדבק בסעיפי משכיותם ולחסות בנקיקי סלעם ולהסתפח בנחלתם הקטן יוסף בא"א מוהר"ר ישעי' ז"ל מקראטשין נכד הגאון החסיד מוהר"ר אפרים רעדש שהיה אב"ד ור"מ דק"ק ליסא מתגורר פה פ"ב: תשובה אמרתי להשיב מפני הכבוד אשר הפציר בי מכ"ת להסביר לי פנים בהא דקי"ל במזיגה בפה"ג אם מצטרפים המים להשלים שיעור היין לברך אחריו מעין ג' או צריך דוקא שיעור מן היין לחוד ואם לאו אין מברכין עליו לאחריו מעין ג' אלא בורא נפשות כו' ומהא דאמרינן בשבת ריש פ' המוציא יין דמזיגת הכוס רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית ליכא למשמע דמצטרפין המים לשיעור לברך אחריו מעין ג' דמצינו למימר אף שבה"מ טעונה כוס יין כיון דמברכין עליו בפה"ג הוי ליה יין אף שאין מברכין אחריו מעין ג' והמים מהני מיהו לשיעור שעור רביעית לברכת המזון דשיעורא לא כתיבא אלא דחכמים תיקנו דכוס של בה"מ צריך רביעית והם אמרו דהמים משלימין שיעור רביעית ולעולם אין מברכין אחריו מעין ג' עכ"ל מכ"ת. תמה אני מה ראו לחלק בברכה ראשונה מברכה אחרונה דהא מזיגת הכוס רובע רביעית ומוזגו ומעמידו על רביעית הוי ג' חלקים מים וחלק רביעי יין