פנים מאירות חלק ג כב

אפילו לא נשתתק וכתב הב"י וז"ל ומ"מ ליכא למימר דלהרא"ש יהי' צריך לבדוק ש"מ ג' פעמים כדין מי שנשתתק אלא היינו שצריך לחוקרו קצת לראות אם דעתו מיושבת ולא יהי' כמו החולים שמדברים ואינם יודעים מה מדברים דישפאריר בלע"ז דכל שהוא מדבר כן הרי הוא כשוטה וכן משמע מדברי הרא"ש דלא בעי בדיקה ג' פעמים אלא בדיקה קצת סגי שכתב בפסקיו וז"ל וצריך ליזהר בש"מ שציוה ליתן גט שתהא דעתו מיושבת עליו אף בשעת כתיבה ומסיים וטוב ליזהר עכ"ל וכתב הב"י וז"ל ואלו היה דעתו דבעי בדיקה ג' פעמים לא הוי ליה למכתב שתהא דעתו מיושבת אלא הוי ליה למימר צריך לבודקו כדין מי שנשתתק ועוד שכתב בסוף לשונו וטוב להזהר ואין לשון זה מורה על הבדיקה ג' פעמים דא"כ הוי ליה למימר וטוב לבודקו עכ"ל הרי להדיא שיש חילוק גדול בין נשתתק ובין שכ"מ שהיה מצוה לכתוב הגט לדעת הרא"ש צריך לכתחילה שיהי' שפוי בעת הכתיבה דהיינו לחקרו קצת שלא יהיה כחולים שמדברים ואינם יודעים מה מדברים ובנשתתק אין ליתן לכתחילה ומסיים הב"י ואפשר דהיכי שלא בדקו הש"מ וכתבו גט על פיו בדעבד מודים התוס' והרא"ש דכשר דטוב ליזהר לכתחילה משמע ואפשר דאפילו נשתתק מתוך חליו ולא בדקוהו מודים דכשר בדעבד היכא דלא אפשר כעובדא דבעל העיטור ומיהו בנשתתק מתוך בריו משמע דאפילו בעל העיטור מודה דבעי בדיקה ואם לא בדקוהו נראה דמידי ספיקא לא נפקא עכ"ל

הרי לפנינו דלהרא"ש מצריך בדיקה לכתחילה בנשתתק מתוך חולי וע"כ ידעינן שנשתתק ע"כ מוכרחים אנו לומר ששואלים לו איזה דבר ואינם משיבים דבר וע"כ הך בדיקה בש"מ בדיקה קצת דהיינו שמדבר עדיין ולא יהיה כחולים שמדברים ואינם יודעים מהמדברים ובנשתתק הבדיקה הוא בהרכנת הראש כמו שהביא בעל העיטור בשם ירושלמי בשמיעת קול פעם אחד דיו ובנשתתק מתוך חליו דיו בהרכנת ראש פעם אחד והמעיין בירושלמי יראה בפירוש שבנשתתק מתוך חליו סומכין עליו אפילו בהרכנת הראש פעם אחד לכתוב גט ובנשתתק מתוך בריו צריך ג' פעמים כיצד ניתן גט לאשתך ואמר הן לאמך ואמר לאו וע"כ מיירי בדרך הרכנה הרכנת הן כדרך שבני אדם רומזים על הרכנת הן ועל לאו כדרך הרכנת בני אדם לאו וע"כ אם הרכין על הן הרכנת הן ועל לאו הרכנת לאו אבל אם הרכין על הן הרכנת לאו ידענו שאינו שפוי אבל אם לא השיב כלום הוי נשתתק אין אנו יודעים אם דעתו צילותא אית ביה ומחמת תשות כחו לא השיבם או שהוא משובש בדעתו ולדעת הרא"ש כיון שאין אנו יכולים לעמוד על דעתו אין נותנים גט כזה לכתחילה. אם לא בדעבד היכי דלא אפשר אבל לבעל העיטור אין צריך לבודקו כלל אלא כיון שציוה כותבין אפילו אם נשתתק והביא הב"י דברי העיטור דאחזו קורדייקוס דעת שיגשתא הוא אבל שכ"מ שאמר כתבו ונשתתק כותבין ונותנין עד שעת נטילת נשמה דדעתא צילותא וכחישותא הוא דנקטי' ולא מחזקינן בדעתא שגישתא תדע דהא בשמיעת קול פעם אחד דיו ובנשתתק מתוך חליודיו בהרכנת ראש פעם אחד ר"ל שמביא ראיה מירושלמי בנשתתק מתוך חליו דיו בהרכנת ראש פעם אחד לכתוב גט ואינו צריך ג' פעמים כמו בנשתתק מתוך בריו וע"כ דעתו צילותא אית ביה וא"כ כי היכי דקיל נשתתק מתוך חולי דסגי בהרכנה אחת ובחולי בדיבור אחד ולא צריך שני פעמים ובנשתתק בברי צריך לבחון אותו ג' פעמים הכי נמי קיל היכי שהיה מצוה הש"מ תחילה ליתן גט ואח"כ נשתתק דנותנין בלא שום חקירה לבדוק שנדע בבירור שהיו שפוי כמו ששואלין אותו אם נגרש אחותך או אמך וירכין הן אז הוא מטורף ואם ירכין לאו נודע שהוא שפוי דאפילו בלא חקירה כלל כמו בנשתתק מתוך חוליו היכי דלא אפשר כמעשה דהעיטור הגט כשר ולפי דברי הב"י גם התוס' והרא"ש מודים בזה במקום עיגון וזה שכתב העיטור הביאו הב"י וז"ל מעשה בא לידי בש"מ שאמר כתבו גט לאשתי ונשתתק מתוך חליו והיה לו אח במדינת הים וכתבו ונתנו לה על פיו עכ"ל וע"כ איך ידעו שנשתתק וצריכין אנו לומר ששאלוהו איזה דברים ולא השיבם ולא חששו שמא לא היה שפוי בכתיבה ולא חקרוהו אם ירכין לאו לאו ועל הן הן כמו שכתבנו לעיל וגם התוס' והרא"ש מודים לדברי הב"י בדעבד דלא בעינן שנדע בבירור שהיה שפוי וא"כ בנ"ד בשביל שלא השיבם דבר זה נשתתק קרי ליה ואם בשביל שלא היה יכול לנענע ביד מ"מ דעת צילותא היה בו והא ראיה שכתב מכ"ת בעצמו שאחר זה חזר לכחו ולמילולו וביקש מכ"ת ממשפחתו שיתן גט אחר בודאי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו שאף בשעת נתינה היה שפוי ומה שמביא מכ"ת ראיה שהוא כדוגמת העעשה אשר כתב הרב ר' חיים שבתי בתשובתו לא"ה סי' ל"ב אין הנידון דומה לראיה מתרי טעמא חדא דכל שקלי' וטרי' של הרב הנ"ל בגוסס וסימני הגוסס ידוע וניכר וזה החולה תש כחו היה ואפילו גבי גוסס הסכים שם הרב להכשיר במקום עיגון ועוד דהתם היה הציוי גם בשעת גסיסה משא"כ בנ"ד היה הציווי בשעה שהיה יכול לדבר והיה שפוי בדעתו וגבי גוסס גופי' כתב רבינו ירוחם והביאו הב"י דגוסס אינו צריך בדיקה ג' פעמים אלא פעם אחת וסביר' ליה כדעת הרא"ש דצריך בדיקה ובס"ס קכ"א מביא הב"י שמדברי התוס' נראה דחולקין עליו והיינו לדעתם שמצריכין בדיקה אבל במקום עיגון לסמוך על בעל העיטור דלא מצריך בדיקה גבי נשתתק ונידון דידן נשתתק הוא רק העדים טעו וסברו בשביל שלא ענם לא היה שפוי בדעתו אבל אח"כ שפירשו דבריהם ואין בין דברי מכ"ת הראשונים ואחרונים ולדברי העדות הכחשה כלל רק שפירשו דבריהם א"כ בררנו בבירור גמור שזה נשתתק הוא ולא דמי לגוסס כלל ופשיטא הכא שציוה בעת שהיה מדבר ושפוי בדעתו ואח"כ חזר לכחו אמרינן הוכיח סופו על תחילתו ובגוסס גופא מתירין להנשא לכתחילה במקום עיגון

ובגופא דדינא אם יש להחמיר כדעת הפוסקים שמצריכין שיהיה שפוי בשעת נתינה כבר הארכתי והשבתי למהר"פ מה שכתב הב"י שלפי גירסת שהיה לפני הרשב"א משמע דלא הצריכו שיהיה שפוי בשעת נתינה רק בשעת כתיבה אבל לפי גירסת התוס' שלפנינו נראה דהצריכו שיהיה שפוי אף בשעת נתינה כתבתי דזה כלל גדול בדברי הפוסקים כל מקום שאין הדין נזכר בפירוש בתלמוד רק הדין נתחדש מכח קושיא שאנו מוכרחים לתרץ הקושיא אם יש לנו תירוץ אחר ומספיק לתרץ הקושיא נסתר הדין כיון שנפל הבנין אזיל הענין והן אמת שכתבו התוס' ריש פרק מי שאחזו דף ע' ע"ב ד"ה מי אמר ר' יוחנן הכי והא דאמר שמואל שחט בו שנים וכו' וא"ת השתא דמדמי' לאחזו קורדייקוס תקשי ליה אמתניתן דקתני מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום דהרי נשחט בו שנים ואמר כתבו הרי אלו יכתבו ויתנו וי"ל דהא פשיטא ליה בשעה שאמר כתבו אכתי דעתא צילותא הוא אבל קודם שיכתוב ויתן יתחלש ויתקלקל ועל שעת נתינה נראה לו לדמות לאוחזו קורדייקוס וקשה לר' יוחנן דאמר אין כותבין ונותנים עד שישתפה כו' והזכירו התוספת כתיבה ונתינה וכן בד"ה התם דעתו צילותא כתבו וז"ל לא ידע ר"י עד מתי יחשב דעתו צילותא דליכא למימר דבדקוהו בשעת נתינה דא"כ לא הוי פריך מידי לר' יוחנן ובגט ש"מ אומר ר"י דצריך ליזהר שלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה כו' משמע דאנתינה נמי קפיד אבל האמת יורה דרכו שמן הש"ס אינו מוכרח דקפדינן אשעת נתינה דהא ר"י לא הזכיר נתינה אלא אין כותבין אלא כשנשתפה משמע אכתיבה קפיד דוקא אלא שמחמת קושיות התוספות דהקשו למה לא פריך משמואל דשחט בו שנים אמתניתן נוכל לומר כמו שתירצו התוס' דפשיטא ליה בשעה שאמר כתבו דעתו צילותא הוא אבל חשש הוא דילמא קודם שיכתוב יתחלש ויתקלקל ואשעת כתיבה נראה לו לדמות לאחזו קורדייקוס וקשיא לר' יוחנן דאמר אין כותבין אבל לעולם אם נכתב כשהוא שפוי לא קפדינן אנתינה ונותנין כל זמן שהנשמה בקרבו וקושיות הרשב"א קושיא אלימתא היא במה שהקשה על הירושלמי דאמרינן לקמן בפירקן באומר מעת שאני בעולם דמשמע שאינו רוצה שיחול הגט אלא רגע אחרון שהוא בעולם ואותו רגע אי אפשר לבודקו וכן נראה מדברי רבותינו בעלי התוספות עכ"ל ומדברי התוס' כבר כתבנו שאינו מוכרח שיהיה שפוי בשעת נתינה דיכולים אנו לתרץ קושייתם דקפדינן אשעת כתיבה וכבר תמהתי על הלבוש דהא מדברי הב"י משמע דקיל שעת נתינה משעת כתיבה והלבוש כתב דצריכין לדקדק שיהיה שפוי בשעת כתיבה וכ"ש בשעת נתינה מדכתיב ונתן משמע דמשעת נתינה חמיר טפי וע"כ צריכין אנו לומר שכתב כן לדעת הפוסקים דהקפידו אף משעת נתינה וס"ל הא דהזכיר ר' יוחנן בדבריו שעת כתיבה ק"ו בשעת נתינה אבל פשטות הש"ס לא משמע כן כללא דמילתא בכל הספיקות בנידן דידן אין אני רואה להחמיר במקום עיגון חוץ מספק זה דילמא היה כוונת הבעל שיכתוב הסופר תנאי זה בגט דלאו כ"ע דינ' גמירי דאין רשאין לכתוב תנאי בגט וכיון דהסופר עבר על ציוי הבעל שינה משליחתו ובטל הגט אך תמה אני איך מסר מכ"ת גט זה ליד שליח ודנתי למכ"ת לכף זכות מסתמא דיבר מכ"ת עם הש"מ והבינו הדבר איך שיהיה התנאי ויודע כוונתו שלא ציוה לכתוב התנאי בגט כלל וגלל כן נתן לשליח וכבר כתבתי בראיות ברורות שאם אמנם שהתנאי סתום מפרשינן אנו כוונתו שמסתמא אמר שאם ימות יהיה גט מעכשיו ואם לא ימות ויחי' ג' חדשים לא יהיה גט ומ"מ אני מבטל דעתי נגד ב"ד רבה עיר ואם בישראל ק"ק קושטנטינ' ובטחתי ברוב ענותם וברוב צדקתם שייענו בדברי להשיב לי על טענותיי וראייתנו ותורה היא וללמוד אני צריך. כ"ד ד"ש מאיר בהר"ר יצחק זצ"ל חותם פה ק"ק א"ש: תשובה מה שהשיב לי הרב מהור"ר לוי על תשובתי הנ"ל. יום ד' כ"ח תשרי תצ"ו לפ"ק

תא חזי חילא אילנא רברבא חקל תפוחין ריחין ובוסמנ' סמא דחיי לעלמא דין ולעלמא דאתי וזכות הרבים תלוי בו מרביץ תורה בישראל ושמעתתי' מבדרין בעלמא מחזיר עטרה ליושנה דלא תשתכח התורה מישראל הלא הוא אמ"ו הגאון המפורסם נר ישראל ע"ה פ"ה אב"ד ור"מ ור"ג כמהור"ר מאיר נר"ו

אחרי דרישת ופרישת שלומו דמר באתי להודיע שגי"ה מיום ערב סוכות האיר על פני ביום ג' חוה"מ דסוכות ולא יכולתי להשתעשע בדבריו המתוקים והנעימים עד היום הזה וראיתי שאמ"ו