פנים מאירות חלק ג כא

מכ"ת וכתב מן העדים וז"ל בשעה שבא אני ח"מ עם הרב שלנו אצל החולה למסור הגט התחיל הרב לדבר עם החולה בעסק הגט באשר שבא אצלו למסור הגט לאשתו ולא השיב לו שום דבר וגם אני מנחם מענדיל ח"מ התחלתי לדבר עמו ראה אחי בני בלשון ספרד כי בא לכאן אלנסיור למסור הגט לאשתך כמו שצוית ולא השיב לי שום דבר רק היה כאיש אילם שאינו יוכל לדבר זה היה ולא יותר יצא משם הרב הנ"ל לחדר אחר למסור הגט עכ"ל וחתם שמו מענדיל בן מהור"ר ברוך ודוד בנבנשתי ושמואל הרי שפירשו דבריהם דהבדיקה שבדקוהו וידעו שהיה מטורף בשביל שלא השיב להם דבר על שאלותיהם: וגם מכ"ת הנכתב יום ד' ט"ו אלול תצ"ז סמוך לעת ערב הלכתי עם עם ארבע אנשים החתומי' בזכרון עדות עם עוד כמה אנשים לבית השכ"מ וישבתי בצד החולה ומצאתיו מושכב על ערש דוי כאבן דומם ויראתי לנגוע בו כי חליותו היתה משונה וכבד מאוד עד שהרופא התייאש אותו ועמד החכם דניאל אצל החולה וצעק סמוך לאזנו כמה פעמים ישראל ישראל ולא ענוהו ולקח ידו של חולה להגביה ולנענע כדוגמת המעשה אשר כתב הרב ר' חיים שבתי בתשובתו סי' ל"ב ואין קול ואין עונה ואין קשב ואמרתי לאנשים אשר עמי כיון שאינו שומע ואינו מדבר ואינו מנענע שום אבר מאבריו ואש ה' בערה בגופו ולא היה בו שום חוש מחושים אמרתי א"א ליתן גט ע"פ הדין ובתוך הדברים אמרתי אם לא יועיל לא יזיק כו' עכ"ל מכ"ת. והנה דברי מכ"ת אינו סותר לדברי העדים שכתבו יום ד' ט"ו אלול כי מכ"ת מפרש יותר ואי' בח"מ סי' כ"ט וכן אם אינו סותר עיקר דבריו הראשונים כגון שדברים סתומים וסובלים ביאור אחד משני ענינים אחד קרוב ואחד רחוק כל שאנו יכולים לכוון דברי העד כדי שלא תהיה עדות מוכחשת יש לנו לכוון דבריו שיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראים מכחישים זה את זה כדי שתהיה עדותן מכוונת נמצא למדנו שני דברים דיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראים כמכחישין שתהיה עדותן מכוונת כמו כן בדברי עד עצמו דמפרש דבריו ואינו סותר עיקר דברים ראשונים מתרצינן וכן מעתה אין למכ"ת להתרעם על העדים כי לא נחשדו ישראל על עדות שקר ועדותם נאמנה מאוד: אך טרם שנברר ע"פ דת ודין תורתינו בעדות הנ"ל צריכין אנו לברר דברי השכיב מרע שאמר אתה פלוני תכתוב גט לאשתי על תנאי על ג' חדשים אם אחיה מחולי זה ודבר זה חתום וסתום כי יש לפרשו בכמה אופנים כאשר הארכתי בתשובתי שהשבתי להרבני מהור"ר פרץ שפשוט היה בעיניו שהכי קאמר אם מתי יהי' גט מעכשיו ואם לא מתי ואחי' אחר ג' חדשים לא יהיה גט ואני תמהתי עליו דהא אפילו אם אמר בפירוש מהיום ולאחר מיתה אמרינן בפרק מי שאחזו דף ע"ב דגט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת יעוין שם וקל וחומר הכא שלא אמר מעכשיו ואם שסתם שכיב מרע מגרש בשביל שלא תזקק ליבום והארכתי בזה וגם בדיני תנאי כפול ועלה בדעתי אחרי העיון בנידון דידן שפירש דבריו לפני זה בפירוש שרוצה לגרש את אשתו כדי שלא תזקוק ליבום כמבואר בגביות עדות אמרינן שמסתמא להכי נתכוון שאם ימות יהיה גט אף שלא פירש בהדי' דמבואר בח"מ סוף סי' ס"א דיש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכין אחר לשון הכתב אלא אחר הכוונה וה"ה לענין איסור וכן הדין בנדרים כמ"ש ביו"ד סי' רי"ח דהולכין אחר כוונה ולא אחר הלשון וכן גבי קדושין תנן בפרק האומר ס"ב ע"ב על מנת שאראך בית כור עפר הרי זו מקודשת ובגמ' תנא לא נתכוונה זו אלא לראות משלו הרי לפנינו דלא אזלינן בתר דיבורו אלא בתר כוונתה משום דאומדנ' דמוכח הוא שלא נתרצית אלא שיראה לה משלו ולא שיראה בית כור עפר מאחרים והכי נמי צריכין אנו לחלק דאף בסתם ש"מ שמגרש ואמר מהיום אם מתי דמספקא לן אי תנאי הוי אי חזרה הוי מ"מ בנידון דידן שאמר מתחילה בפירוש שרוצה לגרשה בשביל שלא תזקק ליבום אנו מפרשים דבריו לפי כוונתו שאם ימות תוך ג' חדשים יהי' הגט לאלתר ואם יחי' ג' חדשים לא יהיה גט ובזה אמרינן ידים מוכיחות הוין ידים והכריע הרא"ש בפ"ק דקדושין עיקר הגירסא ידים שאינם מוכיחות לא הוי ידים ואם אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי אף גיטא לא בעי ואם הי' מדבר עמה על עסקי קדושין לקדש לו ונתן לה הכסף ואמר הרי את מקודשת ולא אמר לי מסתברא מה שמדבר עמה תחילה תתקדש לו הוי הוכחה טפי מנזיר עובר לפניו ומודה רבא דהוי ידים מוכיחות וכן פסק בש"ע סי' כ"ז ס"ד א"כ ה"נ בנידון דידן כיון שפירש מתחילה דבריו שרוצה לגרש כדי שלא תזקק ליבום אנו מפרשים דבריו שמסתמא כך היה כוונתו שאם ימות יהיה גט מעכשיו ואם לא ימות ויחיה ג' חדשים לא יהי' גט ואף שיש לפרש דבריו בענין אחר מ"מ הולכין אחר הכוונה באומדנ' דמוכח כיון שפירש תחילה שרוצה ליתן גט לאשתו כדי לפוטרה מיבום ואף דלא כפלי' לתנאי פשיטא שאנאי בטל ומעשה קיים והוי גט ובדברים אלו יצאנו נמי מספק שכתב הגאון מהר"א ראזיינס אב"ד מקוסענטינ' וז"ל ואנכי הרואה נוסח השאלה שאמר לסופר לכתוב גט אחד לאשתו על תנאי על ג' חדשים לא יוכלתי להלום כוונתו כי כל גט ש"מ הוא בתנאי אם אמות אם לא אמות ואינו מחשב חדשים ואם כוונתו היא שלא תתגרש אלא לאחר ג' חדשים א"כ הא אח) זו אינו תנאי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ואינו צריך כפל התנאי ושאר משפטי התנאי עכ"ל נתכוון לדברי הרמב"ם בפ"ט מהלכות גירושין והביאו הטור בסימן קמ"ו דאם מת הבעל מקודם אינו מגורשת הנה גם אני כתבתי באריכות שיש לפרש כמה פרושים שהם סתומים והארכתי בזה בתשובה למהר"פ אך אחרי העיון חלקי אמרה נפשי כיון שפירש תחילה שרוצה לגרש כדי לפטור את אשתו מיבום הוי ידים מוכיחות למיזל בתר כוונתו שמסתמא נתכוון שאם ימות יהיה גט ואם לא ימות לא יהיה גט כמו גבי נדרים וקדושין דאזלינן בתר כוונה היכי שמוכח כוונתו ולדעתי ראי' זו ראוי' לאומרה בבי' מדרשא דיתבי כולה רבנן: ועכשיו נשאר לנו עוד ספק מה שהזכיר הש"מ ואמר אתה הסופר כתוב גט לאשתי על תנאי על ג' חדשים אם אחי' מחולי זה אם נאמר שכוונתו היה שיכתוב הסופר הגט רק שיהי' על תנאי על פה על ג' חדשים ולא שיכתוב התנאי בגט וכבר כתב הב"י בסי' קמ"ו וז"ל ולענין הגט הנכתב על תנאי בעל פה ראיתי הלכה למעשה כו' עד ונראה לי שהפריז על מדותיו מאחר שרבו המתירין כדאי הם לסמוך עליהם בדעבד מיהא וכל שכן בשעת הדחק ואפילו הי' מידי דאורייתא כ"ש בדבר זה שהוא דרבנן לדעת רוב המפרשים וכן הכריע הב"ש בסי' קמ"ז ס"ק ג' דבמקום עיגון יש לסמוך על רוב הפוסקים דמכשירים ואם באנו לומר שציוה לסופר לכתוב תנאי זה מפורש בגט א"כ יש תמיה קיימת על הרב המסדר הגט איך מסר גט זה לאשתו דאף אם נימא שתנאי בטל ומעשה קיים מ"מ הסופר שינה מדעת הבעל וזה פסול מדאורייתא ודבר זה אמרתי מסברת לבי ואח"כ מצאתי להדיא בב"ח בסי' קמ"ד בשם הרשב"א והר"ן דתנאי דהוי ע"י שליח לא מצי השליח לשנותו ואם שינה התנאי לא עשה כלום דכל מה שציוה לשלוחו אינו יכול לעבור אפילו שלא התנה בדרך התנאי ועיין בב"ש סי' קמ"ד סק"ח וא"כ אם היה מצוה לסופר לכתוב תנאי בגט הוא שלוחו של בעל ושינה מדעתו ובטל הגט מן התורה ואם הדבר ברור אצל המסדר הגט שלא ציוה לכתוב התנאי בגט אלא בעל פה אמר שע"פ אופן זה מצוה לכתוב על תנאי על ג' חדשים אם יחיה מחולי זה וכבר כתבנו שאנו מפרשים מכח ידים מוכיחות שכך היה כוונתו אם ימות בתוך שלשה חדשים יהיה הגט מעכשיו ואם לא ימות ויחיה ג' חדשים לא יהיה גט וא"כ לא שינה הסופר מדעת הבעל אלא כתב גט סתם וסמך על תנאי שהתנה הבעל בעל פה וכן העדים חתמו על תנאי זה וכן השליח לא שינה דהשליח והעדים היו במעמד אחד כשאמר לסופר אתה סופר כתוב גט לאשתי על תנאי על ג' חדשים ותנאי זה התנה בעל פה והם עדים בדבר שעל תנאי זה ציוה לכתוב אבל לא ציוה לשליח שיאמר כך בשעת מסירת הגט כן ואף שכתבנו אפילו אם לא התנה כדין התנאי צריך השליח שלא לשנות הני מילי היכי שציוה לשליח שיאמר התנאי כדבריו אע"פ שאין התנאי ע"פ דין מ"מ צריך השליח לאומרו אבל בנידון דידן שלא ציוה לשליח שיאמר כן אלא אמר בעל פה לפני עדים לסופר שיכתוב על תנאי זה והם יהיה עדים בדבר אבל לשליח לא ציוה שיאמר כן דהא אפילו גבי שבועות פסק הרמב"ם כת"ק דפליג אדר"ש ור"א וצריך לומר ולא לך ולא לך בויו אז קאי דיבור ראשון אדיבור אחרון א"כ כשאמר אתה הסופר תכתוב גט לאשתי על תנאי לא ציוה רק לסופר והתנה בעל פה לפני העדים והשליח כדי שידעו שעל תנאי זה נכתב ולשליח אמר סתם אתה תהי' שליח למסור הגט הזה אשר צויתי לסופר לכתוב על תנאי הנ"ל וא"כ לא שינה השליח בשליחתו כלל כי עשה שליחתו וסמך על חנאי שהתנה הש"מ בעל פה לפני עדים ולא הי' כוונתו שהשליח יאמר כן בשעת מסירה אלא אמר לסופר שיכתוב גט והתנה בעל פה התנאי וכבר כתבנו שהרב הב"י והאחרונים התירו במקום עיגון אם נתקיים התנאי: ובדבר הספק שבעת הכתובה לא ידעו שהיה שפוי בדעתו ובעת הנתינה ידעו בבירור שלא היה שפוי הנה לא ראיתי שום שינוי בכל גביות עדות מה ששלח לי הר"פ הנכתב באייר תצ"ה ונחתם עליו מנחם במהור"ר ברוך סג"ל ודניאל מסוסייא וזה לשונם אבל בעת הנתינה ידענו ודאי ע"י בדיקה שבדקנוהו אותו והיה מטורף ולא היה שפוי בדעתו כלל וזה הלשון ממש כתב מכ"ת בלי שום חסרון אלא שחקרתי ודרשתי באיזה בדיקה ידעו שהוא מטורף ובזה יש שנוי קצת במה שכתבו תחילה ואמרו שהבדיקה היה בשעת הנתינה ששאלו אותו ואמרו לו שבא החכם למסור גט לאשתך כמו שצוית ולא השיב שום דבר כאשר העתקתי לעיל לשונם ואין זה חוזר ומגיד אלא מפרשים דברים ראשונים וע"י שלא השיב להם חשבו בדעתם שזה אינו שפוי בדעתו כלל ומכ"ת בעצמו נמי כתב בענין זה אלא שינה קצת שהרופאים התייאשו אותו ועמד חכם דניאל אצל החולה וצעק סמוך לאזנו כמה פעמים ישראל ישראל ולא ענהו ולקח ידו של חולה להגביה ולנענע ואין קול ואין עונה וזה עולה לכוונת עדים שלא השיב להם שום דבר רק מכ"ת הוסיף שצעק סמוך לאזנו וגם שלקח ידו של חולה להגביה ולנענע ואין קול ואין עונה וסיים מכ"ת דוגמת המעשה אשר כתב הרב ר' חיים שבתי בתשובתו סי' ל"ב: והנה צריך אני להאריך קצת ולברר דאין זה בירור שלא היה שפוי בדעתו דהא הטור בס"ס קכ"א כתב בסתם ש"מ פלוגתא הרא"ש ובעל העיטור דלבעל העיטור אפילו בנשתתק כותבין ולהרא"ש אין כותבין