פנים מאירות חלק ג יט

בר"ן ס"פ נגמר הדין ומה שרוצה לפרש זקני הגאון דכוונתו הר"ן שלא לשנות אף לקדושה קלה ליתא וכן משמע בהדיא בא"ח סי' מ"ב ס"ג בהגה' יע"ש ומה שמביא ראיה מגמ' דמנחות מהא דאמרינן ולמ"ד הזמנה מילתא מיירי בדאתני וכו' יע"ש ולפע"ד היא ראי' לסתור דהא בהדיא כתב הר"ן דקציצה הוי גוף הקדושה וא"כ מאי משני הש"ס בחדתי וגם מאי קאמר למ"ד הזמנה מילתא וכו' הלוא אפילו למ"ד לאו מילתא היא ובחדתי הלוא גוף הקדושה היא וא"כ לעולם אסור לשנות אליבא דכ"ע אם לא בדאתני אלא ודאי דאינו אסור בגוף הקדושה אלא לשמש בחול משא"כ לקדושה קלה מותר לשנות וכן מוכח ברמב"ם בהלכות תפילין סי' ג' עכ"ל זאת ועוד אחרת נשאלתי הנברא ביד ימינית לחודי' איך יתנהג עצמו בתפילין וכבר יצאו הדברים מכמה גדולים מתשובת בית יעקב חות יאיר ואחריהם שבות יעקב חלק א' ופסק להניח של ראש לבד יעויין שם רק בגוף הדין צריך ביאור מה שמקשה מג"א סי' כ"ז על רמ"א בתשובה סי' קכ"ב דנשמט מיניה תלמוד ערוך במס' מנחות דף ל"ו ת"ר אין לו זרוע פטור מן התפילין וגם מוסיף בהפלאה על אור זרוע וגם על התוס' שפירשו דאחרים מיירי שנשאר לו זרוע והוא נגד ספרי וגם על רב אשי גופי' וכו' ותירץ בדוחק כאשר כתב בעצמו וגם שאר המחברים הנ"ל לא תירצו כל צורכם כאשר יראה המעיין ומה לי להאריך אמנם לפענ"ד נ"ל לתרץ כל הקושיות וכו' בחדא מחתה מחתתינהו בהא גם יש להפליא על רב אלפס וגם הרמב"ם והרא"ש שהשמיטו הא דאין לו זרוע כלל ומביא רק ת"ר ידך זו שמאל וכו' ר"א אומר יד כהה זו יד כהה ת"ר איטר יד וכו' ותו קשה לדברי המרדכי דס"ל דאחרים דסברי ידכה לרבות גידם ס"ל נמי דילפינן מני' דמניחו ביד שמאל ותרתי: ש"מ ובאו להוסיף על ת"ק דמרבה נמי גידם ולפי מאי דאמר כתנאי ופירש"י דאיכא תנא דיליף מידכה כר"א ואיכא דלא יליף לדבריו תרווייהו ילפינן ידכה זו שמאלי וגם מאי בעית הכא תניא אידך וגם יש להפליא למה בברייתא קמייתא גרס ידך לרבות גידם ובתניא אידך גרס ידכה לרבות הגידים ועיינתי בכמה דפוסים ולא מצאתי שום נוסחא אחרינא וגם הספרים שמביא המג"א הוא נמי במכילתא והובא בילקוט פ' בא וז"ל ר"י אומר מצינו שהימין קרוי יד ואע"פ וכו' ומה ת"ל על ידך לרבות הגידם שיהי' נותן בימין הרי בהדי' דיליף מקרא דעל ידך בלא ה' לרבות הגידם שמניח בימין לכך נ"ל לפרש הכי דבלא"ה צריכין להבין מאי מקשה המכילתא ומה ת"ל על ידך הלא איצטרך קרא לגופי' דמחויב להניח אותו פרשה לאות על ידך א"ו צריכין לפרש הכי דבשלמא אי מפרש קרא בהדי' להניח על איזה יד שפיר איצטריך לגופי' משא"כ אם ידך משמע נמי ימין ולא ידעינן איך יניח רק ילפינן סתום מן המפורש בפ' שני וא"כ אי הוי רק כתיב והי' לך לאות ולזכרון בין עיניך וכו' נמי הוי ידעינן מפרשה שני' ושפיר מקשה מה ת"ל על ידכה א"ו דבאמת משמע ימין ולרבות בגידם שנותן בימין ול"ל דבא ללמד להניח בזרוע שמאל דליתא בשלמא בידכה איכא למשמע זרוע דהיא רצוצה משא"כ בידך דמשמע יד משא"כ למ"ד דס"ל דידך משמע דוקא שמאל וא"כ שפיר כתיב באותו פרשה להניח על שמאל וקשה למה כתיב בשני' ידכה אלא ללמד על יד רצוצה להניח על זרוע ול"ל דבא ללמד להניח בימין דיד לא משמע כלל ימין ומעתה עולים דברי הגמ' ותו' כהוגן כתנאי דתני' ידכה בה' זו שמאל משמע ידך סתמא ימין נמי משמע וא"כ קשה כקושי' המכילתא מה ת"ל על ידך ולכך מפרש אחרי' אמרי ידך לרבות הגידם ודהיינו להניח בימין כדעת מכילתא דבידך ליכא למשמע רצוצה והיינו דעת ר"י בן החורם וכר"א תניא אידך אין לו זרוע שמאל פטור וא"כ ע"כ צ"ל דידך משמע דוקא שמאל ומעתה למה כתיב ידכה בפ' שניה ולכך קאמר אחרי' אומרים ידכה לרבות גידם דהיינו ביש לו זרוע מיירי להניח בזרוע דהוי יד רצוצה וכפי' תו' ול"ל להניח בימין דיד לא משמע כלל ימין ולפי ברייתא זו ידך משמע שמאל ולא כר"י בן החורם והוי שפיר כתנאי ורב אשי נמי דקאמר הכא ידכה זו שמאל ס"ל כדעת מכילתא וקשי' מה ת"ל על ידך וקאמר בספרי דבא ללמד להניח בימין ומעתה מתורץ הא"ז וגם האלפס והרמב"ם והרא"ש דהשמיטו דהא כל הפוסקים מביאה ההיא ברייתא דת"ר באיטר יד וכו' וגם פסקינן כת"ק דידך שמאל משמע ולפ"ז ליכא להוכיח מידי דבא לרבות גידם דמניח בזרוע דא"ל יד דוקא בעינין ולמה כתיב ידכה בפ' שני' לגלות דאיטר יד מניח ביד כהה דידי' ושולט בשתי ידיו מניח בשמאל כל אדם דידך סתמא משמע שמאל ולכך השמיטו ואי הוי גידם הוי כאונס ואין מניח של יד לגמרי ולכך פסק הא"ז דגידם אף שיש לו זרוע אינו מניח תפילין משא"כ לדעת התוס' דמסתפק' אם כותב בימין איך שמניח משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כדעת ר' נתן ואליבי' ממילא ידעינן דאיטר מניח בשמאל דידי' וא"כ מה ת"ל ידכה ע"כ לרבות הגידם דמניח בזרוע דהוי יד רצוצה משא"כ לשארי פוסקים שהישמטוהו כול' ההוא דר' נתן ואיצטרך ידכה ללמד על איטר יד כנ"ל ומעתה לק"מ על תשובת רמ"א דהשואלי' בודאי ידעו והבינו דלההוא ברייתא דאיטר יד ויליף מידכ' כדעת הפוסקים הנ"ל ליכא למילף גידם כלל רק מכח סברא א"ל דמניח על יד ימין כמו איטר יד והשיב דלא דמי' כלל דלאו היינו יד כהה כך נ"ל לתרץ כל התמיהות והקושי' על הפוסקים והמקום יוליכני בדרך אמת. הק' גרשון: תשובה אהו' ידידי דע שאני טרוד מכל צד לימודי הכרחים דבר יום ביומו מ"מ לרוב הפצרתו לא יכולתי להשיב פניו ואשיב מפני כבוד הנה ידוע להוי למכ"ת שזקנו היה לבו כלב ארי' והיו מן חריפים ראשונים בימי הגאון מוהר"ר העשיל ז"ל ומשנתו סבורה לו וח"ו להרהר אחריו שנעלם ממנו דין שפסק בש"ע וכן השואל אותו מסתמא לא קטלי קני באגמא הוי אלא דהשואל שאל שאלה שלא רצה לסמוך על דברי ב"י שכתב הב"י דאם עבד לשם מזוזה נראה דודאי לא מהני לכתוב תפילין דקדושת ס"ת חמורה מקדושת תפילין כדאמרינן בפ' מי שמתו כו' הנה הב"י מביא ראייה שקדושת ס"ת חמורה מקדושת תפילין ואינו מביא ראיה איך שמותר לשנות מקדושה חמורה לקדושה קלה והלבוש נדחק בזה וז"ל בסי' ל"ב ואין שייך כאן לומר מעלין בקודש ואין מורידין שעדיין אין שום קדושה חלה בקלף אע"פ שנעבד לס"ת עד שיכתוב ס"ת דק"ל הזמנא לאו מילתא היא אלא שאנו צריכין שעיבוד יהי' לשם קדושה והרי הוכן לקדושה וכשכותבין עליו תפילין חל עליו קדושת תפילין שהרי הוכן לקדושה ואין הורדה בקדושה שבקלף אלא אדרבא העלאה לקדושה בקלף היא שהרי אינו עולה בהזמנה בעלמא שאינו מילתא בזה לקדושה ממש של תפילין עכ"ל ובסי' מ"ב ס"ג כתב הלבוש וז"ל וקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דבר חול אע"ג שאין כאן אלא הזמנה לבדה שאני הזמנה זאת שהיא לגוף הקדושה ומעשה בגוף הוי הזמנה מעליותא לענין זה שלא להורידה כ"כ לדבר של חול עכ"ל והמעיין ומדקדק בדברים אלו יראה שבעל הלבוש רצה לישב למה חשיב כאן הורדה מפני שהוא הזמנה לגוף הקדושה ומעשה בגוף הוי הזמנה א"כ למה נתיר ליקח הקלף שנעבד לשם ס"ת לכך כתב הוי הזמנה מעליותא לענין זה שלא להורידה כ"כ לדבר של חול ר"ל זה הוא הורדה גדולה אבל קלף המעובד לשם ס"ת לא חשיב הורדה לכתוב עליו תפילין כאשר כתב הטעם בסי' ל"ב סי' ח' והמעיין בדבריו אין לו טעם וריח כיון דאנן קיי"ל כל היכא שמזמין לגוף הקדושה ומעשה בגוף הוי הזמנה א"כ בקלף המעובד לשם ס"ת שהוא נמי הזמנה בגוף הקדושה שמזמין לגוף הקדושה דילמא אסור להוריד לקדושה קלה ודבריו אינם אלא פטומי מילי ולא היה להשואל ראי' מפורשת מן הש"ס אי מותר או לא ושאל את פי זקינו הגאון להורות לו הדרך אשר ילך בו ואת המעשה אשר יעשה בודאי פה אל פה דיברו מן פסק ש"ע ואפילו אם שאל שאלה בכתב נתכוון לכוונה הנ"ל כיון שאין להביא ראיה אפילו ראיה קטנה דשרי לשנות מקדושה חמורה לקדושה קלה ודברי הלבוש לא נתקבל בעיניו ושאל להגאון פאר הדור לברר לו הדין ולא הוזכר לו פסק ש"ע כי ידע שלא נעלם מעיני הגאון פסק ש"ע אך רצה שהוא יברר לו הדין לאמתו באיזה ראיה וגלל כן לא הזכיר פסק הש"ע וגם הגאון זקינו אשר באורו נראה אור ידע פסק הש"ע ולא הזכירו משום שהיה פשוט בעינו שגם השואל הוא יודע מקומו ולא שאל לו אלא לברר בראיי' ע"פ ש"ס והוא השיב לו ע"פ הש"ס ותמה אני על מכ"ת שכתב שהראי' לסתור ואני אומר שפתותיו דובבות בקבר ושפתותיו בררו מללו ונברר כאשר ידבר איש אל רעהו פנים אל פנים פנים מאירות ופנים מסבירות בהלכה דהא בפרק הקומץ דף ל"ז ע"ב פריך הש"ס איני והא שלח ר' חנינא משמיה דר' יוחנן תפילין של יד עושין אותה תפילין של ראש ושל ראש אין עושין אותה של יד לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ומשני ל"ק הא בעתיקא והא בחדתא ופריך למ"ד הזמנה מילתא היא דאתנהו עלייהו מעיקרא ע"כ הגמרא ולפי הנחתו בדברי דקציצה הוי גוף הקדושה ובגוף הקדושה כ"ע מודי דהזמנה היא מאי משני הא בעתיקא והא בחדתא הא לפי הנחתו דבקציצה כ"ע מודים דהוי הזמנה ואין לומר דסבירא ליה דקדושה קלה לא הוי הזמנה אלא לדברי חול א"כ מאי מקשה ולמ"ד הזמנה מילתא היא דלמא למ"ד הזמנה מלתא נמי דווקא לשנוי לדבר חול אבל מקדושה חמורה לקדושה קלה מותר לשנות כי היכא דס"ל לרבא בגוף הקדושה הזמנה מלתא ואפ"ה ס"ד דמותר לשנות מקדושה חמורה לקדושה קלה ואינו אסור אלא לדברי חול א"כ דלמא אביי נמי ס"ל הכי והן הן דברי זקינו הגאון ז"ל אלא דסבירא ליה מ"ש הר"ן ר"ל הנ"י אבל הזמנה דגוף הדבר עצמו מהני כגוף עבוד עור הקציצה של תפילין ועבוד הקלף עצמו אי עבדינן לשמה אסור לכתוב דבר חול ר"ל דוקא עיבוד קציצה מעיבוד הקלף שמשעת עיבוד חשוב לכתוב הפרשות לשמה אסור לכתוב דבר חול דהוי תרתי לטיבותא מעשה בגוף הדבר והזמנה אסור לשנות לדבר חול אבל מקציצה לקציצה דחשיב לעבוד לשם פרשיות תפילין ואא"כ חשיב והזמין של ראש לא הוי אלא הכנה והזמנה בעלמא ולמ"ד הזמנה לאו מלתא לא חשיב הזמנה ומותר לשנות בחדתא ופריך ולמ"ד הזמנה מלתא אפילו בלא גוף הדבר א"כ ה"נ אף בחדתא הי' אסור לשנות אף דלא נעשה בגוף הדבר מ"מ הזמין לשל ראש ואסור לשנותו ומשני דאתני' עלייהו מעיקרא וא"כ בס"ת דהזמין בגוף הקדושה ועביד מעשה רב בעבוד לשם ס"ת אסור לשנותו