פנים מאירות חלק ג יח

והלוה שבק חיים לכל חי ד' כסליו תצ"ו ונתעוררו על הלוה דיני דינים מנכרי' ומיהודים והיה מתירא המלוה לכתוב כל תוקף ועוז בשטר עיסקא הנ"ל כי פן ואולי יבוא הדבר לדיני נכרי' ויאמרו שהוא כתב אחר ויפסוד על ידי כך גלל כן לא כתב המלוה שום דבר רק כתב בסוף הנייר ז"פ בר"ח טבת כדי שיהיה תוך זמנו ובזה לא היה חושש אף שהוא כתב אחד כי סתם מלוה לפרעון עומד ונתגלגל הדבר שבא המלוה ויורשי הלוה לדון לפני דייני ישראל והציע המלוה כדברים הנ"ל לפני ב"ד וקצת מן הב"ד ר"ל שיש לשח"ז דין עיסקא בלי נאמנות ומבואר בח"מ סי' ק"ח ס"ד וז"ל הוציא על היורשים שטר עיסקא שחצי יש לו דין מלוה והחצי אינו נוטל אפילו בשבועה שכיון שאלו אביהם היה קיים היה נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו וטעינן להו והש"ך הכריע ס"ק דאפילו נאנסו טעינן להו ע"ש והמלוה טוען כיון שנהגו לכתוב שטרי עיסקא שנעשה ע"פ תיקון מהר"ם ומהר"ם תיקן שלא יהיה נאמן לומר נאנסו אלא בעדים וגם היה בידי לכתוב כל דיני נאמנות וכל תוקף שטר עיסקא אלא שלא רצה לכתוב מטעם הנ"ל ודבר זה הציע לפני ב"ד קודם שהראה להם השטר וגם אשת הלוה ואביו הודו שלא החזיר העיסקא וגם לא נאנסו מידו בכן יורינו את הדרך אשר נלך ואת המעשה אשר יעשון דייני ישראל בשטר עיסקא זה: תשובה הנה דבר כיוצא בזה הביא הרא"ש בכלל פ"ו והב"י הביא דבריו בקיצור סי' נ"צ ומוכרח אני קצת להאריך כדי שנדין דין אמת לאמתו בנדון שלפנינו וז"ל בנידן שראובן מסר לשמעון לעסוק בתוך ד' חדשים לפני מות שמעון ונפטר שמעון בלא צוואה וכתב שם שנראה לו שאין לדיין ואפוטרופס לטעון שום טענה לזכות היתומים חדא שדבר זה גלוי לכל בני הבית שעסק ראובן שהיה ביד שמעון עד יום מותו ושקר וגלוי ומפורסם כי האי לא טענין ליתמי כדמפרשינן לעיל כו' ועוד מטעם אחר הוי מילתא דלא שכיחי כלל דמקבל מעות להנאתו למחצית שכר בשטרי חובות ועל משכנות שיפרעם בתוך ארבעה חדשים ואפילו אם היה המלוה תובעים היה הלוה יכול לעכב כמו תוך זמנו כי הדבר ידוע שאי אפשר להלות אלף זהו' ולגבותם תוך ארבעה חדשים הילכך הוי מילתא דלא שכיחי והאריך שם דאזלינן בתר אומדנ' וכש"כ בנידון זה שאין לך ידים מוכיחות ורגלים לדבר ואשתו וחמותו וכל בית אביו יודעים שהוא אמת ומסיים וכל המחזיר לטעון שקר מפורסם ליתומים גורם רעה ליתומים להאכילם גזל כדאמרינן יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו ובתחילת דבריו כתב וגם האפיטרופס של יתומים אסור לטעון ליתומים דבר שנראה לו שהוא שקר משום שנאמר מדבר שקר תרחק ועוד שנראה שיש חילוק בדבר דלא שכיחי כולה האי ואינו ניכר כל כך שהוא שקר שאם טען האפוטרופוס טענתו טענה ואם לא טען האפוטרופיס לדיין אין לו לטעון בשביל היתומים וראי' מפ' בתרא דכתובות דף ק"ט ע"ב דאמר לו אפטרופיס אי הוי אבוהן הוי טעין ואמר חזרתי ולקחתיו ממנו אמר אבוי האי דמוקי אפטרופוס נוקי כי האי דידע לאפוכי בזכות' ואבוי אמאי אמר מעיקרא זיל הב ליה ואבד זכותו למה לא טען הוא ליתום אלא כדפרישית לעיל עכ"ל הרא"ש ע"ש בתוס' ביאור ועפ"ז כתב רמ"א בסי' ר"ץ סי' י"ב וז"ל אע"ג דאין ב"ד טוענין ליתומים מילתא דלא שכיחי אע"ג דאבוהן הוי מצי למטען מ"מ אם טען אפטרופוס טענתו טענה וכתב הסמ"ע בלבד שלא יכוון לטעון טענה שיודע בודאי שלא היה כך הענין עכ"ל. ונראה מה שכתב רמ"א בסי' ק"י בסי' ה' בשם הראב"ד י"א דממנין לעולם אפרופוס בין שיש ממש בטענותיו או לא אולי יתפשרו עמו לטובת היתומים לאו למימרא דס"ל שרשות ביד אפטרופיס לטעון טענות שקר אלא דקמ"ל אף שטוען מילתא דלא שכיחי רק דמ"מ אינו ידוע לו שהוא שקר אף דאין ממש בטענותיו שיכול להתברר שלא כדבריו מ"מ ממנין אותו דאולי יתפשר עמו לטובת היתומם אבל בדבר שידוע גם לאפטרופוס שהוא שקר אין אומרים לאדם חטא. כדי שיזכה חבירו וכן הוא משמעות הרא"ש ועתה נדון בנידון שלפנינו שהסך אלף ושלש מאות זהו' שקיבל בתשרי אנו יודעים שקיבל לוקח יינות ואנו רואי' שקנה יינות כדרך מדינותינו שרוב משא ומתן בזה הזמן ביינות ובשאר סחורות שקונים בעת הזו כגון מיני עפצים לעבוד עורות שקורין קצופרין איך נאמר שפרע תוך זמן מועט סך גדול כזה ואין ספק אם היה תובע המלוה שישלם לו לא היה הב"ד ללוה לשלם סך גדול כזה בזמן מועט וגם צירף הרא"ש אומדנ' שאשתו וחמותו ואחיו וכל בית אביו היו יודעים האמת שלא החזיר ובנידון דידן נמי אשתו ואחיו וכל בית אביו יודעים מזה בלי ספק שלא החזיר ואף אם לא היה נכתב ז"פ שנראה שהוא תוך זמנו היה ראוי לסמוך על אומדנ' שלא החזיר בזמן קצר כזה ופשיט' היום שנראה לעין כל שז"פ הוא בטבת שתוך זמנו אינו נאמן לומר פרעתי ואם שז"פ נכתב בכתב יד אחר למה יגרע כח שח"ז הא כתב הלבוש בסי' מ"ח וז"ל גופו של ממרני כך הוא הלוה חותם שמו על נייר חלק מצד אחד ואינו כותב בו כלום באותו צד ובצד השני כנגד חתימתו ממש כותב עליו בפני הלוה סכום המעות שחייב לו וז"פ ומה שמניח חלק בצד החתימה ולמעלה ממנו כדי שיהיה רשות למלוה שיכתוב למעלה כל שופרי דשטרי כגון נאמנות ומטבע ושאר ענינים כו' ולכך פוסקים על הממרני כל דין נאמנות ותקן וחיזק כל השטרות כו' ואפילו הוא כתב יד המלוה לית לן בה ופוסקים לו בכל מה שכתב עליו שיהיה נאמן הואיל והאמונו הלוה לתת לו חתימת ידו על נייר חלק אמרינן בודאי בפניו ובידיעתו כתבו והאמינו על כל שופרי דשטרי ומחלק שם דאם נכתב דבר אחר ז"פ לא מהימן ואם כתובים הרבה ענינים קודם ז"פ סך כך וכך ובתנאי כך וכך ולבסוף כתב ז"פ ביום כך וכך מאמינם למלוה על הנ"ל ע"ש בתוס' ביאור ומדכתוב דאמרינן בודאי בפניו ובידיעתו כתב ש"מ דאם אמר בידיעתו כתבתי אף שלא בפניו נאמן וכאן המלוה אומר שהוא צוה לכותבו לכתוב כל תוקף וחיזוק שלא יפסיד החוב וא"כ למה יגרע כח שח"ז שנכתב ז"פ בכתיבת ידו מלוה הלוא בפירוש כתב הלבוש אפילו בכתב ידי המלוה כשר וא"כ אין כאן שום גריעות' לומר שהחזיר העיסקא תוך זמנו מלבד אומדנ' דמוכח הנ"ל שסך גדול כזה שקיבל בעיסק' אינו פורע בתוך ששה שבועות וגם אפילו לדעת הש"ך שטוענין להם נאנסו נמי לא מגרעינן כח השטר כיון שהמלוה הציע דבריו שהיו בידו לכתוב כל תוקף וחוזק שטר עיסקא כתיקון מהר"ם ומהר"ם תיקן שעל הקרן אינו נאמן לומר נאנסו אלא בעדים והוי כאלו נכתב כן ולא גרע כח שטר עיסקא זה בשביל שלא נכתב כתיקון מהר"ם בפירוש דהא איתא בחו"מ סי' רמ"ב שכתב הטור בשם הרא"ש האידנא דלא כתבו בשטרי כתבוהו בשוקא משום דנהיגו למכתב בכל שטר מתנה והני הלכך כשצוה לכתוב שטר מתנה סתם דעתו היה שיכתבוהו כמנהג הסופרים הילכך הוי כאלו אמר כתבוהו בשוקא וחתמוהו גברא ולכל הפירושים בין לפי' הב"י ובין לפי' דרישה ופרישה נשתנה שטר זה מן השטרות שהי' רגילין לכתוב בזמן התלמוד ובימי התלמוד הי' שטר זה פסול אבל עכשיו מפני המנהג מסתמא אמרינן שציוה לכתוב ע"פ המנהג וא"כ בזמנינו באלו הארצות המנהג לכתוב שטר עיסקא ע"פ היתר תיקון מהר"ם וכן כותבין ורוחי' יעלה מהם על צד היתר כתיקון מהר"ם הוי כאלו נכתב כי מי הוא זה שיתן לו עיסקא שיהי' לו דין חצי פקדון שיהי' נאמן לומר החזרתי או נאנסו כי בעו"ה אנשי אמנה אבדו ופוק וחזי מאי עמא דבר שכל הסופרים כותבין שטר עיסקא בארצות אלו כתיקון מהר"ם א"כ מסתמא אפילו לא נכתב כאלו נכתב דמי ובפרט שהמלוה הציע דבריו שהיה בידו לכתוב כל תוקף ועוז שטרי עיסקא רק הי' מתירא מפני דיני נכרי' שלא יפסידו דהוי כאלו כתב בפירוש כתיקון מהר"ם ואינו נאמן לומר נאנסו בלא עדים וגם אם נאנסו מידו סך גדול כזה מסתמא היה קול ענות בגבולינו ויש לנו להתפלל בשלומו של מלכות שמפני מורא מלכות לא נשמע שום שוד וגזל בגבולינו ושלום בארמנותינו והוי דומי' דאמרו רבינו ז"ל באחד ששלח שליח לקנות ארבע מאות גרבי יין וקנה לו ונמצא חומץ אמרו חכמים ענין גדול כזה שהחמיץ קול יש לו הואיל ואפשר להביא ראיה יביא ראיה עי' בח"מ סי' קפ"ז ה"נ בנידן דידן אם נאנסו מידו סך גדול כזה הי' לו קול א"כ אין טועני' להם שנאנסו והדין דין אמת לאמתו של תורה שמחויבים לשלם שטר עיסקא הנ"ל ככשורה לצלמא: שאלה יא נשאלתי מן הרבני הדיין המצויין בתורת ה' מזויין כבוד מוהר"ר גרשון בן כבוד הרב מוהר"ר משה פוליץ. יום א' כ"ח מנחם תצ"ו לפ"ק: המאיר עיני חכמים בהלכה הולך ודולה ומשקה מבארו מים חיים ה"ה הרב הגאון הגדול מוהר"ר מאיר נ"י ויזרח עד כי יבוא דאין מורח מרוב טירדת אלי הקיפוני כתרוני מכל צד נסתם פי רוח חיים חיי המדבר בלשון קצרה ולתארו בתוארים כראוי לשכמותו י"ב וענוותנותו דמר תרבוני והרשאני לשאול דבר אחד או שתים ולכנוס לפני לפנים במה שעלה במצודתי בהלכות תפילין ובקשתי שאל ירע לבבו הטהור להשיב על מכתבי אם כינים דברי אם לאו וחלילה לי להמרות פה קדשו כי נשאלתי בדבר הסופרים שנהגו לעבד הקלף לשמה לכתוב עליו ס"ת או תפילין ויש מגמגמי' בדבר שאינו נכון לעשות כן בכן יוריני מר דעתו ובדבר זה נפתחו בגדולים לאדוני אבי זקני הגאון מוהר"ר גרשון אשכנזי בספרו עבודת הגרשוני סי' ס"ה זיל קרי בי' שפסק שאינו נכון לעשות כן וכבר הורה זקן וחלילה לי לזרע זרעו ושמו בקרבי לשנות דבר קטן אמנם תורה היא וללמוד אני צריך שלפע"ד דברים בסי' זה לא יצאו מפי אותו צדיק באשר מה דמספקי' לי וגם מה שפסק שאין רשאי לכתוב תפילין על הקלף המעובד לס"ת נעלם ממנו דברי המחבר בש"ע בא"ח סי' ל"ב שפסק בלי חולק וז"ל בסי' ח' טוב להוציא בשפתיו כו' שהוא מעבד לשם תפילין או לשם ס"ת אבל אם עבדו לשם מזוזה פסול כתב הב"י אם עיבד לשם ס"ת מהני לכתוב בו תפילין דקדושת ס"ת חמיר מקדושת תפילין עכ"ל הרי להדיא דאם מעבד לשם ס"ת כשר לתפילין וכן מבואר בהדיא בב"י ובאחרונים וטעם כעיקר אף דס"ת חמיר מ"מ הזמנה לאו מילתא היא ומותר לשנות לקדושה קלה וכן משמע