פנים מאירות חלק ג יז

נשואין וגם הרב הב"י בש"ע השמיטו ספק חלל דרבנן וכבר כתבתי שאף בספק חלוצה התיר הרמב"ם לכתחילה ואין ראי' כלל מדברי רש"י דנקט לשון דעבד דקאי על מתניתן והתם לא שייך למיתני לכתחילה ופשיטא בספק חללה דרבנן שהסכים גם הב"י דכהן גמור יחשב וא"כ בנידון דידן יש לסמוך אדברי הב"י וכן בספק חלוצה משמע מפשיטת הש"ס דלא גזרו אף לכתחילה היא מותרת לכהונה ופשיטא בנידון דידן שאבי' ואמה אומרים שנולדה מקודם שנאמנים ולית דין צריך בשש כלל ומותרת בתה לכהונה בלי שום פיקפוק בעולם וכן איתא בש"ע ס"ס ג' כהן הבא על הפנוי' ומודה שהוא בנו הבן כהן לכל דבר וכל כי האי מילתא לימרי משמאי בשוקי ובבראי היום יום ב' ט"ו אב תצ"ז לפ"ק. נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש ז תענית דף ל ע"ב תוס' ד"ה יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה פי' דהיינו י"ט נראה דקשיא להו דקתני אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים וקאמר הש"ס בשלמא י"כ משום דאית בי' סליחה ומחילה יום שניתנה בו לוחות אחרונות אלא ט"ו באב מאי היא אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה ויש לדקדק מאין חשיבות' דט"ו באב יותר משאר י"ט בשלמא י"כ ניחא דהוא י"ט מן התורה וגם יש בו יתר שאת משאר ימים טובים דאית ביום הזה סליחה וכפרה ויום שניתנה בו לוחות אחרונות לכך שמחו בו יותר משאר ימים טובים אבל ט"ו באב שאינו מן התורה וכי בשביל שהותרו שבטים לבוא זה בזה יהיה חשוב בעיניהם יותר משאר י"ט הכתובים ולכך כתבו התוס' דהתרצן לא בא לומר דמשום זה הוא חשוב יותר משאר י"ט אלא דהמקשה הקשה שני קושיות אלא ט"ו באב מאי היא ר"ל מה הוא למה קבעו ביום זה י"ט ומה נשתנה יום זה משאר הימים ועוד למה שמחו בה יותר משאר ימים טובים ועל זה תירץ רב יהודא אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה ר"ל שרוצה לתרץ למה קבעו י"ט ביום זה וקאמר רב יהודא אמר שמואל בשביל שהותרו שבטים לבוא זה בזה וזה שכתבו התוס' פי' דהיינו י"ט ר"ל בשביל זה קבעו י"ט בא לתרץ ולא בא לתרץ למה הי' חשוב יותר משאר י"ט והא דחשיב יותר בא רב יוסף לתרץ יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל ור' יוחנן אומר עוד טעם יום שכלו מתי מדבר ולזה ניחא דאמר הש"ס אמר ר' יוסף א' ר"נ יום שהותר שבט בנימן ולא קאמר רב יוסף אמר ש"מ דלא פליג ר' יוסף על רב יהודא אמר שמואל אלא שבא להוסיף על דבריו וכן קאמר הש"ס אמר רבה ב"ח אמר ר"י ש"מ דבא להוסיף ולומר דמטעם ראשון קבעו י"ט וחשיבתו ושמחתו ביותר משום שהותר שבט בנימן וכלו מתי מדבר וק"ל ודבר פשוט הוא אלא שראיתי שנתחבטו בו התלמידים גלל כן כתבתי דבר פשוט: שאלה ח נשאלתי אשה שהיתה מקשה לילד ויצא ולדה דרך מרגלותי' אי שרי לחתוך הולד לאברים להציל את האשה תשובה דבר זה כבר הזכיר הרמב"ם בפ' א' מהלכות רוצח וש"ע בח"מ סי' תכ"ה סי' ב' וז"ל לפיכך העוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעי' מפני שהוא כרודף אחריה להורגה ואם הוציא ראשו אין נוגעים בו שאין דוחים נפש מפני נפש וזה טבעו של עולם והרב הב"י העתיק ראשו משום דבסנהדרין דף ע"ב איתא יצא ראשו אין נוגעין בו אבל גירסא שלנו במתניתין סוף פ"ז דאהלות האשה שהוא מקשה לילד מחתכין את הולד ומוציאו אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וכתב הברטנור' ומשיצא רוב ראשו שהוא משתצא פדחתו אין נוגעים משמע משום דהוי כילוד וברוב הולד נמי חשיב כילוד דתנן בפ' המפלת דף כ"ח ע"א יצא מחותך או מסורס משיצא רובו הרי הוא כילוד יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו ואיזה רוב ראשו משיצא פדחתו ופי' רש"י מסורס דרך מרגלותיו הרי להדי' דרך מרגלותיו בעינן שיצא רובו וא"כ מתניתין דאהלות דקתני יצא רובו אין נוגעין בו משמע דאתי לאשמועינן אפילו דרך מרגלותיו אם יצא רובו אסור ליגע בו וצריך להתישב אם ידוע כשיצא דרך מרגלותי' ששניהם ימותו אם מותר להציל האשה כמעשה דשבע בן בכרי שכתב רש"י בסנהדרין הנה ראשו מושלך אליך דדחו נפש מפני נפש התם משום דאפילו לא מסרו לו היה נהרג בעיר כשיחפשנה יואב והן נהרגי' עמו משמע היכי דשניהם ימותו מצילין ודוחין נפש מפני נפש עי' בטור בפרק ו' דאהלות ועי' ביו"ד סי' קנ"ו וצ"ע להתישב בדין זה: שאלה ט משה משה לא פסיק טעמא וריחו לא נמר ופרח צרוף ה"ה אהו' ידידי כנפשי המופלא בר אבהן ובר אוריין כבוד מהור"ר משה ג"ב נר"ו: הנה כתבו קבלתי ונתמלאה ביתי אורה ואמרתי להשיב מפני כבוד אודו' באחד ששגג ולא הניח תפילין של ראש במצחו ועבר על מצות עשה דלהרמב"ם דמנה תפילה של ראש בפני עצמו אך לזה כבר חלף ועבר בוידוי דברים ונמחל לו כדאמרינן בסוף יומא עבר על מצות עשה לא זז עד שנמחל לו אבל חרד לבו על ברכה לבטלה לפי דעת הרמב"ם עובר על לאו דלא תשא דאוריית' דלא כדברי התוס' סוף ר"ה דאינו אלא מדרבנן ושואל ההוא במר נפשו רוצה להחמיר בתשובה אבל הוא מקצירי ומריעי ורוצה לידע הלכות תשובה עכ"ל אומר אני דמתחילה צריכין אנו לברר אם עבר כמה עשות בזמנים הרבה דלמא אף דמתחרט מ"מ חייב להביא עולה וכי היכא דעבד בשוגג על חיוב חטאת מחויב להתענות על שגגתו ארבעים יום כנגד קרבן חטאת כמו דאיתא ביו"ד ס"ס קס"ה ובא"ח ס"ס של"ד והעשיר יתן יותר מעט כשרוצה לפדות התענית יעויין שם ועי' בא"ח סימן קס"ח במג"א ס"ק י"ב א"כ נוכל לומר בעולה מתכפרת על חייבי עשה שמחוייב בתענית נגד העולה וכי היכא דאם עבר עבירה שחייב חטאת מחויב לקבל תענית לצער עצמו ולא סגי אם יאמר פ' חטאת ויאמר שאמירתו יהי' במקום חטאת ה"נ בחייבי עשה וכמו שיש לחלק בחטאת אם נתחייב כמה חטאות הנ"ל נימא בעולה שחייב כמה עולות ויש לו לקבל תעניתו ולסבול צער כמו בחטאת אך לכאורה נראה דבעולה שבא על העשה כמו שפי' רש"י בפרשת ויקרא ונרצה לו א"ת על כריתות ומיתות ב"ד או מיתה בידי שמים או מלקות הרי עונשין אמור הא אינו מרצה אלא על עשה ועל לאו שניתק לעשה ועי' ביומא דף ל"ו ע"א מ"מ בזמן שאין בה"מ קיים אין צריך לקבל צער נגד עולה דעולה דורן הוא דאמרינן ריש זבחים דף ז' ע"ב ואמר רבא עולה דורן הוא היכי דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ואי דאיכא תשובה הא תניא עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלים לו אלא ש"מ דורן הוא תניא נמי הכי ר"ש אומר חטאת למה בא לפני עולה לפרקליט שנכנס דורן אחריו וכיון דדורן הוא כבר נתכפר לו כפרה גמורה ואינו צריך לענות נפשו כאילו היא דורן וראיה מפרק היה קורא דף י"ז ע"א רב ששת כי הוה יתיב בתענית בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שב"ה היה קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט כו' למה לו למימר ואין מקריבין אלא חלבו ודמו הוי ליה למימר הכי מקריבן קרבן ולכלול גם עולה ואין לומר שידע שלא עבר על עשה הא אמרינן בגמ' ריש זבחים דף ז' אין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה אלא ע"כ שאין צריך לסבול צער של עשה רק בתשובה ובחרטה נתכפר לו לגמרי ואף שיש לדחות כיון דעולה כולה כליל וגבי תענית לא נתמעט אלא חלב ודם וכל הגוף קיים מ"מ הדעת מכרעת שאינו צריך עינוי נפש דאף בדיני אדם חמור מצות עשה מלא תעשה כמו דאיתא בכתובות דף פ"ו ע"א ובחולין דף קל"ב ע"ב דקאמר במה דברים אמורים במצות לא תעשה אבל במצות עשה מכין אותו עד שתצא נפשו היינו דוקא קודם שעבר על העשה ויש בידו לקיים אבל לאחר שעבר קי"ל דאין מענשין אלא בעידן ריתחא כדאיתא במנחות מ"מ נראה דאף אם נימא שחייב לצער עצמו נגד העולה מ"מ אינו דומה לחטאת שמחוייב להביא על כל חטא שחטא לפי דינו בהלכות שגגות מ"מ הא אמרינן ריש זבחים דף ו' דחטאת על כל חטא וחטא בא לאתויי חדא חטאת והכא גבי עולה כיון דאי נמי כמה עשה גבי' אכפרה ופי' רש"י דכתיב ונרצה לו מלמד שנתרצה להקב"ה אלמא כולן נתכפרו עכ"ל הרי לפניך שכולן נתכפרו א"כ על כמה עשות שעבר ועשה תשובה עולה דורן על כולן וסגי' בכל דהו שמקבל עליו ובדבר ברכה לבטלה לדעת הרמב"ם והביא המג"א בא"ח סי' רט"ו שהרא"ש והתוס' הסכימו שהוא מדרבנן ובר מכל דין כיון דלפי מנהגינו אומר בכל פעם בשכמל"ו וזה תיקון שלא עבר על לא תשא כמו שהביא הב"י באו"ח סי' ר"ו וז"ל בשם ירושלמי הדין דנסיב עיגולא ומברך עלוי והוא לא אתי בידיה צריך לברכא עלויוי זמן תניות א"ר תנחום צריך לומר בשכמל"ו שלא להזכיר שם שמים לבטלה עכ"ל הרי להדי' שאם אומר בשכמל"ו אחר ברכה שאין צריכה תיקון שלא הוציא שם שמים לבטלה וכן משמעות כל הפוסקים א"כ לא חטא כלל בהוצאת שם שמים לבטלה רק תשובתו נרצה בחרטה ומודה ועוזב ירוחם מן השמים והבא לטהר מסייעין לו כתבתי ברהיטא. היום יום כ"ו מנחם תצ"ו לפ"ק נאום מאיר שאלה י מעשה שהביא לכאן ש"ח בח"י ובח"י אשתו על סך אלף ושלש מאות זהו' ריינש ונכתב בלשון זה משמעות שטר עיסקא על החתומים דמע"ל על סך אלף ושלש מאות זהו' רמ"ג ורמ"ג ואמר הלוה שלא רצה כל נוסח שנוהגים לכתוב בשטר עיסקא כי עלה בלבו פן ואולי רוצה המלוה איזה חיזוק ותוקף יותר גלל כן לא כתב אלא הסך שאשתו חתמה עמו ונתרצית על סך זה ויתר חיזוק ותוקף השטר עיסקא יכתוב המלוה כפי רצונו ומפני טירדת המלוה לא כתב והניחו בין שטרותיו כי עלה בדעתו שבכל יומא זמנא הוא לכתוב כל תוקף וחזוק שטר עיסקא הנוהגים במדינותינו וזמנו של שטר הי' כתוב כ"ו תשרי תצ"ו