פנים מאירות חלק ג טז

שראיתי שנחבטו בדברי התוס' גלל כן כתבתי אף שלדעתי דברים פשוטים הם דנראה דכך הוא כוונת התוס' דס"ד דפריך המקשה דמתניתן דברכת המזון אתי דלא כמאן לא ר' יהודא ולא ר' יוסי אלא ע"כ דמתניתן דתרומה אתי כר' יהודה דס"ל בדעבד יצא ולא לכתחלה אבל לר' יוסי דס"ל דאף בדעבד לא יצא דברכת המזון אתי כר' יהודה ולא כר' יוסי על זה הקשו וא"ת הא כר' יוסי מצינו לאוקמי שפיר מתניתן דברכת המזון אפילו את"ל דמתניתן דתרומות לא אתי כר"י משום דהתם תיקנו רבנן כעין דאורייתא אבל גבי ברכת המזון שהיא דאורייתא ולא כתיב בי' שמע למה לנו לתקן שלא יצא ועל זה תירצו כיון שתיקנו רבנן שצריך להשמיע א"כ אי היה סבירא ליה לר"י דאף בדעבד לא יצא. בק"ש ובמגילה א"כ ה"ה בברכת המזון וע"כ לא אתי' אלא כר' יהודה דאמר דווקא תחילה לא הא דעבד יצא וברכת המזון אתי' כר' יהודה ולא כר' יוסי דלר' יוסי כל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקן דלא יצא בדעבד וכל זה דבר ברור ופשוט באין גימגום וראיתי שקצת לומדים הוציא דברי התוס' לכוונה אחרת אבל דברים ברורים כמו שכתבתי נאום מאיר: שאלה מעשה שהיה כך הי' פנוי' לאה נתעברה והודית טובו של עובר זה מראובן הכהן שהי' רגיל אצלה בביתה וגם הוא הודה שממנו נתעברה וחפץ לקחתה ובאשר שלא נתמלא רצונו בסך הנדן ברח והלך לו ויהי כי ימלאו ימים ללדת ותלד את דינה ותלך לאה ובתה מפני הבושה והרחיקה נדוד למדינת הים ואח"כ נישאת לאה לשמעון הישראלי ושמעון מת ולא הניח אחריו זרע קיימא וחלץ לה לוי אחי שמעון ואח"כ חזר ראובן הכהן וחילל את כהונתו ונשא את לאה החלוצה ולא נשא אותם אנשי עירם לשבת עמהם על שחילל את כהונתו ויקח ראובן הכהן את האשה לאה ובתם וילכו למסעיהם למדינה אחרת ושם לא נהג בעצמו שום דין כהונה רק הודה בדבר שהוא כהן וחילל כהונתו בעבור שנשא חלוצה והנה כעת נשתדכה דינה בתו שהיא בחזקת כשרות ליהודה הכהן וכאשר הגיע זמן נשואין עמד המפקפק ואמר שאבי' ואמה אינם נאמנים על בתם שנולדה קודם שחילל את כהונתו ושמא נולדה אחר שחלצה ובתו חללה מדרבנן בכן יורינו מורינו ורבינו אם אבי' ואמה נאמנים עליה להכשירה לכהונה אם לאו: תשובה תמה אני על המפקפק בדבר שהוא ש"ס ערוך בפ"ק דכתובות דף י"ג ראוה מדברת וכו' היתה מעוברת ואמר לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת כו' ובגמ' חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה אף שלא היה לה חזקת כשרות ופי' רש"י אם עובר נקיבה תנשא לכהונה ופסק הרא"ש כמ"ד דמכשיר בבתה וא"כ אפילו אם אין אב כאן ולא הודה לדבריה נאמנת על בתה להתיר לכהונה ק"ו אם הוא מודה כההיא ארוס וארוסה דאתי לקמי' דרב יוסף היא אומרת מיניה והוא אומר אין מינאי א"ר יוסף למאי ניחוש חדא דקא מודה ועוד הא אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר"ג וכו' עד דמסיק הא לכתחילה והא דעבד והא נמי כדעבד דמי ופירש"י והא נמי כדעבד דמי שנתעברה ואתה בא לפסול העובר ולאוסרה על הארוס ואם אי אתה מאמינה הרי אתה מוציאה מבעלה הרי להדי' שאפילו במקום ספק איסור נראה להתיר וכדברי הרא"ש פסק בש"ע בא"ה סי' ו' ובר מכל דין כיון דכהן שבא על החלוצה ולדה חללה מדרבנן ולפ"ז הוי ספק דרבנן אפילו לא אמרה אבי' ואמה וכל ספק דרבנן אזלינן לקולא וכן מוכח ביבמות דף כ"ד ע"א קדמו וכנס' אין מוציאין תני שילא אפילו שניהם כהנים מ"ט חלוצה דרבנן הוא וספק חלוצה לא גזרו בהו רבנן ולפ"ז כיון דלא גזרו רבנן על ספק חלוצה ש"מ אף לכתחילה מותרת להנשא לה דהא כל ספק דרבנן לקולא כתב הש"ך בסי' ק"י סי' י"ח דספיקא דרבנן לקולא משום דבספיקא לא גזרו היינו דווקא בדבר שעיקר איסורו רק מדרבנן שגזרו אטו דבר אחר בלתי חשש איסור בגופו כגון ביצת נבילה וציר דגים כו' עכ"ל וכי היכי בספק ביצת נבילה או אם הוא ביצה שחיטה מותרת כנזכר ביו"ד סי' פ"ו וכתב הש"ך נ"ל דלא מבעי' בספק אם זו הביצה הוא מתרנגולת נבילה או מתרנגולת אחרת דמותר כו' וא"כ ה"נ בולדה איכא לספוקי אם היא נולדה לאחר חלוצה או קודם חלוצה ולא הוי חללה אפילו מדרבנן אזלינן לקולא וכן אפילו בחלוצה גופא במקום ספק אזלינן לקולא כמו שכתב הש"ך דאפילו ידענו בודאי מאיזה תרנגולת היא אלא שהספק אם התרנגולת היא נבילה או שחוטה הביצה מותרת א"כ ה"נ גבי חלוצה אם ספק הוא אם היא חלוצה או לא מותרת לכהונה וכמו גבי קריעה שנזכר בסי' ש"ם ס' ל' בקטן שמת אפילו ביום שלשים אין קורעין עליו ולפי שקריעה היא דרבנן וספיקא לקולא וכן הרבה ספיקות דרבנן דאזלינן לקולא אפילו לכתחילה ורש"י דנקט ביבמות דף כ"ד וז"ל וחלוצה דאסורה לכהן מדרבנן והכא דכל חד אינו אלא ספק דשמא זה ייבום את יבמתו גמורה לא גזרו רבנן לאפוקי מספק משמע הא לכתחילה אסורה להנשא י"ל דרש"י קאי על מתניתין דשנים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע איזה קידש וזה אינו יודע איזה קידש ואח"כ מתו לזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן לזה אחד ולזה שתים היחיד חולץ לשתיהן והשנים אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם וכן לזה שני אחים ולזה שני אחים וקדמו שני אחים של ראשון וחלצו לא ייבמו השני אחים מקדושי שני אלא אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאן מידם ועל זה הני שילי אפי' היו כהנים מ"ט חלוצה דרבנן וספק חלוצה לא גזרו רבנן כדין כל ספק איסור דרבנן וכאן אי אפשר לומר שום לכתחילה דילמא פגע באחות זקוקתו לכך נקט רש"י לא גזרו רבנן לאפוקי מספק דלא שייך לומר בהו לכתחילה אבל לעולם אימא לך כל היכא דאיכא ספק חלוצה ולא שייך בי' ספק זקוקה או ספק יבמה לשוק אפילו לכתחילה מותרת לכהונה ככל ספיקא דרבנן וכן משמע לישני דש"ס דקאמר וספק חלוצה לא גזרו רבנן משמע דלא גזרי אפילו לכתחילה מותרת לכהונה כיון דלא גזרו מהי תיתי לחלק בין לכתחילה ובין דעבד: וכן משמע מדברי הרמב"ם בפרק י"ז מהלכות איסורי ביאה דין זה וז"ל החלוצה אסורה לכהן מדברי סופרים כהן שנשא ספק חלוצה אין מוציאין אותה מתחתיו והיא כשירה וולדה כשר מפני שלא גזרו על ספק חלוצה אלא על חלוצה ודאית עד כאן לשונו ומדנקט והיא כשירה וולדה כשר למה ליה למימר והיא כשירה הלוא כבר כתב אין מוציאין מידו אלא ע"כ דאתי לארויי כמו דבתו כשירה לכהונה לכתחילה כמו שאמרו דהנושא שני' דבתה כשירה לכהונה ה"נ בספק חלוצה דבתה כשירה לכהונה וכמו כן הוא שבא עליה כהן לא נעשית חללה כלל ואם מת הכהן מותרת לכתחילה לכהונה כל היכא דליכא למיחוש משום ספק אחות זקוקה ותחילה נקט הרמב"ם מילתא דפסיקת' כהן שנשא ספק חלוצה לשון דעבד היכי דאי אפשר לומר לכתחילה כמתניתין דאיכא למיחוש משום אחות זקוקה ואי אפשר לומר להתיר לכתחילה ובסיפא נקט והיא כשירה לאשמועינן היכא דאין חשש איסור זיקה או משום יבמה לשוק מותרת לכתחילה לתנשא לכהן וכן ספק חללה של דבריהם נמי מותרת לכתחילה לכהן כדין כל ספק דרבנן וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ' י"ט מהלכות איסורי ביאה וז"ל כבר בארנו שהחלוצה אסורה לכהן מדבריהן לפיכך כהן שבא על החלוצה הרי זה חללה וזרעה מכהן חללים והכל מדבריהם אבל כהן שבא על אחת משניות היא כשירה וזרעה ממנה כשרים שאיסור שניות איסור השוה בכל הוא ואינו מיוחד בכהנים כהן שבא על ספק זונה כו' או שבא על ספק גרושה הרי זה ספק חללה וולדה ספק חלל נמצא החללים שלשה חלל מן התורה חלל מדבריהם וספק חלל וכל ספק חלל נותנים עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל אינו אוכל בתרומה כו' ואם אכל או נטמא מכין אותו מכות מרדות וה"ה בחלל של דבריהם עכ"ל ומדנקט בסוף דבריו וה"ה בחלל של דבריהם לא נקט ספק חלל של דבריהם ש"מ דבספק חלל של דבריהם אין נותנים עליו חומרי ישראל דהוי כהן גמור: אבל ראיתי בש"ע מא"ה סי' ו' ס"א שכתב לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה אין צריך להוציא וכתב הר"מ וז"ל משמע אבל לכתחילה גזרו אף על ספק חלוצה וכן כתב רש"י בסוף פי' כיצד דף כ"ד לא גזרו רבנן לאפוקי מספק עכ"ל ותמה אני שאין הכרח מדברי רש"י לומר כן דהא רש"י קאי על מתניתין והתם לא שייך אלא דעבד: והטור בסי' ו' כתב וז"ל כהן הבא על ספק גרושה או ספק חלוצה הרי זה ספק חללה והולד ספק חלל ונותנים עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים משמע דס"ל דספק חללה הוי אף מספק חלוצה דרבנן ומשמע דספק חללה נמי אסורה אף בספק חללה דרבנן ובש"ע סי' ז' סי' כ' פסק המחבר כהן שבא על ספק זונה או על ספק גרושה והשמיט ספק חלוצה כתב הבית שמואל המחבר השמיט ספק חלוצה משום דמשמע ליה דהרמב"ם חולק על זה והב"ח הרגיש בזה וז"ל כהן הבא על ספק גרושה או על ספק חלוצה הרי זה ספק חללה תימא שפסק רבינו דין זה בסתם היפוך דעת הרמב"ם בפ' י"ט מהל' איסורי ביאה שלא הזכיר בספק חלוצה דהולד ספק חלל אלא אדרבה משמע מסוף דבריו שכתב ה"ה בחלל של דבריהם דדוקא בודאי חלל של דבריהם נותנים עליו חומרי כהנים אבל לא בספק של דבריהם והכי נמי משמע בהדי' ממה שכתב בפ' או מהא"ב וז"ל כהן שנשא ספק חלוצה אין מוציאין אותה מתחתיו והיא כשירה וולדה כשר מפני שלא גזרו על ספק חלוצה אלא על חלוצה ודאי עכ"ל משמע מלשון זה דהוא כהן כשר לגמרי ואינו אפילו ספק חלל דלא גזרו על ספק חלוצה וצ"ע ונראה לישב דהא דכתב הרמב"ם דאין מוציאין מתחתיו ספק חלוצה והיא כשירה וולדה כשר דלא גזרו על ספק חלוצה למדו ממתניתן דפרק כיצד קדמו וכנסו אין מוציאין מידן וסובר דבינו דוקא כשנשאו לא גזרו רבנן מלהוציא מתחתם ולפיכך גם היא כשירה וולדה כשר אבל כאן מדבר רבינו בבא עלי' בזנות שכתב כהן הבא וכו' התם דהוי זנות ודאי היא ספק חללה והולד ספק חלל עכ"ל הב"ח ז"ל ותמה אני שהקשה קושיא חזקה על הטור אבל תירוצו הוא רחוק מאוד דמאין לנו לחלק בין זנות לנשואין לענין חלל דבר שלא נמצא בש"ס דכל איסור כהונה עושי' חללה בין בביאת זנות ובין דרך