פנים מאירות חלק ג טו

קמ"ז שפסק הרא"ש הלכה למעשה בגט שהיה כתוב מעכשיו אם מתי מחולי זה קודם התורף ולא נכפל ואחר התורף חזר וכתב אם לא מתי כו' והכשירו משום דלא חשיבי תנאי מה שכתב מעכשיו אם מתי מחולי זה אלא הוי כאומר מעכשיו ושעה אחת קודם למיתתו והכי מפרש ליה תלמודא נעשה כאומר מעת שאני בעולם כו' ואפילו את"ל תנאה הוי כיון שלא נכפל ליתא לי' דינא דתנאה והגט קיים אע"פ שלא נתקיים התנאי נמצא שאין כאן תנאי קודם התורף כו' אלא קביעות הזמן למתי עכ"ל וא"כ בנ"ד אף אם כוונתו שאם ימות יהי' גט ואם יחי' לא יהי' גט אין זה חשיב תנאי כיון דלא כפלו ועוד שמשמעות לשונו הלאו קודם להן וא"כ אפילו אם כתב בתוכו לא חשיב תנאי ק"ו בנידן דידן שיש לומר שלא נתכוון שיכתבו בתוכו אלא אמר להם בעל פה שאמר כן תכתבו ודומה לזה כתב הב"י בסי' קמ"ה בשם תשובת הרשב"א ס' אל"ף ורמ"ח בגט שכתוב בו לאחר כתיבת כל התורף אם לא מתי מחולי זה לא יהי' גט כיון שלא הזכיר מחולי זה אם מתי איזה ספק יש בזה כיון שמת מאותו חולי שאם באת להסתפק כיון שלא אמר מחולי זה אם מתי ולומר שלא נכפל התנאי כ"ש שהתנאי בטל לדעת ר' מאיר והגט קיים אלא אם מת מחולי אחר והיא באה לפטור עצמה מיבום ואומרת שתנאי בטל מחמת שלא נכפל אין בדבריה כלום כו' הרי לפניך דאם מת מחולי זה התנאי בטל וגט קיים אליבא דכ"ע וגם כבר פשטה הוראה בכל ישראל דקימ"ל כר"מ כמו שפסק הרא"ש והביא קצת הב"י בס' קמ"ז שכל חכמי אשכנ"ז וצרפ"ת עושים מעשה להצריך תנאי כפול אפילו בתנאי דמעכשיו וא"כ חזרנו על כל צד וצידי צדדים ולא מצאנו שהי' בדברי ש"מ תנאי ע"פ דת ודין תורתינו ובכל צד שאתה פונה אי אפשר לפרש אלא שגירשה מעת שהוא בעולם ואין כאן תנאי והוי גירושין גמורים ובודאי אם נתן הבעל בעצמו ואמר בלשון זה קודם נתינה הוי גירושין גמורין אלא בזה אני חוזר להחמיר כיון שציוה לסופר ולשליח אף דלא כפלי' לתנאי אם השליח נתן סתם מ"מ עבר על דעת משלחו ומתחילה אמרתי דבר זה מסבר' דנפשאי ואח"כ מצאתי להדיא שהביא הב"ח בסי' קמ"ד בסם הרשב"א והר"ן דתנאי דהוי על ידי שליח לא מצי השליח לשנותו ואם שינה בתנאי לא עשה כלום דכל מה שציוה לשלוחו אינו יכול לעבור אפילו שלא התנה כדין התנאים ועי' בב"ש סי' קמ"ד סי' ק"ח וא"כ בנ"ד לפי משמעות השאלה ציוה כן לסופר ולעדים וגם לשליח כי השליח היה בשעה שציוה לכותבו ומסתמ' על דעת זה עשה לשליח שיתן על תנאי ואם הסופר שינה א"כ לא ציוה הבעל לכותבו ואת"ל שהסופר כתב סתם וסמך על דברי הבעל שאמר בעל פה ולא הי' כוונתו שיכתוב התנאי בגט מ"מ השליח שינה ולא הזכיר התנאי בשעת נתינה לאשה א"כ בטל שליחתו ומכ"ת כתב שהשליח עשה כדין שהבעל לא ציוה לשליח שיתן על תנאי ומסתימת לשון השאלה לא משמע כן שהרי השליח הי' בעת שציוה הבעל לכתוב על תנאי משמעות לשונו שהקפיד על תנאי זה שימסרו לה על תנאי וצריך חקירה ודרישה על זה שאם אחר גילוי דעת הש"מ למדהו שיעשה כדין ועכ"פ שלא מסר ליד השליח שיתן על תנאי א"כ לא שינה מדעת משלחו והי' נראה לסמוך במקום עיגון שהגט כשר: ועתה חל עלינו לברר עוד ספק מה שכתב מכ"ת ומה שלא הי' שפוי בעת נתינה אם יש לסמוך על תשובת הרשב"א שהביא הב"י בסי' קכ"א דאין קפידה אלא בשעת כתיבה כבר כתבתי במה שכתוב בשאלה שבדקנו את החולה והיה מטורף ולא הי' שפוי בדעתו כלל איך ידעו שלא הי' שפוי אם שלא היה יכול לדבר ולהשיב על דבריהם דזה הוי כמו שנשתתק היה ראוי להתיר בדעבד אך אם נשתטה לגמרי ולא הי' בו דעת צליתא אלא כשוטה יחשב א"כ פסול הוא והן אמת שהרשב"א והר"ן כתבו שצריך שיהי' בדעתו בשעת נתינה והביאו ראי' מירושלמי נתן לה את גיטה ואמר לה לא יהי' גט אלא למחר ונעשה קורדייקוס פלוגת' דריש לקיש ור' יוחנן כלומר דלר"י צריך שיהי' בדעתו בשעה שהגט גומר והקשה הרשב"א על זה דהא אמרינן לקמן בפירקן באומר מעת שאני בעולם דמשמע שאינו רוצה שיחול הגט אלא רגע אחרון שהוא בעולם ואותו רגע אי אפשר לבודקו ומדברי רבותינו בעלי התוספת נראה לי שאין מקפידין אלא בשעת כתיבה שלא כדברי הירושלמי והתוס' וצל"ע עכ"ל וכתב הב"י ולגירסת התוספת שבידינו פשיטא דמקפי ים הם על שעת נתינה עכ"ל ואני אומר אף שכתבו התוס' ריש פרק מי שאחזו דף ע' ע"ב בד"ה מי אמר ר"י הכי והא דאמר שמואל שחט בו שנים כו' וא"ת השתא דמדמה לי' לאחזו קורדייקוס תקשי לי' ממתניתן דקתני מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום והכא בשיש בו שנים ואמר כתבו הרי אלו יכתבו ויתנו ויש לומר דהא פשיטא לי' דבשעה שאמר כתבו אכתי דעתו צליותא היא אבל קודם שיכתוב ויתן יתחלש ויתקלקל ועל שעת נתינה נראה לו לדמות לאחזו קורדייקוס וקשה לר"י דאמר אין כותבין ונותנים עד שישתפה כו' והזכירו התוס' כתיבה ונתינה וכן בד"ה התם דעתו צילותא כתבו וז"ל לא ידע ר"י עד מתי יחשב דעתו צילותא דליכא למימר דבדקוהו בשעת נתינה דא"כ לא הוי פריך מידי לר' יוחנן ובגט שכיב מרע אומר ר"י דצריך ליזהר שלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה כו' משמע דאנתינה נמי קפיד אבל האמת יורה דרכו שבתלמודים אינו מוכרח דקפדינן אשעת נתינה דהא ר' יוחנן לא הזכיר נתינה אלא אין כותבין אלא כשנשתפה משמע אכתיבה קפיד אלא שמחמת קושיות התוס' שהקשו דאמאי לא פריך משמואל דשחט בו שנים אמתניתן נוכל לומר כמו שתירצו התוס' דפשיט' ליה בשעה שאמר כתבו אכתי דעתו צליותא היא אבל חשש הוא דילמא קודם שיכתוב יתחלש ויתקלקל ועל שעת כתיבה נראה לו לדמות לאחזו קורדייקוס וקשיא לר' יוחנן דאמר אין כותבין אבל לעולם אם נכתב כשהוא שפוי לא קפדינן אנתינה ונותנים כל זמן שהנשמה בקרבו וכן הרא"ש ריש פרק מי שאחזו לא הזכיר נתינה וז"ל והילכתא כר"י וצריך ליזהר בש"מ שציוה ליתן גט שתהא דעתו מיושבת עליו אף בשעת כתיבה משום דחולה פעמים שדעתו מטורפת עליו ועתים חלים ועתים שוטה כו' וטוב ליזהר עכ"ל הרי שלא הזכיר אלא שעת כתיבה ולא כתב שעת נתינה משום דאינו מוכרח מש"ס דילן דקפיד ר' יוחנן אשעת נתינה אלא אכתיבה והטור כתב לפיכך ש"מ שמצוה לכתוב גט לאשתו צריך לדקדק שיהי' שפוי בדעתו בשעת כתיבה ובעל העיטור כתב שאינו צריך אלא כיון שציוה לכתוב כותבין אפילו אם נשתתק וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה וטעמא דבעל העיטור כתב הב"י דלא דמי לאחזו קורדייקוס דדעתו שגישתא הוא אבל ש"מ שאמר כתבו ונשתתק כותבין ונותנים עד שעת נטילת נשמה דדעתו צליותא וכחישותא הוא דנקטי' ולא מחזקינן ליה בדעתא שגישתא וכתב שמעשה בא לידו בש"מ שאמר כתבו גט ונשתתק מתוך חליו והיה לו אח במדינת הים וכתבו ונתנו לה על פיו וכתב הב"י וז"ל ואפשר היכי שלא בדקו הש"מ וכתבו גט על פיו בדעבד מודים התוס' והרא"ש דכשר שטוב ליזהר לכתחילה משמע ואפשר אפילו בנשתתק מתוך חליו ולא בדקוהו מודים דכשר בדעבד היכא דלא אפשר כעובד' דבעל העיטור והיכא שנתברר לנו שהיה מטורף בשעת ציוי או בשעת כתיבה וחתימה בטל הוא לכ"ע ונראה דה"ה להיה מטורף בשעת נתינה לדברי המצריכים לבודקו בשעת נתינה מיהו מדברי התוס' שכתב הרשב"א שאינו צריך צ"ע עכ"ל ולפי דברי הב"י צריכין אנו לומר דלא פליג הרא"ש עם בעל העיטור אלא לכתחילה אם צריך לדקדק שיהי' שפוי בשעת כתיבה או בשעת הנתינה לדברי המצריכי' שיהי' שפוי בדעתו אף בשעת נתינה דלבעל העיטור אינו צריך לדקדק לכתחילה אלא כיון שציוה לכתוב כותבין אפילו בנשתתק ולהרא"ש צריכין לכתחילה לדקדק ומודה בדעבד אף בנשתתק כשר והיכא שנתברר שהיה מטורף כמו החולים שמדברים ואינם יודעים מה מדברים דישפאריר בלע"ז דכל שהוא מדבר כן הרי הוא כשוטה אף בעל העיטור מודה דגט בטל ומיהו כבר הוכחנו שמתלמודא דידן אינו הכרח דס"ל לר' יוחנן דקפדינן גם אשעת נתינה וכן מדברי הרא"ש והטור אינו מוכרח לומר דס"ל דקפדינן גם אשעת נתינה ותמהני על הלבוש שכתב בסי' קכ"א ס"ג לפיכך ש"מ שמצוה לכתוב גט לאשתו צריכין לדקדק בו שיהי' שפוי בשעת כתיבה וכ"ש בשעת נתינה מדכתיב ונתן כו' משמע דשעת נתינה חמירי ליה טפי משעת כתיבה ולפי דברי הב"י נראה דחמיר טפי שעת כתיבה משעת נתינה דהא לפי דברי הרשב"א לדעת התוס' קפדינן אשעת כתיבה ולא על שעת נתינה וצריכין אנו לומר דכתב לדעת אותן הפוסקים דקפדינן אשעת נתינה שלא יקשה אליבייהו ולמה לא נקט ר' יוחנן שעת נתינה ועלה בדעתו לומר דכ"ש הוא משעת כתיבה דכתיב ונתן אך כבר כתבנו שהקשה הרשב"א קושיא חזקה על הנך פוסקים מדאמרינן לקמן בפירקן באומר מעת שאני בעולם דמשמע שאינו רוצה שיחול הגט אלא רגע אחרון שהוא בעולם ובאותו רגע א"א לבודקו ואיך מכשרינן הגט מה שיש לספק שהוא בטל מן התורה וראיתי שהב"ח כתב דאף מי שאחזו קורדייקוס דקאמר ר"י אין כותבין אלא כשישתפה משמע הלשון דאין זה איסור אלא מדרבנן וכיון שהוא איסור דרבנן היה ראוי לסמוך במקום עיגון אהנך פוסקים דלא קפדינן אשעת נתינה ובהא נחתא ובהא סלקא אם הדבר ברור שהבעל לא ציוה לשליח ליתן הגט על תנאי אלא עשהו לשליח שימסור הגט לאשתו סתם ולא הזכיר שום תנאי נכון לצדד להתיר בדעבד במקום עיגון: ובדבר הספק שאין השליח יוכל לומר בפני נכתב ובפ"נ כבר הסכימו הרי"ף והרשב"ם שיתקיים בחותמיו וכן פסק בסי' קמ"ב ולענין חשש גט ישן יפה כתב מכ"ת שנוכל לסמוך על תשובת הרשב"א שהביא הב"י בסי' קמ"ח דאפילו בש"מ דעלמא אין צריכין עדים להיות מזומנים אצלם אלא כל שיש עמהם מי שאין לבה גס בה אין חוששין לה משום קדושין וכל שזה יוצא וזה נכנס אין לחוש בדבר וא"כ בנ"ד נמי אם הי' הדבר כן אין חשש ונידנוד בדבר הנלפע"ד כתבתי. נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: ועיין עוד בתשובה שהשבתי להרב מוהר"ר לוי מביליגראד בסי' י"ב: ה ברכות דף טו תוס' ד"ה או ר"י וא"ת לעולם אימא לך ר"י הוא ונתקשו התלמידים בכוונות התוס' זה אומר בכה וזה אמר בכה ולפי