פנים מאירות חלק ג יד

ס' ע"ב דתנן ע"מ שאראך בית כור עפר הרי זו מקודשת ובגמ' תאני לא נתכוונה זו אלא לראות משלו הרי לפנינו דלא אזלינן בתר דיבורו אלא בתר כוונה מ"מ כד דייקינן שפיר גבי גט לא אמרינן הכי דהא אפילו אם אמר בפירוש מהיום ולאחר מיתה אמרינן בפ' מי שאחזו דף ע"ב ע"א דגט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת משום דמספקא לן אי תנאי הוי מהיום אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינה או חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר אחר מיתה יהי' גט ואינו כלום דאין גט לאחר מיתה ואף שסתם ש"מ שמגרש כל מגמתו וכוונתו שלא תזקוק ליבום אפ"ה מספקא לן משום כיון דלרחוקא קא אתי וקשה בעיניו לרחקה ולגרשה ולהני הדר ביה ממעכשיו וכמו שאמר בקדושין דף נ"ט ע"ב ובגיטין דף ע"ד ע"א טעם זה דלרחוקה וא"כ אפילו אמר בפירוש מהיום ולאחר מיתה מספקא לן ק"ו בנ"ד שלא אמר בפירוש לשון מעכשיו או לשון מהיום רק אמר על תנאי עד ג' חדשים אם אחי' מחולי זה ורצה מכ"ת לפרש כוונתו אם אחי' לא יהי' גט ואם אמות יהי' גט מעכשיו מנ"ל לומר שכוונתו הי' מעכשיו דהא לא הזכיר תחילה שיהי' גט לא מהיום ולא מעכשיו דהא אפילו אם אמר בפירוש אם אחיה מחולי זה לא יהיה גט ולא אמר אם אמות יהיה הגט מעכשיו לא היינו מפרשים כוונתו שאם ימות יהיה הגט מעכשיו אף שנוכל לומר דמכלל לאו נשמע ההן ק"ו הכא שלא אמר בפירוש אם אחי' שלא יהיה הגט אלא סתם אמר על תנאי עד ג' חדשים ודברים שבלב הן איך נפרש שהוא מגרש מעכשיו אם ימות דילמא הי' כוונתו שתגרש לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה. מיהו יש לצדד בנ"ד שאמר בפירוש שרוצה ליתן גט כדי שלא תזקוק ליבום הוי כידים מוכיחות שכוונתו שאם ימות יהיה גט ואם לא ימות לא יהיה גט עיין לקמן בתשובה שהשבתי להרב מבוליגראד ושם פרשתי ובררתי הדברים: ועוד תמה אני מה שכתב מכ"ת ולא הזכיר בפירושו ואם אמות וכו' משום דלא ר"ל פרעניות לנפשי' או משום טירדת חליו לא סיים דבריו דומי' מאי דקאמר ר"ש שזורי במתניתין בפ' האומר ואני אומר מצדו תברא דהא אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה גט ואם לא מתי לא יהיה גט. אם לא מתי לא יהיה גט דלא מקדים אינש פרעניות לנפשי' ואם מתי יהיה גט ואם לא מתי לא יהי' גט משום דבעינן הן קודם ללאו ותנאי כפול כמו שנזכר בדף ע"ה ע"ב ומשמע דאם אמר לא מתי בלבד לא היתי מפרש דאם מתי שיהי' גט מהיום ואפילו למ"ד דלא בעינן הן קודם ללאו וגם לא בעינן תנאי כפול אלא היתי מפרש דיוקא אם מתי יהי' גט לאחר מיתה ואין כאן אומדנ' דעכשיו קאמר משום דלרחוקא קא אתי דדוקא במסוכן כיון דאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו אדעתא למיתב קאמר אבל ללמוד מדיוק דבריו שתתגרש מעכשיו זה לא שמענו בכל הש"ס ובפרט דאנן בעינן תנאי כפול והן קודם ללאו ולא אמרינן מכלל הן נשמע לאו ולא מכלל לאו נשמע הן וכן פסק הרא"ש כל מקום שנזכר תנאי בגמ' צריך תנאי כפול והן קודם ללאו כדין התנאים ויש דברים דלא בעינן אלא גלוי דעת אבל היכי דבעי תנאי בעי כפילות ואם לא כפל התנאי בטל והמעשה קיים ע"ש ובגט ש"מ שתיקן שמואל איך שיאמר כדאית' בש"ס שמע מיניה דבעינן תנאי כפול ולא אזלינן בתר אומדנ' וכוונתו: וגם נפלאתי על מכ"ת שכתב וז"ל וא"כ במאי דאמר כתוב גט על תנאי בודאי לא קפיד שיהי' התנאי כתוב בתוכו אלא לפי כוונתו שאם יחיה תהיה אגודא ביה וא"כ אף שאין תנאי כתוב בגט ויש עדים שכתבו ע"ת אם לא נתקיים התנאי אסורה לעלמא כמו שמפורש בב"י בשם תשובת הרשב"א סוף סי' קמ"ה כו' עד וא"כ בנ"ד דהי' תנאי אם לא הי' נתקיים התנאי אשה זו אסורה לעלמא תמה אני דמשמע מדבריו אם נתקיים התנאי היתה מותרת לעלמא איך הכניס מכ"ת ראשו בין הרים גדולים שנחלקו בו אבות עולם כאשר אפרש בעזרת ה' ובפירוש כתב הלבוש ריש סי' קמ"ז הרוצה לגרש את אשתו על תנאי לא יאמר לכתחילה לסופר או לעדים כתבו וחתמו גט לאשתי על תנאי כו' שכל שהוא זוכר שום תנאי קודם כתיבת הגט וכל שכן תוך הגט קודם כתיבת התורף הגט שהוא והרי את מותרת לכל אדם אין זה גט כריתות שהרי לא נכתב זה הגט לכורתה מכל וכל אלא על תנאי כך וכך ואע"פ שנתקיים התנאי אח"כ אין זה ספר כריתות בשעת כתיבה כו' אלא הרוצה לגרש על תנאי כיצד יעשה אותו אומר לסופר לכתוב סתם ולעדים לחתום סתם כו' ואח"כ כשנותן לה הגט אומר לה הרי זה גיטך ע"מ כך וכך וכן מותר לומר לעדים אחר החתימה או לשליח תנו לה גט זה לאשתי ע"מ כך וכך עכ"ל הרי להדי' דאם ציוה לכתוב על תנאי אפילו בעל פה אפילו אם נתקיים התנאי הגט בטל או ספק מגורשת לדעת הרמב"ם ומתשובת הרשב"א שהביא הב"י בס"ס קמ"ה אין שום ראי' דס"ל דגם הרשב"א ס"ל דאפילו בעל פה אם מתנה קודם כתיבת הגט בטל אף שנתקיים התנאי משום דלא הוי כריתות כלל אלא שהרשב"א השיב על שאלת השואל שהבעל אמר שנתן לה על תנאי בשעת נתינה שאם יבריא לא יהיה גט והיא מכחשתו שלא נתנו לה בשום תנאי והיא מגורשת ממנו לגמרי ועל זה השיב שאם יש עדים אחרים שהכתיב לה על תנאי א"כ הגט בטל מעיקרא והוי ליה תרי ותרי וספק מגורשת אבל אם עדים אחרים מעידים שנתנו לה על תנאי בזה אינם מכחישים עדות ראשונים והגט הוא כשר אלא שתלוי בתנאי בשעת נתינה וכשלא נתקיים התנאי הרי היא אשת איש בלי שום ספק אבל יש לומר דמודה הרשב"א לאינך פוסקים דאפילו מתנה בעל פה קודם כתיבת התורף דאפילו מקיים התנאי הגט בטל משום דלאו כריתות מכל וכל הוא ובש"ע ס' קמ"ז ס"ב מסיים המחבר וז"ל וכן אם התנה על פה קודם כתיבת התורף הרי זה ספק גירושין וכתב הלבוש דדבר זה תלי ג"כ בפלוגת' אחרת אם יש ברירה או אין ברירה ורבו בזה הדעות הילכך נקטינן שאפילו התנה על פה קודם כתיבת התורף הרי זה גם כן ספק גירושין וכתב הב"ש ס"ק ג' וז"ל אפילו אם נתקיים מ"מ בעת הכתיבה אינו יודע אם יתקיים לא הוי ספר כריתות ומסיים נמצא תנאי דע"מ ונתקיים כשר לכל הפוסקים רק לרש"י ורמב"ם פסול ונפקא מינה במקום עיגון יש לסמוך על רוב הפוסקים וכן פסק הב"י עכ"ל הרי לפניך דלדעת רש"י ורמב"ם אפילו בעל פה שהתנה קודם כתיבת התורף ואפילו נתקיים התנאי אין זה גט כריתות ולהרמב"ם הוי ספק מגורשת וא"כ תמה אני על מכ"ת בתרי תמי' שכתב מכ"ת וז"ל וא"כ בנ"ד אם יש כאן עדים אחרים שאומרים שהבעל הכתיבו על תנאי אם לא היה נתקיים אשה זו אסורה לעלמא וא"כ ליכא לספוקי בהא כיון דהבעל ציוה לכותבו על תנאי ולא עשו כי מ"מ נתקיים מחשבתו עכ"ל ותמה אני חדא מי הגיד לו שהם לא עשו כן דאדרבה מסתמא חזקה שליח עושה שליחתו ועוד אם לא עשו כמאמר הבעל פשיטא דהגט בטל מכל וכל אליבא דכ"ע שלא עשה הסופר והעדים והשליח שליחתו של בעל ואדעת' דהכי שיכתבו ויחתמו בלא תנאי לא ציוה להם הבעל ובטל השליחות לגמרי גם מה שכתב אם לא היה נתקיים התנאי אשה זו אסורה תיפוק לי' אפילו נתקיים התנאי כיון שציוה לכותבו על תנאי לפני תורף לא הוי גט כריתות כלל וגם מה שכתב מכ"ת שמ"מ נתקיים מחשבתו כבר השבתי על זה להרב מהור"ר לוי היכי ששינו מדעת משלחו אפילו נתקיים מחשבתו הגט פסול גם מה שכתב מכ"ת דדוקא כשאמר אל תתנו אלא בימין אבל כשאמר תנוהו בימין ונתנו בשמאל כשר דלא תלינן בקפידא כל זמן דלא נשמע מלשונו דודאי קפיד ה"ה הכא לא תלינן בקפידא עכ"ל תמה אני אין לך קפידא גדולה מזו שהוא חפץ שאם יחי' לא יהי' גט כי קשה עליו לרחק את אשתו וא"כ הוי תנאי קודם לתורף שצוה לכותבו וזה פסול גמור אכן מה שכתב מכ"ת וז"ל וא"כ בעיקר הדין מאי דהזכיר התנאי קודם כבר כתב הב"י בסי' קמ"ז שיש להכשיר במקום עיגון והתפלא על הרב מהר"א מזרחי שפסל גט וכתב עליו שהפריז על מדותיו בהא מודינא לי' אם התנה בעל פה כך שיש להכשיר במקום עיגון וכן כתב הב"ש בס' קמ"ז ס"ק ג' אך דמלשון הבעל משמע שציוה לסופר ולעדים לחתום משמע שציוה לכתוב תנאי זה בגט והם שינו מדעת הבעל ובטל השליחות כאשר כתבנו למעלה: אכן בגוף הנדון שפירש מכ"ת דברי הש"מ שאמר לסופר אתה פלוני כתוב גט לאשתי על תנאי עד ג' חדשים אם אחי' מחולי זה ופי' מכ"ת שהכי קאמר אם אחיה לא יהיה גט ואם אמות יהי' גט מעכשיו עד ג' חדשים עכ"ל ואני לא כן אחשב ולבבי לא כן ידמה דהא יש לפרש ולדרוש לשון הדיוט במה שאמר כתוב גט לאשתי על תנאי עד ג' חדשים אם אחיה מחולי זה דהכי קאמר אף שאהי' מתנונה והולך אם אחי' עד ג' חדשים יהיה גט ואם ימשוך החולה ואתנונה בחולי זה יותר מג' חדשים לא יהי' גט כי, עד ג' חדשים קיבל על עצמו טורח משאו לישב בלא אשה אבל יותר מג' חדשים לא ניחא ליה להיות יושב יחידי בלא אשה ואין לו מי שישמשנו בחליו ואפשר שכוונתו שאם ימות בתוך ג' חדשים לא יהי' גט כי לא פורש התנאי בדבריו רק סתם ואמר על תנאי עד ג' חדשים ודבר זה נוגע באבעי' דפ' המגרש דף פ"ג ע"ב דבעי רבא מר' נחמן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי ופי' רש"י נתן לה גט ואמר היום לבדו יהי' גירושין ולמחר לא יהי' גירושין דשייר בגט וקאמר בתר דאבעי' הדר פשטא מסתברא כיון דפסקה פסקה ופי' התוס' דמגורשת לעולם והרמב"ם בפ' מ"ה גירושין דף ט' כתב דאין מגורשת והטור א"ה בס"ס קל"ז הביא מחלוקת הרא"ש והרמב"ם והכריע בש"ע דהוי ספק מגורשת אך מ"מ נראה דהכא לא כפלי' לתנאי אלא אמר על תנאי עד ג' חדשים ולא אמר בפירוש אם אחי' אחר ג' חדשים לא להוי גט א"כ התנאי בטל ומעשה קיים ואם כן אף אם היה חי אחר ג' חדשים התנאי בטל ומעשה קיים ועוד אני אומר אף אם באנו לילך בתר כוונתו שרצה לפטור אשתו מיבום עכ"פ אמרי פיו ולשונו סותר כוונתו דמלשונו משמע על תנאי עד ג' חדשים אם אחיה משמע אם אחיה יהי' גט ובלבבו הי' בדעתו שלא יהיה גט אלא אם ימות יהי' גט ובכל התורה בעינן שיהי' פיו ולבו שוים וכמו דתנן בפ' ג' דתרומות המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר כו' לא אמר כלום עד שיהי' פיו ולבו שוין והביאו הש"ס מתניתין בפסחים דף ס"ג דכל שפיו ולבו מכחישין זה את זה לא אמר כלום: וגם אם נפרש כוונתו כמו שפירש מכ"ת דהכי קאמר אם אחיה לא יהיה גט ואם אמות יהי' גט וא"כ הוי לאו קודם להן ובטל התנאי צריך להיות הן קודם ללאו ואם לא עשה כן התנאי בטל ומעשה קיים: ועיקר הנידון שלפנינו נראה לי שזה דומה למה שכתב הטור ס"ס