פנים מאירות חלק ג יג

תשובה פרץ וגדר כל שהוא והחזיק חזקה שיש עמו טענה טען ופרק פירוקא כבי' מדרשא של שם ועבר על פני וקריתי שאלתו כשאלת הראשונים מכלל דאיכא אחרונים ה"ה אהו' ידידי כנפשי החריף והשנון התורני הרבני כבוד מהור"ר פרץ נר"ו: הנה הגיע לידי מכתבו הנכתב בר"ח ניסן העבר והיתי טרוד בדרוש יומא דכלה ואחר הפסח הקפוני וסבבוני טרדות עיונים בלימוד תחילת הזמן והתחלנו ללמוד בישיבה מסכתא ביצה גלל כן לא השבתי לו מיד וכעת אמרתי לבוא במגילת ספר ששאלה זו כבר נשאלתי מן הרב מהור"ר לוי אב"ד בק"ק ביליגראד והשבתי לו בקצרה לפי הבנתי שכתבו שמתחילה אמר החולה אתה פלוני כתוב גט לאשתי על תנאי עד ג' חדשים ואח"כ שחזר ואמר לסופר אחר נאמר ונשנית אתה פלוני כתוב גט לאשתי פלונית על תנאי עד ג' חדשים אם אחיה מחולי זה ואתה פלוני ופלוני חתמו הגט ואתה פלוני תהי' השליח למסור הגט לאשתי ובפעם שנית הוסיף תיבות אלו אם אחיה מחולי זה גם לשון זה סתום וחתום מכל צד שלא פירש איזה תנאי הי' מתנה רק דברים שבלב אנו רואים ויש לפרש לכמה גווני כאשר אפרש אי"ה ועלה מתחילה בדעתי שלא כתבו אלא גילוי דעתו אבל אח"כ עשו כתיקון רז"ל וכבר הביא רמ"א והלבוש בס"ס קמ"ה שאנו נוהגים בארצות אלו שלא ליתן שום גט על תנאי ואפילו בש"מ אנו נותנים גט סתם בלא שום תנאי וש"מ שמצוה ליתן גט כדינו כדי שלא תזקוק ליבום ומתירא שמא לא תחזור אליו אחר כך משבעינן שניהם קודם הגט בשבועה חמורה או יתנו משכנות זה לזה כשיעמוד מחליו יחזרו זה לזה ויעשו נשואין חדשים ואם המגרש הוא כהן או במקום שיש חשש לטירוף דעת החולה יש לגרש בתנאי כדרך שנתבאר והוא בסי' ה' וז"ל לפיכך ש"מ שרוצה לגרש על תנאי כו' צריך שיאמר לה בזה"ל כשנותן לה אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה הגט מעכשיו ואם לא מתי לא יהיה הגט והטעם מפרש בש"ס דאם לא מתי ראשון אינו אלא משום דלא יפתח פיו לשטן ולפי שבכל תנאי צריך תנאי כפול והן קודם ללאו הצריכו שיחזור ויאמר אחרי כן אם מתי יהיה גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהיה גט דהוי ליה תנאי כפול והן קודם ללאו וכתב הב"ח בסימן קמ"ח וז"ל כתוב בסמ"ק בהלכות גירושין וז"ל ומהר"ר יחיאל מפריז היה רגיל להצריך בגט ש"מ לגרש לגמרי בלי שום תנאי כדי לאפוקי נפשי' מכל ספיקות וגימגום כו' וחידש הב"ח וז"ל ואע"ג דבשאר גיטין מדינא אין צריך להחמיר לדקדק על הבעל שיאמר בפירוש דמגרש בלא תנאי מ"מ בגט ש"מ שמפייסין אותו שיגרש כדי שלא תפול לפני יבום ולפי הנהגות שאר מלכיות מגרשין על תנאי וכדאתקן שמואל וכדין התלמוד ויהיו העולם סוברים דמגרש על תנאי ואיכא לעז מכמה ספיקות וגמגום בלשון התנאים הילכך צריך לדקדק להצריכו שיאמר הבעל בפירוש דמגרשה לגמרי בלי שום תנאי לאפוקי נפשי' מכל ספק וגימגום ע"ש שהאריך: והנה בשאלת הרב הנ"ל לא הזכיר שקיבלו עליהם בחרם או שבועה או שנתנו בטחונות ועלה במחשבתי שאחר גילוי דעת של שכ"מ עשו כדת ודין התלמוד ולמדוהו שיצוה לסופר אח"כ לכתוב גט כשר בלא תנאי ולשליח אמר בעל פה שיתן על תנאי זה אם לא מתי ואם מתי כו' ואפשר שהיה זה ספרדי והם משאר מלכיות שמגרשין על תנאי או מפני טירוף דעת של חולה והשליח מסר לאשתו בלי שום תנאי ועל ספק זה השבתי להרב הנ"ל כיון דשינה משליחות הבעל ונתבטל השליחות לגמרי: אך כהיום עיינתי בדברי מכ"ת בשאלתו וראיתי שבנה יסודו על דברי הש"מ נראה שהדברים היה כהווייתן ולא נעשה שום דבר רק הש"מ אמר לסופר שיכתוב גט לאשתו על תנאי עד ג' חדשים אם אחי' מחולי זה ולפ"ז נשתנה הדין כאשר אבאר אי"ה ומתחילה: אשיב לדברי מכ"ת במה שרצה לפרש כוונתו במאי דאמר לסופר אתה פלוני כתוב גט לאשתי על תנאי עד ג' חדשים אם אחי' מחולי זה וכתב מכ"ת וז"ל בודאי כיון עצמו ליתן גט לאשתו שלא תהיה זקוקה ליבום וכמו שאמר ג"כ בפירוש אך רצה שתהיה אגודה ביה אם יחיה כמו שאמר על תנאי עד שלשה חדשים אם אחיה מחולי זה והכי קאמר אם אחיה לא יהיה גט ואם אמות יהיה גט מעכשיו עד ג' חדשים ולא הזכיר בפירוש ואם אמות וכו' משום דלא רצה לומר פרעניות לנפשי' או משום טירדת חולי לא סיים דבריו דומי' דמאי דקאמר ר"ש שזורי במתניתין בפרק האומר דף ס"ה ולכך נקט בתחילת דבריו דרך קצרה כתוב גט לאשתי על תנאי וא"כ במאי דאמר כתוב גט על תנאי בודאי לא קפיד שיהיה התנאי כתוב בתוכו אלא לפי כוונתו שאם יחיה תהיה אגודא ביה וא"כ אף שאין התנאי כתוב בגט ויש עדים שכתבו על תנאי אם לא נתקיים התנאי אסורה לעלמא כמו שמפורש בב"י בשם תשובת הרשב"א ס"ס קע"ה יעויין שם שכתב הרב הב"י וז"ל ואני תמה למה יהיו עדי הגט נאמנים לומר שנתנו לה על תנאי וכו' וכתב מכ"ת וז"ל ואני בער ולא אבין דנראה דהכי פירושו מה ששאלת אם התנאי כתוב בשטר ונתרפא והיא מכחישתו ואומרת שנתנה לה בלא תנאי כלומר שאין כאן עדים שאומרים לה שנתן לה הגט על תנאי רק הבעל בעצמו אומר שנתן לה הגט על תנאי והיא מכחישתו ועל זה בא בשאלה שעידי הגט ודאי אין נאמנים לומר שהבעל הכתיבו על תנאי דהיינו שהזכיר התנאי בשעת כתיבה דאין חוזרין ומגידים ועדים אחרים נמי אינם נאמנים וכו' והשיב דכשעדים אחרים אומרים שהבעל הכתיבו על תנאי דהיינו שציוה לכותבו על תנאי הוי ליה תרי ותרי כו' אבל עדי הגט אינם נאמנים כשכתב ידן יוצא ממקום אחר לומר שהבעל הכתיבו על תנאי כיון שהגיד כו' אבל באמת אם עידי הגט אומרים שנתן לה על תנאי נאמנים וא"כ בנידון דידן אם יש כאן עדים אחרים שאומרים שהבעל הכתיבו על תנאי אם לא היה נתקיים התנאי אשה זו אסורה לעלמא וא"כ ליכא לספיקא בהא כיון דהבעל ציוה לכותבו על תנאי ולא עשו כן כי מ"מ נתקיים מחשבתו דדוקא כשאמר אל תתנו אלא בימין ונתנו בשמאל פסול אבל כשאומר תנו בימין ונתנו בשמאל כשר דלא תלינן בקפידא כל זמן שלא נשמע מלשונו דודאי קפיד וה"ה הכא לא תלינן בקפידא וא"כ בעיקר הדבר במאי דהזכיר התנאי קודם כתיבה כבר כתב הרב הב"י בסימן קמ"ז על הרב מהר"א מזרחי שהפריז על מדותיו שפסל גט כזה מאחר שרבו המתירין כדאי לסמוך עליהם במקום עיגון ועל דבר ספק השני שהשליח לא הזכיר התנאי השליח עשה בזה כהוגן הואיל והבעל לא ציוהו להזכיר ומה שאין השליח יוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם יתקיים בחותמיו כמו שכתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות גירושין כו' עכ"ל של מכ"ת: והנה מה שהתפלא מכ"ת על הב"י ומתוך כוונתו משמע שהעיקר התמי' שגם הרשב"א מודה אם עידי הגט בעצמם מעידים שנתן על תנאי שנאמנים דדוקא לומר שהבעל ציוה לכתוב הגט על תנאי כיון שכתב ידן יוצא ממקום אחר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לבטל הגט ואם זה הוא כוונות מכ"ת אינו קושיא כלל על הב"י דהרב הב"י דיקדק מלשון הרשב"א ששאלו ממנו אם אין התנאי נזכר בשטר ונתרפא והיא מכחישתו ואומרת שנותנה לה בלא תנאי וא"כ אף שנתרפא הגט כשר וכתב השואל שעידי הגט בעצמן אינם נאמנים כשכתב ידו יוצא ממקום אחר דאין חוזרין ומגידים ועדים אחרים אינם נאמנים כשכתב ידן יצא ממקום אחר ועל זה השיב הרשב"א אע"פ שכתב ידן יוצא ממקום אחר אלו היו באים עדים אחרים והעידו שהבעל הכתיבו על תנאי האשה אסורה לעלמא דה"ל תרי ותרי ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה כו' וא"כ ספק מגורשת ואם היא אשת כהן אסורה וכן אם קיבלה קדושין מאחר אסורה לשניהם ומסיים הרשב"א וז"ל מ"מ מסתברא שאם נתנה לה בפני עדים בתנאים אלו ודאי נאמני' שהרי אין עדים אלו מכחישים את עדי הגט ולא עידי הגט מכחישים את אלו וא"כ לפ"ז אם לא נתקיים התנאי שנתרפא הוי אשת איש גמורה ואם קיבלה קדושין מאחר אין הקדושין תופסין בה ומדנקט דין זה דוקא בעדים אחרים ולא נקט בעידי הגט בעצמם שמעידין שנתנו לה על תנאי ש"מ דס"ל להרשב"א דעידי הגט בעצמם אינם נאמנים לומר שנתנו לה על תנאי ועל זה תמה הב"י וכתב ואני תמה למה לא יהיו עידי הגט נאמנים לומר שנתנו לה על תנאי אע"פ שכתב ידן יוצא ממקום אחר דשני עדות הן אחד שנכתב בלא תנאי ועדות אחרת שנתנ' לה על תנאי בודאי אם רוצים לומר שנכתב על תנאי בזה מבטלים הגט משעת כתיבה וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל אם מעידים שנתנו לה על תנאי זה עדות אחרת וא"כ למה כתב הרשב"א דינו כשני כתי עדים אפילו בכת אחת נמי איתא להאי דינא וזה פשוט וברור בדברי הב"י ועיין בח"מ סי' פ"ב סי' ר"ב דאפילו עדי השטר עצמם נאמנים לומר שנעשה על תנאי אפילו אם כתב ידן יוצא ממקום אחר וכתב הש"ך בס"ק ל"ד תימה על המחבר שהעתיק כאן בסתם כדברי הטור דהרי הרמב"ם והר"ן והרשב"א חולקין וי"ל דכשכתב ידן יוצא ממקום אחר אינן נאמנים ועי' בסי' מ"ו ובסימן כ"ט הכריע הש"ך דכשכתב ידן יוצא ממקום אחר אינן נאמנים ועי' בר"ן בפ"ב דכתובות וע"י ברש"י בכתובות דף י"ט עכ"פ נשמע מזה דס"ל להרשב"א כשכתב ידן יוצא ממקום אחר אינם נאמנים לומר תנאי הי' דברינו ומשמע אפי' אם אומרים שתחילה נכתב שטר מכירה כהוגן ואח"כ כשמסרו ליד הלוקח מסר על תנאי מ"מ כיון דהשטר מכירה בטל על ידיהן אינם נאמנים כשכתב ידן יוצא ממקום אחר וה"ה בגט כיון דעכ"פ הם בעצמן מבטלין הגט שהתמו באמרם שניתן על תנאי אינם נאמנים כשכ' ידן יוצא ממקום אחר והרב הב"י לא ס"ל כן ואין כאן מקום להאריך בדבר שאין אנו צריכין לנדון שלפנינו: ועתה אשוב על עיקר דבריו במה שרצה לפרש כוונות הש"מ במה דאמר לסופר אתה פלוני כתב גט לאשתי ע"ת עד ג' חדשים אם אחי' מחולי זה בודאי כיון את עצמו ליתן גט לאשתו ע"ת שלא תהיה זקוקה ליבום כו' והכי קאמר אם אחיה לא יהיה גט ואם אמות יהיה גט מעכשיו עד ג' חדשים כו' תמה אני מאוד על דבריו ואם אמנם שבח"מ ס"ס ס"א הביא הב"י בשם משרים ופסק כן בש"ע וז"ל כלל גדול בידינו בכל תנאי שאדם מתנה עם חבירו אין להלך אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה ואני הבאתי ראיה מפרק האומר בקדושין דף