פנים מאירות חלק ג יא

יומין א"כ אפילו בעד אחד שראה הטביעה יצא מאיסור א"א דאוריית' ומתירין ע"י סימני' אמצעים כסימני אבידה ופשיטא בשני עדים המעידי' שנטבע במים שאין להם סוף דסומכין אפילו בסימנים אמצעים וכבר כתבנו בנידן דידן דהגידו שני סימנים כאיש אחד שער ראשו קטנים ותלתלים שחורות וגם זקינו קטן ושחור הוי סימן אמצעי דעדיף מארוך וגוץ וא"כ לא מבעי' לדעת תשובות מבי"ט דהתיר במילי דרבנן אפילו לא הגידו לפי תומם ואפילו בעד אחד יצא מספק איסור דאוריית' דיש לסמוך בנידון דידן ופשיטא לפי שכתבנו כיון שהגידו הסימנים זה שלא בפני זה דהוי כמסיח לפי תומו ויש לסמוך עליהם: וגם מנכרי האחרון גאלד וושיר שנראה מדברי הב"ד שהגיד לפי תומו ונאמר שם שהגיד אותות ומופתים הנ"ל מסתמא נפרש שהגיד כל פרט ופרט שהגידו הראשונים וחלבד נכרי הראשון הרועה עיר ק"ב שהגיד בראשונה היה מסיח לפי מותו והראתי פנים מסבירות ופנים מאירות מן הש"ס דנזיל בתר קורבא ומסתמא היינו האי שנטבע כמו קבר שנאבד דאם איתא שבא מרוב העולם לא בא ברצועה קצרה כזו ואף שיש מתעקשים ואומרים דילמא באותו עת הרוח בא מן הצד וסערתו לתוך רצועה זו כבר כתבתי תשובה לדבריהם דלא דקו כלל בזה דהא אמרינן בפלוגתא דר' חנינא רוב ומצוי ליכא למ"ד דאזלינן בתר רובא א"כ אפילו נגד קרוב שהוא דאורייתא לא אזלינן בתר קרוב אלא אחר הרוב ומצוי ק"ו בן בנו של ק"ו בנידון דידן שהנהר גדול הולך לפי דרכו כנהר שלא יכזבו מימיו ויום ולילה לא ישבות ממהלכתו ורוב ומצוי הוא איך ניחוש למיעוט' שבאותו רגע שבא הגוף הנטבע לכאן בא הרוח מן הצד וסערתו לתוך רצועה קצרה זו ולמה לא נילך בתר רוב ומצוי וא"כ אין לנו להסתפק אלא דילמא באורך רצועה זו נטבע אחר וכבר כתבנו שכיון שמוחזק לן שלא נטבע שום אדם באותו עת וזמן אמרינן ההיא הוא שנטבע ויש להקל באשה זו: גם ראיתי שהקשו על דברי וטרחו בטירחא דכדי באמרם שלא נמצא מעיר ווינא בנהר טונא עיקולי ופשורי לא זכיתי להבין דבריהם אדרבה מטעונייהו דידהו ראייתי ברורה דזה סוגי' בש"ס דעד כאן לא פליג רב ושמואל אלא בדאיכא עיקולי ופשורי אבל בדליכא עיקולי ופשורי גם רב מודה לדברי שמואל דאמרינן דרק חריפה דנהר' הוי אתי וליכא לספקי דילמא מעלמא אתי דא"כ דרך חריפה דנהרא הוי אתי וכל כי האי מילת' לימא משמאי בשוקי ובבראי להקל במילי דרבנן מכל הסברות שכתבנו הנראה לפי עניות דעתי שהאשה זו מותרת להנשא לכל גבר דתצביין ובלבד שיסכימו בעלי תריסון לומדי התורה וה' יראני נפלאות בתורתו כתורת ר"מ שכתב בו כתנות אור באלף בינה ויזכני לקרית חנה ואגב באתי כמזכיר שראיתי בספר בית שמואל סי' י"ז ס"ק קמ"ג על מה שכתב הרי"ף דאבעי' דעד במלחמה נפשטה מסוף פרק האשה בתרא והתם ליכא למימר דחזו סימני' מובהקי' מדקאמר והני מילי דכי אסקוהי חזוויא בשעתא דאם אמר סימני' מובהקים למה לי דחזו בשעת' והנה לא היה צריך לזה דהא מתחלת דברי המקשה נמי מוכח מדקאמר איבעי' להו ר' יהודה לקולא פליג או לחומרא פליג וקאמר מ"ש מההוא גברי דטבע בכרמי וכן ההוא גברא דטבע בריגלת ואסקוהו מגישרא דשביסחנ' ואנסבי' רבא לביתהו אפומי דשושבינ' אי אמרת לקולא פליג איהו דעביד כרבי יהודה בן בבא אלא אי לחומרא פליג אינהו דעביד כמאן ואי מיירי ע"י סימני' מובהקים א"כ מאי פריך אינהו עביד כמאן דילמא סמכי אסימנים אלא ע"כ דהתירו בלא סימנים וק"ל: פסחים ריש אלו דברים דאמר ר"א ועליה אני דן ר"ל על הזאה ומה אם שחיטה שהוא משום מלאכה דוחה את שבת הזאה משום שבות אינו דין שדוחה אמר לו ר"ע או חילוף הדברים כו' אמר לו ר"א עקיבא עקרת מה שכתב בתורה במועדו בין בחול בין בשבת א"ל רבי הביא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשות מע"ש אינו דוחה שבת וכו' ופי' רש"י הזאה שבות משום דמחזי כמתקן גברא הבא לי מועד לאלו שיהיה זמן קבוע להם כמה שקבוע לשחיטה הילכך כיון דלא קביע לי' זימנא ומצי למעבד מאתמול לא דחי והזאה נמי לאו מגופו דפסח הוא ולא כתיב בי' מועד עכ"ל וזה דוחק דהא אף דלא כתב בי' מועד כיון דלא אפשר מאתמול א"כ נילף מק"ו משחיטה שידחה וגם מה שפי' רש"י הזאה שבות דמחזי דמתקן גברא ואני מתאבק בעפר רגלו דהא בדף ס"ט ע"א מסיק הש"ס דהטעם משום גזירה שמא ויטלנו ויעברנו ד' אמות בר"ה והא דמחזי כמתקן איתא בפ' דביצה דף י"ח ע"א דטעמא דלא מטבילין כלי בשבת מפרש רבה גזירה שמא יטלנו ויעברנו ד' אות בר"ה ור' ביבי מפרש גזירה שמא ישהא ורבא אמר שנראה שמתקן כלי ודמי' לתקנות מלאכה וגזר עלה מדרבנן ובסוגיא דפסחים רבא גופא מפרש טעם אחר דהא פריך שם והזאה מ"ט לא דחי שבת מכדי טילטול בעלמא הוא תדחי שבת משום פסח אמר רבה גזירה שמא יטלנו ויעברנו ד' אמות בר"ה ולר"א נעבריה דהא אמר ר"א מכשירי מצוה דוחה שבת ומסיק רבא אלא אמר רבא קסבר ר"א שוחטין וזורקין על טמא שרץ והוא הדין לטמא מת בשביעי שלו הזאה למאי לאכילה אכילת פסחים לא מעכבי הרי דרבא גופא לא רצה לפרש כמו שאמר הטעם בביצה דמחזי כמתקן מנא אלא נראה ברור דהטעם דמחזי כמתקן אין בו סרך שיבא למלאכה דאורייתא אלא דמחזי כמתקן מנא ואסור מדרבנן כמו מוקצה וכבר כתב הב"י בא"ח סי' ש"ח דאסרו חכמים לטלטל מקצת הדברים ונגעו באיסור זה אם הזהירו הנביאים שלא יהיה הילוכך של שבת כהילוכך של חול ק"ו שלא יהיה טלטול בשבת כטילטול של חול ועי' בלבוש סי' ש"ח ולפ"ז בודאי היכי דליכא מצוה שפיר גזרו חכמים או במקום דיחוי מצוה לא אסרו רבנן וכן פריך גבי לולב ריש פ' לולב וערבה מכדי לולב טילטול בעלמא הוא ולידחי שבת אמר רבא גזירה שמא יעבירנו וכתבו התוס' אע"ג דחזי למצוה שייך בי' איסור מוקצה לטלטל ועל איסור מוקצה פריך שפיר ולידחי משום מצוה וכן פריך הכי מכדי הזאה טילטול בעלמא הוא לידחי משום פסח דמשום דיחוי מצוה לא היה לרבנן לגזור איסור ותו לא שייך תירוץ דמחזי כמתקן מנא ותירץ רבה דחשש שיעברנו ד' אמות בר"ה ויבא לאיסור דאורייתא ולכך גזרו רבנן בשב ואל תעשה כמו גבי לולב ולפי זה יתישב ג"כ דברי ר"ע במתניתין דאמר רבי הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה כלל אמר ר"ע שכלל זה אין לו חיבור ושייכות לתחילת דבריו דהא תחילת דבריו אינו מלאכה אלא שבתות אך לדברינו ניחא דהא ר"ע אית לי' בריש פרק מי שהיה טמא דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ואי היה סבר ר"ע במכשירי מצוה דוחין שבת הי' ראוי שידחה הזאה שבת בשביל מצות פסח ובזה ניחא דהזאה שבות הוא משום דרבה שמא יעברנו וכשהשיב לו ר"ע רבי הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה וא"כ הרכבתו והבאתו אינו דוחה שבת שאינם זמנם קבוע והזאה גזרינן משום דרבה וכת' נעברה דהא מכשירי מצוה דוחה שבת ולכך אמר כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותו מע"ש אינו דוחה שבת ושפיר גזרינן שמא יעברנו ד' אמות בר"ה וזה היה יכול לעשות מע"ש וזה פשוט וברור ואמת לאמתו של תורה: שאלה ג מן הרב המופלא מהור"ר לוי אב"ד מק"ק ביליגראד מעשה שהיה כך היה איש אחד נפל למשכב מחולי אשר מת בה ולא היה לו זרע של קיימא ולו אח מאב במדינה אחרת רחוק ממדינה כעשרה ימים ויהי בהכביד עליו חליו דבר עם אנשי ביתו שירצה ליתן גט לאשתו כדי שלא תהיה זקוקה ליבום ובאו אנשי ביתו וסיפרו הדברים לאיזה אנשים מבחוץ והלכו האנשים האלה לבית החולה והתחילה לכנוס עמו בדברים עד שהגיעו לענין הנ"ל ושאלו לו לאמר שמענו שאתה רוצה ליתן גט לאשתך והודה לדבריהם ואמרה הן ובפי' חזר ואמר רוצה אני ליתן גט לאשתי כדי שלא תהיה זקוקה ליבום ואז הלכו לביתו סופר אחד ושני עדים ואמר החולה להם אתה פלוני כתוב גט לאשתי על תנאי עד ג' חדשים ואתה פלוני ופלוני חתמו גט ואתה פלוני תהיה שליח במקומי למסור הגט לאשתי פלונית בת פלונית וקנו מידם בק"ס על כל הדברים הנ"ל ויהי אחרי כן ביום מחר אמר הסופר שלא נסה לכתוב גיטין ואחד מהעדים הנ"ל אמר שאינו יודע לחתום בכתב מרובע והלכו לבית החולה ואמרו לו כדברים האלה וחזר ואמר החולה לאנשים אחרים ואמר לסופר אחר אתה פלוני כתוב גט לאשתי פלונית על תנאי על ג' חדשים אם אחיה מחולי זה ואתה פלוני ופלוני חתמו הגט ואתה פלוני תהיה שליח למסור הגט ליד אשתו פלונית כדלעיל ומסר החולי הנייר והדיו והקולמס כדין וכהלכה ליד הסופר במתנה גמורה וכאשר התחיל הסופר לכתוב הגט במקום מיוחד בעזרת בה"כ טעה בכתיבה וחזר והתחיל לכתוב השני וטעה עוד כתב כמה גיטין בלי המלכות חולה הנ"ל בין גט לגט עד פעם השביעית יצא הגט כשר ונתנו הגט לאשת החולה הנ"ל ע"י שליח הנ"ל גט פשוט בלי שום תנאי ואין אנו יודעים אם החולי היה שפוי בדעתו בעת כתיבת וחתימת הגט אם לאו אבל בעת נתינת הגט מיד השליח ליד האשה ידענו בבירור בבדיקה שבדקנוהו את החולה והיה מטורף ולא היה שפוי בדעתו כלל וגם השליח לא נמצא עם הסופר לא בתחילה ולא בסוף הכתיבה ולא באמצעות הכתיבה ולא בשעת חתימת העדים זה תוכן המעשה שהיה בלי חסרון ובלי יתרון ועתה יורינו מורינו ורבינו אם האשה מותרת לשוק או זקוקה ליבום: תשובה הנה מתוך כתבו משמע שציוה על תנאי עד ג' חדשים משמע כדין כל תנאי בגיטין ע"פ דת ודין תורתינו רק נסתפק כמה ספיקות שכתבו כמה פעמים בלי המלכת החולה בין גט לגט גם השליח נתן ליד האשה בלי שום תנאי וגם לא נודע אם החולה היה שפוי בדעתו בעת הכתיבה וחתימה ובעת שמסר השליח הגט ידעו בבירור על ידי בדיקה שהיה מטורף ולא היה שפוי בדעתו וגם השליח לא נמצא עם