פנים מאירות חלק ב צח

דאין דמיונם עולה יפה בשלמא חלת א"י כיון דמדאורייתא חייבת בחלה הוי תיקון מעלי' ולכך אסור להפרישה אבל חלת ח"ל דאין חייבת מן התורה כמו שפירש"י דכל המצות התליות בארץ אינו נוהגת אלא בארץ א"כ לא הוי תיקון כלל ודבר זה מוכח להדיא מדאמרינן בביצה דף י"ח דמותבינן על טעמא דמפרש דלא מטבלינין כלי בשבת משום גזירה שמא יטלנו בידו ויעברנו ד' אמות בר"ה מהא ברייתא כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו בי"ט בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט ואם איתא נגזור הא אטו הא ומשני ולד הטומאה היכי משכחת לה גבי כהנים וכהנים זריזים הם פירש"י כלי שנטמא באב הטומאה בעי"ט אין מטבילין אותו בי"ט כיון דטמא מן התורה הוי ליה כמתקן בולד הטומאה אין כאן תיקון דמדאורייתא טהור מעלי' הוא וכן התוס' הסכימו לפירש"י כיון דפירש"י מוכרח לומר בברייתא א"כ ה"נ חילוק גדול יש בין חלת א"י א"י כיון דטבל מן התורה הוי תיקון מעלי' משא"כ בחלת ח"ל כיון דמדאורייתא אין צריך תיקון וכיון דאי אפשר לאכול בלא הפרשה סמכינן להפריש משום דאין כאן תיקון. ועוד דאיתא בבכורות דף נ"ח לא אמרו לעשר באחד בתשרי משום שהוא י"ט ואי אפשר לעשר בי"ט משום סקרתא משמע אף דאסור לאכול מדרבנן וטבל בגורן עד שיעשר לא חשיב תיקון כיון דמן התורה מותר ה"נ דכוותי': ובאמת לא על המג"א יש לי תלונה אלא גם אפי' רש"י והרא"ש דהא בפ"ק דביצה דף ט' ע"א אמר רבה גלגל עיסה מעיו"ט מפריש ממנו חלתה ביו"ט ופי' רש"י אע"ג דתנן לקמן אלו משום שבות כו' אפילו הכי מפריש שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגלה ביו"ט ולאפותה כדי לאכול פת חמה והרא"ש מפרש טעמא דרבה כיון דקי"ל דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש לא מיחזי כמתקנו כיון דיוכל לאכול בלא הפרשה עכ"ל ולא ידעתי כיון דמוכח מסוגי' הש"ס דבחלת ח"ל מיירי א"כ דילמא טעמא דרבה כפשטא דברייתא דחלת ח"ל כיון דאין חיובה מן התורה לא חשיב תיקון כלל כמו אם נטמאה בולד הטומאה ורש"י אפשר מילתא פסיקתא נקט דאפילו בחלת א"י הדין כן לרבה דלא גזרו על חלת עיסה שהרי מותר לגלגלה ביו"ט אבל הרא"ש קשה דמאי דוחקה לפרש משום כיון דיוכל לאכול בלא הפרשה לא הוי חשיב תיקון תיפוק ליה כיון דמן התורה אין צריך תיקון לא חשיב תיקון וא"ל דסבירא ליה דגזרינן חלת ח"ל אטו חלת ארץ ישראל בשלמא גבי טומאה מוקמינ' בכהנים דזריז' אבל גבי חלה גזרינן הא אטו הא זה אינו דהא להרא"ש דמפרש דרבה לא איירי בחלת ח"ל למה לא גזרינן אטו חלת א"י אלא ע"כ בשני מקומות לא גזרינן ותדע דהא ביומא דף פ"ג אמרינן גבי מי שאחזו בולמוס דמאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה אמר רבא היכי דאפשר בחולין דכ"ע לא פליגי דמתקינן ליה כו' ופריך הש"ס פשיטא ומשני לא צריכי בשבת בשבת נמי פשיטא טילטול דרבנן הוא הכי במאי עסקינן בעציץ שאינו נקוב דרבנן ופירש"י ואשמועינן שידחה השבות ולא יאכל טבל דרבנן דאתי נמי למשרי טבל דאורייתא עכ"ל. ולכאורה קשה למה לא משני בחלת ח"ל אלא ע"כ לא גזרינן ממקום למקום ולכך מוקי בעציץ שאינו נקוב דבארץ ישראל גופי' פטור מדאוריית' ושפיר גזרינן דלמא יאכל טבל דאוריית' א"כ ה"נ דכוותי' מלבד שכבר הוכחנו הלוא מגופא דשמעתין מוכח לפי' הרא"ש דלא גזרינן חלת ח"ל אטו חלת א"י והדרה קושייתנו לדוכת' וא"כ בנ"ד ראוי לסמוך במקום דלא אפשר להפריש חלה וליתן לכהן קטן ולאכל הלחם ובר מכל דין הלוא הרא"ש דחה דברי הרי"ף דפסק כאבוה דשמואל וראייתו דגרס בפ' משילין ולא מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט והני מילי דטבילי מאתמול וכתב הרא"ש ולמאי דמפרשינן טעמא דרבה משום דראוי לאכול חלת ח"ל אף בלא הפרשה אין משם ראי' דרבה דוקא חלת ח"ל קאמר אבל בא"י שצריך להפריש קודם אכילה אסור וההיא דפ' משילין אמתניתין קאי דאיירי בא"י ור"ח פסק כרבה וגם רבינו ברוך פסק לקולא וגם הר"ן כתב בשם הרז"ה כפי' הרא"ש לקולא וכן הסכים הראב"ד וגם הטור לא הכריע אלא כתב כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב שלא להפריש אלא אוכל ומשייר וכו' וכל זה במקום דאפשר אבל במקום דלא אפשר כגון דחל שבת בע"פ ושכח בע"ש להפריש חלה שפיר יש לסמוך על הנך גאונים דפסקו כרבה דמותר להפריש ובפרט שנמצאו סתמא דברייתא מסייענן לי' כי היכי בנטמאה בולד הטומאה בעיו"ט לא חשיב תיקון ומותר להטביל ביו"ט ה"נ בח"ל כיון דמן התורה לא הי' צריך להפריש אף שחייב מדרבנן לא חשיב תיקון כלל ולפי דברינו ניחא נמי האי דפ' משילין דשם מיירי בחלת א"י אחר זה עיינתי בהרמב"ם בה' יו"ט פ' ד' דין י"ח נטמא כלי במשקין טמאים מולד הטומאה מעיו"ט מטבילין אותו ביו"ט לפי שהוא טהור מן התורה ומדלין בדלי טמא והוא טהור מאליו וכתב המ"מ שמזה למד הרשב"א ז"ל שאין מטבילין ביו"ט כלי תשמיש הנקחי' מן הכותים הצריכי' טבילה אלא כעין טהרת הכלי כלומר שהוא כלי העשוי לדלות כו' ולדעת רבינו שכתב בפ' י"ז מהלכות מאכלות אסורות שטבילת כלים מדברי סופרים יש לומר שמטבילין את הכלים ביו"ט ומ"מ אני אומר שהדין הרב קיים לפי שאפילו מאן דלית לי' טעמא דמחזי כמתקן כלי ה"מ גבי טבילת טומאה שאפילו קודם טבילה הי' הכלי ראוי להשתמש בו בטומאה לטמא ולמי שאינו אוכל חולין בטהרה ומשום הכי לא חשיבי הטבילה תיקון וכולן שווין בטומאה דבריהם שאין זה תיקון אבל הכלים הנקחים מן הכותי' דקודם טבילה לא חזו ודאי טבילתו מיחזי כמתקן כלי ואסור לכ"ע עכ"ל: ולפ"ז נוכל לומר דמטעם זה לא רצה הרא"ש ורש"י לפרש טעמא דרבה דעיסה הנלושה בעיו"ט דמותר להפריש חלתה ביו"ט כיון דמן התורה פטורה מן החלה ולא חשיבי תיקון דלא דמי טבילת כלים בטומאה דרבנן דהתם חזי לטמא בימי טומאתו משא"כ בחלת חוץ לארץ דלא חזי לשום אדם והיה חשיב תיקון אם לא מטעם דפירש"י או מטעמא דהרא"ש כיון דאוכל והולך ואח"כ מפריש והב"י בא"ח סי' שכ"ג הביא דעת הרב המגיד שהעתקתי לעיל ומסיים ולענין הלכה כיון דלהרי"ף והרמב"ם משמע דשרי להטביל כלים חדשי' ביו"ט הכי נקטינן מיהו כיון דאפשר בתיקון שכתב המרדכי דהיינו שיתן לכותי במתנה נכון לחוש לדברי האוסר ושלא להתיר כי אם ע"י אותו תיקון היכי דאפשר וכן פסק בש"ע מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה וירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לכותי במתנה ולפ"ז כיון דלמד מדעת הרמב"ם דמותר להטביל כלי חדש בשבת ש"מ ר"ל דלדעת הרמב"ם דטבילת כלים הם מדרבנן ולא ס"ל חילוק של הרב המגיד דמחלק דשאני ולד הטומאה דראוי לתשמיש בימי טומאה א"כ לפי זה מותר להפריש חלה מעיסת ח"ל וא"כ למה פסק בש"ע בסי' תק"ו דאסור להפריש חלה ביו"ט וכן יהי' קשה בדברי הרמב"ם דהא בפ"ג מה' יו"ט פסק הרמב"ם דאסור להפריש וא"כ צריכין אנו לומר דהתם כיון דיש לו תיקון בלא הפרשה דיכול לאכול ולשייר קצת ולכך לא התירו דומי' דטבילת כלים דפסק יש לחוש לדעת האוסרי' משום דאי' לי' תיקון ליתן לכותי במתנה א"כ נשמע מזה במקום דליתא להאי תיקון כגון חלה בשבת בערב פסח דמותר להפריש כיון דמדאוריית' לא חשיבי תיקון כלל. איברא קשי' לי על הרב המגיד דכתב לדעת רבינו שכתב בפ' י"ז מהלכות מאכלות אסורות שטבילת כלים מדברי סופרי' כו' יש לומר שמטבילין את הכלים עכ"ל תמי' הלוא אף אם נימא דטבילת כלים דאוריית' נמי הי' מותר להטביל כלים חדשים דהא הרמב"ם נקט טעמא דרבי ביבי דגזירה שמא ישהה כלים טמאים וישמש בתוכו תרומה ולפי האי טעמא לא שייך בטבילת כלים מן הכותי וכן כ' הרא"ש בפירוש דלהרי"ף דלא הביא אלא טעמא דרב יוסף דאמר משום סחיטה וטעמא דרב ביבי אמר גזירה שמא ישהה לפי טעמים אלו מותר להטביל כלים חדשים ביו"ט ולטעמא דרבה וטעמ' דרבא אסור להטביל הרי להדי' לטעמ' דרב ביבי מותר להטביל אפילו אם טבילת כלים דאוריית' ובע"כ צריכין אנו לומר דס"ל להרב המגיד דאם טבילת כלים דאוריית' אף דלא שייך הך חששא דר' יוסף ודר' ביבי מ"מ ראוי לאסור דהוי כמתקן אבל זה נגד סוגיות הש"ס דרב יוסף ורב ביבי לא רצו לפרש משום דמחזי כמתקן ומתנית' איירי בטומא' דאורייתא ונראה באמת דזה סברת המגיד שרצה להחזיק דינו דהרשב"א משום דקשיא לי' למה באמת לא אמרי טעמא דמחזי כמתקן דזה טעמא דאין מפרשין תרומה אלא ע"כ דס"ל דלא חשיב תיקון כיון דחזי לטמא במי טומאתו א"כ לפ"ז לא מבעי' אי נימא דטבילת כלים דאוריית' הוי תיקון אליבא דרב ביבי ור"י ובהכי מודה כ"ע אלא אף אם נימא דטבילת כלים דרבנן נמי אסור דלא דמי מהאי טעמא לולד הטומאה דמותרין לטבול ביו"ט וא"כ הדר לקמיית' כיון דהרב הב"י הכריע בדברי הרמב"ם דמותר לטבול ש"מ דלא ס"ל חילוק של הרב המגיד אלא שכתב שנכון לחוש לדברי האוסר היכי דאפשר אבל היכי דלא אפשר כגון בע"פ בשבת ושכח להפריש חלה דמותר להפריש חלת ח"ל כיון דלאו דאוריית' ועי' בסי' שכ"ו במג"א ס"ק ח' וראיתי בספר הלכה ברורה דכתב על הא דכתב המג"א אבל כלים חדשים דטבילתן מדרבנן שרי וכתב הוא נ"ל כוונתו כלים שאינם מתכו' רק מצופים באבר או כלי זכוכית דרבנן שרי עכ"ל ולא דק כלל שהרי בפרק י"ז מה' מ"א כתב שטבילת כלי סעודה אינם אלא מדברי סופרים וגם נעלם ממנו מה שהביא הב"י בטור י"ד סי', ק"כ גבי משכנא דכותי אם אינו יודע אם בדעתו לשקעו מבעי אם צריך טבילה ולא איפשט' וי"א לקולא וכתב הב"י דהרמב"ם פסק בפ' י"ז מהל' מ"א לקולא וכתב הר"ן דלטעמי' אזיל שסובר דטבילת כלים אינו אלא מדברי סופרי' מוכח משם להדי' דאף בכלי מתכות ס"ל להרמב"ם דאינו אלא מדרבנן ולמ"ד דהוי מדאוריית' וכלי סעודה וכלי מתכו' אמורים בפרשה וכיון דאמר רב אשי והני כלי זכוכית הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמי קוניא פליגי בה רבי אחי ורבינא חד אמר כתחילתן וח"א כסופן והלכת' כסופן הוי נמי דאוריית' והא דכתב בש"ע י"א דכלים המצופי' באבר אפילו בפנים יטבול בלא ברכה הכי פרושו לא מבעי' אם אינו מצופה אלא מבחוץ כיון שאינו משתמש במקום האבר לא הוי דומי' דכלי סעודה דמדין דפטור אלא אפילו הם מצופים בפנים וס"ד כיון שתשמש שם שיתחייב בטבילה בברכה אפ"ה לא יברך מטעם שכתב הסמ"ק לפי שאינם עשוים אלא לנוי אבל אם הם מצופים בפנים ומבחוץ אליבא דכ"ע צריך טבילה בברכה כיון דאיפסק' הילכת' כסופן ואפשר לומר דאפי' למ"ד טבילת כלים מדאוריית' מודה בכלי זכוכית שהוא מדרבנן דאי' בפ"ק דשבת דף ט"ו ע"ב כלי זכוכית מ"ט גזרי רבנן טומא' ומסיק כיון דנשתברו יש להם