פנים מאירות חלק ב צו

הוי כקרקע ולכך טהור וכן פי' רבינו עובדי' פי"א וכתב עליו התוי"ט ויש לדקדק למה פרט כל הני הא כל מחובר כו' והרמב"ם כתב שהני אינן מקבלים טומאה אפילו קודם שיקבעו וכן מצא בפי' בנא"י הואיל ועקר עשייתו להיות דבוק בארץ הנה הוא לא יקבל טומאה ואפילו קודם חבורו עכ"ל א"כ לדעת הרמב"ם אפילו קודם חיבורו טהור כיון שנעשו להשתמש בקרקע אין ענינו למפתח שאין נעשה להשתמש בקרקע בחיבור עולם ולכל ג' תרוצי' של תוספות אי אפשר למצוא טעם על הנך צירים שלנו העשוים לדלת ונקבעו במסמורת להיות שם עולמית דומי' דמנעול דלתי' ראשון דטעמא דסתימת ארעי הוא כיון שאינו יכול לעמוד בפני עצמו א"נ אפילו אם סמיך באבנים שאינם כלי אינו חוצץ ואין ענינו לצירים שמחוברים לדלת ובטל לגבי דלת ולתירץ שני דבעינן דבר החוצץ שיעמוד ע"י דבר שאינו מקבל טומאה התם במפתח המטלטל מקבל טומאה אבל הני צירים של ברזל אפשר לדעת הרמב"ם כיון שנעשו לתשמיש קרקע אפילו קודם חיבור אינם מקבלים טומאה דומי' דנגר ומנעול ופותה שתחת הציר ה"נ הני צירים שקבועים אחר כך במזוזות הפתח והוי תשמיש קרקע ואפילו לדעת הרב רבינו עובדי' מ"מ עכשיו שנתחברו בדלת ובבית הוי מחובר לקרקע ואינם מקבלים טומאה ולתירץ שלישי שאינו חשוב אוהל לחוץ בפני טומאה כיון שעומד ע"י הכלי אע"פ שאין המפתח מקבל טומאה היינו היכי דהכלי אינו מחובר לדלת כמו מפתח משא"כ בצירים אף שנותן להם שם כלי מ"מ כיון דמחובר לדלת בטלי אגב דלת ומשתמשי לקרקע וגם נעשו מחובר לקרקע וכקרקע דמי ואין שם כלי עליהם: וכן איתא בשבת דף נ"ח ע"ב זוג של בהמה טמאה ושל דלת טהורה ופי' רש"י דלת מחובר לבית הוא שהוא חיבור לקרקע ואינו מקבל טומאה וזוג העשוי לה בטיל לגבי' ובדף פ"א ת"ר חפי פותחת טהורין קובען בפותחת טמאים ושל גל אע"פ שחיברן בדלת וקובען במסמורת טהורין שכל מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ופירש רש"י של גל אם הפתוחות הזאת אינו של כלים אלא של גל דלתות שערי חצר אע"פ שחיברן בפותחת הואיל וחיבור זה בדלת היא ודלת בנין מחובר לקרקע טהורים עכ"ל מכל הלין מוכח דהני צירי ברזל שקובעים במסמורת לדלת בטל אגב דלת ונעשה מחובר לקרקע וטהורים וכן פירש רש"י בחולין דף קכ"ה ע"ב ד"ה מנא אמינא וז"ל וכן סרגי חלונות שנותנים עצים דקים או טסי ברזל בחלונות בסירוג בקליעה שלא יכנוס אדם בהם חוצצים בין בית לעלי' אם שטחו מקורה לחברתה נעשו תקרה ובטלו ואין מקבלין טומאה וחוצצים בפני טומאה עכ"ל א"כ הני צירי' ברזל כיון שנקבעו בדלת ודלת הוי כמו מחובר לקרקע ובא"ח סי' תר"פ כתב הטור בשם הר"ם מרוטנברג שהדלת בטילה לגבי בית חשיבי כמחובר לקרקע ומסתמא הי' באותו דלת צירי' כמו שנהגו בינינו ודברי הט"ז לא יוכלתי להבין איך דימה דלת זה שלא לחוץ להני ג' תרוצים של תוספות שהם כרחוק מזרח ממערב וא"כ היתר ברור הוא אף שהטומאה באיזה בית אם דעת הכהני' לסגור פתח בתיהן וחלונותיהם ולא לצאת מהן עד אחר הוצאות המת אין צריכין לצאת מבתיהן וכמו שכתב הש"ך בס"ק ט"ו: ועוד נפלאתי על הנך רשי' אריוותא ה"ה דרישה שכתב היתר להניח המת במרתף שתחת הבית ופתח המרתף לצד חוץ ולא היה גג על גבי המרתוף ר"ל על פתח המרתוף שהיה לצד החוץ לא הי' בליטת הגג עליו אלא שחזר ופיקפק בהיתר זה כיון שסגור הדלת הא בעינן שיהיה ביציאת הקבר פותח טפח עכ"ל. וצידד להתיר ע"י נקבר הגיגאטר והט"ז השיג על זה ותמה אני דזה היתר גמור וכן מצאתי אחר כתבי זאת בשו"ת עבודת הגרשוני סימן ס"ד כדברי ושמחתי ותמה אני שלא הזכיר דברי טו"ז הנ"ל ואין ענינו לקבר סתום דהזכיר הט"ז בסימן שע"ב שהיה קוברין בענין שיש ביציאת הקבר פותח טפח ופירושו הב"ח שהי' קבר פתוח למעלה עד אויר עולם כדי שתצא הטומאה דרך חלל האויר ואם הי' בו פותח טפח אין איסור לדלג ע"ג ארונות מן הצדדים שלא על מקום פתוחה אבל אם לא היה פותח טפח אז אסור לדלג מן הצדדים דהטומאה בקעתה ועולה מן התורה אפילו כנגד מקום ריקן מן הארון אבל במקום שיש פתח איתא בהדי' בפ' השותפין דף י"ב קבר שפתחו סתום אינו מטמא כל סביביו פרץ את פצימיו וסתמו מטמא כל סביביו בית סתום אינו מטמא כל סביביו פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו וכן כתב הב"ח בהדי' ס"ס שע"א אם יש לו פתח שלא נסתם או אפילו נסתם ולא ניטל פצימיו מותר לנגוע בכתליו אם אין שום דבר מאהיל עליו וא"כ מרתוף זה שיש לה דלת אף שהוא סתום הלא נטלו פצימיו ועשוי לפתוח ולנעול תמיד פשיטא שאינו מטמא כל סביביו ואין לומר למעלה הוא מטמא מחמת שהתקר' מאהיל דהא סתמא תנן בכל המשניות ואחד מהן בפ' ו' משנה ד' דאם טומאה בבית עליה טהורה ודוחק לומר דמיירי שהפתח פתוח דהא סתמא תנן ואמרינן בסוכה רום טפח על טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה וא"כ היתר גמור הוא להניח המת במרתף באופן שאין הגג על הפתח המרתוף אף שהפתח נעול ואין בזה פקפוק כלל והדרן על הראשונים דכמו דפתח עם הצירים חשיבי כמחובר לקרקע כך החלונות דפשוטי כלי זכוכות טהורים ואף שעומדים ע"י עופרת מ"מ כיון דמחוברים הכל להבית חשיבי כמחובר לקרקע ובטלים ואינם מקבלים הטומאה וחוצצים בפני הטומאה ואף שיכולים להסיר הדלת בקל מ"מ חשיב מחובר דומי' דאמרינן בסוף חגיגה אפילו בצפוי שאינו עומד בטל ואף שהיה עומד להסירה מ"מ בטל וטהר ה"נ לענין מחובר לקרקע וגם יש ראיה מא"ח סימן ש"ח ס"ק ט' שכתב מג"א החלונות אסור להעמיד במחובר ובסי' שי"ג ס"ה כתב המ"ד ג"כ דאפי' ליקח הקיויטרן מן החלונות אסור משום דהוי מחובר לקרקע אף שנוח ליקח מהם חשיבי כמחובר ובעל הלכה ברורה חולק על שניהם בלי שום סברא וטעם וריח כל זה ברור ונכון נאום מאיר: ונוכל נמי לומר דאותו מורה שהורה לסתום ע"י פרוכת לא טעה דאף דתנן דסדין ומפץ שאין עשוים כאהלים דאין חוצצי' התם מיירי שהי' מונחים ע"פ ארובה ואינם מחוברים אבל במחובר בכתלים חוצץ שפיר דמן הצד נמי שייך עשיות אהל כדכתבו התוס' בעירובין גבי פקק החלון ופ' ט"ז דאהלות שנינו בית שחצצו בנסרי' או ביריעות מן הצדדים טומאה בבית כלים שבחצון טהורים א"כ ה"נ ואף שהוילון מקבל טומאה דאמרינן בביצה דף י"ד ע"ב אמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמ' כנגדו ופירש"י למה לא עשאוהו כשאר מחיצת הבית שאין מקבלת טומאה שהשמש מתעטף בשוליו לפיכך יש תורת כלי עליו מ"מ נראה דחוצץ דמידי דהוי אאוהל גופה דמטמאה טומאת אוהלים בפשתן אפ"ה חוצץ מפני הטומאה והאי ווילון כיון שמחובר לבית הוי כאוהל שהבית בכלל אהל הוא וי"ל דחוצץ כנ"ל ללמוד זכות על המורה והתוס' דמיירי באהלי' בסדין של משי דכיון דקבועין אינם מטמאין ע"ש. עוד ראיתי להזכיר מה שהביא הב"ח והש"ך והט"ז שסריגה שאנו קורין גינאטר אינו מצטרף לפותח טפח והוא משנה דף פ"ח דאהלות והביא הרמב"ם ס"פ י"ג ונפלאתי עליהם דזה דווקא בחלון עשוי להשתמש אדם אבל בחלון העשוי לאורה שיעורו בפונדיון הוא ממשנה פי' י"ג דאהלות והרמב"ם פ' י"ד א"כ סריגה לפני חלון העשוי' לאורה אם יש בחור אחד כמלא פונדיון מביא הטומאה: שאלה צה כתב בש"ע בא"ח סי' תקנ"ב סי' י"א מי שקיבל עליו תענית בה"ב ובהגהות רמ"א והגאונים כתבו דמתענה עד אחר תפלת מנחה ואוכל סעודה המפסקת קודם ביאת השמש וכתב הט"ז בשם ת"ה לסעוד ב' פעמים אסור מפני נדרו אלא סועד פעם אחת טרם יבא השמש דקי"ל מתענין לשעות וכתב הט"ז שדעת הגאונים שחייב להתענות משום נדר עכ"פ תענית שעות ואח"כ ילוה תענית ויפרע ביום אחר יעויין שם באריכות. והנה ספר ת"ה לא הי' בידי אך ראיתי שהביא ב"י בסי' תקס"ח וז"ל כתב בת"ה בסי' רמ"ה שמי שנדר להתענות שני וחמישי שנה תמימה נוכל לומר דדמיון הימים הללו קצת ליום קבוע הואיל ובירר הימים הללו משאר ימי השבוע משום דיומא דרחמי נינהו ולא מצי ללותן וכן משמע בא"ז כו' אפס י"ל דכל זה איירי שאם לא ירצה ללות ומכל מקום הדעת נוטה בנידן דידן דאין ללות התענית אלא בשביל אונס או צער ממש או בשביל סעודת מצוה ואעפ"כ צריך להתענות מקצת היום זמן מעט יותר ממה שהוא רגיל וכ' הב"י ומה שצריך להתענות מקצת היום וכו' נראה הטעם מפני שכתב הרא"ש בפ"ק דתענית דמיקרי תענית מה שהתענה מקצת היום זמן מועט לענין דאין צריך לשאול על נדרו עכ"ל ומוכח ממה שכתב דכל זה איירי אם לא ירצה ללות שדעת הגאונים שיוצא בתענית זה לגמרי ואין צריך לפרוע יום אחר ולכך לא התירו לאכול אלא קודם ביאת השמש ואף שאינו משלים בצאת הכוכבים מ"מ סמכו על זה בשעת הדחק כיון דקי"ל מתענין לשעות יצא ידי נדרו ולא התירו לאכול אחר מנחה גדולה כיון דעכ"פ קיבל לצער כל היום וכן משמע מלשון הב"י שהעתיק בסי' תקנ"ב תשובת הרא"ש מי שנדר להתענות בה"ב ואירע ט' באב ביום ג' ושאל על נדרו או ילוה על תעניתו ויפרענו ובאור זרוע כתב שסועד טרם יבא השמש דקי"ל מתענין לשעות ומתפללין מנחה תפלת תענית משמע לדעת א"ז יוצא ידי תעניתו בזה וכן משמע במג"א וז"ל בס"ק י"ו ילוה תעניתו ואע"ג דבסי' תקס"ח ס"ב כתב דאסור ללות ברה"ג הכא כיון דאי אפשר בענין אחר שרי ומה"ט כתבו הגאונים דא"צ להשלים עכ"ל משמע לדעת הגאונים דאין צריך לתענית אחר כי יוצא בזה אבל לדעת הת"ה שהביא הב"י בסי' תקס"ח שכתב בסוף דאין ללות התענית אלא בשביל אונס או צער ואף עפ"כ צריך להתענות מקצת יום זמן מיעוט יותר ממה שהוא רגיל וע"כ כדי שיצא ידי נדרו מה שקיבל אתמול בתפילה או מן הסתם הי' מקבל אתמול יום זה קמ"ל כיון שמתענה מקצת היום יוצא ידי נדרו מה שקיבל אתמול ואינו צריך לשאול עליו כמו שכתב הרא"ש לדעת הירושלמי וצריך להתענות יום אחר מחמת נדר ראשון שקיבל להתענות כך וכך ימים והיום אינו מתענה אלא זמן מועט יותר ממה שהי' רגיל משמע דמותר לאכול אפילו בעוד היום גדול ומותר לאכול אח"כ סעודה מפסקת קודם ביאת השמש וע"פ סברא זו כתב הלבוש בסי' תקס"ח די"א מי שנדר להתענות בה"ב אינו כיום זה ממש אלא דומה קצת ליום זה ואין ללות אותם אלא בשביל צער כו' ואעפ"כ צריך להתענות מקצת היום זמן מועט