פנים מאירות חלק ב צג

שום בדיקה כלל אלא אפילו אם הוי בדוכתא דגם דלדידהו הוי בעי בדיקה ר"ל חיתוך בסכין ולדידן מעוך ביד אפ"ה הוי שור כשר מטעמא שר' ברוך הנ"ל היה סבר דלגם לדידן בני אשכנזים שרי לחתוך בסכין ורמ"א לא כתב בהדיא איסור חתוך בסכין כמ"ש לעיל מכל מקום באתי לשאול אדמ"ו אם יפה הכשרתי או לא מנאי תלמידו אוהב תורתו לשמה כ"ד: תשובה הנה מה מאוד נפלאתי על מכ"ת שרצה להמציא חלוק בין פי' רש"י ותוס' לדעת רש"י מותר לחתוך הסירכא והנה מכ"ת מעיד על עצמו שלא הי' לפניו מסכת חולין גלל כן בא לידי כמה שגגות גם נסתפק מכ"ת אי מדינא אסור לחתוך הסירכא או ממנהגא והנה מתחלת דברינו נברר שלדעת רש"י ג"כ איסור גמור מצד הדין ואח"כ נברר דברינו באיזה מקום מותר לחתוך הסירכות ולבדוק ע"פ הדין ובאיזה מקום אסור לחתוך ע"פ הדין ואין כל הסירכות שוות ולא כמו שעלה על דעת מכ"ת דלדעת רש"י כל הסירכות מותר לחתוך ח"ו לתלות בוקי סריקי ברבינו מאור הגולה ונעתיק לשונו בחולין דף מ"ו ע"ב ואמר רבא הני תרי אונות דסירכן להדדי לית להו בדיקתא ולא אמרן אלא שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו ופירש רש"י ד"ה לית ליה בדיקתא שסירכא זו מחמת נקב הוא בא שמתוך שהריאה שואבת כל מיני משקה והמשקה נעשה עב בתוכו כמין גליירא ויוצא מעט מעט דרך הנקב נקפ' ונעשה קרום ואע"פ שהוא סותם הנקב ואינו מוציא רוח הא אמרן קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום שסופו ליסתר וכן פי' רש"י דמ"ז ע"ב גבי הא דאמר ר' יוסף קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרו' ופי' רש"י שסופו ליסתר וכל סירכא דריאה קרום העולה מחמת מכה הילכך אע"ג דלא מפקא זיקא טריפה עכ"ל הרי להדיא אע"ג דלא מפקא זיקא טריפה וא"כ איך כתב מכ"ת לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב וכאשר אנו רואים שלא יש שום נקב אינו טריפה אז השכל נתנת פשוט הוא שגם עכשיו בימינו שרי לחתוך בסכין עכ"ל: ואני אומר מי הוא הנביא להגיד כשיש סירכא אין בה נקב דילמא עלה בה קרום ואף שאנו מפרידים הסירכא מבשר הריאה ובשר שוה לשאר הריאה מ"מ מי יגיד שלא עלה בו קרום ואינו ניכר וסופו להתפרק ולכך לא מהני נפיחה וע"כ מוכרחים אנו לומר כן דאל"כ איך קאמר לית להו בדיקתא הלוא לפי' מכ"ת יש בדיקה אלא ע"כ נשתקעו הדבר ולא נאמר כן בין פי' רש"י בין לפי' תוספות ואדרבה לדעת רש"י מחמירין טפי וצריך בדיקה אפילו כסדרן כמו שכתב הב"י בשם הסמ"ג ועתה אציע לפני מכ"ת שאיסור לחתוך הסירכות נזכר בפירוש בש"ע בהמחבר הב"י ובדברי רמ"א ובש"ס דף מ"ח אמר ר' יוסף בר מניומי אמר רבי נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה העלתה צמחים חוששין לה ור' יהודא משמי' דאבימי אמר אחד זה ואחד זה חוששין לה היכי עבדינן אמר רבא רבין בר שבא אסברא לי מייתינן סכינא דחליש פומא פי' שהוא חד ומפרקינן לה אי איכא ריעותא בדופן תלינן בתר דופן ואי לא מחמת ריאה הוא וטריפה ואע"ג דלא מפקא זיקא ר' נחמי' ברי' דרב יוסף בדיק לה בפשורי אמר ליה מר זוטרא ברי' דרב הונא ברי' דרב פפא לרבינא הא דר' נחמי' ברי' דרב יוסף אתון אהא מתניתן לה אנן אדרבא מתניתן לה דאמר רבא הני תרתי אוני דריאה דסריכן להדדי לית להו בדיקתא לאכשורי ר' נחמי' ברי' דרב יוסף בדיק להו בפשורי מתקיף ליה רב אשי האי מאי בשלמא הכא תלינן בדופן וכשירה אבל התם אי האי נקיב טריפה ואי האי נקיב טריפה ומפרשי תוס' מייתינן סכינא היינו בלא העלתה צמחים אבל העלתה צמחים אפי' איכא רעותא בדופן לא תלינן בדופן ר' נחמי' ברי' דרב יוסף בדיק להו בפשורי אאיכא ריעותא בדופן קאי ועתה נוהגין להטריף כל הסירכות ואין בודקין אותן לא בדופן ולא בפשורי ובתר הכי פריך ומי אמר רב נחמן הכי ר"ל דהעלתה צמחים חוששין לה מכלל דאי פשיטא לן דניקבה הריאה לא מהני לה סתימת הדופן והאמר ר"י בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה לא קשיא התם במקום רביתא הכא שלא במקום רביתא והיכי מקום רביתא חיתוכה דאונה ונחלקו בה הגאונים אם צריכה בדיקה דלרבינו גרשון אף בסריך לבשר במקום רביתא היה מצריך בדיקה ורבינו הטור כתב והעיקר כמו שכתבתי דלעצם אפי' בדיקה לא מהני ולבשר אפילו בלא בדיקה שרי והיכי שנסרכ' אל הדופן שלא במקום רביתא נחלקו ג"כ הגאוני' דלדעת הרמב"ם אפילו אם יש נקב בפומ' אם יש מכה בדופן תלינן בדופן ונקב בא אחר שחיטה וכשירה בלא בדיקה ואי ליכא מכה בדופן תלינן וכשירה ע"י בדיקה ולדעת רב אלפס לדעת הטור אם יש מכה בדופן אפי' אין ריעותא בריאה אסורה ואפילו בדיק' לא מהני ויש אומרים דמהני לה בדיקה ומתירן כשיש מכה בדופן ואין ריעותא בריאה ואפילו בלא בדיקה ולדעת רש"י ור"י לעולם אינו ניתרת אפילו בבדיקה אלא א"כ שיש מכה בדופן ואין ריעותא בריאה אבל אם שניהם שוין בין יש ריעותא בשניהם או שאין ריעותא בשניהם לא מהני לי' בדיקה וכתב הב"י שמנהג סילונקי כסברת הרמב"ם מפני שהכותים הדרים בה רובם אינם אוכלים משחיטת ישראל ואם לא הי' סומכין על סברא זו להקל היה הפסד גדול בממונם של ישראל אבל בשאר מקומות אין סומכין על סברא זו והנה כל מחלוקת הגאונים אינו אלא היכי דסמוכה לדופן אבל בריאה גופא לא עלה על לב שום פוסק להתיר בבדיק' כדמתקיף לה רב אשי אי האי אינקב טריפה ואי האי אינקב טריפה ואף הרמב"ם אינו מתיר לחתוך אלא בנסרכה למקום אחר וז"ל בפ' י"א הלכו' שחיטה דין ו' מן הדין שאם נמצא ריאה תלוי בסירכא כמו חיטין אם היה מן האום של ריאה ולדופן או שהיה ללב או לטרפיש הכבד חותכין את הסירכא ומוציאין את הריאה ונופחין אותו בפושרין אם נמצאת נקובה טריפה ואם לא נתבעבע מים הרי הוא שלימה מכל נקב ומותרת וסירכא זו לא היתה במקום נקב או שמא ניקב קרום העליון לבד ומעול' לא ראינו מי שהורה כך ולא שמענו מקום שעושין בו כך הרי שלא התיר אלא היכי דאיכא למיתלי דהסירכא באתה מצד אחר כגון היכי דחשיב הרמב"ם ואף שהלב ג"כ פסול בניקב מ"מ בעינן לבית חללו ואנו תולין שמחמת מכה שהיה בחוץ נולדה הסירכא זו וקלטה לריאה אבל בסירכא בריאה עצמו שלא כסדרן אף הרמב"ם מודה דלית להו בדיקה וכן כתב בפרק שמיני מהלכות שחיטה דין ה' ואם נסרכה שלא על הסדר כגון שנסרכה ראשונה בשלישית טרפה עכ"ל הרי בהדיא שפסק כשלא כסדרן טריפה דאין לנו במה לתלות דאי האי אינקב טריפה ואי האי אינקב טריפה ואין לדקדק מדכתב הרמב"ם או שמא ניקב קרום העליון בלבד ש"מ דאיכא למיתלי אף בגוף הריאה להכשיר וע"כ לאו דוקא נקט אלו המקומות דופן לב וטרפש הכבד אלא אפי' בסירכא שלא כסדרן מאונה לאונה נמי נוכל לתלות וע"כ ס"ל כמר זוטרא דמתני הא דר' נחמי' אדרבה אתרי אוני דסיריכן אהדדי וע"כ נתן בו טעם משום דאיכא למיתלא דקרום העליון ניקב אבל ח"ו לומר כן דהא אתקיף לי' רב אשי וקיבלה רבינא ואיך יחלוק עליו בלי טעם וראיה. ועוד הי' לו לפרש בפ' ח' דהאי טריפה לאו לגמרי אלא דצריך בדיקה אלא נראה ברור דהרמב"ם ס"ל הא דקאמר בשלמא הכא תלינן ליה בדופן ואע"ג דליכא ריעותא בדופן וכמו שפירש וא"כ קשיא כיון דאין סירכא בלא נקב וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום אם כן אף שאינו מצבצץ מכל מקום מידי ספק לא יצאנו מנ"ל דסירכא היה בדופן וקלטה לריאה דילמא איפכא שבאתה הסירכא מריאה וקלטה לדופן והא דאינו מבצבץ אינו ראיה דלמא קרום עלה ולכך מפרש הרמב"ם דשאני הכא דאיכא למימר דסירכא זו לא היתה במקום נקב ר"ל במקום שהנקב פוסל ואף אם נינא שהיתה במקום שהנקב פוסל מ"מ שמא ניקב קרום העליון בלבד אבל בסירכא שלא כסדרן בריאה עצמה ליכא אלא ספק אחד דילמא ניקב שני העורות כיון דאינו סירכא בלא נקב ולכך פסק בפ' ח' סתם דטריפה ולא מהני בדיקה משא"כ בשנסרכה לאחד מן המקומות שהנקב פוסל בהם ובזה גם כן נחלקו הגדולים דהראב"ד מתיר לאלו המקומות והרמב"ם כתב שאין תולין אלא במכה שבדופן וכן כתב הרא"ש כמו שהביא הטור דבאשכנז וצרפת נוהגים להטריף כל הריאה שנסרך לאחד מהמקומות שאין נקב פוסל וכתב הב"י שהרמב"ם מסכים עם הראב"ד כשיש מכה באלה מקומות כשירה בלא בדיקה וכשאין מכה כשירה ע"י בדיקה לאסור אותו וע"פ זה ראוי להגי' בהרא"ש שהביא דהרמב"ם חולק על הראב"ד וצריך להגי' הרמב"ן וכן צריך להגי' בחידושי רשב"א וכן הוא בספרי טור המדויקי' הרמב"ן כתב שאין תולין אלא במכה שבדופן וסיים הב"י ודע שמה שכתב שהי' מקילינן חכמי קישטלייא באלו הסירכא הי' מפני שהכותים בארצות ברוב הזמנים הי' מחמירין על עצמם ולא הי' אוכלים שחיטת ישראל ואלו הי' נוהגי' כדעת המחמירין הי' הפסד גדול בממונ' של ישראל אבל במקומות שהכותי' אוכלים משחיטות ישראל יש להחמיר כדעת הרמב"ם והרא"ש והמנהג מקומות הרמב"ם והרשב"א ז"ל וכן מנהג העולם זולת סלינק' שנוהגים באותו מקומות של קשטוילא מפני שגם רוב הכותים אינו אוכלים שחיטות ישראל כמו שכתב לעיל עכ"ל הב"י ועתה אבא לדקדק בדבריו מתחילה ועד סוף אחת לאחת למצוא לחשבון במש"כ והנה נקרא שבא לכאן הזקן מוהר"ר חיים מטראני ושאר חכמי ספרדי' ושאלתי את הרב הנ"ל אם זה אמת שמנהג בניהם לחתוך מהסירכות והשיב אמת הוא הדבר כי כל מדינות טירקייא נוהגין כדעת הרשב"א שאיסור גמור הוא למעך ביד מטעם הנ"ל ודוקא לחתוך בסכין והנה דברים אלו אין להם תולין להקל וע"כ מאן דמיקל אינו מיקל אלא בבדיקה אח"כ אפ"ה כתב הנוהג כן כאלו מאכיל טריפה ק"ו לחתוך כל הסירכות דאין לנו בזה לתלות ואיך כתב ודוקא לחתוך ומ"ש גם חכמי בילגראד הסכימו להכשיר השור ותמצית כתבם ולשונם שהמה פוסקים כהרמב"ם דפסק לחתוך בסכין הנה סתם מכ"ת דבריו ולא פירש יפה דהרמב"ם אינו פוסק כן אלא אם נסרכה למקומות שאין פוסל בהם משא"כ אם נסרכה לריאה עצמה לא עלה על שום פוסק לחתוך הסירכה ושאר הראשונים אינם בידי לעיין בהם וגם מש"כ ראשון לציון אף שמס' חולין אין תחת ידו מ"מ עולה בזכרונו מייתינן סכינא דחליש פומא ולרש"י דאין סירכה בלא נקב וכאשר אנו רואים שלא יש שום נקב דילמא קרום עלה ולכך אינו מבצבץ ומשום הכי אין לה בדיקה והא דמייתינן סכינא לא נאמר אלא לריאה הסרוכה לדופן