פנים מאירות חלק ב צא

שפיר י"ל דלא כתוב בעה"ת אלא ללמוד מיני' דאיבטל אף הנאמנו' מחמת טענה זו דאיתרע שטרא אבל לענין השבועה אין ענינו כלל להתם בשלמא גבי סטראי אף דשטרא איתרע מ"מ אינו מוכחש המלוה במה שאמר לו שחייב לו עוד חוב לכך צריך הלוה לישבע אבל הכא הא מוכחש בעיקר הדבר שאמר שחייבים לו דאי חייבים לו לא הי' לו להחזיר המעות להקהל א"כ שוב אינו יוכל להשביע להקהל או דילמא אף דאנן מרעינן לשטרא שאינו יוכל לגבות בשטר מ"מ מצי למיטען אני סמכתי על נאמנו' שאתם תשלמו לי אחר כן ולא רציתי לגבות לעצמי ע"כ תשבעו לי שאין אתם חייבי' לי: תשובה תחילה צריכין אנו לברר דין מי שהוחזק כפרן בדבריו אם שכנגדו צריך לישבע או לא בתחלת סי' ע"ט כתב הטור האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר להד"ם ובאו עדים שהלוהו ופרעו חייב לפרעו שכל האומר לא לויתי מודה הוא שלא פרעו כו' לפיכך אם לאחר שפרע חזר ותבע את זה ואמר פרעתיך שני פעמים אין משביעין אותו היסת על טענה זו שהרי הודה בב"ד שלא פרעו עכ"ל אבל הרמב"ם כתב בהאי דינא בפ"ו מהלכות טוען וז"ל ואין המלוה חייב שבועה שהרי הוחזק זה כפרן וכתב הרב המגיד מכאן ראיה דהרמב"ם סבר שבכל מקום שהוחזק כפרן אין צריך התובע לישבע וכן עיקר וזה דעת קצת מפרשים ונ"ל ראי' מדין זה דאם איתא דמלוה נשבע איך מקבלין שבועתו נגד שני עדים אלא ודאי אינו נשבע עכ"ל. וכתב הש"ך על מה שכתב בש"ע שהרי הוחזק כפרן הוא לשון הרמב"ם וכתב הראב"ד בהשגות אין צריך לזה הטעם ונראה שלכך הגיה הרב דכל האומר כו' ואפשר כוונת הרמב"ם להורות דאפילו יטעון אח"כ פרעתי לא יהי' נאמן והע"ש כתב ואם אחר שפרע חזר ותבע ואמר פרעתיך שני פעמים אין משביעין אותו היסת הואיל והוחזק כפרן בממון זה וכתב הסמ"ע דלא דק אלא הטעם דכבר הודה וע"כ ס"ל להסמ"ע דבטוען אח"כ פרעתי דיוכל להשביעו היסת אחר הפרעון דאל"כ דלמא ס"ל להע"ש דקמ"ל אפי' אם יאמר אח"כ פרעתי דאינו יכול להשביע מטעם שהוחזק כפרן וא"כ ע"כ מיירי בטוען שפרעו קודם לכן ולכך השיגו וע"כ צריכין אנו לומר הא דכתב המחבר תחלה ואין המלוה חייב שבועה שהרי הוחזק כפרן ס"ל להסמ"ע דמיירי אף אם טוען שפרעו אח"כ דאל"כ למה השיג על עיר שושן ולא השיג על המחבר. ועוד דכתב הסמ"ע שהרי הוחזק כפרן ואינו דומה לחשוד כו' דשאני התם דלא נעשה נחשד בההיא ממונא אלא בענין אחר אבל זה הוחזק כפרן בהאי ממונא ולכאורה אין מקום לקושייתו דהא האי סברא כתב הרא"ש על הא דאמרינן בריש מציעא אמר רבא ב"ח אמר ר"י האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אמר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון וכתב הרא"ש בכאן לא פירש רש"י וכשנגדו נשבע ונוטל משום דמסתברא לי' שנוטל בלא שבועה ולא דמי לחשוד על השבוע' כו' אבל הכי מתביעה זו הוחזק כפרן נוטל שכנגדו בלא שבועה וכתב הב"י שכן נראה מדברי הרי"ף וע"כ לא קשי' לי אלא היכי שאומר פרעתי אח"כ אבל אם אומר שפרע קודם שאמר להד"ם אינו ענינו כלל לכשנגדו חשוד על שבועה דהתם דלמא האמת אתו ולכך לכשנגדו נשבע אבל הכא מטעם הודאת בע"ד כמאה עדים דמי שלא פרע ולכך אין להשביע אלא ע"כ כדאמרן דס"ל להסמ"ע הא דכתב המחבר תחילה שהרי הוחזק כפרן אתי לארויי' אפילו אם טוען שפרע אח"כ אין המלוה חייב שבועה ולכך כתב שפיר טעם זה דאינו דומה לחשוד, ונ"ל דס"ל לבעל ע"ש היכי דהוחזק כפרן אינו נאמן לומר שפרעו אח"כ בינו לבין עצמו מטעם שכתב בסימן ז' ואינו נאמן לומר שוב פרעתי דהא לדבריו לא לוה והאיך יפרע עד שמודה לו בע"ד כו'. ולכך נראה לי דאף לאחר שפרעו בעדים אינו יכול להשביע שפרעו לו שני פעמים מטעם שהוחזק כפרן דאיך יפרע כשלא לוה ואין לו עליו אלא חרם סתם ולכך כתב בתחילת הסי' הואיל והוחזק כפרן ללמוד דאפילו לאחר פרעון אינו יכול להשביע שפרע לו אחר שאמר להד"ם מטעם איך פרע דהא לדבריו לא לוה ולכך מסיים הואיל והוחזק כפרן לממון זה. ולכאורה מיותר הוא דמאי צריך למימר לממון זה אלא ע"כ אפילו אם יאמר שפרע אחר כך שאמר להד"ם וס"ד דמשביעין לכשנגדו כמו גבי חשוד ולכך כתב דאין משביעין אותו הואיל ונעשה כפרן לממון זה משא"כ גבי חשוד וק"ל: ולפ"ז לדעת הלבו"ש אפילו בבא דרישא נמי רשות בידו להטיל חרם סתם אבל הב"ח כתב שאפילו חרם סתם אינו עליו ואף שבסי' זה וגם בסי' פ"ב כתב הטור בשם הראב"ד אם הוחזק הלוה כפרן באותו שטר כו' שוב אינו יכול לומר דישבע לי אבל אם יחרים סתם על מי שנטל ממונו שלא כדין אין מוחין בידו וכתב הב"ח איכא למידק דמאי אתי לאשמועינן הלוא תלמוד ערוך הוא בפ' הדיינים וכדכתב רבינו בתחלת סימן ע"ט ונראה בשטר ודאי גרע דאע"פ שנתקיים בחותמיו אכתי שמא יזייף ומ"ה אם יחרים סתם אין מוחין בידו אבל בעדי' בע"פ אפי' חרם סתם מוחין בידו כו' עד ומ"מ בשטר דמצי טען אע"ג שנתקיי' השטר מ"מ יודע המלוה דמזויף הוא אין מוחין בידו חרם סתם והיינו דמחרים קודם פריעה ונראה דכ"ש דיכול לתבוע לאחר שפרע פרעתיך ב' פעמים ומשביעו היסת עכ"ל. והש"ך השיג עליו ותירץ קושי' הב"ח בענין אחר: ולי נראה ליישב דברי הטור דשם מיירי שהעידו העדים שפרעו ומהאי טעמא אין משביעין אותו משום דאיך מקבלים שבועה נגד שני עדים שמעידים שפרע ומהאי טעמא נמי אין מחרימין אותו על מי שנטל ממונו שלא כדין דהא לדברי עדים בודאי שלא כדין נטל וע"כ דמשלם משום דהודאתו יותר ממאה עדים אם כן אין להחרים סתם אבל גבי מנה לי בידך ואמר להד"ם ועדים מעידים שהלוהו וה"ה נמי בטוען להד"ם והוציא המלוה שטר בעדים או כ"י מקוים דהוחזק כפרן ונחלקו הגאונים אם יוכל להשביעו כמו גבי חשוד כשנגדו נשבע ונוטל. וכתב רב אלפס שרב האי חזר מסברתו ואמר שאין עליו אלא חרם סתם מי שנוטל ממונו שלא כדין היינו קודם פרעון דס"ד דיוכל להשביע שלא פרע קמ"ל דלא וגם הראב"ד בסימן פ"ב אשמועינן רבותא טובא דס"ד היכ' שאין עדים מעידים שפרע משביעין אותו ומקבלין שבועתו ולא דמי לפ' שבועות הדיינים דהתם קאמרי עדים שפרע ולכך אין משביעין אותו דאיך נקבל שבועתו נגד שני עדים אבל כשנעש' כפרן ע"י שטר ס"ד לקבל שבועתו אפי' אם אמר שפרע קודם שאמר להד"ם קמ"ל דאין יכול להשביע שהרי כל האומר לא לויתי כאלו אומר לא פרעתי וקמ"ל נמי לאחר פרעון יכול להחרים חרם סתם אף באומר שפרעו קודם להד"ם אף דאינו יכול להשביע משא"כ היכי שעדים מעידים שפרעו שוב אין מחרימין בסתם דאין מחרימין אותו נגד העדים אבל קודם פרעון אינו יכול אפילו להחרימו משא"כ בסי' ע"ט גבי שטר שכתב הרי"ף דרב האי חזר מיירי בטוען שפרעו אחר שטען להד"ם וזה לדעתי דבר ברור ולפ"ז בנידן דידן אף אם המלוה הוחזק כפרן ומרעינן שטרא יכול לומר אני סמכתי על נאמנתן שישלמו לי אח"כ ולכל הפחות מחרימין עליהם בסתם מי שיודע שחוב זה אינו פרוע ואינו פורע יהיה בנידוי ובחרם ואפשר לומר דמשביעין אותן היסת ואף שאנו מרעין לשטרא משום דאם איתא דחייבין הי' לך ליפרע מהם מ"מ הוא יכול לומר שסמך על נאמנתם או איזה טעם אחר דהא היכי דהוחזק כפרן ואינו נאמן לומר שפרע אחר שאמר להד"ם אפ"ה לאחר פרעון הסכים הש"ך והב"ח שיכול להשביע היסת שלא פרע לו שני פעמים והכא שאינו מוציא ממון אלא נשבע ונפטר דומה כמו לאחר פרעון ויכול להשביע שבועת היסת ועוד נראה דאינו דומה מי שמוכחוש בדבריו מתוך סברת לבינו למוכחש מחמת הודאת פיו דהא הכא אף שמוחזק בממון מוציאין מידו ומשלם למלוה כיון שאמר לא לויתי הוי כאלו אמר לא פרעתי וע"כ לא מהני תפיסה ואלו גבי טענו חטים והודה בשעורים דפטור מדמי שעורים מטעם דחשבינן כאלו הודה התובע שאינו חייב לו שעורים ואפילו אם יש עדים על השעורים פטור דהודאות בע"ד כמאה עדים ואפ"ה אם תפס התובע דמי שעורים אפי' תפס בעדים אין מוציאין מידו והטעם כתב הסמ"ע מפני שהוא מוחזק יוכל לומר יודע אני בעצמי שלא הודאתי ולא מחלתי אלא שלא רציתי לתבוע הכל פעם אחת ש"מ דלא דמי להאומר לא לויתי דהתם הוי הודאת פיו ממש אבל היכי שאנו אומרים מסברת לבינו מדלא תבע שעורים כאלו הודה שלא חייב לו או מחל לו מ"מ היכי שמוחזק יכול לומר יודע אני בעצמי שלא הודאתי וכו' ואף גבי אם שניהם אדוקים בטלית בח"מ סימן קל"ח ושמטה אחד מיד חבירו בפנינו ושתק דאף אם מביא עדים שהי' שלו לא מהני דהתם שתיק'. הוי כהודאה ממש וק"ל ועיין בסימן קמ"ו ס"כ א"כ אף לענין שבועה היסת נוכל לחלק אף דבאומר לא לויתי אין משביעין לכשנגדו התם הוי הודאת פיו ממש משא"כ הכא אנו אומרים מסברת לבינו אם איתא שחייב הי' לך לשלם ממה שהי' תחת ידך מ"מ יכול הוא להשביע היסת שיאמר אני ידעתי בעצמי שתאמינו לו וישבעו לי ואף אם נימא בהוחזק כפרן דאינו נאמן ואף שאינו מחמת הודאת פיו די"ל דהאמת שפרע אחר שבא עדים אלא שנעשה כפרן תחלה תו לא מהימן בחוב זה ואפ"ה אינו יכול להשביע קודם פרעון אלא חרם סתם מ"מ בנידן זה הוי כמו אחר פרעון והסכימו הש"ך והב"ח שיכול להשביע היסת אחר פרעון שלא פרעו לו אחר שאמר להד"ם א"כ ה"נ אף שהוחזק כפרן ואיתרע שטר מ"מ יכול להשביע היסת: ועוד ראיה ברורה דהכריע הש"ך בסימן ע"ח ס"ק ט"ו דאם הלוה חי ואמר שפרע תוך הזמן שכתב הרמ"א די"א דצריך המלוה לישבע שלא פרע וי"א דאין צריך שבועה והכריע הש"ך דלאחר פרעון צריך לישבע היסת וטעם הדבר דהך חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו משוי לי' כאלו המלוה מוחזק בממון ודומה לחזקה דשלש שנים דמקרי חזקה כיון דלא מיחה ג' שנים חזקה שמכר לו או שהוא שלו ואפ"ה צריך לישבע היסת אלמא דלא אלימא חזקה לאפוקי שבועת היסת עכ"ל. א"כ בנ"ד נמי דאף דאין צריך לשלם להשטר מכח חזקה דאם איתא דחייב הי' למלוה לפרוע ממנו מ"מ אינו נפטר משבועת היסת דהוי כאן כמו לאחר פרעון וק"ל. ומזה מוכח אם מתחלה פרע בעל השטר סך מעות הש"ח ואחר כך תפס בעדים נגד ש"ח יכול לגבות ממה שתחת ידו ולא יכול הלה לומר אלו הייתי חייב לך למה לא נפרעת ממון הקודם כי הוא יכול לומר כיון שהוא מוחזק אני האמנתי לכם שלא תעשו שום עול' כי