פנים מאירות חלק ב צ

לקנות בית באיסורי הנאה אלא התם דבתר דקני' לי' עירוב לא ניחא לי' דלינטר או דילמא אפילו לרבנן פיתחא הוא ואריא דרביע עליה ופירש"י ה"ג התם הוא דבתר דקנה לי' עירוב לא ניחא לי' דלינטר לא איכפת לי' בשמירתן ואשתכח דלא מיתהני מקברי אלא קניות עירוב לחודי' וההיא לאו הנאה היא כדמפרש התם דאין מערבין בתחומין אלא לדבר מצוה ומצוה לאו להנות ניתנו אבל עירובי חצירות להנאתו היא ולא לדבר מצוה והוי הנאה ופסק הרא"ש כמ"ד דאשירה מותר: ועל פי זה ניחא לי מאי דקשי' לי' איך כתב הטור בסי' שפ"ו אם אסר עצמו בהנאה לחלק בין ערובי תחומין לשיתופי מבואות ואי ס"ד דערובי חצירות לא חשיב א"כ יש תימא הא כתב הטור בסי' שס"ג לחי שעשה מעצי אשירה כשר והוא ש"ס ערוך ד"פ ע"ב וקשי' אף דלחי אין צריך שיעור מ"מ הוא נהנה שמותר לו להוציא לתוך המבוי אבל לפי הש"ס הנ"ל דאף לרבנן דאין קונים בית באסורי הנאה מ"מ מודי דאם עשה לאשירה סולם מותר דמ"מ פיתחא הוא וארי' הוא דרביע עלה ה"נ כיון דלחי אין צריך שיעור מ"מ לחי הוא אלא ארי' הוא דרביע עלה והוא לא משתמש מידי בלחי זה כמו בסולם של אשירה ואפילו לדברי הרמב"ם שפסק בפ"ב מהלכות עירובין דין ח' שאם עשה אשירה סולם לכותל אין מערבין אחד מפני שאסור לעלות עליה מן התורה שהרי היא אסורה בהנאה מ"מ נראה דדוקא התם דלא שרי ההיא חצר אלא מכח סולם אשירה שחשיב כפתח וכיון שאסור לעלות עליה מן התורה בטל תורת פתח אבל גבי לחי שאין להשתמש בה אלא להתירה לעלמא שפיר אמרינן תורת לחי עליו וארי' הוא דרביע עליו וק"ל: ואזכיר מה דתימה על הרמב"ם בפ"ו מהלכות עירובין וז"ל דין י"ז הנותן עירובו בבית הקברות אינו עירוב לפי שבית הקברות אסור בהנאה וכיון שרוצה בקיום העירוב שם אחר קניי' הרי נהנה בו עכ"ל ותמה אני דהא בסוגיא הש"ס משמע דטעמא דרבנן לאו משום איסור הנאה דהגע בעצמך אטו קרקע עולם שבב"ה אסור בהנאה אלא משום דבעינן שיהי' הוא ועירובו במקום אחד וכהן לא יכול לבא לשם מפני חשש טומאות וקסבר ר' יהודא מפני שיכול לחוץ ולילך בשידה ותיבה ומגדול דקסבר אהל זרוק שמיה אהל אבל רבנן סברי לא שמי' אהל ולכך אינו יכול כהן לערב אבל ישראל מותר לערב ואם הניח העירוב על קבר גופי' דאז יכול הכהן ג"כ לבוא ומייתי לי' בפשוטי כלי עץ וביה פליגי רבנן דמ"מ אסור אפילו לישראל משום דקא מקני בית באיסורי הנאה וכהן דנקט לרבותא דר' יהודא נקט ולכך כתב הטור בסימן ת"ט וצריך שיהי' עירוב במקום שיוכל להגיע אליו בין השמשות אבל אם אין יכול להגיע אליו כגון שהוא כהן והעירוב בבית הקברות אינו עירוב ר"ל אף שנתן בקרקע עולם בבית הקברות אינו אסור בהנא' מ"מ כיון שאינו יכול לבוא לשם לא הוי עירוב ופסק הלכה כרבנן משו' דרבי פליג אדר"י והלכה כרבי מחבירו אבל בקבר יחידי והוא של בנין ואסור בהנאה דפליגי אי קונים בית באיסורי הנאה פסק לקולא כר"י וכמו שכתב הרא"ש דבזה אזדו לי' תמיה' הב"י על הטור וכן כתב הב"ח אבל על הרמב"ם קשה וע"כ צריכין אנו לפרש דבית הקברות דנקט הרמב"ם שהניח על קבר גופי' והוא של בנין או תלוש ולבסוף חברו אינו ערב למ"ד דהוי כתלוש וק"ל ומשמע בפ"ק דמועד קטן דקברות הוא בבנין: שאלה פו עירובין פרק י' משנה י"ב קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה ופי' ר"ע קושרין נימא הכינור של שיר הלוים שנפסקה בשבת דקסבר מכשירי מצוה שלא יוכל לעשותו מאתמול דהא היום נפסק' דוחין את השבת ודוקא כשנפסקה באמצע שאינה קושרה אלא לפי שעה אבל סמוך ליתידות דהוי קשר של קיימא אסור וכתב הרב בת"י שכן פי' ה' יונתן ותימהני דכיון דס"ל מכשירי מצוה שאי אפשר לעשותן מע"ש דוחין מה לי שאינו של קיימא מה לי של קיימא כיון דאדחי אדחי עכ"ל ובאמת לכאורה היא תמי' רבה ונראה כד דייקינן בסוגיא דשמעתתא מוכרחי' אנו לומר כפי' ר"ע והרב ר' יונתן ז"ל דלא כפי' רש"י שפירש דקסבר מכשירי מצוה שלא הי' יכול לעשותן מאתמול דהא היום נפסק' דוחה את השבת ואע"ג דקשר אב מלאכה היא. ואיתא שם ורמינהו נימת הכינור שנפסקה לא הי' קושרה אלא עונבה לא קשיא הא רבנן והא ר"א עד דמסיק אלא לא קשי' הא רבנן הא דתניא ר"ש בן לוי שנפסקה לו נימא בכינור קושרה ר"ש אומר עונבה ר"ש בן אלעזר אומר אף היא משמעת קול אלא משלשל מלמטה וכורך מלמעלה או משלשל מלמעלה וכורך מלמטה ואי בעית אימא הא והא רבנן ולא קשי' כאן באמצע כאן מן הצד פי' רש"י משלשל מלמעלה וכורך מלמטה שהרי יש יתידות מלמעלה ולמטה שראשי נימין כרוכין בהם וכשהוא רוצה מתגלגל היתד והנימא נארכת וכו' והרי הוא כבתחילה ומגלגלין היתד עד שמתפשטת בהילכתן ומשמעת קולה ולרבנן עדיפא למשרי קשירה דהא משלשל נמי אב מלאכ' היא דמתקן כלי כהלכתו וכיון דדמי לכתחילה מיחליף ואתי נמי להתיר נימין בכינור חדש לכתחלה הילכך קשירה עדיפא הא והא רבנן דמכשירין שאי אפשר מבעוד יום דוחין והא דקתני במתני' קושרה כשנפסקה באמצע שאלמלא עונבה לא תשמיע קול והא דקתני עונבה שנפסקה בראשי' שאינו צריכה שם חיזוק וסגי' לי' בעניבה עכ"ל רש"י ז"ל: ולכאורה איכא למידק לדברי רבינו עובדי' שמפרש כהאי איבעית אימא דדוקא באמצע אבל לא מן הצד א"כ מנ"ל לומר דאית להו לרבנן מכשירי מצוה שא"א לעשותן דדחי שבת דילמא לא דחי אלא קשירה באמצע מותר דלא הוי קשר של קיימא ובמן הצד מותר עניב' משום דלא הוי מלאכה ועוד מאי דוחקא לפרושי במתני' כאיבעית אימא ולמה לא מפרש כתי' ראשון הא רבנן והא ר"ש ולרבנן אין חילוק בין באמצע ובין מן הצד. אלא נראה ברור דס"ל דעניבה מן הצד דאף שאינו אב מלאכה מצד עניבה מ"מ הוי אב מלאכה מצד תיקון כלי ושם אינו מזיק הניגון בעניבה והוי תיקון כלי אב מלאכה וכיון שיש לתקן מכשירי מצוה ע"י עניבה תו לא מותר קשירה דזה הוי מלאכה שאינו צריכה. ולפ"ז מוכרחים אנו לומר אף לפי איבעית אימ' דס"ל לרבנן מכשירי מצוה שא"א לעשותן מע"ש דוחין וע"כ צריכין אנו לומר הא דקושרין באמצע ולא משלשל למעלה או למטה ע"כ כפירוש רש"י כיון דדמי לכתחלה מיחליף ואתי נמי להתיר נימין בכינור חדש ולפ"ז אי ס"ד דבאמצע הוי קשר של קיימא ומיתקן כלי בזה א"כ איך אפשר לומר בשביל גזירה שלא יעשה כינור חדש התירו שני אב מלאכה קשירה ותיקון כלי ולא אב מלאכה אחת שילשול דלא הוי אב מלאכה אלא מחמת תיקון כלי אלא ע"כ הא דשרי רבנן קשירה באמצע אינו אב מלאכה כלל משום כיון שמונע הניגון וכפי' ר' יונתן יתיר מיד במוצאי שבת ולא הוי קשר של קיימא ואף דמכשירי מצוה שא"א לעשותן מע"ש דוחה שבת מ"מ לא התירו לשלשל ולתקן כלי משום גזירה דכינור חדש ובזה ניחא נמי הא דקתני במתני' קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה ואי לפי פי' רש"י דקשירה הוי אב מלאכ' איצטרך למימר אבל לא במדינ' פשיטא דאב מלאכה אסור במדינה אלא ע"כ דשבות הוא כמו אינך בבא דרישא מחזירין ציר תחתון ומחזירין רטי' ושפיר אשמועינן דאף שבות מותר במקדש אסור במדינה וכן קשירת נימא בכי האי גוונא מיירי וזה ברור ומקובל אל האמת כפי' ר' עובדי' ז"ל וכפירוש הר"ר יונתן ז"ל: ובזה מיושב נמי מה שפירש רש"י בדף ק"ה בד"ה יכניס כו' אבל כאן לא התירו אלא שבות עכ"ל וכתב מהרש"א עניב' דנימא כינור אפילו שבות לא הוי דדבר מותר הוא כמש"כ התוספות אבל לי נראה דאף דעניבה בכל מקום דבר המותר הוא מ"מ כאן באמצע הוי משום שבות דמתקן כלי קצת והא דכתבו התוספת דעניבה דבר המותר הלא ס"ל בעלמא וכאן לא התירו אלא משום שבות דתיקון כלי קצת אבל לא קשירה דאע"ג דגם זה הוא שבות כאן מ"מ איכא למגזר במדינ' שקשיר' אב מלאכה הוא. וגם מיושב מה שהקשה מהרש"א על ד"ת ד"ה ואר"ש יכנוס קצת קשה לפ"ז מי הכריח תלמוד' לומר דמשלך נתנו לך קאי אמי שהחשיך כו' אימא דכולה מילתא קאי אעניבה דלכך הותרה עניבה משום דמשלך נתנו לך אבל קשירה לא הותרה דכל הנך דשרי לעיל במקדש שאינן אפילו במדינה אלא משום איסור שבות אבל קשירה אב מלאכה היא עכ"ל אבל לפי' ר"ע והרי אף קשירת כינור באמצע במדינה לא הוי אב מלאכה ניחא אלא דגזרינן אטו שאר קשירה קשר של קיימא שאינו בכינור ולפ"ז נמי נדחה מה שרוצה הרב ת"י להביא ראי' דקשר שאינו של קיימא לא הותר אלא במקום מצוה די"ל דשאני הכי שהוא תיקון כלי קצת ולכך לא הותר אלא במקום מצוה אבל לעולם בעלמא קשר שאינו של קיימא מותר אף שלא במקום מצוה ועיין בא"ח סי' שי"ז ודו"ק: שאלה פז מעשה באחד שהיה לו תחת ידו מעות הקהל והחזירו להם אחת לאחת למצוא לחשבון באופן שלא נשאר תחת ידו שום פרוטה ואחר זה הוציא כמה קוויטן מח"י הקהל שהקהל חייבים לו איזה סך והקהל השיבו אם אמת אתך למה לא לקחת ממון שהי' תחת ידך ולא הי' לך לפרוע ודין זה מבואר ברמ"א בח"מ בסימן פ"ה סי' ג' דמשמע היכי שאין לו מגו דלא פרעתי טענתו טענה בנידן זה נמי אין לו מגו דכבר ידעו נאמני הקהלה שפרע להם וזמן החוב הי' קודם שפרע הוא להקהל ונסתפקו הדיינים אם יוכל עכ"פ להשביע להקהל שבועת היסת שיודעים שאינם חייבים לו כיון דדין זה נובע ממשנה פ' שני דייני גזירות המוציא ש"ח על חבירו והוא מוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר אלו הייתי חייב לך הי' לך ליפרע את שלך וכתב הטור בסי' פ"ה ונאמן הלוה לומר פרעתי ושובר הי' לי ואבד ואפילו שיש בו נאמנות ומלשון זה משמע דנאמן לגמרי אף בלא שבועה כיון דמרעינן שטרא ע"פ טענה זו דמסתמא פרע דאי לא פרע הי' לו לפרוע מן המעות שנתן לו א"כ מהאי טעמא נמי יש לפוטרו מן השבוע' דאם איתא דחייב לו הי' לפרוע ממנו ואף שכתב הב"י וז"ל ומ"ש רבינו ונאמן הלוה לומר פרעתי וכו' אפילו שיש בו נאמנות כן כתב בעל התרומות שער ל"ד וכתב דדמיא לההוא דאמר סטראי נינהו ואר"נ איתרע שטרי ומפרשי רבוותא דאיבטל אף נאמנות שבו ומשתבע לוה היסת ומפטר והא נמי דכוותי' עכ"ל משמע לכאורה דנשבע הלוה היסת נגד השטר ה"נ דכוות' אבל כד דייקינן