פנים מאירות חלק ב ט

אי נתייקר השער א"כ אין לו התיר אלא שקיבל הלוקח בשעת היוקר או תלוי בדעת הלוקח אם הלוקח רוצה לקבל בשעת היוקר אין המוכר יכול לחזור אף שנעשה מתחילה באיסור אבל הלוקח יוכל לחזור בו ולכך נקט מילתא דפסיקת' כשלא נתייקר השער המקח קיים ואינו יכול לבטל המקח ר"ל שום אחד מהם ועכ"פ אף בנתייקר השער אם הלוקח רוצה כשעת היוקר המקח קיים ואין המוכר יוכל לחזור בו וכן כתב הב"י והביא בשם תלמידי הרשב"א וזה לשונו וכתבו תלמידי הרשב"א וכן כתב רבינו האי בתשובה דהיכא דאית ביה איסורא דאוסיף בדמים משום אגר נטר לי לא בטלין זבינא אלא קיימין בין על הלוקח ובין על המוכר ומיהו הלוקח ודאי יוכל לחזור בו שלא ליתן בהן כשער היוקר שהרי לא לכך ירד שמתחילה כשער הזול פסק עמו וזה פשוט עכ"ל ודברי הרא"ש אפשר לפרשם כן שמה שכתב ואין יכול לבטל המקח בשביל שנעשה באיסור לא קאי אלא אמוכר שהוא רוצה לבטל המקח ושנא לתת יותר ובא לבטלו לגמרי מטעם שנעשה באיסור ועלי' דווקא הוא דקאמר דאין יוכל לבטלו דע"כ יתן לו כשער של היתר אבל הלוקח אם ירצה יחזור בו כיון שאינו נוטל כמו שהתנה אין לכופו שיקיים המקח ויטול בפחות אבל רבינו כתב דאין אחד מהם יכול לומר המקח בטל עכ"ל הב"י העתקתי כל זה לפרש ע"כ הא דהביא בשם תלמידי הרשב"א שכהבו בשם רבינו האי לא העתיקו אלא ריש דברי רבינו האי וסמכו גם על מה שכתב או פסק על הפירות עד שלא יצא השער דלא בטלינן זבינא בין על הלוקח ובין על המוכר ר"ל אם הוסיף על שוי' המקח בשביל הקדמות מעות אם רוצה המוכר כשקיבל ממנו כשער שהי' בזמן שקנה בעשרה מחויב הלוקח לקבל בעשרה ולא יוכל לחזור וכמו כן בפוסק עד שלא יצא השער שהמוכר נותן אבק ריבית המקח קיים על המוכר אם הלוקח רוצה לקבל כשער היוקר ולכך מסיים שפיר ומיהו הלוקח וודאי יכול לחזור בו כו' מזה ראיה ברורה לדברי שקודם לזה בכל מקח שנעשה באיסור אלא נקט ריש דברי רב האי וה"ה בפוסק קודם שיצא השער ותמה הב"י על לישני דרבינו הטור שכתוב ויתן כשער של היתר דאין אחד מהם יכול לחזור א"כ בפסק קודם שיצא השער יתן לו כשער של היתר דהיינו כשהוא עכשיו ביוקר וא"כ איך כתב ואין אחד מהם יכול לחזור משמע אף הלוקח וזה שלא בדיקדוק דהא הלוקח יוכל לחזור כיון שאינו נוטל כפי מה שהתנה ולא תמה אלא על לשון הטור אף שלענין הדין אפשר שגם הטור מודה דהלוקח יוכל לחזור וכן כתב הטור ברמזים המקח קיים אם לא נתייקר השער משמע הא אם נתייקר השער לא אמרינן שהמקח קיים ונפלאתי על הב"ח שכתב הא דכתב הרא"ש ולא נתייקר השער נראה דטעות סופר וצ"ל אפילו נתוקר השער שוב מצאתי בספר בדק הבית וז"ל ואפשר שתיבת ולא הוא שיבוש וצריך להגיה ולכתוב ונתייקר השער דמ"ה מערער המוכר לומר שהוא ריבית דאלו לא נתיקר השער לא היה מערער שהרי אין כאן ריבית עכ"ל וכתב הב"י על שם תלמידי הרשב"א דהמקח שנעשה באיסור המקח קיים בין על הלוקח ובין על המוכר ומיהו הלוקח ודאי יכול לחזור בו שהרי לא לכך ירד שמתחילה כשער הזול פסק עמו עכ"ל וכן פסקו בש"ע ורצונו לומר דאע"פ דאין אחד מהם יכול לחזור בו היינו דצריך לשלם כפי השער שיצא לאחר שפסקו בניהם ואין הלוקח יוכל לומר אינני משלם אלא כפי הפסיקה שהיה קודם שיצא השער שהי' בזול יותר אבל אם המוכר אינו רוצה אלא כפי שער היוקר שיהי' בששה חדשים שקבעו עמו שיעמוד לו הפירות באותו זמן וודאי יכול לחזור בו הלוקח שהרי לא לכך ירד והב"י הבין דרצונו לומר שהלוקח יכול לחזור בו לגמרי דכתוב עוד שדברי הרא"ש יש לפרש כן אבל רבינו כתב דאין אחד מהם יוכל לומר דהמקח בטל עכ"ל וכי ניים מר אמר להדא מילתא שהרי גם תלמידי הרשב"א כתבו כמו רבינו דהמקח קיים בין על הלוקח ובין על המוכר אלא וודאי כדפרשית כך הוא האמת ואין מי שחולק עליהם ושארי לי' מארי למהרי"ך במה שכתב כאן דברים שלא במשפט עכ"ל הב"ח: ונוראות נפלאתי על הב"ח מה ראה לחלוק בין הפרקים ולתלות בוקי סריקי במרן הב"י לומר כד ניים אמר להדא מילתא דלדברי הב"ח קשה מה לי אם אין אנו יכולים לכוף ללוקח שיקבל כפי שיהי' השער אחר ו' חדשים משום דלא ירד על דעת כן א"כ כשיצא השער מיד אחר הפסיק' נמי יוכל לומר לא לכך ירדתי ומתחילה כשער הזול פסקתי עמך ועוד שכתב שנראה לו להגיה בדברי הרא"ש ונתיקר השער והולך וסובב על סברתו שאפילו נתיקר השער אחר הפסיק' מחויב הלוקח לקבל וזה לא עלה על דעת הרא"ש וכבר כתבנו שהרא"ש מילתא דפסיקתא נקט ולא נתיקר השער ואין ראיה ממה שמצא בבדק הבית שכתב בדרך אפשרי משום (דלדעת הב"י מודה הרא"ש אף בנתיקר אם הלוקח רוצה אין המוכר יוכל לחזור בו וגם מה שכתבו תלמידי הרשב"א דהמקח קיים בין על הלוקח ובין על המוכר היינו שקאי על פסק רב האי במקח שנעשה באיסור הן מצד הלוקח שהלוקח נותן אבק ריבית שהוסיף בשוי' המקח בשביל המתנת המעות ואז כשנותן לו כשער היתר בשעה שקנה אין הלוקח יוכל לחזור ואם נעשה האיסור שפסק קודם שיצא השער שאז נותן המוכר אבק ריבית בשביל הקדמת המעות שקיבל נותן לו בזול אם רוצה הלוקח לקבל כשער ההיתר דהיינו ביוקר אין המוכר יוכל לחזור בו ונפלאתי על הב"ח שחישב להרב מוהרי"ך ולהב"י כטועים בדבר משפט ולפי דברינו הדברים ברורים כשמש דלעולם הלוקח יכול לחזור אם נתיקר השער אף לאחר הפסיקה מיד וכן משמע בעיר שושן ולא מצאת להב"ח חבר בדבר זה וגדולה מזו נראה לי דאפילו אם הוסיף בשוי' המקח בשביל המתנת המעות שמחויב ליתן לו כשער של היתר היינו אם רוצה המוכר אבל אם המוכר אינו רוצה ואמר אדעתי' דהכי לא מכרתי לך אינו יכול הלוקח לכופו לקיים המקח ויכול לחזור אם המקח עדיין בעין ואף שהסמ"ע לא כתב כן מ"מ מצאתי און לי בהרמב"ם בפ"ח מהלכות מלוה ולוה וז"ל אסור להרבות על המכר כיצד המוכר לחבירו קרקע או מטלטלים ואמר לו אם מעשיו תתן לי הדמים הרי הן כשלך במאה ואם עד זמן פלוני הרי הן שלך בעשרים ומאה הרי זה אבק ריבית כשיתבענו בדין אינו חייב ליתן אלא מה שהי' שוה בשעת המכר או יחזור ממכרו מידו אם היה קיום וכתב הלחם משנה וז"ל או יחזיר ממכרו יש להסתפק במי תלוי הבחירה אם המכר קיים אם במוכר דווקא או בלוקח דווקא או בכל אחד משניהם להחזיר המעות או המקח ונראה דיותר תלוי במוכר מפני שאינו נותן מה שהתנה עמו וא"ת לקמן כתב רבינו ז"ל מי שהיה נושה בחבירו ארבע מנים ונתן לו חפץ וכו' דאע"פ דהחפץ נותן לו בתורת ריבית המקח קיים אם אינו דבר מסוים והכי אמאי קאמר יחזיר וי"ל דשאני הכא דלא נתקיים תנאו דהוא אמר אם מכאן ועד זמן פלוני במאה ועשרים ואינו נותן לו מה שהתנה עמו משא"כ בחפץ דלקמן עכ"ל הרי להדי' דאף המוכר יוכל לחזור בו אם אינו נותן לו כפי תנאו אלא דנפקא מיניה אם המוכר רוצה ליתן כשער הזול אין הלוקח יכול לחזור בשביל שנעשה באיסור וכן אם פסק עד שלא יצא השער דנותן לו כשער ההיתר ביוקר אם רוצה הלוקח אין המוכר יכול לבטל אבל הלוקח יוכל לומר אין רצוני בזה כי לא ירדתי לכך מתחילה כל זה ברור לדעתי כשמש בצהרים. והנה בדבר ההיתר יצא השער העלו הפוסקים בי"ד סי' קע"ה דהלכה כר' יוחנן דאמר אין פוסקין על שער של עיירות משום דלא קביעי תרעייהו כלומר שלפי השעה השער משתנה אלא על השער של כרכין דוקא הוא שפוסקין שהשער שלהם קיים ונמשך זמן מרובה ומשיצא השער פוסקין דאמרינן בדף ס"ג מאי טעמא דאמרי רבנן יצא השער פוסקין אע"פ שאין לו דאמר ליה שקיל טיבותך ושדי אחיזרי מאי אהנית לי אי הוי לי זוזי בידי הוי מזבנינא בהיני ושילי בזולא כלומר דחשבינן כאלו המוכר קנה מיד התבואה בדמי הלוקח וזכה בה הלוקח וכשנתיקרה ברשותו נתיקרה כיון שאין דרך הלואה אלא דרך מקח ונלמד מזה היכי דלא נתן לו הלוקח כל המעות דרך משל שעשה עמו מקח על מאה זוג עורות ולא נתן לו אלא כמו חמשים עורות א"כ י"ל דלא היה לו מעות ונקבע המקח באיסור שבשביל סך מעות שנתן לו מוזיל גביה ליתן לו כל העורות בסך זה שיצא השער אף אם יתיקרו נמצא דאינו חייב ליתן לו אלא כשער היתר דהיינו כשער היוקר אם רוצה הלוקח לקבל אבל אם אינו רוצה יוכל לחזור בו והמוכר אינו חייב ליתן לו כשער הזול אלא לפי המעות שקיבל אבל מה שלא קיבל כיון דהוי אבק ריבית לא מחייבינן ליה ליתן דלפי שלא היו העורות ברשותו בשעת מקח נמצא אם אחד עשה מקח על י"ש או על שאר סחורות כגון שעוה וחלב ודבש ודומיהן אם היה לו אותו סחורה בביתו והתחייב לו ליתן משך שנה תמימה המדה בכך וכך או אף אם לא היה לו ברשותו אלא שצריך לקנות מאחרים הסחורה ההיא מ"מ אם נתקיים בקנין באופן המועיל לקנות על ידו דבר שאינו ברשותו דהיינו כגון שמחייב עצמו דאף דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו מ"מ יוכל לחייב עצמו ואם אח"כ נתיקר השער מחויב ליתן לו כפי מה שפסק עמו בזול: ועדיין צריכין אנו לאברורי מקור מוציא דין מוכר דבר שאינו ברשותו דאיתא בפ' המוכר את הבית ארעא ודיקלא אני מוכר לך חזינן אי אית ליה דיקלא יהיב ליה תרי דיקלא ואי לא זבין ליה תרי דיקלא וכתב ברי"ף ישן וז"ל מהא שמעינן מאן דמזבין ליה לחברי' מידי דשכיח למזבן אע"ג דליתא לההוא מידי ברשותו מחייב למזבן ולמיתן ליה וקימ"ל נמי פוסקין על שער שבשוק אע"ג שאין לו ותניא נמי בתוספתא המוכר פירות לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו לאו כל הימנו לאבד זכותי של זה עכ"ל אבל בהלכות הרי"ף שלפנינו גרסינן הכי וז"ל ואיכא מאן דשמיע ליה מהאי מימרא דמאן דמזבין לחברי' מידי דשכיח למזבן אע"ג דליתא לההוא מידי ברשותו מחייב למזבן ולמיתן ליה ואנן לא סבירי לן הכי דכל מידי דלאו ברשות' דבר שלא בא לעולם הוא והא דאמר הכא דזבין ליה תרי דיקלא לא חיובא מחייבינן ליה למזבן תרי דיקלא דדבר שלא בא לעולם הוא אלא רשות יהבינא ליה למזבן ליה תרי דיקלא וכן פי' הרא"ש הא דאמר למזבן ליה תרי דיקלא פי' כדי לעמוד בדיבורו וכתב הטור ח"מ סי' ר"ט וז"ל כתב בעל העיטור דלא חשיב דבר שלא בא לעולם אלא כגון פירות האילן וכיוצא בו ששניהם יודעים ומתנין בדבר שלא בא לעולם אבל אם המוכר מתנה בדבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו חייב לקיים תנאו שעל מנת כן נתן לו הלוקח מעותיו ואין דעת א"א הרא"ש כן עכ"ל: וראיתי שהרב הב"י כתב בסי' רי"א על מה שכתב הטור בשם הרמב"ם וז"ל הפוסק על שער שבשוק ולא היה לו מאותו מין שפסק