פנים מאירות חלק ב פח

דמים ולכך תולין כמו שבא דם החצץ עם מי רגלים כן בא אח"כ על העד מדם החצץ האדום מתמצית שבא עם מי רגלים וכן כתב אח"כ הר"ן בהדיא סברא זו ורצה לטהר אפילו אליבא דר"מ וז"ל אבל כאן שאינו יוצא אלא כמו חצץ אדום שהוא מפורסם לרופאים שרגיל להוליד בכליות ובשעת וסתה היא רואה דם כשאר נשים האיך נאמר דכי הדרי מי רגלים למקור מפקי דם כי האי ובשעה אחרת אינו יוצא ממנה כעין אותו דם כלל כו'. הרי להדיא כיון דכל פעם אינה רואה דם כי האי חצץ אדום ממילא תלינן שפיר בתמצית דחצץ אדום שראתה תחלה עם מי רגלים אבל אם ראתה דם בעין על העד שבדקה עצמה י"ל דלא ס"ל להר"ן דתלינן בתמצית הדם שראתה תחלה עם מי רגלים כיון דדם זה דומה לשאר הדמים שהוא רואית תמיד תלינן דלמא בא מן המקור ודם טמא הוא: ולפ"ז נוכל לומר אף דהר"ן ס"ל כפי' הרא"ש דמי רגלים המזנק' מתחלתן בסופן שותתי' אפ"ה אם יושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם על שפת הספל ולא בתוך הספל דטמאה משום דרגלים לדבר בתר דתמו מיא אתי דמי ר"ל דם לבד בלי מי רגלים דאי לא ר"ל עם מי רגלים בתוך הספל נמי בעי לאשכוחי נוכל לומר ג"כ דאף הרא"ש מודה בדין זה ולא כתב הרא"ש ביושב' ושותתת נמי לא חייש דילמא בתר דתמו מיא אתי הדם ומטהר יושבת בכל ענין ר"ל בין שותתת ובין מזנקת ונמצא דם בתוך הספל וגם על שפת הספל בהא מטהר ר"י דאף בתר דתמו מיא מים שותתין ור"י מטהר בשותתין משום דס"ל שבודאי אתי עם מי רגלים אבל אם לא נמצא בתוך הספל ונמצא על שפת הספל הרי ראי' שלא בא עם מי רגלים דאל"כ בתוך הספל נמי בעי לאשכוחי וי"ל דמודה ר"י דטמאה ואינו מוכרח כלל בדברי הרא"ש דמטהר ר"י אף בכי האי גוונא כמו שהבין הב"י דלמא ס"ל כהר"ן ודו"ק: ונ"ל עוד אף להרב הב"י דס"ל דלהר"ן והרא"ש דס"ל דתלינן דהאי דם שמצאה אחר בדיקה הוא תמצית הדם ההוא שיצא עם מי רגלים נראה דוקא אם מוצא דם בהשתנה אז תולה דם הבדיקה בעד אחר השתנה באותו דם שיצא כבר ע"י השתנה אבל אם נמצא בהשתנה כמו חול אדום ואח"כ בבדיקת העד היא לא תלינן האי דם בחול אדום דחיישינן דלמא מן המקור הוא בא כשאר דם דרגיל לבא מן המקור ותדע דהא בתחלה כתב הב"י בשם הגהות מיימוני בפ"ה וז"ל פשיטא שאם אחר השתנה בדקה ומצאה דם טמאה היא אם לא שדם מכה היא והמרדכי כתב בפ' דשבועות דאע"ג דקי"ל כר"י ה"מ בנמצא בתוך הספל כו' אבל אם בדקה אחרי כן ומצאה דם ההוא דם הוי מן המקור כיון דלא אתי ממש עם מי רגלים וע"ז כתב הב"י שלדעת הרא"ש והר"ן נראה לי דבהא נמי מטהרים משום דדם שנמצא אח"כ אינו אלא צחצוחי אותו דם שבא תחלה עם מי רגלים. והנה המעיין בדברי המרדכי יראה להדיא דהא כתב המרדכי דאע"ג דקי"ל כר"י כו' שרצה להביא ראיה לנידן שלו שנשאל על האשה שבשעה שהיא עושה צרכי' רואה דם על המים כמו קרטין קרטין כמין חול ואינם אדומות אלא דיה חזרנו על כל הצדדים ולא מצאנו לה היתר אם בכל פעם שבודקת עצמה רואה דם בעד שמקנתת בו על זה כתב המרדכי אע"ג דקי"ל כר"י ה"מ כשנמצא בספל כו' אבל אם בדקה אח"כ ההוא דם הוי מן המקור כו': ולפ"ז קשה קושיא חזקה על הרב הב"י שהרי בסוף הסי' הביא דינו דמרדכי הנ"ל וכתב עליו שדין זה אינו דומה לנידן דתשובת הר"ן דהתם לא היה חול אלא כמין חול ועוד שאח"כ היתה מוצאת דם ממש בעד שבודקת בו משא"כ בנידן דתשובת הרב הר"ן שהי' חצץ ממש ולא היתה דם כלל עכ"ל. ולכאורה יקשה הלא כתב הב"י על דינו דהגהות מיימוני ומה שכתב המרדכי דההוא דם הוי מן המקור כיון דלא אתי ממש עם מי רגלים דנראה לו מדברי הרב הר"ן דבהא נמי מטהר דטעמא משום כיון דחזינן דאתי דם עם מי רגלים אמרינן דם שנמצא אח"כ אינו אלא צחצוחי אותו דם וקשה הלוא כתב בס"ס הרב הב"י שאף הר"ן מודה לדינו של מרדכי דעד כאן לא מטהר הר"ן בנידן דידיה שהי' חצץ ממש ועל הבדיקה נמי היה חצץ אמרינן מחמת תמצית שנשאר ממי רגליה אבל בנידן דמרדכי שהיתה מוצאה אח"כ דם על העד מודה הר"ן דלא תלינן שבאה מן הקרטין ולעיל כתב דנראה לו להתיר להר"ן האי דינו דהגהות מיימוני שמיירי שבדקה ומצאה דם על העד אח"כ דטהורה להר"ן דתלינן דאתי מצחצוחי דם שבא עם מי רגליה הרי להדי' דלהר"ן אף שראתה אח"כ דם גמור על העד אפ"ה מטהר א"כ יסתרו דברי הב"י בסי' אחד אלא ע"כ אף דמרדכי הביא ראי' לנידן שלו דלא קי"ל כר"י אלא בנמצא תוך הספל אבל אם בדקה אח"כ ומצאה דם האי דם הוי מן המקור מ"מ הרב הב"י הביא דברי המרדכי על הך דינא דהגהות מיימוני דאם אחר השתנה בדקה ומצאה דם טמאה ללמוד ממנו דינו דהגהות מיימוני דמטמאה בכי האי גוונא אם לא שדם מכה הוא ומיירי שמצאה דם בהשתנה וע"ז כתב דנראה מדברי הר"ן שמטהר נמי בכי האי גוונא דלעולם תולין מין במינו וכשם שטיהר הר"ן דאם מצאה חצץ אדום ואח"כ בבדיקת העד נמי מצאה כמין חצץ אדום דאמרינן דאתי מחמת אותו תמצית שמצאה בתוך מי רגליה ה"נ מטהר הר"ן אם מצאה בתוך הספל דם ואח"כ מצאה בעד הבדיקה נמי דם דתולין דהא דם מחמת תמצית הדם דאתי מעיקרא עם מי רגליה אתי אבל בנדון שנשאל עליו המרדכי לא היה אלא כעין קרטין ואח"כ בעד שבדקה מצאה דם גמור ולכך לא תלינן הדם שבא מתמצית הקרטין מלבד מה שכתבנו דאפשר לומר דאף אם נמצא דם גמור בתוך הספל ואח"כ בדקה עצמה ומצאה דם לא תלינן הדם התמצית מדאיצטרך להר"ן לפרש הא דמטהר ר"י בנמצא הדם בתוך הספל ועל שפת הספל דטעמא דמי רגלים מזנקים מתחלתם ושותתין בסופן ולא קאמר דאף דאין שותתין בסופן מ"מ תלינן דהאי דם אתי מדם התמצית שבא תחלה עם מי רגליה אלא ע"כ בדם שלא בא עם מי רגלים לא תלינן שבא מצחצוחי הדם הראשון שבא עם מי רגלים ואף אם נסמוך בזה על הב"י מ"מ הביא דלא לוסיף עלה אם מצאה כמו חול בתוך מי רגלים ואח"כ מוצאית על העד הבדיקה דם גמור לא תלינן דהאי דם אתי מתמצית החול האדום הזה וזה ממש כעין דינו דהמרדכי דכתב הב"י דאף הר"ן מודה לדין זה דהאי דם ממקור אתי: והנה הרב רבינו מאיר ס"ל דאף ר"י לא טיהר ביושבת אלא ביושבת על שפת הספל ומזנק' לתוך הספל ונמצא הדם תוך הספל דליכא למימר דהא דאוקמינ' הכי ה"מ לר"מ דמחמיר אבל לר"י דמקיל טהור בכל ענין דהא ביושבת לא פליגי וכי היכי דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא בכי האי גוונא ה"נ לר"י לפי שיטת ר"י שפירש דכולה מתני' בין עומדת ובין יושבת איירי במזנקת כו'. והנה לדעת ר"י דס"ל בעומדת ושותתת דלא איירי ר"מ מודה ר"י דטמאה וכן ס"ל להרב רבינו מאיר כיון דפריך הש"ס יושבת נמי נימא מי רגלים הדר למקור ומשני במזנקת ופריך מזנקת נמי דילמא בתר דתמו מיא ומשני כגון שיושבת על שפת הספל וא"כ לא מיירי ר"מ אלא במזנקת לתוך הספל ויושבת על שפת הספל ונמצא הדם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא על שפת הספל בעי לאשכוחי ולא פליג ר"מ ור"י אלא ביושבת ומזנקת אבל ביושבת ושותתת לא מיירי ר"מ ונמצא עומדת ושותתת ויושבת שוין דמודה ר"י דטמאה. ובאמת קשה לי על פי' הרא"ש והר"ם דאם איתא דמודה ר"י בעומדת ויושבת היכי דשותתת א"כ הא דקאמר הש"ס בפ' כל היד דף י"ד ע"ב גבי בדקה עצמה בעד שאינו בדוק ולמחר מצאה עליו דם דר"מ מטמאה ור' יוסי מטהר ואמרינן כשטיהר ר"י לעצמו טיהר ר"ל דאזיל לטעמי' דס"ל באשה שעושה צרכי' בין עומדת ובין יושבת טהורה ואם איתא דמודה ר"י בעומדת ושותתת וכן ביושבת ושותתת מאי חזית דמדמי עד שאינו בדוק לעומדת ויושבת ומקלחת נידמה לעומדת ויושבת ושותתת דעכ"פ איכא לספיקונהו דממי רגלים קא אתי ואפ"ה מטמאה ר"י ואין לומר דס"ל כיון דשותתת בודאי מן המקור אתי ואין כאן ספק א"כ סוערת קושי' חזקה אחרת דמאי פריך הש"ס בהך סוגי' ור"י בחד ספיקא מטהר בש"ס מבעי' ולפי דברי הרא"ש והר"ם מאי קשי' דילמא בסיפא מיירי אפילו אם היא עומדת או יושבת ושותתת וליכא ס"ס אלא ספק אחד ספק מן האיש ספק מן האשה אפ"ה מטהר דכל ספק אחד מטהר: וכבר כתבתי מזה בספרי בשאלה י"ב וכתבתי שם שמצאתי קושי' זו בשם הב"ח והניחו בצ"ע ויש עוד חומרא אחרת והוא חומרת רבינו חננאל דס"ל דר"י מטהר משום נדה ומטמאה משום כתם ולכתחלה לא קאי אלא אסיפא היכי דאיכא ס"ס אבל ביושבת ומזנקת פליגי ר"י ור"מ מטמאה משום נדה ור"י מטהר בדעבד אם נגע בטהרות אבל לבעלה הוי לכתחיל' וטמאה ואינו טהורה אלא ביושבת ומזנקת לתוך הספל ונמצא הדם בתוך הספל ולא על שפת הספל. וזה שכתב רמ"א בהגה' וז"ל וי"א אפילו ביושבת אין להתיר אלא במקלחת ונמצא הדם בתוך הספל אבל על שפת הספל ובעומדת בכל ענין טמאה והכי נהוג וזה כדעת ר"ח דמחמיר ואח"כ כתב רמ"א אבל אם אינו מרגשת כאב ובודקת עצמה אחר הטלת מים ומצאה דם אם לא מצאה דם במי רגלים ודאי טמאה אבל אם מצאה דם תוך מי רגלים וגם על עד שבדקה עצמה בו יש אומרי' שהיא טמאה כו' וי"א שהיא טהורה דדם שנמצא תולין שעדיין נשאר מתמצית מי רגלים והוא מחלוקת המרדכי עם הרא"ש לפי הבנת הב"י: וכתב הש"ך ס"ק ח' י"א שהיא טמאה קשה לאיזה צורך כתב כלל האי דינא דהא כבר כתב לעיל דאין להתיר אלא ביושבת ומקלחת וכו' ולי נראה דלעיל לא כתב רמ"א אלא מצד המנהג ומצד החומר' כי רוב המפרשי' דחו פי' ר"ח וכן מצאתי בהדי' בדרכי משה שהעתיק לשון הב"י וז"ל אע"ג דבהגהות מיימוני כתב כפי' ר"ח להחמיר בדם הנמצא תוך מי רגלים של אשה וכן כתב הרא"ש והתוס' משמו וכ"כ המרדכי בשם הר"ם מ"מ לענין הלכה כיון שהפוסקי' פסקו להקל לטהר אותה לבעלה עליהם אנו סומכי' ומדהעתיק לשון הב"י ש"מ דס"ל כוותי' דלענין הדין קי"ל להקל ולא כתב כן בתחילת הגה' רק מצד המנהג מצד החומרא אבל אחר זה באם מצאה דם בתוך מי רגלים וגם על עד שבדקה בו הוא פלוגתא דמרדכי והרא"ש והר"ן דפליגי מצד הדין דאף אם נימא דר"י מטהר לגמרי מ"מ מודה היכי דבדקה אחר מי רגלים ומצאה על העד שבדקה בו דטמאה דע"כ לא פליג ר"י אלא דאין חושש דילמא בתר דתמו מיא אתי דם אבל אם ברור הדבר דאתי דם בתר דתמו מיא מסתמא באו מן המקור וטמאה ולדעת הר"ן והרא"ש