פנים מאירות חלק ב פז

שאלה פד נשאלתי אשה שמצאה דם אחר עשיות צרכה כשקינחה בעד הבדוק לה ובתוך השתן לא מצאה דם רק כמו חול ויש לה כאב וגם יש לה וסת קבועה אם ראוי לטהרה או לא. תשובה בדין זה כבר דברו בו ראשונים וגם אחרונים ומלא הוא על כל גדותיו בכל הפוסקים ושו"ת אך להוציא חלק אי אפשר ולברר דברינו שיהי' דברינו ברורים כשמש נציע לפניך דברי הש"ס ריש פ' האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם ר' מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה ובגמ' מאי שנא עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מי רגלים הדר למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא אתי דם אמר ר' אבא ביושב' על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו אתי על שפת הספל איבעי ליה לאשתכוחי אמר שמואל הלכה כר"י ופירש"י דלמא בתר דתמו מיא אתי דם ממקור ולא מחמת ממי רגלים ומפי' רש"י משמע דקושי' הש"ס דניחוש דלמא אתי דם ממקור עצמו בלא מי רגלים ועל זה משני הש"ס ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא הדם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא אתי על שפת הספל איבעי לאשתכוחי ואם נמצא גם על שפת הספל הדבר ברור דאתי הדם ממקור ואף ר"י מודה דע"כ לא פליג ר"י על ר"מ אלא ביושבת תוך הספל דלר"מ כי היכי דמטמא בעומדת ומזנקת דחייש דלמא הדר מי רגלים למקור ואייתי דם ה"נ ניחוש ביושבת דילמא בתר דתמו מיא אתי דם מן המקור אבל ר"י דמטהר בעומדת דלא חייש כלל דלמא אתי למקור אלא תלינן לקולא דאתי דם עם מי רגלים ומכה יש לה ה"נ לא חייש להאי חששא דילמא בתר דתמו מיא אתי דם מן המקור כיון דנמצא דם עם מי רגלים מסתמא עם מי רגלים אתי אבל היכי דיושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם גם על שפת הספל זה ראיה גדולה ומבורר הדבר דבתר דתמו מיא אתי מן המקור ואף ר"י מודה דטמאה וק"ו אם לא נמצא דם בתוך הספל אלא נמצאת על שפת הספל דטמאה וק"ו בן בנו של ק"ו אם בדקה עצמה בעד הבדוק ומצאה עליו דם אחר עשיות צרכי' שבודאי מן המקור הוא בא ואף שמצאה דם בתוך השתנה י"ל כיון דברור לנו שבא אחר דתמו מיא בודאי אתי מן המקור וטמאה מיהו נוכל לומר אף לפי' רש"י דהכי פריך המקשה וניחוש דילמא דבתר דתמו מיא אתי דם ר"ל דילמא לא אתי כלל האי דם עם מי רגלים שנתלה כיון דאין דרך דם לאתויי עם מי רגלים שבודאי מכה יש לה במקום מי רגלים דילמא בתר דתמו מיא אתי דם מן המקור ועל זה משני אם איתא דבתר דתמו מיא אתי על שפת הספל איבעי לאשתכוחי אבל אם הי' ברור לן שבא הדם עם מי רגלים אף דאתי דם בתר דתמו מיא לא חיישינן דאתי מן המקור אלא תלינן האי דם הוא תמצית הדם הנשאר ממי רגלים ודבר זה אינו מוכרח ברש"י אבל מ"מ נשמע דאם לא נמצא דם בתוך מי רגלים בספל ונמצא על שפת הספל וק"ו היכי שבדקה בעד הבדוק ומצאה דם אחר צרכי' ובתוך מי רגלים לא מצאה שהדבר ברור הוא שממקור אתי וטמאה אף לר"י ואף הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א דפסקו הלכתא כר"י ולא חילקו בין עומדת או יושבת ובין מקלחת או שותתת מ"מ היכי דיושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ולא נמצא דם בתוך הספל אלא על שפת הספל ופשיטא אם בדקה עצמה ומצאה על העד דם מודה אף ר"י דטמאה דזה ברור דאתי ממקור ולא טיהר ר"י אלא עומדת ויושבת בין מקלחת בין שותתת ונמצא דם בתוך השתן אבל אם לא נמצא דם בתוך השתן ונמצא על שפת הספל דזה ברור דאתי ממקור עצמו ומטמאה ר"י וכל זה לפי' רש"י. אבל התוס' הקשה על פי' רש"י ד"ה דילמא בתר דתמו מיא פי' אפילו במזנקת דילמא בתר שהניחה מלזנק ושותתת הדור למקור ואתי דם אבל על פי' הקונטרס דפי' דלאחר שכלו מי רגלים אתי דם כי אורחי' קשה א"כ בשעה שהוא מזנקת נמי ליפרוך דילמא בא דם כדרכו כשאר אשה שהיא רואה וכו'. וע"פ דרך זה דרך הרא"ש שמפרש לבתר שכתב דעומדת אפשר לזנק אבל בעומדת ושותתת דלא איירי בה ר"מ לא אשכחן דמטהר בי' ר' יוסי כתב וז"ל והא דמוקי הגמרא יושבת דמתניתן ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל נראה היינו דוקא לר"מ דמטמא ביושבת ושותתת הילכך במזנקת נמי איכא למיחש דבתר דתמו מיא ופסק הזינוק ואין המים יוצאים בגבורה הוי ליה כמו שותתת וחזרו מים למקור והביאו הדם אבל לר"י דמטהר עומדת בחדא לטיבותא דמזנקת ביושבת ושותתת נמי לא חייש דילמא בתר דתמו מיא אתי דם ומטהר יושבת בכל ענין עכ"ל ואף לכאורה נראה לומר הא דכתב הרא"ש דמטהר ר"י יושבת בכל ענין ר"ל ביושבת על אמצע הספל ובין מזנקת ובין שותתת טהורה דלר"מ טמאה דחיישינן דילמא בתר דתמו מיא ור"י לא חייש אבל יושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל והדם נמצא גם על שפת הספל דראי' גדולה דבתר דתמו מיא אתי מודה ר"י דטמאה ופשיטא אם לא מצאה בתוך הספל אלא בשפת הספל דמודה ר"י דמטמאה אבל כד דייקינן שפיר לישנא הרא"ש דמפרש קושי' הש"ס מזנקת נמי דילמא בתר דתמו מיא ופסק הזינוק ואין המים יוצאה בגבורה הוי ליה כמו שותתת חזרו מי רגלים למקור כו' א"כ אינו מפרש כפירש"י דחיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתי דם ממקור עצמו אלא כפי' התוס' לבתר שהניחה מלזנק ושותתת הדרי למקור ועל זה משני אם איתא דבתר דתמו מיא ר"ל לאחר שהניחה מלזנק ופסק הזינוק והוי לי' כמו שותתת על שפת הספל איבעי לאשכוחי ולפ"ז אף אם מצא גם על שפת הספל אנו אומרים שבאו מחמת שותתת לבתר שפסח כח הזינוק וכי היכי דר"י מטהר בחדא ליטובתא בעומדת ומזנקת או יושבת ושותתת ה"נ מטהר דלא חייש דלמא הדר מי רגלים למקור ואתי דם ולפ"ז אפילו אם לא נמצא דם בתוך הספל אלא על שפת הספל נמי מטהר ר"י כיון דטעמא דס"ל דלאחר שפסק הזינוק היא שותתת לבסוף ומה לי אם שותתת בתחלה או שותתת בסוף דלעולם לא חייש ר"י דלמא הדר מי רגלים למקור ואתי דם ממקור אבל היכי שאינו מוצאת בתוך מי רגלים ואח"כ כשבדקה מוצאת על העד דם ודאי האי דם ממקור קא אתו ואפילו ר"י מודה דטמאה וכן הבי' הב"י בדברי הרא"ש כמו שכתבתי דלאחר שהביא בשם מרדכי בפ' ב' דשבועות וז"ל דאע"ג דקי"ל כר"י דמטהר ה"מ בנמצא בספל שאז דרך לבא אבל אם בדקה אחרי כן מצאה דם ההוא דם הוי מן המקור כיון דלא אתי ממש עם מי רגלים עכ"ל וכתב הב"י ונראה דלהרא"ש דסבר דר"י מטהר ביושבת בכל גוונא כמו שכתבתי לעיל בהא נמי מטהרים משום דאמרינן כיון דעם מי רגלים אתי ודאי לאו דם המקור הוא ודם הזה הנמצא אח"כ אינו אלא תמצית הדם ההוא שיצא עם מי רגלים וכן נראה מדברי הר"ן כו': ומיהו היכי דלא ראתה עם מי רגלים ואחר השתנה בדקה ומצאה דם ודאי טמאה לכ"ע אפילו להרא"ש דמטהר בההיא שאני התם דלא ידעינן בודאי בתר דתמו מיא אתי דם שאף על פי שלא נמצא אלא על שפת הספל אפשר שבסוף השתנה עד שלא כלו מי רגלים לגמרי אתי דם וכל שבא עם מי רגלים ודאי אין מן המקור אבל הכא דחזינן בהדי' דלא נראה דם עד אחר גמר השתנה ליכא למיתלי במידי הילכך פשיטא דטמאה לכ"ע עכ"ל. ומיהו נראה במ"ש דלהרא"ש דמטהר ביושבת בכל גוונ' בהא נמי מטהרי' דדם זה אינו אלא תמצית הדם ההיא שיצא עם מי רגלים אינו מוכרח לפע"ד בדברי הרא"ש דס"ל דוקא כשותתת מטהר ר"י בחד לטיבותא דלא חייש דילמא הדר מי רגלים למקור ואתי דם ולא חייש נמי דלמא בתר דתמו מיא אתי דם דמ"מ לא נפקא מכלל שותתת דעכ"פ שותתין בסופן ואתי עם מי רגלים אבל היכי שבודקת עצמה ומוצאת דם על העד אף שמוצאת בתוך מי רגלים כיון דדם שעל העד לא בא עם מי רגלים אמרינן דאתי ממקור ומאן דאמר דס"ל להרא"ש דתלינן ואמרינן דאתי מתמצית הדם שכבר יצא ע"י מי רגלים ואף בדברי הר"ן אינו מוכרח לומר כן ותדע דהא הביא תחלה בשם הגהות מיימוני בשם הרב ר"מ דאף ר"י לא מטהר ביושבת אלא ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל וכו' דהא ביושבת לא פליגי וכי היכי דלא מטהר ר' מאיר ביושבת אלא בכי האי גוונא ה"נ לר"י לפי שיטת ר"י כו'. והרב הר"ן כתב בתשובה דכל שקליא וטריא לר"מ איתמר ולא לר' יוסי וכל זה מסכים אני למה שאמרתי בשם הרב רבינו מאיר ביושבת וביוצא דם על שפת הספל מודה ר"י דטמאה אבל לא כמו שכתבתי וכמו שאפרש והטעם שהזקיקני לומר כו' ולפיכך אני אומר דמודה ר"י ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם על שפת הספל ולא בתוך הספל דטמאה משום דרגלים לדבר דבתר דתמו מיא אתי דמא דאי לא בתוך הספל נמי מבעי' לי' לאשכוחי אבל נמצא דם בתוך הספל ועל שפת הספל בכי האי גוונא נמי פלוגתייהו דר"מ ור"י כו' ור"י לא חייש למעוטא היכא דלא מוכח מילתא לאיסור מטהר לה ונמצא דם בתוך הספל ועל שפת הספל לא מוכח מילתא כלל לפי שהדבר ידוע שמי רגלים דמזנק' מתחלה בסופן שותתין וכיון שכן כמו שאתה אומר דביושבת באמצע הספל ונמצא דם בתוך הספל דלר"י טהורה משום דלא מוכח מילתא דמסתמא אמרינן שדם זה עם מי רגלים בא כו': הרי הדבר מבואר מדתלי הר"ן טעמא שהדבר ידוע שמי רגלים מזנקי' מתחלה ושותתין בסופן דס"ל כפי' תוס' דטעמא דחיישינן לר"מ דבתר דתמו מיא התחילו להיות שותתין ולר"י דמטהר ביושבת באמצע הספל אף שותתת ה"נ ביושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ונמצא דם על שפת הספל ובתוך הספל נמי מטהר. ולכאורה מה הי' צריך לטעם זה אליבא דר"י דאף אם נימא דאין מי רגלים שותתין בסופ' נמי טהור לר"י כיון דנמצא דם בתוך הספל ואף שנמצא בשפת הספל תולין לומר דהאי דם אף דאתי בלא מי רגלים מ"מ טהורה משום דתלינן דהוא תמצית הדם דאתי תחלה עם מי רגלים אלא ע"כ אי האי דם אתי בלא מי רגלים לא תלינן דאתי מחמת תמצית הדם ולכך הוכרח לטעמא אליבא דר"י דידוע שמי רגלים דמזנקי' מתחילתם בסופן שותתין. והא דכתב הר"ן באותו תשובה הביאו הב"י וז"ל נידן שלפנינו הרי היא כנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל שהרי אותו חצץ אדום נמצא עם מי רגלים ולאחר מכאן ע"י בדיקה מחמת אותו תמצית הנשאר ממי רגלים ואין כאן הוכחה כלל בתר דתמו מיא אתא דם ולר"י טהורה כו' הרי שתלי אף שמצא ע"י בדיקה שבא מחמת אותי תמצית משום דהתם מיירי בחצץ אדום וכן נמצא על עד הבדוק וכיון שדם זה משונה משאר