פנים מאירות חלק ב פו

מומחה ויודע לאמן ידיו לא ישחוט לכתחילה בינו ולבין עצמו ואם שחט שחיטתו כשירה ואם גדול עומד על גביו שוחט אפי' לכתחילה, וא"כ כי היכי דמוקי אביי ורבא לכתחילה דמתניתן גבי כותי כשישראל עומד על גביו ודעבד באין ישראל עומד על גביו לוקי נמי מתניתין דהכל אתי לרבות בקטן היודע הלכות שחיטה וגדול עומד על גביו ודעבד דמתניתן איירי דאם שחט בינו ולבין עצמו אלא ע"כ דקטן לעולם באין אחרים דעבד פסול וכן כתב הלכות אשר"י בשם א"ז: שאלה פא גמ' ב"מ דף ב' אי תנא כולה שלי ה"א בעלמא דקתני מצאתי' בראי' בעלמא קני יש לדקדק ה"ל ה"א דראי' קני במציאה והיתי טועה בדין. ויש לישב דהא כתב התוס' ד"ה בראי' וז"ל אע"ג דקתני במתני' ראה את המציאה כו' מצי למדחי כיון דאמר תנו לי גלי דעתא דלא ניחא ליה למקני עד שיגיע לידו ולפ"ז ניחא דלעיל הא דמשני אי תני אני מצאתי' ה"א מאי מצאתי' ראיתיה משום דהוי כאלו אמר התנא אני ראיתי דתנא לישני דעלמא נקט וכדי שלא יהיה תרי משנה דסתרי אהדדי היתי דוחה דמתניתן דראה את המציאה כיון דאמר תנו לי גלי דעתא דלא ניחא לי' למקני עד שיגיע לידו ולעולם דראי' קנה אבל הכא דפריך המקשה דליתני כולי שלי ולא בעי אני מצאתי' ואיצטרך לשנוי' ה"א בעלמא דקתני דבודאי אי לא היה תני בעלמא לא היתי טועה בדין דמהיכי תיתי לדחוק מתניתן דראה את המציאה דפשט דמתני' משמע דראי' לא קני ולכך משני בעלמא דקתני מציאתיה ותנא לישני דעלמא נקט א"כ בהכרח שלא יסתרו המשניות הייתי אומר דמתניתן דראה גלי דעתיה דלא ניחא ליה: ובזה מיושב מאי דוחקא דרב פפא לאוקמי סיפא במקח וממכר ולא מוקי לכולה מתני' במציאה ורישא אשמועינן דראי' קני ואי תנא חד בבא ה"א דראי' לא קני משום דניחא ליה לאוקמי מתני' דראה את המציאה כפשט' דראי' לא קני וק"ל. רש"י בד"ה במקח וממכר אבל זה אומר אני ארגתי' נראה דלא דוקא ארגתיה אלא אפי' זה אומר טלית שלי ואתה תפסת בו שלא כדין וזה אומר טלית שלי ואתה אחזת שלא כדין כיון דחד רמאי בודאי. אבל תוספת ד"ה אי תנא מציאה כתבו דבארגתי פשיטא שיחלוקו בשבועה ואיכא למידק מי הכריח' זה הא פליגי תנאי לקמן בד' ה' ע"ב אי אמרינן מיגו דחשוד ומנ"ל דפשיטא דילמא כפי' רש"י דבמקח וממכר אנו יודעים שמחסרהו ואינו מורה היתר ה"א מגו דחשוד אממונ' קמ"ל דלא אמרינן ומנ"ל דפשיטא אלא ע"כ נראה דקשי' להו מאי דוחקא דרב פפא לאוקמי במקח וממכר לאוקמי סיפא באני ארגתי וסיפא קמ"ל דלא אמרינן מגו דחשוד אממונ' ואי תני סיפא ה"א במציאה אימר תרווייהו בהדדי אגבוהו וכל אחד ואחד סבר אני הגבהתי תחילה ואימא לא ישבע דמשום שבועה לא יפרוש שהרי הוא סבור לומר האמת קמ"ל דאפ"ה ישבע אלא ע"כ דבאומר ארגתי פשיטא דיחלוקו ולכך איצטרך לאשמועינן מקח וממכר ומציאה דבתרווייהו י"ל שהוא טועה וסובר האמת קמ"ל דאפ"ה ישבעו ולפ"ז לרש"י ע"כ אפילו אם אחד אמר טלית זה שלי הוא ואחד טוען שלי היא שאתה מכרתו לי כיון דבוודאי רמאי הוא יהא מונח דאל"כ הדרא קושי' לדוכתה לאוקמי למתניתן כן ודו"ק: אך אי קשיא הא קשיא לאוקמי רישא אשמועינן דראי' קנה וסיפא אשמועינן שמחלוקת ע"י הגבהה ואיצטרך תרווייהו ואף שנימא דזה ברור דתנא לישני דעלמא נקט איצטרך תרווייהו דאי תני מצאתיה ה"א דהכא אינו חשוד כ"כ דהוא סבר דראה תחילה אבל במחולקות בהגבהה ה"א מגו דחשוד קמ"ל דלא אמרינן ורמי רבנן שבועה כי היכי דלודי ואי אשמועינן הגבהה ה"א בראי' יחלוקו בלא שבועה דמשום הכי לא יפרוש שהרי הוא סובר לומר האמת אבל לפי מה שכתבתי לעיל ניחא דניחא ליה לרב פפא לאוקמי למתניתן כפשטא דראי' לא קני ודו"ק: שאלה פב יהודים הדרים חוץ לעיר המוקפת חומה ויש להם רחוב בפני עצמם וכשרוצים לכתוב גט אם מותרים לכתוב שם העיר אף שכותבים ברחוב שלהם או מחויבים לכתוב וליתן בתוך העיר אצל עירות: תשובה ברורה לזה דאם המקום אשר דרים היהודים חוץ לעיר אין לו שם בפני עצמו והם דרים בתוך עיבורה של עיר ואף שהרחוב היהודים אינו קרוב כ"כ להיות בתוך עיבורה של עיר מ"מ כיון שבתי נכרים סמוכים להם והם בתוך עיבורה של עיר המוקפת חומה הוי כאלו הם בתוך עיבורה ורשאי' לכתוב ברחוב של היהודים שם העיר וראי' דאמרינן בנדרים דף נ"ו ע"ב הנודר מן העיר אסור ליכנוס לעיבורה ופריך מנ"ל דעיבורה דמתא כמתא דמי א"ר יוחנן דאמר קרא ויהי בהיות יהושע ביריחו וכו' מאי ביריחו אלימא ביריחו ממש והכתיב ויריחו סוגרת ומוסגרת אלא ש"מ בעיבורה נשמע מזה דעיבורה של עיר נקראת על שם העיר וקצת פיקפקו בזה והנראה לפענ"ד כתבתי ואף דבקראקא כותבי' ברחוב היהודים קאזמר דהתם יש להעיר שמחוץ לחומה שם אחר אבל בעיר שדרים יהודים מחוץ לעיר ואין להעיר שם אחר שפיר כותבי' שם העיר אף מחוץ לעיר כיון שהוא בתוך עיבורה וק"ל ועיין בב"ש סי' קכ"ח סעיף ק"א: שאלה פג נשאלתי באחד שמת אביו בר"ח כסליו ובאותו השנה היה ר"ח חשוון חסר ולא הי' ר"ח כי אם יום אחד ובשנה הבא הי' ר"ח מלא ור"ח כסליו שני ימים ויום ראשון נחשב לחשוון באיזה יום יעשה היאר צייט אם יעשה ביום ראשון או ביום ב' שהוא עיקר ר"ח כסליו: תשובה דבר זה כבר דברו האחרונים בא"ח סי' תקס"ח כתב הט"ז וז"ל ונ"ל עוד באם מת ביום א' דר"ח כסליו שהוא יום ל' לחשוון ואח"כ הוי שנה חסירה שלא היה החשוון רק כ"ט יום ויום השלושים נחשב לכסליו וממילא תהי' הי"צ ביום כ"ט חשוון ממילא התחלת האבילות ביום שהוא סוף חודש ועכשיו ביום כ"ט הוא סוף חודש ממילא ביום כ"ח חשון נשלמו יב"ח והיום הכ"ט הוא יום הי"צ כו' וכ"ז נראה פשוט. וכן המג"א הסכים עם המגן דוד דאם שנה ראשונה היא חסרה וקבע בכ"ט לחשוון דמשמע בגמ' דנדרים דיום שלשים הוא נמנה לחודש העבר ע"ש ובעיני אף שכתב המ"ד שהוא פשוט הוא בעיני הפלא ופלא דאם נילך אחר סוף חודש אף שמת ביום שלשים מ"מ ישנה היא"צ ליום כ"ט שהוא עכשיו סוף חודש א"כ במי שמת בכ"ט בחשוון והיה החודש מלא ור"ח כסליו שני ימים ולשנה הבאה חשוון חסר וא"כ נמי נימא כיון שמת יום אחד קודם סוף החודש שהוא יום שלשים אם כן עכשיו בשנה יהיה לו יאר צייט יום אחד קודם סוף ימי חודש דהיינו קודם כ"ט שהוא יום כ"ח ודבר זה לא שמענו וכמו זר יחשב ולא דמי כלל לנדרים דהולכין אחר לשון בני אדם דאי' בדף ס' חדש זה אסור בכל החודש וראש חודש להבא ופריך פשיטא ומשני כי איצטרך לחדש חסר מהו דתימא ראש חודש לשעבר הוי ולא ליתסר קמ"ל קרו אינשי ריש ירחא זהו גירסת רש"י ופי' רש"י ויום ראשון של ר"ח משלים לחודש מלא זה שעבר וזה שנכנס חסר הוא והוא נדר ביום ראשון של ר"ח: קמ"ל אפ"ה כיון דקרי' לי ריש ירחא אסור בו נמי והא דדחק רש"י ומפרש שזה הנכנס הוא חסר ולא פי' שבראש חודש שהוא עומד הוא יום אחד ור"ח העבר הוא חסר ולא הי' אלא כ"ט יום וס"ד כיון דלא נשלם י"ב שעות תשצ"ג חלקים שהוא שייך לחודש העבר ולא יאסור בו וכן קשה לגירסת הר"ן והרא"ש והרמב"ם כי איצטרך בחודש חסר דחודש הבא הוא חסר נמצא שזה הוא מלא שכן דרך רוב חדשים וכיון שהוא מלא ר"ח הבא הוא שני ימים והראשון הוא להשלים חודש זה ואימא יאסר קמ"ל דהולכין אחר לשון בני אדם. ולכאורה גם לגירסא זו נכונים לפרש שר"ח הבא הוא יום אחד וחודש העבר אינו אלא כ"ט יום וס"ד דנאסר דלא כלו עדיין אי"ב תשצ"ג קמ"ל דהולכין אחר לשון בני אדם אלא נראה בענין כזה לא היתי צריך לטעם דהולכין אחר לשון בני אדם דהא תלמוד ערוך בפ"ק דמגילה דאין מוני' שעות לחדשים ופי' רש"י כגון מי שאמר הרי זה גיטך אם לא באתי בחודש זה ובא ביום כ"ט בלילה שנקבע ר"ח אף שעדיין לא נשלם אי"ב תשצ"ג מ"מ הוי גט דהרי לא קיים תנאו וה"ה בנדרים אף בלא טעמא דקרי אינשי ריש ירחא אם הי' עומד בר"ח אף שר"ח העבר חסר אסור גם ביום זה דאינו מונין שעות לחדשים וכן אם בסוף ימי חודש הי' ראש חודש וחודש זה הי' חסר מותר מיד בר"ח אף שעדיין לא נשלם אי"ב תשצ"ג ולכך הוכרח לפרש כל אחד לפי דרכו והנה אף שבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ואף שלעולם יום ראשון של חודש נחשב לחודש העבר מ"מ קרי אינשי ריש ירחא הן לאיסור כפי' רש"י הן להיתר כפי' הרא"ש אבל ביא"צ הטעם שמתענין משום דריע מזלו באותו שעה וידוע ע"פ רוב המולד ביום השלושים כמו שכתב הלבו"ש והרמב"ם בפ"ח מהל' קידוש החודש דין ד' וז"ל ואם הי' חודש העבר מלא יהי' יום שלושים ר"ח הואיל ומקצתו ר"ח ויהי' תשלום החודש מלא שעבר ויהי' יום אחד ושלשים ראש חודש הבא וממנו הוא המנין נמצא שלעולם יום השלשים הוא מקצת ר"ח שבו הוא המולד וא"כ כיון דנתרע מזלו ביום המולד או סמוך לו או אחרי כן א"כ אף בשנה הבא שר"ח כסליו יום אחד דהיינו יום שלשים ע"פ רוב ביום השלשים הוא מולד הלבנה יהי' לו יאר צייט ביום המולד להדליק נר ולומר קדיש על אביו וכן להיפך אם ביום המיתה היה ר"ח כסליו יום אחד ובשנה אחרת כסליו שני ימים יהיה לו יאר צייט ביום המולד כמו בשנה ראשונה והנראה לפענ"ד כתבתי דפסק הט"ז הוא תמוה דאיך ישנה מיום שלשים ליום כ"ט דא"כ כל מי שהיה לו יאר צייט בחודש זה יחזור לאחוריו ומג"א בא"ח סי' נ"ה ס"ק יו"ד מביא ראי' ממשמעות הש"ס דנדרים דיום שלשים נחשב לחודש העבר ותמהני עליו מה הוצרך להביא ממשמעות הש"ס דנדרים הלוא משנה שלימה היא בפ' יו"ד דשביעית השוחט את הפרה וחלקה בר"ה אם היה חודש מעובר משמט ש"מ דיום ל' חשיב לשנה העבר: