פנים מאירות חלק ב פא

קושי' אחרת דמ"מ ניחש לזיופא ואח"כ יביא הבעל שני עדים שיאמרו מעולם לא חתמו על הגט זה וכמו שמישב קושי' זו קושי' דידן נמי מתורצ' די"ל דמילת' דלא שכיחא הוא כיון דגט יוצא מידה לא חיישינן להכא אבל אם אתי הבעל ומכחיש י"ל דמהני והיותר נראה דהגהות מיימוני מיירי באם אין הגט בעולם אבל אם הגט ביד השליח או ביד האשה הוי כמו שהוא ביד השליח כמו שכתבו בפוסקים לא מהני עירעור של בעל וליכא למיחש לקילקול' שהרי הגט יהי' ביד האשה וכן כתב הב"ש ונהדר לכללן דטעמא דהרמב"ם כולם מפרשי' משום דגיטה בידה מסתמא נתנה לשם שליחות ותנשא בו וא"כ בפסולי עדות מן התורה אם נתקיימה חתימתן בעידי שליחות לא מפיו אנו חיין אלא דהגט שבידו ראי' על שליחות וגילוי מילתא בעלמא הוא ואפ"ה כתב הרמב"ם שם ופסול וע"כ פסול בין בארץ ובין בח"ל דנתקיים בח"ל הוי כמו המביא גט בא"י ודעתו כדעת הרמ"ה ותמה עליו הראב"ד והרא"ש וז"ל הראב"ד ואם נתקיים בחותמיו ולא הוצרך לומר בפ"נ ובפנ"ח למה אם הביאו פסול עכ"ל ר"ל דאין סומכין עליו ועל השליחות ג"כ אין סומכין עליו דהגט שבידו עד המוכיח הוא א"כ אמאי לא תנשא: ועוד תמי' כשסמכו עליו למה אינו גט אלא שלא תנשא עליו ויישב בכסף משנה קושי' אחרונה ואמר שלא נתכוון הרמב"ם אלא לומר שאינו יכולה להינשא אבל אין הכי נמי שאם קדשה אחר חוששין לקידושין ולא הוצרך אלא שסמך על המבין עכ"ל. והנה מהשגה ראשונה לא הצילו הרב המגיד וכ"מ בלחם משנה וגם הרא"ש סביר כוותייהו והשתא ע"כ להרא"ש בנתקיים כשר להביא בין בא"י ובין בח"ל ובאין נתקיים אינם פסולים להביא אלא בח"ל דסמכינן עלייהו אבל בארץ דלא עלייהו סמכינן אלא אקוים ועל שליחות גופא הגט מוכיח עליו מותר' להביא ואי נמי דס"ל להרא"ש דאינו נאמן על השליחות אלא מטעם כמו שמינוהו רבנן לומר בפ"נ מפני תקנות עגונה א"כ במקום שלא סמכו עליו כגון בא"י אינו רשאי להיות שליח פסול מדאורייתא עד שיתקיים כתב שליחות נמצא לדעת הרמב"ם דכל המפרשים פירשו טעמו משום דגט מוכיח עליו שהוא שליח אפ"ה ס"ל דפסול דאורייתא אם הביא הגט לאשה ואף שנתקיים פסול ואף שאין סומכין עליו אפילו בעדות שליחות פסול א"כ בוודאי פסול אפ' בא"י כיון שנתקיים אין חילוק בין א"י ובין ח"ל וע"כ כשיטת הרמ"ה ס"ל שפסולי' בין בא"י ובין בח"ל וליכא למימר דהרמ"ה דנקט בין בארץ ר"ל לא מבעי' בארץ דאין סומכין עליו בקיום רק על עדות שליחות לבד כמו שכתב רמ"א דנאמן על עדות שליחות אפילו בארץ וא"ה פסול ואצ"ל בח"ל דסומכין עליו על הקיום וגם על עדות שליחות דפשיטא דפסול אבל לעולם מודה הרמ"ה אם נתקיים עדות הגט ועדות שליחות דכשר זה אי אפשר לומר דא"כ דכח דהתירא הוי לי' להרמ"ה לאשמועינן ומדנקט כמו דאסורו דפסולין בין א"י ובין בח"ל ש"מ דאי אפשר למצוא להם שום התירה בעולם בשום צד אפילו העידו עדים אחרים על השליחות וכשיטת הרמב"ם. ועל זה תמהו כל המפרשי' כיון שנתקיים וגם אפילו עדות השליחות לא מפיו אנו חיין דגט שבידו הוא ראי' על השליחות א"כ אמאי פסולי' הא בני כרות גיטא נינהו וכן כתב הב"ש בסי' קמ"א ס"ס קי"ד דהרמב"ם ס"ל כהרמ"ה דאפילו במקוים או בא"י נאמן הוא על השליחות וע"כ צריכן אנו לומר הטעם דהגט מוכיח על השליחות ושפיר תמהו כל הנך גאונים ובפירוש המשניות שחיבר הרמב"ם ראיתי שכתב וז"ל וכל הפסול בעבירות של תורה פסול להבאת גט אבל אם נתקיים הוא בחותמיו הרי הוא כשר ויש לתמו' שבחיבורו כתב שהוא פסול ואפשר שבלאו הכי מוכרחים אנו לומר שט"ס בפירוש המשניות דו"ק ותמצא: ועתה נעמוד על המנין על כל פרטי הדברים אשר כתב המשיג הנ"ל והקשה דלמא פליג הרא"ש על הרמב"ם ברישא דמילתא גבי פסולי מדרבנן וסתר בעצמו דבריו במה שמפורש בדברי ב"י דטעמא כשם שכשר לעדות אשה ובודאי לא יפלוג הרמב"ם על זה ולא הי' צריך לטרוח על זה לשפוך דיו חנם אך חזר והקשה דילמא אף הרא"ש מודה בפסולי דאורייתא אף בא"י פסולין להביא עד שכתב א"כ בזה פליג הרא"ש שכתב פסולים להביא אף בח"ל הוא רק פסול והוי ספק גט ולא כדברי הרמב"ם שכתב אינו גט כלל אבל לעולם אפי' בא"י פסול וכו' עד ולכאורה יפלא למה מביא הרא"ש זה הלא לפי פשטא דמילתא פליג הרא"ש עליו ברישא במקום שהסכים הראב"ד לדברי הרמב"ם כו' עד לפי מה שכתבתי מיושב הכל דהראב"ד והרא"ש תרווייהו כהדדי לא פליג רק אסיפא דמילתא ודו"ק עכ"ל הנה לא עלה על שום פוסק ראשון ואחרון לחלוק בין הפרקים ולומר דבח"ל אם נתקיים כשרים ובא"י פסולים הא א"י נמי אין סומכין עליו אלא על עדי קיום וא"כ אמאי פסולין ועל עדי שליחות אי ס"ל להרא"ש כהרמ"ה דמהימן בא"י משום דגטו מוכיח עליו א"כ אין חילוק בין א"י לח"ל דלא מפיו אנו חיין ואי פליג הרא"ש על הרמ"ה כבר כתבנו שע"כ הא דמכשיר הרא"ש פסולי דאורייתא בח"ל בנתקיים עידי גט ע"כ צריכן אנו לומר שמיירי שנתקיים גם עידי שליחות דמאי אולמי הא מהא וכמו שכתב הרא"ש בריש גיטין דכשם שיקיים עידי שליחות כך יקיים עידי גט ולא זכיתי לעמוד על דברי המשיג שכתב דברישא הסכים הראב"ד לדברי הרמב"ם עד שהחליט דהראב"ד והרא"ש תרווייהו כהדדי לא פליג רק אסיפא דמילתא עכ"ל הלוא מעיין בדברי הראב"ד יראה להדי' שהשיג על רישא שכתב הרמב"ם אם נתקיים הגט פסול השיגו הראב"ד דלמה יהיה פסול ועוד השיג כשסמכו עליו למה לא יהיה גט אלא שלא תנשא עליו אבל אם קבלה קידושין חוששין דילמא יתקיים למחר ע"פ חותמיו עד שכ"מ כתב כן שהאמת בדברי הרמב"ם שלא תנשא אבל אין ה"נ שאם נתקדשה לאחר חוששין לקדושין ולכך כתב הב"י דלא פליג הרא"ש אלא אם הביאו פסולים מן התורה ונתקיים בחותמיו שס"ל להרמב"ם דפסול וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין פסולין אלא בח"ל שצ"ל בפ"נ וכו'. וס"ל להרא"ש דאם לא נתקיים לא תנשא ואם נתקדשה חוששין לקדושין והרמב"ם נמי ס"ל הכי לדעת הב"י בחיבורו בכ"מ ולמאן דרוצה לפרש דהרמב"ם ס"ל בלא נתקיים דלא הוי גט כלל פליג הרא"ש באמת עליו בתרתי כאשר פירש כן בפרישה ודרישה בנתקיים פליג דלהרמב"ם פסול מדרבנן ואם נשאת לא תצא ולהרא"ש כשר לכתחילה להנשא בו ובאינו מקיום ס"ל להרמב"ם דאינו גט כלל ואין חוששין לקדושין ולהרא"ש אינו אלא פסול ותצא וחוששין לקדושין והרא"ש ורבינו אין דרכם לדקדק בין לשון פסול לבטל כן כתב הדרישה: והמעיין בכל דברי ראשונים ואחרונים לא ימצא חבר להפריד בין הדבקים ומאן דמכשיר פסולי דאורייתא להביא גט לאחר שנתקיים מתירו ג"כ בא"י דהתם נמי אין סומכין עליו כלל אלא על הקיום וגם נראה עין בעין שהראב"ד והרא"ש חולקין על הרמב"ם ברישא במקוים וגם בסיפא דאינו מקוים חולק עליו הראב"ד בפירש אם נפרש דברי הרמב"ם שאינו גט כלל עוד כתב המשיג והיפך בסברות דאם בשעת מסירת הגט מיד הבעל לשליח הי' רשע ואח"כ חזר בתשובה יש יותר להכשיר לדעת הרמב"ם מדעת הרא"ש וק"ל משא"כ לדעת הרמב"ם דאף דליכא שום עדות בדבר היינו בא"י באם נתקיים הגט מ"מ פסול להיות שליח וא"כ הפוסל הוא בשעת מסירת הגט ע"י שהוא מוסר לה דבשעת מסירת הגט מן הבעל לשליח שם לא הי' פסול כלל מכח שלא הי' צריך שום עדות על בפ"נ כו' הלוא הי' יכול זה השליח לעשות שליח אחר אף שלא בפני ב"ד במקום שאצ"ל בפ"נ ובפ"נ וכדאיתא בהרמב"ם בפ"ו מה"ג ומובא בספר מגיד משנה באריכות אם נתן לגוי והגוי מסר לישראל כו' עד משא"כ גבי ישראל שחטא עכ"ל. נוראות נפלאתי שמהפך דברי אלקים חיים דהא למאן דמכשיר פסולים כשנתמנו שלוחים ואח"כ חזרו בתשובה מכשיר אפילו באינו מקוים ולפי סברת המשיג שמתחיל להפך הסברות ולומר לדעת הרא"ש יש לפוסלו דומי' לנכרי ונתגייר וא"כ לדעת הרמב"ם אם נמסר ליד שליח שהי' פסול בעבירה ואח"כ חזר בתשובה ליתן הגט בלא נתקיים שוה לדעת הרא"ש וא"כ איך כתב הלוא הי' יכול לעשוה שליח אחר אף שלא בפני ב"ד הלוא צ"ל בפ"נ דהא אינו מקוים בע"כ מיירי ויותר תמה שמביא ראיה ממה שהביא הרמב"ם שנתן לכותי והכותי מסר לשליח כו' לא ידעתי מאי קאמר והביא ממקומות רחוקים והש"ע הלוא רבינו הטור כתב דין זה בסי' קמ"א מחלוקת הרא"ש והגאונים וע"כ לא אמרו הגאונים אם נשאת לא תצא אלא שהי' מונח כתב שליחות אצל הגט שעשו לפלוני שליח או שמינוהו מקודם לשליח אבל אם מעולם לא עשו לישראל שליח איך יכשיר ע"י כותי שנתנו לידו הלוא אף קיבל ישראל בלתי ידיעת הבעל אטו ממש אית בי' וא"כ כשהיה פסול דאורייתא איך יעשה שליח כיון דצריך לומר בפ"נ והוא פסול. עוד כתב המשיג וז"ל ומה שהקשה הראב"ד למה לא חיישינן שמא יתקיים לאו קושיא הוא כי אזיל לשיטתו שפוסק באם נתקיים ג"כ הוא פסול א"כ מהיכי תיתי יתקיים מי יבקש עדים שיתקרע בב"ד כו' כבר כתבנו שדבר זה לא ניתן לאומר' אטו בקריאת ב"ד תלי' ויעלימו עיני העדה מספק איסור א"א דהאי איכא למיחש שיבאו עידי חתימת הגט ויעידו בב"ד שבפניהם נכתב ונחתם והוי גט כשר ואם קבלה קידושין מאחר הוי א"א גמורה ואיך יתירו האשה זו לבעלה הראשון בלא גט משני: עוד כתב וז"ל ואף לדברי הפוסקים פסולים בח"ל למה תני נכרי הל"ל פסולי מד"ת ושפיר שמעינן מיני' נכרי במכ"ש ובשביל זה פירשו דבאמת גבי פסולי מד"ת אם חזרו בתשובה כשירים להעיד כו' הנה שגג בזה שגגה גדולה ותלי בוקי סריקי בהנך פוסקים שמקושיא זו הוציא דין זה ח"ו דקושיא זו אינו התחלת קושי' לכל הפוסקים אפילו להרמ"ה דס"ל בנתקיים פסול מ"מ באינו נתקיים ס"ל לכל הפוסקים ואף הרמ"ה בכללם כמו שכתב בדרישה דאינו גט שלא להנשא בו אבל חוששין לקדושין אבל בנכרי ובאינך דחשיב במתניתין אינו גט כלל אפילו אם קבלה קדושין מאחר אין חוששין לקידושין והא דכתבו הפוסקים אם חזרו בתשובה דכשירה לשליחות טעמא רבה איתא בהוא כמו שכתב הטור דכן מסתברא דבני כריתות נינהו ואינן פסולין אלא דחשדינן להו דמחמת ממון קא מסהדי שיקרא וכיון שעשו תשובה מהימנא דלא בעי תחלתן וסופן בכשרות עכ"ל: עוד כתב וזה לדעת שאר פוסקים אמנם הרמב"ם לא רצה לתרץ כתי' התוס' כו' ותי' תירץ אחר דהיינו יש עוד חלוקה שלישית לומר דאפילו ספק אינו רק אינו גט כלל וא"כ לכך איצטריך נכרי דאפי' נכרי ונתגייר מ"מ הוא רק פסול והוי ספק גט ואי אשמועינן עבד או פסולים מד"ת ה"א דגבי נכרי אפילו ספיקא נמי ליתא רק אינו גט כלל לכך