פנים מאירות חלק ב פ

נאמן לומר שהבעל עשאו שליח לפי שנאמן לומר בפ"נ ובפנ"ח נאמן ג"כ לומר שהוא שליח כו' אבל בפסולי דאורייתא שאין נאמני' לומר בפ"נ ובפנ"ח פסולין להולכת הגט אף שהוא מקוים דהקיום מהני שיהי' גט כשר אבל זה שליח פסול להולכה כו' דהרי לא האמינהו אותו לומר שהוא שליח רק משום שנאמן לומר בפנ"כ ובפנ"ח כו' אבל הגט כשר שהוא מקוים ומה ענין פיסול הגט לפסולו להולכה אבל אם לא נסמוך היינו שאינו מקוים ג"כ א"כ הגט בעצמו פסול אינו גט כלל וזה נכון מאוד לפע"ד עכ"ל: וכתב עוד בהיות כן מובני' דברי הרמב"ם כו' וחילק דס"ל להרמב"ם בא"י אף עד כשר אינו נאמן לומר שהוא שליח וכיון שיש לו עידי שליחות לא מפיו אנו חיין וכשר להביאו וכתב אבל הרמ"ה אזיל לשיטתו דס"ל גם בא"י נאמן לומר שהוא שליח אף שא"נ לומר בפנ"ח כו' רק אם הוא פסול להעיד אז צריך עידי שליחות בין בא"י בין בח"ל כיון שאין לו הרשאה: וכתב עוד ואין להקשות הא אף בנתקיים לא הי' צריך לומר בפ"נ א"כ בודאי אף עידי שליחות צריך די"ל דהרמב"ם סובר אף בנתקיים אינו צריך עידי שליח וכן מוכח מתשובת הריב"ש הביאו בקצר' ב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ב מביא ג"כ דלדעת הרא"ש אם הגט מקוים בחותמיו אינו נאמן לומר שהוא שלחו וצריך עידי שליחות אף בישראל כשר א"כ אף בישראל שחטא כשר להביאו דהא נתקיים ויש לו עידי שליחות עכ"ל: הנה עלה בדעת המשיג שנתחכם יותר מכל בני קדם ה"ה הראב"ד והרא"ש והר"ן והרשב"א ורוב המפורשים ועירבב הדברים מאוד ולא די שלא יצא ידי חובתו בנתינת טעם לדברי הרמב"ם אלא שהוסיף תמיה על הרמב"ם יותר מתמי' ראשונים שלפי דברי המשיג יסתרו דברי הרמב"ם עצמו דהא כתב הרמב"ם אבל פסולי' מד"ת פסולי' להביא את הגט ואם הביאו הרי זה גט פסול בד"א כשנתקיים בחותמיו אבל אם לא נסמוך עליו אלא על דברי הפוסלי' בעביר' מן התורה אינו גט כלל ולפי הנאתו שטעם שהאמינהו לו לומר שהוא שליח כמו שהמינוהו לומר בפ"נ ובפנ"ח וזה ידוע לכל בר דעת אם נטל אחד הגט כשר בלתי ידיעת הבעל ומסר לאשתו שאינו מתגרשת כלל וא"כ בלא נתקיים כתב הרמב"ם שאינו גט ובנתקיים כתב שהוא פסול וכל פסול לדברי הרמב"ם אם נשאת לא תצא ואמאי הא מפיו אנו חיין וכי היכי דאם אנו צריכין לסמוך עליו שנכתב בפניו אינו גט כלל א"כ ה"נ אם אנו צריכין לסמוך עליו שהבעל עשאו שליח כיון דאינו מהימן א"כ לא יהי' גט כלל דאם אחר נותן גט של בעל בלתי רצונו אטו מששא אית בי' ומאי אולמא האי סהדותא דשליחות מסהדותא דבפ"נ ובפנ"ח ועוד דלפי דבריו למה מהדר הרמב"ם אדיני דפסול אינו גט ולא מהדר אהתיר' דאם יביא עידי הרשאה על השליחות ונתקיים דכשר אף בח"ל: ועתה אברר דברנו כשמש ת"ל שלא עמד המשיג ההוא על עיקרן של דברים ראשונים ותלי בוקי סריקא בגדולי ראשונים במה שלא עלה על דעתם מעולם ומעייל פילא בקופא דמחט' וכדי לברר דברי לפני כל יודעים דת ודין צריך אני להאריך קצת וז"ל הטור ובשליח הולכה כתב הרמב"ם שאין צריך לעדות שאין מקום לעדים בשליחות זה אלא להודיע אמיתת הדברים לפיכך אם הודו השליח והמשלח אין צריך עדים אבל בירושלמי יש כו' עד בד"א בא"י אבל בח"ל אין צריך כדלקמן וכתב הב"י דטעמו של הרמב"ם כיון דנפיק גיטא מתותא ידי' בדין הוא שיהי' נאמן דהא הימני' בעל וכן כתב הר"ן ריש האומר וכתב עוד ואע"ג דס"ל להרא"ש דכל שנאמן השליח לומר בפ"נ כן נאמן לומר ג"כ שהבעל עשאו שליח ואין צריך לא שטר ולא עדים וכמו שכתב בפוסקי' שיש גיטן מ"מ ס"ל שצריך לעשות בעדים ונאמנות השליח לומר שעשאו הבעל שליח בעדים אבל אם אומר שעשאו הבעל שליח בינו לבין עצמו לאו כלום הוא וכו' עד וכן כתב הסמ"ג בשם ר"י וז"ל אמת הדברים שאין שליח להולכה המביא גט לאשה צריך לא חתימת ב"ד ולא חתימת עדים להודיע שעשאו שליח להולכה שהרי גט שבידה מוכיח אבל צריך לימנות שליח בפני שני עדים כשרים אבל רבינו ירוחם כתב בשם התוס' דכמו שנאמן לומר בפ"נ וכו' ואינו מועיל אח"כ ערער הבעל לומר מזויף הוא כך נאמן לומר עשאו שליח ואין צריך עדים לשליחות אפילו כופר הבעל שלא עשאו שליח עכ"ל ובסי' כ"ב כתב הטור בשם הרי"ף מה שכתב בתיקון שטרות שטר הרשאה בשלוח הגט ממקום למקום נראה שאינו צריך וכתב הב"י שכן כתב הרא"ש בדיני גיטין והקשה הב"י הא כתב הרא"ש בתשובה וכתבו רבינו בס"ס זה ראובן עשאו לבנו שליח כו' תשובה אם יש עדים ששמעון בנו הי' שליח של בעל כו' ולמה לי עדים שהי' שליח הרי נאמן היא בכך אפשר דה"ק אם עשאו שליח בעדים דאם עשאו שליח שלא בעדים אע"פ שהשליח והמשלח מודים בשליחות לא מהני מידי לדעת הרא"ש אי נמי דהרא"ש פליג אהרמ"ה וס"ל דכל היכי שאין אנו סומכין על דברי השליח שאומר בפ"נ וכו' כגון בא"י או בח"ל ולא נכתב ול"ח בפניו והוא מתקיים בחותמיו אינו נאמן לומר שהוא שליח הגט וקצת הוכחה יש לזה בדברי הרא"ש בריש גיטן וה"ה כתב באותו תשובה אם יש עדים ששמעון בנו הי' שליח של בעל עכ"ל. ובסי' קמ"ב כתב הטור כמו שאין צריך לקיים עידי הגט וכו' כך אין צריך לקיים עידי שליחות וכתב הב"ח כ"כ הרא"ש בפ"ק דגיטין ומ"ש הרמ"ה כתב נראה מדברי רבינו דהסכים לדעת הרמ"ה ולא כמו שכתב בסי' קמ"א בסי' י"ב בסתם בד"א בא"י צריך לקיים עידי שליחות וכו' דכאן חזר בו וכתב דעת הרמ"ה במסקנתו דאף בא"י לא תיקנו לשליח לבדו לומר בפ"נ ובפנ"ח לדחות ערעורו של בעל אפ"ה אשליחות נאמן לבדו כיון דגט יוצא מתחת ידו ועוד י"ל דרבינו תופס סברא ראשונה עיקר ולכן כתב בסי' קמ"ח בסתם כסברא ראשונה עכ"ל: הרי ברור הדבר דלטעם כיון דגט יוצא מתחת ידו מהימן אף בא"י שאין סומכין עליו לומר בפ"נ וכו' אבל לטעם דהימנ' על השליחות כמו שהימנוהו לומר בפ"נ ובפנ"ח נראה דוקא בח"ל מהימן אבל לא בא"י והנה הב"י כתב שני תירוצים על דברי הרא"ש לתי' ראשון לא פליג הרא"ש אהרמ"ה ולפי תי' אי נמי פליג הרא"ש אהרמ"ה וס"ל בא"י או בח"ל שלא נכתב ונחתם בפניו ומתקיים בחותמיו אינו נאמן לומר שהוא שליח ומביא קצת הוכחה מדברי הרא"ש בריש גיטין ונראה הא דכתב קצת הוכחה ולא הוכחה גמורה ונראה משום דכתב הרא"ש וז"ל אבל בחד אי לא אמר בפ"נ ובפנ"ח מצי למימר הבעל לא שלחתיו ומזויף הוא אבל כי אמר בפ"נ וכו' לא מצי למימר בעל לא שלחתיו אע"פ שאין עדים שעשאו שליח דכי היכי דהמנוהו רבנן לומר בפני נכתב ובפנ"ח הימנוהו נמי לומר שהבעל עשאו שליח כיון שהגט יוצא מתחת ידו ולא מצי הבעל מכחיש לי' וכן נראה לי מסברא דאי לא מהימן לומר שהוא השליח הבעל נמצא צריך השליח לקיים כתב שליחתו וא"כ למה הוצרכו משום עגונה להאמין לשליח על קיום הגט כי היכי שיקיים השליח כתב השליחות יקיים חתימת הגט אלא ודאי משום שאין עדים מצוים לקיים האמינוהו חכמים על הכל עכ"ל: הרי דהזכיר הרא"ש בדיני דבריו דכי היכי דהימנוהו לומר בפ"נ הימנוהו נמי לומר שבעל עשאו שליח משמע במקום דלא הימנוהו כגון בא"י לא מהימן אשליחות אבל אין זה הוכחה גמורה דהא סיים הרא"ש מילתא בטעמא כיון שהגט יוצא מתחת ידו ואיכא למימר הא דנקט ברישא כי היכי דהימנוהו אתי לארווי' דכי היכי אם אמר בפ"נ לא מהני ערעורו של בעל ה"נ לא מהני ערעורו של בעל כיון שהגט יוצא מתחת ידו ועכ"פ איכא למידק בדברי הרא"ש לפי תי' שני של ב"י דפליג הרא"ש אהרמ"ה וס"ל בא"י או בח"ל שלא נכתב ונחתם בפניו ונתקיים בחותמיו אינו נאמן לומר שהוא השליח איך כתב הרא"ש בפ' שני ואם היה מקוים אפילו לא עשו תשובה כשר דבני כריתות נינהו ולשיקרא ליכא למיחש ודלא כמ"ש הרמב"ם וכו' וקשה איך סמך הרא"ש להכשיר הגט הלוא היכי דאין סומכין עליו לומר בפ"נ אין סומכין עליו שבעל עשאו שליח ואיך מכשיר הרא"ש באם נתקיים ע"י שליח פסולי דאורייתא דקיום מאי מהני הא צריך להעיד על שליחתו וע"כ צריכין אנו לומר לדעת זו ואם הי' מקיום דנקט הרא"ש אכולה מילתא דגט קאי שנתקיים גם עידי שליחותו ולדעת תי' ראשון דלא פליג הרא"ש אהרמ"ה א"כ אתיין דברי הרא"ש כפשטו במ"ש בסוף פ"ש ואם הי' מקוים אפי' לא עשו תשובה כשר דבני כריתות נינהו אף דמעיד על שליחות מ"מ לא מפיו אנו חיים כיון דהגט יוצא מתחת ידו מסתמא מסרו לידו לגירושין וסברא זו הביאו כל המפרשים והלבוש בסי' קמ"א ובסי' קמ"ב והשתא נבין דברי הרמ"ה דס"ל אף בא"י נאמן על השליחות אף שנתקיים בחותמיו ואינו אומר בפ"נ ובפנ"ח אפ"ה נאמן על השליחות וע"כ צריכין לומר דטעמא דמילתא שהגט מוכיח עליו וכמ"ש הב"ח א"כ לפ"ז בח"ל אם נתקיים היה להרמ"ה להכשיר אפילו בפסולי דאורייתא להיות שלוחים דהא לא מפיו אנו חיין ואפ"ה פסל הרמ"ה בין בא"י ובין בח"ל וע"כ צריכין אנו לומר שדעת הרמ"ה כדעת הרמב"ם והנה בדעת הרמב"ם שנאמן על השליחות פי' הב"י טעמו כיון דנפיק גיטא מתותי ידו בדין שיהיה נאמן דהא הימנוהו הבעל וכן כתב הראב"ד בפ"ג מהל' אישות דטעמו משום דגיטו מוכיח עליו וכתב הב"י בשם הגהות מיימנ' ואם כופר המשלח אחרי נתינת הגט הוי לי' ספק וע"כ צריכין אנו לומר דאם אין הבעל לפנינו סומכין על השליח ותנשא דאי הבעל לפנינו ומודה בו שוב אין אנו צריכין לטעמא דגט יוצא מתחת ידו וכן נראה להדיא ממה שכתב בש"ע בסי' קמ"א סעיף י"א ובסי' קמ"ב סעי' ג' דע"כ לא יסתרו דבריו ודומה כפי שפסק הטור והרמב"ם בפ"ז מה' גירושין שליח שהביא גט ממקום למקום בא"י אע"פ שלא ראה כתיבת הגט ולא ידעו מי עדיו הרי זה נותנה לה בפני עדים ותהיה מגורשת ותנשא בו בא הבעל וערער יתקיים בחותמיו ה"נ שליח נאמן על שליחתו ותנשא בו כיון דנפיק גיטא מתות' ידיה ואם בא אח"כ הבעל ועירער הוי ספק מגורשת: ובאמת נפלאתי על הגהות מיימני איך אפשר לומר דספק מגורשת איך פסק הרמב"ם דנשים שאינן נאמנות להביא הגט מחמת ששונאות זו את זו נאמנות להביא בח"ל כיון דלא חיישינן לעירעור דבעל לא חיישינן שנתכוון לקלקלה הא איכא למיחש שמתכוון לקלקלה דהא נאמנות על השליחות הגט ואח"כ יבא הבעל ויערער ותהי' ספק מגורשת ותצא בשלמא לדעת התו' והרא"ש דאף אם יבא בעל ויערער לא משגיחנן בי' ניחא אלא לדעת הגהות מיימני קשי' וראיתי בדרישה שהקשה עוד