פנים מאירות חלק ב עח

והביאו הש"ך בי"ד סי' הנ"ל כעין דבריו וא"כ בנ"ד שהוא איסור דאורייתא ראו לילך אחר המחמי' ואף לפי דברי המורה שרצה לומר דהוא פסול מדרבנן ואפי' את"ל כדבריו דהוי רק מילתא דרבנן מי יעלה לנו שמימה ונשאל מי הוא הגדול ומי כמוהו מורה דרך זה נלך כי הוא דבריו של גדול ומה שרצה המורה לסמוך עצמו במשענת קנה רצון לעשות חיזוק מדרבנן הוי רק פסול וא"כ אף לדברי הרמב"ם כשר וז"ל המורה ובר מן כל דן הא כתב הרב בחלקת מחוקק סי' מ"ב ס"ק י"ד וז"ל החשוד על העריות הנה הפרש גדול יש בין בא על הערוה ממש לחשוד בעלמא שמתיחד עם העריות דבחשוד בעלמא נראה שאינו פסול אלא מדרבנן דאינו לאו מפורש בתורה רק שהוא חשוד על אותו דבר אבל אם בא על הערוה ממש ויש עדים בדבר למאן דפסק כר"ש הוא פסול מדאורייתא כו' והנה בנ"ד שאין כאן אלא קול וחשד בעלמא אינו פסול אלא מדרבנן ובדבר שאינו פסול אלא מדרבנן אף הרמב"ם מודה שכתב בפ"ו הביאו הטור וכן הפסולים מדבריהם בעבירה כשרים לעדות זה דהיינו לשליחות הגט וא"כ אין כאן פקפוק אפילו לדברי הרמב"ם אך בנ"ד שהרבה גופי העדות שהגט כשר לכתוב אנו לומדים מדברי סופר פלוני כמבואר בגופי עדות של בכן וכו' עכ"ל המורה. ודורשין תחלות שכתב בר מן כל דן בר מיני' דההוא ורחמנא ליצלן מהאי דעתא לחלק אם לומדים שאר גופי עדות מן אותו השליח או לא כי מאי אולמא האי מהאי וגוף עדות הגט הוא בפ"נ ובפ"נ דאי לאו הך לא קיימי הך ואם האמינוהו לפסולי דרבנן אף בלא נתקיים הגט אף בח"ל ודעת כל הפוסקים שוה בזה כמשמעו' הב"י שהבאתי לעיל כבר הצעתי דברי להוכיח כדברי הב"י מכ"ש שהאמינוהו אותו לשאר עדות: אמנם מעיקרא דדינא פירכא דמעולם לא עלה על דעת הרמב"ם ושאר פוסקים להכשיר חשוד על העדות לעדות זו אף דהוא רק פסול דרבנן וסתם פסולי עדות דרבנן שהכשירו לעדות אשה. היינו פסולי מחמת ממון וראי' לדבר בסי' י"ז סעיף ג' מביא בש"ע אשה שהלך בעלה למדה"י וכו' עד כשרים לעדות זה ופסולי עדות אם פסולי' מדרבנן כשרי' לעדות זה אבל פסולי דאורייתא פסולי'. ושם מיירי להעיד שמת בעלה ובהאי דיני גופא א' פלוגתא דאמוראי פ' זה בורר לפסול חשוד על העריות דהוי חשוד לאותו דבר וכו' וע"כ הא דאמרי פסולי מדרבנן פי' פסולי מ' ממון או שאר עבירות ולא חשוד על העריות בכלל וכאשר באמת בטור שם מפורש הדברים דמייתי שם פסולי מדרבנן כגון משחק בקוביא ומפריחי יוני' וכיוצא בהן כשירי' לעדות זה ולכאורה בא לפרש מי ומי המה פסולי דרבנן ואח"כ סתם דבריו וכתב וכיוצא בהן א"כ הי' שתיקתו יפה מדיבורו אלא רצה להורות דוקא פסולי עדות דרבנן מחמת ממון משא"כ חשוד על העריות אף דהוא פסול דרבנן מ"מ פסול לעדות אשה דהוי חשוד לאותו דבר לא דנו ולא מעידו כו' וראי' לדבר דבגמ' קאמר ומודי שלעדות אשה פסול דכ"ע מודו בכך וע"כ מה שחילק בש"ע הוא בשאר פסולי' מדרבנן. וע"כ צ"ל דס"ל לבעל ח"מ כמ"ד דחשוד על הדבר לא דנו כו' שהרי בסנהדרין פ' ז"ב דף כ"ו ע"ב דאמרי שם החשוד על העריות כשר לעדות ומודה דלעדות אשה פסול ובתוס' תימ' מ"ש מאוכל נבילות לתיאבון דפסול לעדות. וי"ל דמיירי הכא בחשוד בעלמא בלא עדים דאין כאן כי אם שמועה אי נמי הכא משום דיצרו תוקפו ולא דמי' לנבילה ובהרא"ש מתרץ ע"ז תי' שלישי וז"ל א"נ לאותו דבר דוקא מיפסל כדאמ' החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו אבל לעדות אחרת כשר עכ"ל והנה הרב ח"מ אוחז החבל בתרין ראשין דכתב שיש חילוק בין חשוד כו' דחשוד אינו פסול אלא מדרבנן ובעל ערוה פסול דאוריית' א"כ בודאי לא ס"ל תי' תוס' דבערוה יצרו תוקפו דא"כ גבי בעל ערוה ממש שייך כאן יצרו תוקפו עליו למה יהי' פסול וגם לא ס"ל כתירוץ התוס' השני דהכא מיירי בחשוד בעלמא דא"כ כ"ע מודו דפסול ולמה כתב הוא שאינו פסול אלא מדרבנן אע"כ צ"ל כתי' הרא"ש ר"ל דלאותו דבר פסול וא"כ הרי לפנינו דבנ"ד כיון שחשוד לעריות פסול לאותו דבר לעדות אשה אליבא דכ"ע. ולולי דמסתפינא ה"א דאף למ"ד דמוקי התם בבא על הערוה ממש מודו דבחשוד בעלמא כ"ש דפסול דאחז"ל במס' יומא הרהורי דעבירה קשה מעבירה ושמעתי וראיתי קצת מפורשי' דבשלמא בעבירה גופא י"ל יצרו תקפו אבל בהרהורי דמיא להא דאחז"ל בהורי' מפני מה הכל מושלים בעכבר' מפני שסורן רע דאפי' גלימא גייצי ולפ"ז י"ל ודאי למאן דמפרש ייחוד עם עריות ס"ל דבא על הערוה ממש כשר לעדות מטעם דיצרו תוקפו וכתי' התוס' משא"כ למאן דמפרש באמת מכ"ש דס"ל בייחוד דפסול לעדות דה"ל רשע טפי ומזה הטעם נ"ל שהביא הב"י בסי' מ"ב שני פירושי' אלו ולא הכריע בניהם דאיכא למימר דכ"ע מודו דבחשוד על העריות דודאי פסול רק פליגא בבא על הערוה ממש סוף כל סוף לאותו דבר ליכא מאן דמכשיר אפי' אם הוא חשוד והוא רק דרבנן ומה שחלק הרב בח"מ כו' היינו לענין אותו נדון בעצמו כדאיתא בסי' מ"ב סעי' ה' המקדש בפסולי עדות דאורייתא אינן קידושין אבל בפסולי עדות דרבנן או בעדות שהם ספק פסולי מן התורה אם רוצה ליכנוס חוזר ומקדש בעדים כשרים ואם לא רצה לכנוס צריכה גט מספק א"כ גבי זה וכיוצא בזה ביאר הרב בח"מ דבריו להורות אם הוא חשוד שמתייחד עם העריות הוי רק פסולו מדרבנן וחוזר ומקדש או צריך גט וכו' דהוי כמו קידושי ספק וכן בשאר דברים לעדות גיטין דהוי ספק וכו' אם הוא רק חשוד שמתייחד ואם בא על הערוה לא הוי אפילו ספק ועדותו כלא נחשב. אמנם לא כמו שהבין המורה דהוי פסולי דרבנן לפעמים עדותו כשירה לעדות אשה דא"כ מאי גריעות' דהוא חשוד לאותו דבר וכי ידחה בעל ח"מ דברי התוס' והרא"ש פ' ז"ב בלא טעם וראי' כלל ואם נימא דאנו פוסקין כרשב"ג דחשוד לאותו דבר מעיד בשל אחרים ונאמן הוא על של חבירו ודלא כדברי ח"מ הנ"ל מ"מ מטעמא דנוגע בעדות כדאיתא בפ' ז"ב הוא פסול דהוי כאלו מעיד לעצמו ועיין בש"ך לי"ד סי' קי"ט ס"ק י"ח: הא חדא ועוד קאמינא דאף לדברי המורה בעצמו מ"מ בנ"ד פסול וז"ל המורה והנה בנידן דידן שאין כאן אלא קול וחשד בעלמא אלא מדרבנן הוא פסול ובאמת אף שהוציא ע"י אשה מבעלה מ"מ ליכא למיחש כדאי' בש"ע סי' ו' סעי' ט"ו. אמנם מיני' אבא וכו' משום שיצא הקול הוא פסול דהכי אית' בש"ע ח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ה בהג"ה וז"ל וכן אין נפסל על קול וחשד בעלמא כגון מי שהחשוד על העריות שרגיל עם העריות ומתייחד עמהן וקול יוצא עליו כשר לכל עדות חוץ מלעדות אשה והרי לפנינו דבקול וחשד בעלמא פסול לעדות אשה אף שהרב ח"מ כינה לה שם דרבנן ושא' כמ"ש והוא נכון: אמנם הדברים מפורשי' ביותר בסי' ד' סעיף ט"ו וז"ל אשת איש שיצא עליו קול שהיתה מזנה תחת בעלה והכל מרננים אחריה אין חוששין לבניה וכו' אבל היא בעצמה חוששין לה משום זונה וכהן חושש לה מדין תורה וכתב הב"ש בס"ק כ' והכל מרננים זה גרע טפי מיצא שם מזנה בעיר דק"ל אין חוששין כמ"ש ס"ו גיטין ולקמן סי' ו' ומה שחלק ב"ח וכתב דיצא קול מזנה בא"א גרע טפי וחוששין ולקמן איירי בפנויה ל"ד דהא בסוגי' סוף גיטין מבואר דאיירי בא"א ומ"מ אין חוששין והנה בסי' ו' ס"ק כ"א חזר וכפל דבריו לומר וכבר כתבתי בסי' ד' מ"ש שם הכל מרננים אחרי' גרע טפי מיצא קול כולא כבר עש"ק וגרע טפי מעידם שראו דבר כיעור. וגם הרב בח"מ סי' ו' ס"ק י"ד ד"ה הרי זו מותרת לכהן ולעיל בסי' ד' ס"ק ט"ו פסק דהיכי שיצא עליו קול שהיתה מזנה תחת בעלה והכל מרננים אחרי' וכו' היא עצמה חוששין לה משום זונה וכהן חושש לה מדין תורה צ"ל דלעיל שאני הואיל דהכל מרננים אחרי' ודיימא טפי והוי כעדי' והכא מיירי רק ששני עדים ראו בה דבר מכופר. והב"ח כתב דהכא מיירי בפנוי' ולעיל בא"א ואין דבריו ברורי' דהכא הכא בא"א מיירי וכו' א"כ בנידן דידן שכולם מרננים אחר הסופר פלוני בר פלוני הנ"ל וגדולה מזו רצו לפסולי לעדות ממון קודם שנה בודאי חוששין וכו' ואפילו לתירוצא דב"ח שמחלק בין אשת איש לפנוי' נמי פסול דהאי קלא דאשת איש הוי שהוציאה אחר כך מבעלה עי"ז: ובאמת נ"ל מוכח כחילוק הב"ח דבסוף פ' המגרש דף פ"ט גרסינן אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה מ"ט פירצותא הוא דחזי לה ופי' רש"י רק פירצותא הוא בעלמא דחזי לה שיחבקה בשוק או מיעק לה בין דדי' עכ"ל והנה הרב הבית שמואל סי' מ"ב ס"ק י"ח פי' וז"ל ואם מחבק מנשק לערוה חייבי כריתות או מיתות ב"ד הוא חשוד על העריות ופסול מדאורייתא ואם מיחד עם העריות אינו נפסל אלא מדרבנן ועיין בר"ן שם וכ"כ בח"מ נמצא דאף פריצות' דחזי לי' מ"מ נפסל בא"א ולכך פוסק הב"ח קל"א שא"א חיישינן לה וק"ל וע"כ אף הח"מ במה שמחלק בין בא על הערוה לחשוד בעלמא שמתייחד עם העריות פי' לחשוד שמתייחד אבל לא חיבוק ונישוק דהא הרב בב"ש וכן הרב בח"מ שניהן פירשו דבחיבוק ונישוק פסול מדאורייתא: והנה עוד לאלקי מילין להביא ראי' נכוחים בזה אך אינו מן הצורך להאריך במקום שאמרו לקצר קצרה היריעה מהח"ל עו"ד ע"ש לגבאי חד חד נחית לעומקא עמוק מי ימצאנו ומצא דאתאי לידי משמע ממילא שאחרי הודיענו את כל ונוכחת להוכיח במישור ענבים ארץ שישר' דרכיו של הרמב"ם ז"ל והוא דרך ישכון אור הצפון וכתבתי כל זאת להוציא מלבו של המורה שכתב להתיר בפשיטות מטעמא חלוש' ולדחות דחי' מעיקרא לדברי הרמב"ם והוצרכתי להאריך ולהודיע כמודעא רבה לברר וללבן דבריו הנאמרי' באמת וצדק שלא שלו צדק. והן דבר שפתים אך למתיר בכח דהתירא דעדיף כי סליק שמעתת' אליבא דהלכתא אליבא דכ"ע בין להרמב"ם ובין להרא"ש הדין דין אמת והכל מתוקן תיקונא גברא להולכת גט דע"כ לא כתב הרמב"ם שפסול מלהביא אפילו אם נתקיים בחותמיו אלא אם אין לו עידי שליחות דאז אם פסול ואינו נאמן לומר בפ"נ ובפנ"ח אז אינו נאמן לומר ג"כ שהוא שליח הגט וכו' ובנידן דידן לפי' ד' המורה שסופר פלוני הנ"ל יש לו עידי שליחות ואותן עידים צריכן בלא"ה להעיד לשמוע מהן דברים כהויייתן הויי' דאיבעי' ורפוי בידיהם בשביל איזה פותי' שנפל בביר"ה קיר"ה קור נטוי של בית רבי דאיתא קמן לא קמיבעי' לי' שאין מקום לפקפק ואפי' הרמב"ם מודה דכשר להוליך ולהביא אף שהוא חשוד על העריות ופסול לאותו דבר דלא מפיו אנו חיין ואין אנו צריכין לעדות כלל והעידי שליח ועידו בודאי שהוא שלוח הגט ותו לא מידי והנראה לפע"ד כתבתי לדינא וה' יצלינו משגיאות ומנסתרות נקני ולזכות ידונני: