פנים מאירות חלק ב עו

הלכה והנה מה שרוצה המורה להכשיר בלי פקפוק כלל ושפך סוללה על דברי רמב"ם ז"ל וז"ל ובש"ע סי' קמ"א סי' ל"ג הביא שני דעות מיהו במקום עיגון יש לסמוך על הרא"ש דנראה דדעת הרא"ש הוא עיקר שכן כתב הב"י וז"ל שכשם שהראב"ד והרא"ש חולקין על הרמב"ם בדין זה כן כתב הרב המגיד שהרבה מפרשים חולקים עליו שלא ידעו טעם לדבריו וגלל כן כתב בש"ע דעת הרא"ש תחילה ללמוד שהוא עיקר לדינא א"כ במקום עיגון יש לסמוך על העמודים אלו גדולי האחרונים כי באמת דברי הרמב"ם הם כהלכת' בלא טעמא עכ"ל המורה: נראה בעליל מלשונו שעלה בדעתו לדחות דברי הרמב"ם בלי טעם וריח מילתא דאתי לידן נימא בי' מילתא ונדקדק תחילה דברי הטור בסי' קמ"א שדבריו צ"ע מאוד וז"ל כתב הרמב"ם הקרובי' כשרים לעדות זה וכן הפסולין מדבריהם בעביר' כשרים לעדות זה אבל הפסולים מד"ת פסולים להביא הגט ואם הביא פסול בד"א בשנתקיים בחותמיו אבל אם לא נסמוך בו אלא על דברי הפסולים בעבירה מן התורה אינו גט כלל ואין כן דעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל שכתב כל הפסולין מדברי סופרין יכולין להביא הגט אפילו בח"ל ואם הי' פסולי' מד"ת פסולי' להביא וכתב הרמ"ה שפסולין בין בארץ ובין בח"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאינו פסולי' אלא בח"ל וכתב הב"י וזה לשונו כתב הרמב"ם בפ"י הפסולי' מד"ס כשרי' לשליחות הגט ורבינו כתב עדות במקום שליחות אולי הם כן בנוסחתו כו'. וכך יש לפרש דברי רבינו שמ"ש אין דעת א"א הרא"ש ז"ל כן לא קאי אלא אהביאוהו פסולים מן התורה ונתקיים בחותמיו שפסל הרמב"ם וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין פסול אלא שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ וכן בח"ל אם נתקיים בחותמיו כשר ודעת הרמ"ה נראה שהוא כדעת הרמב"ם ז"ל והיינו דפסל אפילו בארץ כלומר דבא"י אצ"ל בפ"נ ובפ"נ ואם יש בו ערעור יתקיים בחותמיו והן פסולין בין בא"י שאין סומכין עליו אלא על קיום חותמיו בין בח"ל שסומכין עליו על עדותו שמעיד בפ"נ ובפ"נ זו ואצ"ל זו קתני וא"כ יש ערבוב בדברי רבינו דאחר דברי הרמב"ם ה"ל לכתוב וכ"כ הרמ"ה מ"מ כוונת דבריו הוא כמ"ש עכ"ל: ואמרתי ליישב כל דיקדוקי ב"י בצירוף דעת הרמב"ם ז"ל מה שהקשה עליו הראב"ד וכל אנשי ריבו השיגוהו עד שכתבו שאינן יודעין עעם לדבריו למה יהי' פסול זה להביאו אם נתקיים בחותמיו הלא לא על פיו של השליח אנו חיין ויבא הכל על נכון איש על מקומו יבא ואין כאן בדברי הטור איחור וקדימה דלכאורה צ"ל מנ"ל להב"י דהרא"ש לא פליג אלא גבי פסולי עדות דאורייתא בא"י או אם נתקיים בחותמיו דלמא אף ברישא פליג גבי פסולי מד"ס דהרי נוכל לומר דהאי בד"א שנתקיים בחותמיו שכתב הרמב"ם קאי גם ארישא דמלתא דאמרי' פסולי דדבריהן כשירים דוקא כשנתקיים בחותמיו וכו' וכן הא דפסולי עדות מד"ת המה רק פסולין אבל ריח הגט יש בו דוקא כשנתקיים כו' וא"כ הרא"ש שכתב בפירוש כל הפסולין מד"ס יכולין להביא הגט אפילו בח"ל וע"כ צ"ל דרבותא היא בח"ל מכח שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ ומיירי בלא נתקיים בחותמיו דאל"ה הדין אחד לא"י ולח"ל. וא"כ פליגי בתרתי דאף דפסולין מד"ס שהצריך הרמב"ם להיות הגט מקוים בחותמיו מכשיר הרא"ש אפילו לא נתקיים ולמה פי' הב"י דמ"ש הטור ואין דעת א"א הרא"ש ז"ל כן לא קאי אלא אהביאוהו פסולי דאורייתא כו' וצ"ל דבאמת לזה כיון הטור שהביא הנוסחא בדברי הרמב"ם כשרים לעדות כו' ולא כתב שליחות משום דמזה מוכח שמודה הרמב"ם דפסולין מד"ס כשרים בח"ל דאם נפשך לומר אינם כשרים אלא בא"י לא שייך לומר לעדות דהא א"צ לעדות דידהו רק הי' לומר לשליחות זו אע"כ אף בח"ל ולא נתקיים דאז הוי עדות דצריך לומר בפ"נ ובפ"נ מ"מ כשרים ולכן שפיר פי' הב"י דלא פליג אלא בפס' מד"ת. ואין להקשות כל זאת מנ"ל שמביא נוסחא אחרת ופי' כך על זה י"ל דלכאורה משנה וגמ' ערוכה היא במס' ר"ה סוף פ"ק וביבמות ס"פ כיצד אלו הן הפסולין כו' אר"א זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה ובודאי אנו צריכין לפרש דברי הרמב"ם שיהי' מכוונת לדברי משנה וגמ' ובודאי דעתו בפסולי ד"ס שכשירים אפילו בח"ל ולא פליגו הרא"ש עלי רק בחדא: אמנם לפ"ז נשאר הקושי' במקומו מנ"ל דפליג הרמב"ם בזה דלמא אף שהרמב"ם מודה בפסולי מד"ס דכשירים כנ"ל מ"מ אף הרא"ש מודה בפסולי מדאורייתא אף בא"י פסולין להביא והא דכתב הרא"ש אפילו בח"ל משום רישא דמלתא דאמר הפסולין מד"ס יכולין להביא אפילו בח"ל אבל פסולי דאורייתא אפי' בא"י פסולין וכח דהתירא עדיפא לי' להרא"ש לאשמועי' דפסולין מד"ס כשירים אפי' בח"ל בשלמא דברי הרמב"ם מפורשים היטב דמיירי אפי' בח"ל מדכתב כשרים לעדות כנ"ל משא"כ הרא"ש שכתב לשון להביא א"כ ה"א דוקא בא"י לכך איצטרך לפרש בח"ל (וא"ל הלא זה מתני' וגמ' ערוכה כו' ובל"ז לא הייתי משבש לומר דבח"ל פסולי ד"ס פסולין כנ"ל זה אינו אף מתני' מ"מ האחרון צריך לפרש דבריו באופן שלא ישאר שום פקפוק בדבריו לענין דינא וראי' ממ"ש התוס' בשבועות דף י"ז גבי אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוצא בשפתיו דאמורא צריך לפרש דבריו ביותר ולא לסתום ולסמוך על המעיין וכן בדוכתא טובא מכ"ש הפוסק אחרון וכי כ"ע דיני גמירי) ואין לפקפק ולומר ליתני לעדות וכו' ולא יכתוב אף בח"ל כדי שלא להשתבש בסיפא זה אינו דהא בל"ז לפי"ד הנ"ל היה קשה א"כ במאי פליגי הרמב"ם והרא"ש הא בדברי סופרים כ"ע מודים דכשירים אף בח"ל ופסולי ד"ת יהי' כ"ע מודים דאף בא"י פסולים א"כ במאי קמיפלגי וע"כ צ"ל דפליגי ויש דבר מה פלוגתא בניהם שהרי רא"ש עצמו סוף פ"ב דגיטין אמתני' דהכל כשרים להביא את הגט מייתי כל הפסולים מד"ס כו' עד ולא כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכו' וא"כ ע"כ צ"ל דפליגי וע"ק הלא הרא"ש מביא אף בסיפא דמילתא הפסולים מד"ת פסולים להביא גט בח"ל. א"כ מדכפל למילתא לומר אף בסיפא בח"ל ש"מ דבא"י כשרים להביא וכו': איברא י"ל דגם זה אינו דבהאי סברא שהקדמנו לומר בעי לאשמועינן רבותא להתירא מיושב הכל דהנה כל הפוסקים מתמיהין אדברי הרמב"ם במה שכתב אבל אם לא נתקיים אינו גט ופי' הגט בטל ואין קדושין תופסין בה למה לא חיישינן שמא יתקיים בחותמיו וכן הקשו עליו הראב"ד והכ"מ והובא דבריהם בקצרה בבית שמואל סי' קמ"א ס"ק ל"א ע"ש א"כ בזה פליגי הרא"ש שכתב פסולים להביא דאף בח"ל הוא רק פסול והוא ספק גט ולא כדברי הרמב"ם שכתב אינו גט כלל וא"כ עיקר פלוגתתם הוא בח"ל אם אינו גט כלל או הוא רק פסול ולכך צריך הרא"ש למיתני אף בסיפא ח"ל להורות דאף בח"ל הוא רק פסול אבל לעולם אפי' בא"י הוא פסול ובזה מובן הא דמייתי הרא"ש לשני' דהרמב"ם כצורתו עם סיפא דמילתא שאם לא נסמוך על דבריו אינו גט והראב"ד השיג עליו בזה ולכאורה יפלא למאי הביא הרא"ש זה הלא לפי פשטא דמילתא פליג הרא"ש עליו אף ברישא במקום שהסכמת הראב"ד לדברי הרמב"ם. ועוד למה כתב ולא כדברי הרמב"ם הל"ל ודלא כדברי הרמב"ם והראב"ד ולפי מ"ש מיושב היטב דהראב"ד והרא"ש תרווייהו כהדדי לא פליגי רק אסיפא דמילתא ודו"ק. ובזה תבין מה שהמתין הרא"ש עד לבסוף ומייתי מתחילה ואם הי' פסולין כשנתמנו שלוחין וחזרו בתשובה קודם שמסרו לאשה כתב הרמ"ה דכשירין וכן מסתבר כו' ודלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל הלא לכאורה הרמב"ם לא פליג בהא ורק תיכף לאחר שהביא ואם הי' פסולין מן התורה פסולין להביא הגט בח"ל הי' לו להביא ג"כ ודלא כהרמב"ם ז"ל דמהיכי תיתי יהי' הרמב"ם פליג בזה הנדון לומר דאף אם עשו תשובה מ"מ פסולין דא"ל דזה תלי' בזה מכח שהרא"ש פוסק דוקא בח"ל פסולין משום דאז באו להעיד בפ"נ ובפ"נ ויש לחוש דקמסהדי שיקרא א"כ כיון דעשו תשובה מהימני משא"כ להרמב"ם דאף בלא עדות פסולים להביא להיות שליח א"כ אף בעשו תשובה פסול דהבו דלא להוסיף על הרמב"ם די להיות בנדון דידן לומר אם עדיין קם ברשעו מתחלה עד סופו משא"כ כשעשו תשובה ועכשיו חזר מרשעו למה יהי' פסול להיות שליח ואדרבה מצד הסברא ר"ל להיפך דלהרא"ש דהפסול בא בשעת מסירת הגט אליו דאז צריך לקבל עליו העדות ולומר בפ"נ ובפ"נ א"כ מה בכך שאח"כ חזר בו ושב מרשעו לא יהי' אלא נכרי ונתגייר או קטן והגדיל דפסול משום דבשעת מסירת העדות הי' פסול משא"כ להרמב"ם דאף דליכא שום עדות בדבר היינו בא"י או אם נתקיים הגט מ"מ פסול להיות שליח וא"כ הפסול הוא בשעת מסירת הגט לאשה ע"י שהוא מוסר לה דבשעת מסירת הגט מן הבעל להשליח שם לא הי' פסול כלל מכח שלא היה צריך שום עדות על בפ"נ ובפ"נ והלא הי' יכול זה השליח לעשות שליח אחר אף שלא בפני ב"ד במקום שאצ"ל בפ"נ ובפ"נ. (וכדאיתא ברמב"ם פ"ו מהלכות גירושין ומובא בספר מגיד משנה באריכות אם נתן לכותי והכותי מסר לישראל לפי דיעה דעידי מסירה כרתי הוי גט ע"ש באריכות ועיין בש"ע בסי' קמ"א סי' ל"ה משמע נמי כזה דאף מחלוקת בין אם עשה הבעל את הכותי שליח או שלא עשה אלא מעשה קוף בעלמא הני מילי גבי כותי דאין שליחות לכותי וגם לא הוי בר כריתות כדמייתי הרא"ש בפירוש משא"כ גבי ישראל שחטא ישראל הוא ויש לו שליחות וע"כ מה דפסל אותו הרמב"ם משום חשדא ושלא ילמדו ממנו תקלה וכו' במקום דלא נתקיים או בח"ל וזה הוא דוקא בשעת מסירת הגט לאשה משא"כ אם חזר בתשובה בינו לבינו דמשעת מסירת הגט מיד הבעל לשליח ליכא למילף ולמיפק לאינש שום תקלה כי אז עשה השליח בינו לבין עצמו ולא צריך שום ב"ד ולחד דיעה אף הרמב"ם פוסק דא"צ אפילו עדים א"כ אין לחוש למפיק מני' חורבא מה שאין כן בשעת מסירת הגט לאשה). וא"כ עכשיו כשחזר בתשובה ודאי כשר להביא את הגט וכו'. ולפ"ז למה הביאה הרא"ש מתחילה גם זה הדין אם חזר בתשובה וכו' דמשמע מיני' כאלו הרמב"ם פליג אף בזה: ובאמת צריך לומר רישא בתר גופא דדינא גרירא והכל למקום אחד הולך מהלכי שתים זו שמענו אף שאחת דיבר דהלא כולן מתנבאי' בסיגנון אחד מי יודע בידיעת בית רבי כמו רבו התמי' על הרמב"ם במה שכתב אינו גט כלל ואף דלפי פשוטו מה שהקשה עליו הראב"ד למה לא חיישינן שמא יתקיים לא קושיא היא כי הוא אזיל לשיטתו שפוסק באם נתקיים ג"כ הוא פסול א"כ מהיכי תיתי יתקיים ומי יבקש עידי קיום תיכף כשיבא השליח הגט למסור אלי' יתקרע בקרע ב"ד דלאיזה דבר יעכבו אותו בידן דלעולם לא יוחזר להיות כשר לדברי הרמב"ם. בשלמא לשיטת שאר הפוסקים הוי לי' גט מעליי' אם יתקיים א"כ כמה וכמה חשו חז"ל לתקנות עגונת ובודאי יעכבו הגט בידם אולי ימצאו עידי קיום. אמנם לדברי הרמב"ם דחילק בין נתקיים או לאו הוא