פנים מאירות חלק ב עה

כתב הרב מפראג או אפי' כמשמעות הכתב שכתב הסופר הנ"ל שלא הי' מייחד אותו לכתיבה רק שאמר לו ולשאר חתומי' כתבו וחתמו אם אין שם אחד משלשה החתומים לב"ד מאלו אנשים השנים שהי' מייחד לעידות בקי בכתיבת הגט כ"א הסופר פלוני הנ"ל ומן הכרח שסופר פלוני יהי' סופר והשליח כו' למדתי שכיון לכוונה הנ"ל כיון שאמר לכולם כתבו אף הסופר הנ"ל בכלל ולשיטתו יכול הוא להיות סופר ושליח אך לא נעשה בכתב השני שהעתק ר' פנחס ברודא ונאמר שם והשיב לי בזה"ל אני נותן ח"י כו' אלז איר זאלט איין שליח זיין כמו אני בעצמי אונד הגט שרייבן ובפירוש אמר לאלו אנשים הידועי' וכו' הוי אתם כשירים ונאמנים וכתבו וחתמו על הגט הרי שלא אמר אלא לאלו עדים כתבו וחתמו וכתבו הוא כתיבת הגט וחתמו הוא חתימת ידן וא"כ חזר מה שציוה לסופר פלוני הנ"ל איר זאלט שרייבן וצוה לעדים לכתוב גוף הגט א"כ א"א שסופר פלוני יהי' סופר דהרי חזר מדבריו הראשונים: ותמה אני איך לא הרגיש החכם בספק זה ובגוף הנידן אם יוכל לחזור ולהגיד בב"ד אף שנתקיימה חתימתו תמהני מאוד על פסק רמ"א בש"ע בא"ה ס"ס מ"ב דמחלק בין נתקיים ללא נתקיים דהרי הב"י הביא תחילה תשובת מהרי"ק דמוציא שטר חתום בעדים חוששין לקידושין ואח"כ הביא בשם תשובת הרשב"א סי' א' ור"ט על אחד שהוציא קול שקידש את פלוני והוציא שטר חתום בעדים שקידשה כל שטר שלא נעשה מרצון המתחייב אינו אלא כפינקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיהם הוא כו' ע"ש ולפ"ז אפילו כי נתקיים נמי נימא דהוי מפי כתבם וראיתי בלבוש שהרגיש בזה ורצה לתקן בנתינת טעמו מלבו וז"ל בסי' מ"ב ס"ס ד' מצא כתוב בשטר פלוני קידש פלונית ועדים חתומין בו אין חוששין לקידושין מחמת עידי חתימה עד שישמעו העדים מפיהם ופי' ולא מפי כתבם בעינן זה דוקא כשאין השטר מקוים אבל אם השטר מקוים יש לחוש שמא כבר העיד בב"ד אחר ואח"כ חתמו וצריכה גט עכ"ל הרי שחשש שיש לחוש שמא כבר העידו בב"ד אחר ואח"כ חתמו וצריכה גט וטעם זה הוא רחוק מאוד. ועוד קשי' לי על גוף הנידן איך אפשר לומר מפיהם ולא מפי כתבם דלא כפי' ר"ת דמכשיר אם העדים ראוים להעיד ואינם אלמים והא דחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר כדי שלא תנעול דלת בפני לוין כמו שפסק בש"ע בסי' כ"ח סי' י"א א"כ איך אפשר לישב הא דפריך הש"ס בריש פ"ק דגיטין אמאי השליח נאמן הא אתחזק אסור' דא"א והוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ומשני הש"ס בדין בקיום שטרות נמי לא ליבעי כדריש לקיש דאמר ר"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקר' עדותן בב"ד וכשר מדאורייתא ולא הוי מפי כתבם כלל אף אם לא נתקיימו חתימתן: והנה אחרי העיון מצאתי את שאהבה נפשי שדודי הש"ך הרגיש בקושי' והכריע באמת שלא כדעת הרמב"ם ועיין שם באריכות והעלה לדינא דמן התורה עדים חתומים בשטר הוי כנחקר' עדותן בב"ד ולא הוי מפי כתבם בסימן ל"ט ס"ק ט' ובסימן מ"ו ס"ק ט' העלה הש"ך דדעת הרשב"א עיקר שכתב בסימן אלף ר"ט אפילו נתקיים השטר לא מהני לענין קידושין עד שיבאו ויגידו בפניהם או שיכתבו שהאשה צוותה לכתוב שטר והשיג שם על הלבוש בא"ה סימן מ"ב שכתב טעם מלבו ע"ש באריכות והעיקר כל שלא נעשה ברצון בעל דבר כגון בשטר הלואה שלא ברצון המלוה או בשטר מכר שלא ברצון המוכר אז אפילו נתקיים לא הוי שטר דהוי מפי כתבם אבל אם נעשה ברצון הלוה והמוכר הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי' ומדרבנן צריך קיום א"כ בנידן דידן דאין אנו צריכין רצון אשה דאשה מתגרשת בע"כ ונעשה מרצון הבעל וא"כ הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד מדאורייתא ואינו יכול להחזיר ולהגיד מיהו נראה בנידן דידן שסופר פלוני הנ"ל הוא עד אחד לענין הגדתו יכול לחזור ולהגיד כמ"ש הרמ"א בס"ס מ"ו וז"ל הא דעדים החתומי' על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד ואינן יכולים לחזור דוקא שנים אבל עד אחד החתום בשטר יכול לחזור בו עכ"ל. ואף שהש"ך חולק על זה וס"ל דאפילו עד אחד בכתב אינו יכול לחזור וכן כתב לעיל בסי' זה ס"ק ל"ב מ"מ מודה דוקא אם עשה ע"פ צוואת בעל דין בענין דלא הוי מפי כתבם יעיין שם וא"כ בנידן דידן אף של שלשה עדים אמרו כתבו חתמו ותנו ליד אשתי וזה הוי כשטר גמור ולא הי' יכולים לחזור ולהעיד מ"מ להסופר פלוני הנ"ל לא ציוה ליכתוב וא"כ מה שכתב הסופר פלוני הוי מפיהם ולא מפי כתבם ואף שנתקיים חתימתו יכול לחזור ולהגיד והנה בנידן דידן שעין בעין נראה כמה גימגומים בהגדות עדות ראוי לחקור ולדרוש אף בעידות נשים הי' דעתי נראה באם שהי' דבר באפשרי שיבואו עדים וגם סופר פלוני לפני ב"ד צדק כדי שיחקרו וידרשו להעדות ולסופר פלוני הנ"ל על כל פרט למה כתבו פעם כך ופעם כך ואם ימצאו עדותן מכוונות יעשו ע"פ ואם לא יהי' באפשרי שיבואו עדים לב"ד עכ"פ החיוב על האשה להביא ב"ד כשר למקום העדים וייאמינו עליהם כדי להעמיד על האמת וכאשר יתברר האמת שהבעל צווה לעדים לחתום ומינהו לסופר פלוני הנ"ל יכול הוא להיות שליח וגם הסופר בלבד שיתקיים שני עדים בחותמיו או יעידו בעצמם על פה דזה הוא כולה בקיום הגט אבל לסמוך על השליח לבד שיאמר אני כתבתי ולפני חתם חלילה לנו להקל נגד הנך גאונים מהר"י מרגליות ומהרמ"א מקראקא והנ"ל לע"ד כתבתי וה' ינחני בדרך אמת ויראני נפלאות בתורתו כ"ד הטרוד מתאבק בעפר רגלי חכמים. מאיר חותם פה ק"ק אייזנשטאט: אחר זה יצא איזה קול על השליח הנ"ל שהוא חשוד על העריות ויש לפקפק. אם מותר לסמוך עליו בעדות אשה. והשבתי להגאון מוהר"ר שמשון נר"ו: אמרתי לפרש דברי לפני אדוני הגאון נר"ו שבימים העברו הגיעני מכתב הרשום בכתב אמת ע"י נאמן ביתו התורני מ' אפרים ונאמר שם לבחור איזה איש היודע בטיב גיטין שילך לעיר קומארין לסדר הגט וגם נאמר אלי לחקור אחר הסופר והשליח מחמת דסני שומעני' ועמדתי מרעיד כי ראיתי מעשה ונזכר הלכה שבשנה העברה שאל ממני המ"צ דק"ק ל"ב על שטר אחד שחתם סופר פלוני הנ"ל עם עד אחד אם לפסול באשר שיצא הקול שנכשל בא"א וע"י הוציאה אשה מבעלה ע"י גט ואני למדתי זכות עליו והכשרתי השטר וזה דוקא בדיני ממונות אבל לא בעדות אשה כמבואר בטור א"ה סי' מ"ב וכתב רמ"א החשוד על העריות אע"פ שאין עדים שבא על הערוה רק שחשוד בעלמא פסול לעדות אשה בין לענין קידושין ובין לענין גירושין מיהו הי' נראה דכל זה אם בא להעיד וכן המביא גט ממדינות הים שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ וסומכין על העדות אבל אם נתקיים בחותמיו ועדים מעידין על שליחתן הוא כשר להביא הגט דעכ"פ הוא בתורת גיטין אבל אחר עיון נראה דאף בזה איכא פלוגתא דרבוותא ה"ה הרמב"ם והרא"ש שכתב בפ"ב דגיטין כל הפסולין מדברי סופרי' כשירים להביא הגט כו' ואם הי' פסולין מן התורה פסולין להביא את הגט בח"ל ואם הי' מקוים אפילו לא עשה תשובה דבני כריתות נינהו ולשיקרא ליכא למיחש ודלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל הפסולי' בעבירה מד"ת פסולים להביא את הגט כו' והראב"ד השיג עליו ובש"ע סי' קמ"א סי' ל"ג הביא שני הדעות מיהו במקום עיגון יש לסמוך על הרא"ש דנראה דעת הרא"ש הוא עיקר שכן כתב הב"י וז"ל ודע שכשם שהראב"ד והרא"ש חולקים על הרמב"ם בדין זה כ"כ הרב המגיד שהרבה מהמפורשי' חולקים עליו ושלא ידע טעם לדבריו וגם הרשב"א והר"ן תמהו עליו עכ"ל וגלל כן כתב בש"ע דעת הרא"ש תחלה ללמוד שהוא עיקר לדינא א"כ במקום עיגון יש לסמוך על העמודי' האלה גדולי אחרוני' כי באמת דברי הרמב"ם הם כהלכת' בלא טעמא ובר מכל דין האי שכתב הרב הח"מ סי' מ"ב ס"ק י"ד וז"ל החשוד על העריות הנה הפרש גדול שבין בא על הערוה ממש לחשוד בעלמא שמיחד עם העריות דבחשוד בעלמא נראה שאינו פסול רק מדרבנן דאינו לאו מפורש בתורה רק שהוא חשוד על אותו דבר אבל אם בא על הערוה ממש ויש עדים בדבר למאן דפסק כרב ששת הוא פסול מדאוריי' כו' והנה בנ"ד שאין כאן עדים אלא קול וחשד אינו פסול אלא מדרבנן ובדבר שאינו פסול אלא מדרבנן אף הרמב"ם מודה שכתב בפ' ו' הביאו הטור וכן הפסולין מדבריהם בעביר' כשירים לעדות זו דהיינו לשליחות הגט וא"כ אין כאן פקפוק אפילו לדברי הרמב"ם אך בנ"ד שהרבה גופי עדות אשר הגט כשר לכתוב אנו לומדי' מדברי סופר פלוני כמבואר בגופי עדות שלו בכן בהא נחתא ובהא סלקא שמעתי' שאם שני עדים שהי' באותו מעמד שציוה המומר יעידו שכדברי הסופר פלוני הנ"ל כן הוא תו אין לפקפק ולא תצא מהתירה ראשון אשר כתבתי והייתי סניף לדברי החכם ושם הודעתי דרכי שכל מה שהעידו בכתב לאו הגדה היא דהוי מפיה' ומוטל על הב"ד שילכו לשם לסדר הגד ולחקור עד מקום שידם מגעת ולאמת הדברים שלא יהי' נראה כסותרי' זה את זה כ"ד הקטן הנ"ל: שאלה ע זה שלח חד מצורבא מרבנן הנ"ל להגאון מהור"ר שמשון נר"ו ז"ל. הנה ע"פ פקודת אדמ"ו הגאון המפורסם מוהר"ר שמשון ווערטהיים נר"י בביאתי הנה פה ווינא כד הייתי חד כרעא אארעא כו'. נדרשתי ללו שאלוני שאלה בבעלי הוראה לאיסור או להתיר' בכח כוחי לניסע ומסיק שמעתתא אליב' דהלכת' בדבר שליח הגט שיצא קול עליו שנכשל בא"א ואף שבאותה שעה באתי לא יכולתי לבא על העיון עיונא פקיחא מ"מ נתתי דברי בפי החזן מ' אפרים להשיב לשואל כהוגן וזה ימים לא כביר חזר והשיב וכתב דעתו להלכה ולמעשה רב גוברא וכאלו לא ידע ולא ראה כלל מה שנכתב אליו או לא שמיעי' לי' ודי לאב"ד להיות כרבו הוא ניהו רבינו משה בר מיימוני ז"ל שגם עליו כתב שדבריו הן מילתא בלא טעמא והכניס ראשו בין שני הרים גדולים אשר קטנם עבה ואין דעת שלישית מכרעת הן אמת ראוי להחשיך עצמי מן הדין ולא להכניס ראשי בעסק זה וממש כמצווה ועומד מפי אדמ"ו הגאון זצ"ל שלא ליתן ידי ואצבעותיו בעסק כאלו ובפרטות בעת שאין אתי במחיצתי ספרי קודש כל צורכי שו"ת ראשוני' ואחרונים ומה גם שמעתת' בעו צילותי' ואינני יושב על דורדיי' אף אין לפי שעה חדר המיוחד לכך משום זה מנעתי עצמי לעיין בגופי דעובדא בשריותא דההיא איתתא כי אם בנדון שליח הנ"ל ושמתי עיני בדברי ראשונים. גדולי הפוסקים המקלחי' מים לרבים ומימיהן אנו שותין וצדק לפני יהלך שלא אכשל בדבר