פנים מאירות חלק ב עג

עם העד האחד אלא ע"כ דמתניתין סתמ' קתני חתם סופר ועד דכשר דמשמע אפילו נתקיימ' חתימתם ואיכא למיחש לחורבה אי מילי מימסרין לשליח וכן נראה מדעת התוספת שהקשו בדף ס"ו ע"ב ד"ה מתניתן מני וכו' וא"ת כיון דלר"מ חתם סופר ועד פסול היכי תנן אמר לשנים תנו הרי אלו יכתבו ויתנו דברי ר"מ וי"ל דלר"מ כיון דחתם סופר פסול הוי ליה כאומר אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו והרי אלו יכתבו היינו וחתמו ולא ניחא להו לאוקמי מתניתן דהרי אלו יכתבו ויתנו דשניהן נעשה שלוחין ועדים וכיון שמעידים שניהם שהבעל ציווה לסופר לחתום ולכתוב עם העד השני תו ליכא למיחש לחורבה ואפשר דס"ל דלא פלוג ולכך כתב הטור בסי' ק"ל חתם סופר ועד פסול לדעת התוס' לפיכך אם אמר לשנים כתבו גט ותנו לאשתי לא אמר כלום כי הסופר הי' צריך לחתום עם השני וזה אי אפשר עכ"ל הרי דלא מהני שום תקנה אם אמר לשנים כתבו ותנו אף דשנים מעידי' לפני הב"ד שהבעל ציווה לסופר לכתוב ולחתום עם עד אחד אלא ע"כ דס"ל דלא פלוג ומיהו לענין דינא נראה דלא מוכח מהש"ס דס"ל דלא פלוג ואי משום דאיצטרך לר"ח למימר מתניתן מני ר"י הוא ר"ל משו' דסתמא קתני חתם סופר ועד כשר משמע אפילו אם שניהם מעידים אלא שנתקיימו חתימתן אפ"ה כשר ולכך מוקי לי' ר"ח הא מני ר"י הוא אבל באמת לענין דינא ר"ל היכי ששניהם מעידים לפני ב"ד שהבעל ציווה לכך תו לא חיישינן לחורבה לטעות במקום אחר כי כל ב"ד דינא גמירי ובפרט כיון דהרי"ף והרמב"ם והרמ"ה ס"ל דבאומר אמרו לא יכתבו ואף לדעת הר"ן דס"ל דרפויי רפיא בידי' דהרמב"ם מ"מ היכי ששנים מעידים על הבעל שציווה כן יש לסמוך על זה במקום עיגון אבל חלילה לסמוך עלי אם לא שיסכימו עמי רבני הדור: ומה שכתב הרב ממשמעות דברי הרמ"ה הובא בטור א"ה סי' ק"כ ע"ש עי"ז יסולק הספק הרביעי אשר זכרנו בנידן הקלף והדיו שצריך להיות משל הבעל וז"ל האומר לעדים כתבו ותנו כו' אין צריכין לזכות לו הנייר כו' בודאי דבריו נראה בזה אבל מה שכתב בב"י מוכח דסופר נעשה שליח כבר כתבתי שאין מוכח מזה כלום והכל הולך אל מקום אחד דב"י והרמ"ה מיירי באומר לעדים כתבו ותנו וע"כ אחד נעשה סופר וע"כ אי אפשר להעיד אלא אני חתמתי ולפני חתם חבירי וזה אי אפשר דהא בעינן כולה בקיום הגט או כולה בתקנות חכמים אלא ע"כ מיירי ששני עמו והם נעשה שלוחיו והם נעשו עדיו או שנתקיימו חתימתן אבל בל"ז אין הסופר נעשה שליח אפילו כתב לבד ולא חתם הוא אלא שני עדים אחרים אפ"ה פסול כסברת הר"י מרגליות ואין כאן הוכחה משום פוסק נגד סברתם וגם מה שכתב הר"ב שסיים הב"ש בדבריו וז"ל והמחבר שכ' אף אם שלוחו כותבו צריך שיהי' משל בעל כוונתו לכתחילה אל יסמוך על סברת הרמ"ה עכ"ל. וכתב הרב ששגג הב"ש וסבר דהאי או שלוחו דכתב המחבר היינו שלוחו להולכת גט וזה אינו דרק בשלוחו לכתיבה מיירי שלוחו של אדם כמותו אתי לאשמועינן אבל בשלוחו לנתינת הגט ליד האשה לא משתעי כלל: אמנם בנידן דידן דבאו לשאול קודם המעשה שומעין לו לסופר שיקנה לבעל בכל מקום שהוא כמזכה ע"י אחרים הקלף והדיו עכ"ל הנה מ"ש ששגג הב"ש אם אמנם שלשון המחבר סובל לומר כפי' הר"ב מפראג מ"מ מאן דמפרש שקאי אף על השליח לנתינת הגט לא משתבש בזה ותדע דאי לפי סברת הרב מפראג א"כ אמאי שייר המחבר סברת הרמ"ה והי' לו לכתוב חידוש דין דאם הוא שליח לכתיבה ולנתינה אין צריך לזכות והר"ם יפה חילק באמת בדין זה בין אם מצוה לסופר בין אם אומר לעדים כתבו גט ותנו לאשתי דזכיות הבעל וגרושי האשה באין כאחד וכיון שהמחבר ש"ע לא חילק ש"מ דכוונת המחבר כדעת הב"ש דלכתחילה אל יסמוך על סברת הרמ"ה וכן כתב הב"ח בהדי' לאחר שכתב דכמה גדולים ס"ל אפילו לכתחילה אין צריך ליתן הקלף והדיו כתב רבינו הטור ושאר גדולים חולקי' ואומרי' דלכתחילה צריך ובדעבד כשר אם לא נתן ולא קשה מהא דתנן מי שהי' מושלך בבור וכן ההולך למדינת הים ואמר לשנים כתבו גט לאשתי דכותבין ונותנין דהתם נמי בדעבד הוא כיון שהלך למדינת הים או מושלך בבור דאי אפשר לסופר לקנות הקלף והדיו לבעל אבל במרדכי בפ' התקבל חילק בדרך אחר בשם הר"י הלוי דאין צריך לקנות הקלף והדיו לבעל אלא היכי שהבעל עצמו נותנו לידה אבל היכי דעשה שלוחי' לכתוב ולחתום כו' אין צריך למסור הקלף כו' וזה דעת הרמ"ה שהביא רבינו וכתב הב"ח בסוף דבריו וז"ל מיהו נראה עיקר דלכתחילה אפילו בעושה שליח צריך למסור לכתחילה הקלף והדיו לבעל דלא כהרמ"ה ור"י הלוי ולא דמי להולך למ"ה או במושלך לבור דהתם דיעבד כדפי' עכ"ל. ופסק זה עולה לכוונת הב"ש בדברי המחבר ולא שגג הב"ש כלל בדברי המחבר ובאמת נראין דברי הר"ב מפראג דקודם המעשה שומעין לו לסופר שיקנה לבעל בכל מקום שהוא כמזכה ע"י אחרים ולפי סברתו קשי' לי על הנך פוסקים שהביא הב"י דסוברי' שאין צריך מסירו' שום דבר דאקניי' אקני רבנן לבעל ולא כדברי דנקנין שמקנין ממש הכל לבעל אלא רבנן אקנוהו ניהלי' ואע"ג דלא משך כלום כשר שהרי אומר אדם לשנים כתבו ותנו גט לאשתי והוא הולך למ"ה והמושלך בבור אומר כל השומע את קולי יכתוב גט לאשתי כותבין ונותנין בחזקת שהם חיים דאל"כ הא אין גט לאחר מיתה וא"כ מאן לא לימא לן דמיירי שמזכה להבעל ע"י אחרים והוי כמו שהקנה ליד הבעל דמי וכו'. קשה לי על הב"ח שכתב דבדעבד כשר אם לא נתן ולא קשה מהא דתנן מי שהי' מושלך בבור וכו' דהתם נמי דעבד הוא וקשה לי דלמא התם לכתחילה יכול לזכות ע"י אחרים הקלף לבעל בכל מקום שהוא ואם הבעל לפנינו מזכי' ליד הבעל גופי' וא"כ לא קשה כלל מההיא מתניתן דלמא באמת כן הוא שמזכה לכתחילה ע"י אחרים ועכ"פ כשמזכה להבעל ע"י אחרים יוצאים אליבא דכ"ע אלא היכי שאין רוצה להשהות כגון במסוכן סמכינן על הרמ"ה בדעבד ואם הבעל לפנינו ומצוה לכתוב וליתן הגט לכתחילה ימסרו הקלף והדיו ליד הבעל וזה ברור: והדרן עלן דעתן בנ"ד חלילה לנו לעשות נגד סברות הגאונים מהר"י מרגליות ומהר"ם מקראקא כיון דלא אשכחן שום פוסק החולק על זה וכבר ביררנו דברינו בע"ה ובנידן דידן יתקיים הגט בחותמיו לפני ב"ד או הוא ואחר יעיד על חתימת השני והוי כולה בקוים הגט וזה ברור ואשרי הדור שגדולי' נשמעין לקטני' ומודים על האמת. והספק החמישי דבמומר צריך לעשות שליח לקבלה ואח"כ להולכה גם צריך לקבל בחרם ובשבועה שלא יבטל הגט והשליחות הנה בודאי זה חומרות הגאונים אחרונים ולדינא דש"ס שליח שהביא גט אין חוששין שמא ביטלו הבעל הביא בש"ע סי' קמ"א סי' ס"ח ובנ"ד סברא טובא שכיון שנתן טעם לדבריו שעשה זה כדי שיצליח בדרכיו וכיון דלמצוה יחשב בעיניו מסתמא לא יגרום קלקול ואף הגאונים לא החמירו במקום עיגון ונראין דברי הרב מפראג ונותנין הגט בחזקת שהוא קיים וכן הזכיר הב"ח בתשובותיו סי' ק"ב: וגם מה שכתב הרב וגם מחדא פלטית לי' מספק שביעי אשר זכרנו מאימת כותבין זמן בגט נראה פשוט שכותבין הזמן מזמן הכתיבה גם מקום הכתיבה ומעשה לזה בא לידי פה פראג קבעוה בדפוס ועשאו כיון מה שיצא מאתי וב"ד בהלכה למעשה ונותנין הגט בק"ק ליבנה כו' נפלאתי על הרב שכתב שיצא מאתו וב"ד כאלו ממנו וב"ד יצא הוראה זו ונתחדשה הלכה ואני אומר כבר נתפשט' הוראה זו והלכה זו בכל ישראל וקבעי' הרב בש"ע בסי' קכ"ז והרב הב"י תמה על הטור שכ' על דברי ר"י דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה להכשירו אלא ע"י שליח כו' ואינו נראה כן מדברי הרמב"ם שכתב אמר לשנים לכתוב גט ולחתום וליתנו לאשתי ונתאחר הדבר ימים או שנים כו' ושכותבין הזמן והמקום אין כותבין לא הזמן שאמר להם הבעל לכתוב בו ולא אותו מקום כיצד הי' בירושלים כשאמר להם הבעל והי' עומדים בתשרי ונתאחר עד ניסן והרי הן בלוד כותבין הזמן בניסן ובלוד והרב הב"י תמה על הטור והביא בשם תשובת הרשב"א לחלק אם הבעל אמר בפירוש ביום זה או אמר סתם כתבו ותנו דאז כותבין הזמן והמקום שהם עומדים וכן פסק הר"ם יפה ולא מצינו שום אדם שחולק בדבר ואף להרב הב"ח שכתב ליישב דברי הטור דס"ל להרמב"ם דדוקא בגיטין הבאי' ממ"ה שהוא שעת הדחק ואי אפשר בענין אחר הוא דקאמר תלמודא דלא הוי לי' דין מוקדם משום דהני קלא אית להו אבל לא סמכו על הך טעמא להקל במקום אחר ואין להכשירו שמסרנו לה ע"י שליח כמ"ש ר"י וכו' ועיין שם בדבריו מ"מ אליבא דכ"ע מודים להדין דהרמב"ם היכי שהבעל ציווה לכתוב ולחתום ליתן לאשה ונתאחר כמה ימים דכותבי' יום הכתיבה ומקום שעומדים העדים ואין כאן פוצה פה ונודד כנף לחלוק על סברת הרמב"ם כי ראיותיו ברורי' כראי מוצק כמו שהביא הב"י ושאלות ותשובות שבות יעקב לא הי' לפני וא"כ כבר יצא הלכה זו ברורה שאין לפקפק אחריה איברא מה שכתב הרב וחשש לספק שהעדים מכחישים זו את זו ולא התיר ספק זה אלא במה שכתב או אפשר במשמעות הכתב שכתב הסופר פלוני שלא הי' מיחד אותו לכתיבה רק שאמר לו ולשארי החתומים כתבו וחתמו אם אין שם אחד משלשה לבד מאלו השנים שהי' מיחד לעדים בכתיבת הגט כי אם הסופר פלוני הנ"ל ומן ההכרח יהי' הסופר שליח ודאי אין להחמיר כלל ולהוסיף על החומרות כו' עכ"ל משמע מדבריו שאין נ"מ בין הגדת עדות שהעידו שהי' מיחד לסופר פלוני להיות סופר שליח ובין הגדת הסופר פלוני שכתב בכ"י שלא הי' מיחד אותו לכתיבה אבל באמת יש לפקפק בעדות זה ועירוב הדברים ראיתי פה ועתה נעמוד תחילה על הדברים הנראים כמכחישים וסותרים זה את זה תחלה בזכרון עדות הנכתב יום ו' ערב ש"ק ג' אדר ראשון נאמר בזה הלשון דא וויל איך איין שליח מאכין להיות במקומי לכל דברים בכן בין איך אויז בוחר פר איין שליח להסופר פלוני ב"ה פלוני להיות במקומי כו' כי לא נזכר כאן מי ומי יהי' עדים וחותמים על העדות זה ג' עדים ובזכרון עדות הנשלח להתורני מ' אפרים נאמר בזה"ל דא וויל איך איין שליח מאכין להיות במקומי בחריקאי וידו כידי לכל דבר והוא יכתוב ויקבל הגט מן הב"ד צדק וימסור ויתן הגט ליד אשתי וחתמו עליו ג"כ הני שלשה עדים החתומי' בזכרון עדות הראשון ובזכרון עדות זה לא נאמר שם למי עשה שליח רק סתם נאמר שעלה המוסכ' אצלי לעשות שליח להיות במקומו והוא יכתוב ר"ל שהשליח יכתוב ולא ביא' שם המעשה אם בירר וייחד לאיזה אדם להיות שליח וגם לא נאמר שם מי ומי יהיו עדים וחסר כאן שני דברים אחד שלא נאמר מי ומי יהי' שליח מי ומי יהי' עדים רק משמעות הלשון דא וויל איך איין שליח מאכין ר"ל שיעשה