פנים מאירות חלק ב עב

בתקנת חכמים דקאמר בפני נחתם ונכתב עכ"ל קשה איך הבין בדברי הרמב"ם תחילות דינו בפ"ז דין י"ג אמר בפני נכתב בפני נחתם אבל לא בפני נכתב כולו וחתם עד אחד אבל אא עד השני אפילו היה הוא עד השני הרי זה יתקיים בחותמיו ואח"כ ינתן לה ובודאי אכולה בבא קאי דנקט הרמב"ם וא"כ איך מכשיר בפני נחתם אבל לא בפני נכתב הלוא אין העדים על הכתיבה ועוד יקשה לדבריו איך הבין בדברי הרמב"ם שכתב בפ"ג דין כ"ז אמר לעשרה כתבו גט וחתמו ותנו גט לאשתי אחד מהן כותבין שנים מהן חותמין ואחד מהן נותנין ואפילו היה הכותב אחד משני עדים שחתמו והוא השליח שנתנה לה הרי זה כשר והוכרח מכאן שהסופר נעשה שליח תיפוק לי' דסופר הוא עד ועכ"פ צריך לומר אני כתבתי ואני חתמתי ובפני נחתם העד השני וזה פסול דהא בעינן או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים והרמב"ם גופא פוסל בזה כשלא נתקיים בחותמ' וא"כ יהיה דברי הרמב"ם סותרים זה את זה: אלא ברור הדבר כשמש כיון דלרבא עיקר תקנת דתקנו רבנן לומר בפני נכתב דאתי לאחלופי אף אמר בפני נחתם מ"מ אתי לאחלופי משום דכי אמר ידעינן נמי מהימנא ולכך הצריכו לומר גם בפ"נ והרא"ש כתב וסוגי' כרבא והיכי דאתוי' בי' תרי או באותו מדינה במדינת הים או היכי דאיכא עדים דמקיימים ליה לא צריך למימר בפני נכתב ובפני נחתם ודוקא כי אמר בפ"נ ובפ"נ הוא דהמנוהו רבנן אבל אי אמר ידעתי כלומר הכרנו חתימת העדים לא המנוהו כו' עכ"ל הרא"ש וכן כתב הרא"ש בריש פ"ב דהלכות שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפ"נ ובפ"נ וכ' שם הרא"ש על דהא דאמר ר' יוחנן לא שנו אלא שאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם אבל גט יוצא מתחת ידי שניהם כשר אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפ' ובפ"נ וכתב הרא"ש הא גט יוצא מתחת ידי שניהם לא בעינן שיהי' שניהם אדוקי' בו אלא אפילו הוא ביד אחד מהם אלא שאומרים שהבעל עשה את שניהם שלוחי' להוליך גט זה לאשתו ואחד נותנה במעמד חבירו כדאמרינן בסוף התקבל כולכם הוליכו אחד מוליכו במעמד כולם עכ"ל. וכן כתב הטור בסוף סי' קמ"ב וכן כתב הרמב"ם בפ' ב' ע"ה ג' דין פ' אמר לשנים כתבו גט וחתמו ותנו לאשתו הרי אלו כותבין ונותנין לה והן הן שלוחיו והן הן עדיו ולפ"ז אף שמביא ממדינה למדינה אין צריכין לומר בפ"נ וכו' דאין לך נתקיים בחותמיו יותר מזה ותו לא צריך למימר בפ"נ: מעתה דברי הר"י מרגליות והג"ה מהרמ"א מקראקא מיושבים על אדני פז ויש להם שורש ויסוד מהש"ס דאם בא עד אחד ומעיד שבפניו נכתב ובפ"נ חצי והוא עד השני פסול דדוקא כשאמר כולה בתקנת חכמים הימנוהו רבנן כתרי אבל אם אמר חצי דבר בתקנת חכמים וחצי בקיום הגט אינו מהימן ומטעם שכתבו התוס' בריש פ"ב ד"ה אני הוא עד שני וא"כ ה"ה והוא הטעם בסופר ונעשה שליח ואומר אני כתבתי ובפני נחתם נמי פסול דאני כתבתי הוי כאומר אני חתמתי וכשם באני חתמתי לא מהני אם אומר לפני חתם עד השני מטעם שכתבו התוס' דנעשה כנוגע בעדות דנראה דלכך בא והעיד על חתימות השני כדי שיתקיים עדות חתימתו א"כ כי אמר הסופר אני כתבתי אין זה תקנת חכמים ואף שאומר לפני נחתם מחשב כנוגע בעדותו דלכך בא להעיד על חתימת שני עדים כדי שיתקיים עדותו שכתב הוא שייך שפיר למימר או כולו בקוים הגט או כולו בתקנת חכמים ועתה דברי חכמים כדרבונות וכמסמורות נטועים וכראי מוצק ודבריהם מיוסדים על שיטת הש"ס ועתה אפרש מה שכתב אב"ד מפראג שדבריהם הוא נגד סתם משנה ש"ס ערוכה ופוסקים. והנה לפי מה שכתבתי דבריהם ברורים דמה שכתב בסתם משנה אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כו' הרי אלו יכתבו ויתנו וקאמר הש"ס אינהו אין אבל שליח לא וכתב הרב מפראג וע"כ צ"ל או סופר שליח או עד שליח ומזה רצה להוכיח דסופר יוכל להיות שליח עיין שם בדבריו ולדעתי טעות גמור הוא כיון דאמר לשנים תנו וכתבו הן הן עדים הן הן שלוחים ואין לך קיום גדול מזה והוי כולו בקיום הגט ואין צריכין לומר בפ"נ ובפ"נ כדין שניהם המביאים הגט ממדינת הים אבל אם סופר נעשה שליח והעיד יחידי בב"ד אני כתבתי ולפני חתמו זה לא הוי כולו בקיום הגט ולא כולו בתקנת חכמים ומחשב כנוגע בעדות כמו שכתבו התוס' ודברי ר"י מרגליות ודברי מהרמ"א מקראקא נהירן וברירן בטעמן לשבח. וגם מה שכתב הרב שדבריהם הם נגד הפוסקים לא דק כלל בדברי הרמב"ם דמה שכתב הרמב"ם בפ"ג אמר לעשרה כתבו גט וכו' אפי' הי' כותב אחד משני עדים שחתמו בו והוא השליח שנתנה לה הרי זה כשר ע"כ הרמב"ם מיירי שאחד מהם הי' בשעת הנתינה או שנתקיימו שני חתימתן בב"ד דאל"ה תקשי דברי הרמב"ם אהדדי דהא בפ"ז פסק דאם אמר בפני נכתב כולו וחתם עד אחד אבל לא עד השני אפילו הי' הוא עד השני אם לא נתקיים בחותמיו פסול ואיך יכשיר כאן ואף דס"ל חתם סופר ועד כשר מ"מ איך מכשיר הלוא אינו מעיד כולו בקוים הגט או כולו בתקנת חכמים אלא ע"כ צריכין אנו לומר שאחד מהני עשרה עומדים אצלו או עד השני עומד אצלו אלא דקמ"ל שאף חתם סופר הוא השליח כשר כי אין צריך להיות שניהם אדוקי' בו כמו שכתב הרא"ש והן שלוחיו והן עדיו או מיירי ע"כ שנתקיימו חתימת שניהם בב"ד ותו לא צריך למימר בפני נכתב ולכך הגט כשר ובזה ניחא נמי הא דסיים הרמב"ם בפ"ז מה"ג הרי זה יתקיים בחותמיו ואח"כ ינתן לה ומסתמא קאי אכולה בבא דנקט ברישא דאף אם אומר בפני נחתם אבל לא בפני נכתב דאם נתקיים בחותמיו תו לא צריך להעיד על הכתיבה דלא שייך למימר אתי לאחלופי דהא נתקיים בחותמיו כשאר שטרות וזה ברור כשמש: ולפ"ז אין מקום להוכיח מדברי הרמב"ם שס"ל שסופר שכתב הגט מותר לו להיות שליח ולהעיד בב"ד לומר אני כתבתי ולפני חתמו העדים דזה לא הוי כולה בתקנות חכמים ולא כולה בקיום הגט ויש לחוש שנוגע בעדותו כדי לקיים עידותו על הכתיבה להרמב"ם איירי שנתקיימ' חתימתן בב"ד או שאחד מהני עשרה עומד אצל זה השליח דהן הן עדיו והן הן שלוחיו והוי כולה בקוים הגט אבל להכשיר להסופר להיות שליח ולהעיד יחידי לא עלה על דעת הרמב"ם להכשיר מעולם וא"כ תדעו נאמנה מה שסיים הרב מפראג דשפיר יכול להיות הסופר שליח שצ"ל אני כתבתי ובפני נחתם נתן מקום מכשול לדורות הבאים לסמוך עליו שלא אליב' דהלכת' כלל ומעתה צדקו נמי תשובת רד"ך בבית ג' שכתב ונראה בעיני שאם הבעל אמר לשלוחו כתוב הגט ותן לאשתי וכתב השליח בעצמו הגט ונתן בפני עדים מגורשת עכ"ל כו' וכתב הרב וז"ל הרי דהסופר נעשה שליח עכ"ל. והנה תשובת רד"ך לא הי' בידי לעיין בו אבל מטיבעתן של קרובי' אנו למידן טיבעתן של רחוקים שרד"ך נמי בכי האי גוונא מיירי שנתן בפני עדים החתומי' עליו א"כ אין לך קיום גדול מזה ותו לא צריך לומר בפני נכתב וכו' אבל להעיד השליח הסופר יחידי לא עלה על דעתו מעולם להכשיר: וע"פ הוצעה זו שכתבתי נראה לישב דברי הרמב"ם במה שתמהו עליו הטור והכ"מ ומ"מ וזה לשונו ומה שכתב רבינו ואפילו הי' כותב אחד משני עדים כו' זה חתם וסופר ועד שהוא כשר לדעת הגאוני' וכבר הארכתי בזה בפ' שני ושם כתבתי שיש חשש בזה וכן הכ"מ כתב בפ' התקבל אמרינן דמאן דס"ל דאומר אמרו כשר ס"ל דחתם סופר ועד פסול כלומר שאם הסופר עצמו חתם בגט עם עד אחד פסול דאי אמר כשר נפקי' מיני' חורבא דזימנין דאמר בעל אמרו לסופר שיכתוב לפלוני ולפלוני ויחתום ומשום כסופא דסופר שלא יתבייש לומר שאין מקבלין אותו בעד החתו' לי שאומרים לו שבעל אמר כן ובעל לא אמר הכי ונמצא ביטול הגט ולפי' מחמת חורבה זו אין להכשיר חתם הסופר ועד אבל למאן דס"ל דאומר אמרו פסול משום דמילי לא ממסרין לשליח תו ליכא למיחש להך חורבא ורבינו פסק בפ"ב באומר אמרו הרי זה גט פסול ומתישבין בדבר כו' וכתב הר"ן דנראה דרפוי מרפי' בידי' ותמהני א"כ למה הכשיר כאן חתם סופר ועד וגם הרב הב"י בסי' ק"ל שכתב בשם מרדכי דיכול להיות דהרי"ף ור"ח דפסקי' כמאן דפסלו באומר אמרו לא לגמרי פסקן כמותן בין לקולא ובין לחומרא אלא דיש לחוש לדברי שניהם וכתב הב"י ותימ' הוא לפרש כן דברי הרי"ף דא"כ היכי כתב במתניתן דכתב סופר ועד כשר ואמר רבי ירמי' חתם סופר שנינו וכן תמה על הרא"ש שכתב בתשובותיו דחתם סופר ועד פסול וא"כ איך כתב המשנה ומאי דאתמר עלה חתם סופר שנינו ודחק דלא מכשיר חתם סופר ועד אלא בדעבד וזה דוחק אבל לפי מה שכתבתי ניחא דאף למ"ד אומר אמרו כשר ואיכא למיחש לחורבה וחתם סופר ועד פסול היינו היכי דחתם סופר ועד יבא להעיד על חתימתו ועל חתימת חבירו מעיד הוא ואחר דזה הוי כולה בקיום הגט דאל"כ תיפוק לי' דבלאו האי חששא פסול דאינו מעיד כולה בקיום הגט ולא כולה בתקנת חכמים כדעת הר"י מרגליות אלא ע"כ בכי האי גוונא מיירי ואפ"ה הוא פסול אף שהוא ואחר מעיד על חתימת השני ובכי האי גוונא יש לחוש דאם אומר אמרו כשר דלמא הבעל אמר לעדים אמרו לסופר שיכתוב לפלוני ולפלוני ויחתמו ומשום כסופא דסופר חיישי ומחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדי' ובעל לא אמר הכי אבל היכי שסופר ועד שני עומדים לפני ב"ד ומעידים שבעל ציווהו לכתוב ולחתום עם עד תו ליכא למיחש לחורבה דליכא למימר דזימנין אתי לאכשורי אף שאין העד השני לפני ב"ד אלא ע"י קיום ואיכא הך חששא דשמא הבעל ציווהו דהא כל ב"ד דיני גמירי וליכא למיחש לגבייהו לחורבה אלא גבי עדים חיישינן דלאו דיני גמירי וסברי דלא קפיד הבעל בזה ובאמת הבעל לא אמר הכי אבל גבי ב"ד לא חיישינן דלמא יכשירו בפעם אחר היכי שחתם סופר ועד ואין העד לפנינו אלא שנתקיים חתימתו דהא ב"ד דיני גמירי ולא יכשירו גט כזה וא"כ ניחא דברי הרי"ף שהביא המשנה דאמר לשנים תנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו דמיירי בהן הן שלוחיו והן הן עדיו כמו שכתב הרמב"ם בפ"ב מה"ג וכיון דשני עדים שציווה להם הבעל לחתום תו לא חיישינן לחורבה וכן מתניתן דחתם סופר ועד נמי בענין זה מיירי וכן הרא"ש נמי בענין זה בשיטת הרי"ף אמרו אבל כל זה הי' נראה להרב הב"י דוחק דהא מדקאמר הש"ס כתב סופר ועד כשר וא"ר ירמיה חתם סופר שנינו ואמר רב חסדא מתניתין מני ר"י דאמר מילי לא ממסרין לשליח ואם איתא לסברת ת"ק מאי דוחקי' דר"ח לאוקמי מתניתן כר"י דילמא אף למ"ד מילי מימסרן לשליח אתי מתניתן ומיירי שהעיד הסופר והעד שהבעל ציווה אותו לחתום