פנים מאירות חלק ב עא

דכל זה אינו אלא לפי' רש"י אבל התוס' חולקים שם ס"ל דידעתיו לא מהני בשליח עד שיתקיים ע"י שני עדים וכן כתבו ריש פ"ב ד"ה מי איכא מידי וא"כ סתמא דמתניתן הוי לי' לאתויי דתנן אם יש עליו עוררי' יתקיים בחותמיו וא"כ השתא בק"ו מייתינן לי' דהא אפי' אם הבעל מערער ואומר שהוא מזויף לא מהני ק"ו בסתמא שאין הבעל מערער ונתקיימה חתימת הבעל בב"ד בודאי מחזיקין שהוא בעל של האשה זו וכן מבואר בטור סי' קמ"ב דאם לא אמר השליח בפני נכתב וכו' יתקיים בחותמיו וא"כ בנידן דידן שנתקיימה חתימות המומר ע"י עדים לא חיישינן לזיופה וא"כ בפשיטות הוי לי' לאתויי וכן נראה ברור דבכל מקום שנתקיימים חתימתן שוב לא מהני עירעור דבעל ק"ו בסתמא להחזיק אותה שזה הוא בעל להאשה שפ' שם עירו ועירה והוי בכלל מכירין ולכך לא משני הש"ס על הא דפריך לא איתחזק מאי שיכתוב ח"י ב"ב דזה הוי בכלל מכירין והמקשה פריך לא איתחזק ואינם מכירן כו' ומה שכתב הרב הגאון מפראג ויוצאין בדוגמא בשאר איסור דאורייתא כגון מי שנשבע שלא לעשות דבר פלוני כי אם ברשות חבירו פסק בי"ד סי' תכ"ח סי' ל"ח דאם נתן לו חבירו רשות הותר וכתבו הש"ך והט"ז אפילו ע"י כ"י הניכר לו לא ידעתי מאי דוגמא הוא זו דהא טעמא דבעינן מכירין דחיישינן שמתכווין להתירו' להנשא שלא כדין ופי' הר"ן שיכתוב לאחת מקרובותיה הרוצה להתגרש ואף בלא פי' הר"ן יש לחוש שיעשה בשביל איזה הנאת ממון שאשה עגונה מבעלה השכירה דמסתמא אין אדם חוטא ולא לו אבל גבי מי שנשבע ע"ד חבירו ברוצה לצאת ידי שמים עסקינן שלא יכשל באיסור שבועה וא"כ אם מכיר חתימת חבירו יכול לסמוך על זה כאלו אמר בפירוש כי מהי תיתי לחשוד לשום אדם שזייף כתב חבירו להכשילו הלא אין אדם חוטא ולא לו גם מה שכתב הגאון דבמקום עיגון דינו כמו במקום סכנה וכותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין כמבואר בש"ס ערוך בגיטין דף ס"ו ע"א וז"ל מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי ופריך דילמא צרה הוא תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ולכאורה יש להקשות למה לא משני הש"ס דהכירוהו בט"ע דקלא כו' אלא ודאי מדלא קא משני הכי ש"מ דאע"ג דלא הכירוהו אפ"ה כותבין בשעת הסכנה עכ"ל דברים אלו לא זכיתי להבין דמאי הוצרך זה להוכיח מתוך הקושיא דלמה לא משני הש"ס דהכירוהו בט"ע דקלא דלעולם לא מוכח ממתניתן דכותבין בשעת הסכנה אע"פ שאין מכירין כתנא דבי רבי ישמעאל דילמא מתניתן מיירי שמכירין בט"ע דקלא ובאמת קושיא זו מעיקרא לא קשיא דהא סתמא קתני כל השומע קולי משמע אפילו לא הי' מכירין בעולם יכתוב גט לאשתו ופריך שפיר דילמא צרה היא ולדעתי משנה שאינו צריכה הוא דבלאו קושיא מוכח מסתימת הש"ס דכותבין אע"פ שאין מכירין שום הכרה וזה פשוט לכל בר בי רב: ונראה לי בר מכל דין יש לנו להביא ראיה שבנידן דידן כותבין אפילו שאין מכירין דבאמת דעת הרשב"ם תמי' לי דמפרש דחשש דמתכווין להתירה שלא כדין דא"כ אי איכא חששא א"כ מאי דפריך על הא מתניתן דגיטין מי שמושלך בבור ודילמא צרה היא וכן פריך בשלהי יבמות דף קכ"ב ודילמא צרה היא ולא פריך בפשיטות אדם אחר הוא ומכווין להתירה אלא ע"כ מוכח דלא חשידי ישראל בהכי להתיר שלא כדין אלא גבי חמש נשים מפני השנאה מקלקלת שורת הדין וכן תמוה על פי' רשב"ם התוס' בלשון אחרת וכתבו דטעמא משום כתובה ולא גרסי ומגרש לה וכן כתב הלבוש בסי' קל"ב סי' ד' שאין ישראל חשודין להכשיר ולקלקל אשת ישראל במזיד וע"כ צריכין אנו למימר שני יוסף בן שמעון דאין מגרשין נשותיהם אלא זה בפני זה הטעם משום כתובה ולא שיכווין להכשיל ולפ"ז י"ל דחששא זו לא הוי אלא לענין ממון וי"ל שכבר נתגרשה אשה מבעלה וכבר פרע לה כתובתה ויחזיר ויתן לה גט כזה כדי להוציא כתובתה בב"ד אחר וחיישינן לקנוני' כמו דחוששין שלא לכתוב שתי שטרות על שדה אחר כדאיתא בפ' ג"פ דף קכ"ט אבל להיתר לא"א שלא כדין בזה לא חיישינן אלא גבי צרה דמתכוונות לקלקלה אבל אדם אחר לא נחשד על זה ולפ"ז בנידן דידן שידוע לכל שלא נתגרשה מבעלה לעולם וכיון שפי' שמו ושם עירו ושמה ושם עירה לא חיישינן לשום אדם לקלקולה כדי להתירה לשוק ומכשל באיסור אשת איש ואם אמנם שאיני כדאי לסמוך על זה הואיל ולא נמצא מפורש בשום פוסק סברא זו מ"מ בנידן דידן יפה כתב אב"ד מפראג שרש"י פי' בשעת הסכנה כגון זה שמסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי א"כ בנ"ד שהלך הבעל למרחקים למלחמה בכל שעתה ושעתה בחזקת סכנה בוודאי במקום עיגון כזה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין עכ"ל ואף שיש לחלק דהת' בשעת הגדה היה מסוכן אבל הכא לא הי' מסוכן בשעת הגדה אע"פ שברוב המלחמה בא לידי סכנה מ"מ עכשיו אינו מסוכן פשיטא לדעת מהר"ם יפה שכתב וז"ל ובשעת הסכנה כגון שהוא מושלך בבור וקרוב הוא למות או שהי' חולה מסוכן ונוטה למות ואומר כתבו גט לאשתי ששמי נקרא כך וכך שם עירי כך וכך כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ולא חיישינן שמא כוונתו לקלקל ולהכשיל כיון שהוא מסוכן שאין אדם מכשיל ומקלקל באותו זמן שאימת מיתתו עליו לכך לא חיישינן שכוונתו לקלקל אבל בנידן דידן אף שיצא למלחמה מ"מ אין עכשיו אימת מיתתו עליו י"ל דחיישינן לקלקלה ובאמת לא דק הר"ם יפה בטעם זה וראי' ברורה לזה דהא בפרק בתרא דיבמות תנן משיאין ע"פ בת קול מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ופריך הש"ס ודילמא צרה היא תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין פי' רש"י דילמא צרה היא שנשא אשה במקום אחר ובאה לקלקלה והלכה לה בשעת הסכנה כמו שהי' מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי כותבין ונותנין וסומכין עלה לכל דבר כשאומר אני הוא פלוני בן פלוני וה"נ כשעת הסכנה דמי שאם לא תאמין לזה לא תמצא לאחר ותשב עגונה עכ"ל ולפי פי' הר"ם יפה א"כ אין הנידן דומה לראיה דהתם טעמא שאימת מיתתו עליו ולכך לא חיישינן דמשקר אבל הכא אין כאן אימת מיתתו עליו דהא אנו חוששין דילמא צרה הוא והלכה לה אלא ע"כ דטעמא משום דאם לא עכשיו אימתי ומשום מקום עיגון וה"ה בכל מקום דאיכא חשש עיגון וק"ל דיוצא בשיירא עדיף ממסוכן דהא בראשונה הי' אומרים היוצא בקולר כו' חזרו לומר אף המפרש ויוצא בשייר' ר' שמעון שזורי אומר אף המסוכן והלכה כרבי שמעון שזורי וא"כ לרבנן דפליגי אר' שמעון עדיפא להו יוצא בשייר' ממסוכן ק"ו היכי דמקלינן גבי מסוכן ולא חיישינן לחששא דרבנן ק"ו דלא חיישינן לחששא דרבנן שמא יכווין להתירה שלא כדין גבי יוצא בשייר' וכותבין אע"פ שאין מכירין ופשוט בנידן דידן שנתקיימה חתימתו בב"ד דהוי הכרה בעלמא ולא חיישינן לקלקולה דהא אפילו חמש נשים שאינן נאמנות להביא גט בא"י נאמנות להביא בח"ל לומר בפני נכתב ובפני נחתם דליכא למיחש שמא מכוונות לקלקלה כיון שאין הבעל יכול לערער וכן פסק בטור סי' קמ"ב א"כ נשמע מזה דהיכא דנתקיים ח"י העדים אפי' ע"פ אשה שיוכל לומר שמתכוונות לקלקלה אפ"ה היימנוה רבנן בתקנת דידהו שתהי' נאמנת נגד הבעל כעדים כשרים וגם נוכל לומר דלא חשידי אינשי לקלקולי להתיר א"א כדכתבנ' לעיל דפשיטא יש לסמוך על זה ויצא ספק זה להתיר באין גומגום בעולם: ועתה נבוא לעיין בדברי הרשב"ק החכם הנ"ל שכתב וז"ל ובדבר הספק השני והשלישי כו' ודורשין תחילות אי הסופר יכול להיות שליח להולכה הנה לכאורה דברי הרמב"ם פ"ו מהלכ' ג' והביאו הטור סי' ק"כ וז"ל כתב הרמב"ם אפילו הי' כותב אחד משני עדים החתומים בו והוא השליח שנותנה לה הרי זה כשר כו' עכ"ל הרי דמכשיר הרמב"ם להיות סופר עד ושליח ואף לפי מ"ש הטור שם על הרמב"ם וז"ל ויראה מדבריו שהוא מכשיר כתב סופר ועד ולקמן בסי' ק"ל בעינן לברורי שהוא פסול ע"ש מ"מ לא מצינו בשום אופן החולק על הרמב"ם בדין סופר שליח כו' עד משא"כ בסופר שליח דליכא למיחש מידי כ"ע מודים להרמב"ם דכשר ובמשנה במס' גיטין דף ס"ו עם ש"ס ערוך דף כ"ט ע"א וז"ל אמר לשנים תנו גט כו' הרי אלו יכתבו ויתנו אינהו אין אבל שליח לא הרי עכ"פ אם הם בעצמן נותנין הגט לידה עדיף טפי וע"כ צ"ל או הסופר שליח או עד שליח ואף לפ"ד הש"ס דף ס"ו ע"ב דאמר לשנים תנו גט הרי אלו יכתבו ויתנו קאמר דמאי יכתבו היינו חתמו אבל הגט עצמו נכתב ע"י סופר אחר ע"ש מ"מ מוכח דעד שליח כשר וחד טעמא הוא דכמו דעד נעשה שליח וצ"ל בפני נכתב ואני חתמתי כן הסופר נעשה שליח וצ"ל אני כתבתי ובפני נחתם. והתפלא הרב בתמי' גדולה על סדר הגט בכ"י מהגאון מהר"י מרגליות עם פירוש הגאון מהר"ם מקראקא בסי' פ"ח וז"ל בפ"ב דגיטין אמר בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו אפילו אמר אני הוא עד השני פסול וכן פסק בא"ז מכאן נ"ל דאין לעשות עד שליח כלל כו' ה"ה נמי דאין לעשות הסופר לשליח דתיקון חכמים הוא לומר בפני נכתב והכא אומר אני כתבתי ולא אמר כולו בתקנת חכמים הרי לדעתם אין לעשות לסופר לשליח והוא נגד סתם משנה ש"ס ערוכה ופוסקים הנ"ל ומה שמביא ראיה דאו כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים אינו דומה לנידן דידן אפילו כעוכלא לדנא כו' ומחלק בין כתיבה לחתימה דאין נפקותא בכתיבה אף אם משנה הלשון לומר אני כתבתי ובפני נחתם ומביא ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם בפ"ז מהלכות גירושין כו' הרי אם העד נעשה שליח מתקיימת חתימת ידי עדים ע"י שליח ואחר עמו והיינו בקיום הגט ועל הכתיבה מתקיימת בתקנת חכמים דקאמר בפ"נ אלא ע"כ צ"ל דלאו אכתיבה ואחתימה שהי' כו' ועפ"ז צדקו דברי א"ז דאין העד יכול להיות שליח משום דאתפליג בעדות עצמו כו' משא"כ הסופר וסיים וא"כ אין לפקפק דשפיר יכול להיות הסופר שליח והיינו שצ"ל אני כתבתי ובפני נחתם עכ"ל: הנה הוכרחתי להאריך בדבריו ומאוד דבריו אינם מובנים וסותרים דברי עצמו ולא עמד על כוונת הרמב"ם ז"ל דהא מתחילה כתב וק"ל לפי דברי הש"ס דף ס"ו ע"ב דאמר לשנים תנו גט הרי אלו יכתבו ויתנו קאמר דמאי יכתבו היינו חתומו אבל הגט עצמו נכתב ע"י סופר אחר ע"ש א"כ מוכח דעד שליח כשר וחד טעמא דעד נעשה שליח וצ"ל בפ"נ ואני חתמתי ולבסוף הסכים לדברי הא"ז מטעם דחתימה גופי' צ"ל או בתקנת חכמים או בקיום הגט ואין העד יכול להיות שליח וא"כ יהי' דברי הש"ס בדף ס"ו והש"ס ריש פ"ב סותרים זה את זה ועוד שכתב בדברי הרמב"ם הרי דאם העד נעשה השליח מתקיימת החתימה חתימת ידי עדים ע"י שליח ואחר עמו והיינו בקיום הגט ועל הכתיבה מתקיימת