פנים מאירות חלק ב ע

לפי דברי הש"ס דף ס"ו ע"ב דאמר לשנים תנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו קאמר דמאי יכתבו היינו חתמו אבל הגט עצמו נכתב ע"י סופר אחר ע"ש מ"מ מוכח דעד שליח כשר וחד טעמא אית להו דכמו דעד נעשה שליח וצ"ל בפני נכתב ואני חתמתיו כן הסופר נעשה שליח וצ"ל אני כתבתי ובפני נחתם: ומעתה רש"י גדולה קחזינ' בסדר הגט כתיבת יד מהגאון מהר"י מרגליות עם הגהות הגאון מוהר"ר א"א מקראקא בסי' פ"ח וז"ל בפ"ב דגיטין אמר בפני נכתב כולו ובפני נחתם חצי' אפי' אמר אני הוא עד שני פסול וכן פסק הא"ז מכאן וז"ל דאין לעשות העד שליח כלל והטעם כדמפרש כולו בקיום הגט שאמר אני מכיר חתימת או כולו בתקנות חכמים שיאמר על שני חתומי' בפני נחתם והכא אמר אני חתמתי מעתה ה"ה נמי דאין לעשות הסופר לשליח דתיקון חכמים הוא לומר בפני נכתב וב"נ והכא אמר אני כתבתי ולא אמר כלו בתקנות חכמים ואין להקל עליו בלא ראי' עכ"ל הרי דלדעתו אין לעשות הסופר לשליח והוא נגד סתם משנה וש"ס ערוכה ופוסקים הנ"ל ולא ניכר שום חשש איסור וחומר' זו בש"ס ופוסקים ומה שהביא לראיה דאו כולו בקיום הגט או כולו בתקנות חכמים אינו דומה לנ"ד אפי' כעוכל לדנא דודאי מה שהקפידו חכמים דאו כולו בקיום הגט או כולו בתקנות חכמים היינו בקיום חתימת ידו שני עדים דאין לחלק בעדות עצמו דתיה' או כולו בקיום הגט והיינו שקיים בחותמיו או כולו בתקנת חכמים והיינו שאמר בפני נחתם לאפוקי בכתיבת הגט בענין שצריך לומר בפ"נ דכל עניניה הוא כי היכי דלא ליתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא כמבואר ריש מס' גיטין ובכמה דינים וודאי דאין נפקותא בזה אף אם משנה הלשון לומר אני כתבתיו ובפני נחתם וראי' לזה מדכתב הרמב"ם בפ"ז מהל' גירושין הלכה י"ג וז"ל אפי' הי' הוא ועד השני יתקיים בחותמיו וכו' ואם העיד הוא ואחר על העד השני שלא חתם בפניו הרי זה כשר וכו' עכ"ל ובמגיד משנה שם כל הפסולי' שהוזכרו כאן הוא עד שיתקיים בחותמיו כמו שיתבאר עכ"ל הרי דאם העד נעשה שליח מתקיי' חתימות ידי עדי' ע"י שליח ואחר עמו והיינו בקיים הגט ועל הכתיבה מתקיים בתקנת חכמים דקאמר בפני נכתב ותיפק לי' דבעינן או בכולו בקיום הגט או כולו בתקנות חכמים אלא ע"כ צ"ל דלאו אכתיבה ואחתימה שהי' מותאמר או כולו בקיום הגט או כולו בתקנות חכמים קפיד אלא אחתימת ידי שני עדים קפדי ויחדיו יהיה תמי' או שניהם בקיו' הגט או שניהם בתקנת חכמים וכן משמע לשון רש"י ותוס' שם ד"ה או כולו בתקנות חכמים ע"ש ועפ"ז צדקו דברי א"ז דאין עד יכול להיות שליח משום דאתפליג בעדות עצמו דצ"ל אני חתמתי ובפני חתם חבירי ואין לו תקנה אלא יתקיי' בחותמיו כדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל משא"כ הסופר אף אם נעשה שליח מ"מ בחתימות ידו שני עדים אימר בשוה בפני נחתם ולכך נקט א"ז דאין לעשות העד שליח ומסופר לא משתע מידי וכי מפני שאנו מזימנן נעשה מעשה בכל חד וחד לדינה נפשי קאי וא"כ אין לפקפק דשפיר יכול להיות הסופר שליח והיינו שצ"ל אני כתבתי ובפני נחתם: ובתשובת רד"ך ב' ג' מצאתי להדי' מביא בש"ס ר"י וז"ל ונראה בעיני שאם הבעל אמר לשלוחו כתוב גט ותן לאשתי יכתוב השליח בעצמו הגט ונתן בפני עדים מגורשת וכו' עכ"ל הרי דסופר נעשה שליח ומכ"ש במקום עיגון כמו נידן דידן אם הדבר ברור כמו שנכתב בזכרון עדות שהי' מיוחד לסופר פלוני הנ"ל להיות סופר ושליח להולכה או אפי' כמשמעות הכתב שכתב ר' פלוני סופר שלא הי' מייחד אותו לכתיבה רק שאמר לו ולשאר חתומי' כתבו וחתמו אם אין שם א' מג' החתומי' לבד מאלו השנים שהיה מיוחד לעדים בק"י בכתיבה הגט כא' לסופר פלוני הנ"ל ומן הכרח שסופר פלוני הנ"ל הי' סופר ושליח ודאי דאין להחמיר כלל ולהוסיף על החומר ואפשר דבעלי סדר הגט גופייהו לא עלו על דעתן להחמיר במקום עיגון ויותר מזה משמעות דברי הרמ"ה בטור ובב"י סי' כ"ה הנ"ל ע"ש אשר ע"י זה יסולק ע"י הספק הרביעי אשר זכרנו בנידן הקלף והדיו שצריך להיות משל בעל וז"ל האומר לעדים כתבו ותנו גט לאשתי אין צריכין לזכות לו הנייר קודם הכתיבה אלא אע"ג דכתב מדידהו ויהיב לה כיון דבשליחותיו קעבדין מכי יהיב לה בשליחות דבעל כמאן דיהיב ליה בעל והדר בעל ויהיב לא יחתו' דמי עכ"ל. ובב"י שם בתוספתא ביאור מוכח דסופר נעשה ואז הקנאת הקלף ומסירות הגט להאשה באין כאחד ובב"י שם מביא דעת הפוסקים בזה ואליבא אם לא הקנה או נותן במתנה הקלף והדיו אפ"ה כשר והיינו דוקא כשסופר נעשה שליח למסרו לידי אשה משא"כ אם נשתלח ע"י אחר ע"ש. ומה שסיים הב"ד בדבריו וז"ל והמחבר שכתב אף אם שלוחו כתבו צריך שיהיה משל בעל כוונתו לכתחילה אל יסמוך על סברת הרמ"ה עכ"ל בזה שגג הב"ש דסבר האי או שלוחו דכתב המחבר היינו שלוחו להולכה הגט וזה אינו רק בשלוחו לכתיבה איירי שלוחו של אדם כמותו בכתיבת הגט אתי לאשמועינן אבל בשליחות לנתינת הגט ליד האשה לא משתעי כלל אמנם בנידן דידן דבאו ושאלו קודם המעשה שמועינן לו לסופר שיקנה לבעל בכל מקום שהוא במזכה ע"י אחרים הקלף והדיו וכל כלי כתיבה להתגרש בו ובזה יוצאין ידי כל ספיקות בדין זה: והספק החמישי דבמומר צריך לעשות שליח לקבלה תחילה ואח"כ להולכה גם צריך לקבל בחרם ובשבועה שלא לקבל הגט והשליחות מה שלא נעשה בנידן דידן דין זה מבואר בשו"ת ב"ח סי' ק"ב וז"ל הנה מעתה יש לסמוך בפשיטות אשליחות להולכה וכו' דהכי עדיף. טפי וכו' ע"ש באריכות וכ"ש בנ"ד דיש כאן פתחון פה לומר דוודאי המומר לא יבטל הגט חדא שהרי לא עשה מעשה משום חימוד ממון וגם לא מן הכרח רק שבא מדעתו ורצונו ובאוות נפשו וביקש שיכתבו ויתנו הגט לאשתו בכל הלכותיו ונתן טעם לדבריו כדי שיצליח בדרכיו ואם הוא גבר' דרחיץ על זה שתהא לו לזכות שפוטר את אשתו בגט פטורין ומגיני ומצלי במלחמותיו ודאי דשווי' נפשי' הדרנא לא קאמינ' וכן מצאתי בש"ס ערוכה מס' גיטין דף ה' ע"א וז"ל אי הכי בעל נמי אלמא תנינא הוא עצמו שמביא את גיטה אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם טעמא מאי אמרי רבנן צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כי היכי דלא ליתא בעל ומערער השתא מינקיט נקיט ליה בידה ליכא למיחש דלמא יהי' רוח אחרת עמו ויערער מכ"ש בנידן דידן דבעל הוא מהדר מן מהדרין בלי שום הנאת ממון או כדומה לזה ומחזיר על כך לפטור את אשתו בגט ודאי דליכא למיחש כלל שהבעל יבטל הגט או השליחות: זאת ועוד אחרת דנכתב בזכרון עדות שאמר שתהא אשתי מ' שרל פטורה ומסולקת ממני ואני ממנה כו' עכ"ל א"כ משמע מתוך דבריו שהמומר סבר בדעתו שאין לו היתר לישא אשה אחרת כל זמן דלא גירש את אשתו ראשונה שלא יהי' עליו עוד זיקת אשתו א"כ ודאי דלא יחל דברו ולא ישנה את תפקידו בכדי שיהי' לו רשות לישא אשה אחרת. ועוד ב"ה דבריו כיון שהניח קארטע ביאנקי ליתר תוקף ועוז לפטור את אשתו בגט ודאי דמורא לא יעלה על ראשו ובההוא פחדא יתיב דאם יבטל הגט יכתבו היהודים כטוב בעיניהם על קארטע ביאנקי הנ"ל ועמדו לגבותו בכמה אשר ימצא לו וב"ד מן הדין ודין במקו' כזה לית דין צריך בושש ומידי ספיקא נפקין גם בספק הששי ע"פ משנה מפורשת במס' גיטין דף כ"ח ע"א ובש"ע אה"ע סי' קמ"א דנותנין הגט בחזקת שהוא קיים ע"ש באריכות וגם מהדא פלטית מספק השביעי אשר זכרנו מאימתי כותבין הזמן בגט נראה פשיט' דכותבין הזמן מזמן הכתיבה גם מקום הכתיבה אעפ"י שמסר מילי קודם לכן ובמקום אחר ומעשה כזה בא לידי פה פראג קבעוה בדפוס ועשאוה כיון מה שיצא ממני בבית דיני כהלכה למעשה ונותן הגט בק"ק ליבנה סמוך לכאן פראג יא"ה בהוכחה וראי' לזה מש"ס ופוסקים קמאי ובתראי ה"ה כותבי' בחבורי נשאל דו"ד בחלק אה"ע באריכות ואפס קצהו תראה מה שהעלה ממני גיסי הרב נר"ו בתשובותיו שבות יעקב סי' קט"ו ע"ש וגם נוסח הגט והרשאה הגט תמצא שם אמנם בנידן דידן צריכין קצת לשנותו בהרשאה כמו דשם נאמר דהי' ממנה שליח שלוחה עד מאה שלוחים ונידן דידן לא מינה כי אם הסופר פלוני הנ"ל בלחוד ולא הרשהו לעשות עוד שליח אחר וכן שם נאמר שעשה שבועה וקבל בחרם שלא לבטל וכאן לא נעשה שום דבר ואם ימצא עוד דבר מה שהצריכו לשנות לפי מהות הענין על הכל ישים עיונו הרב המסדר עיון תחת עיון היטב הדק היטב: ועוד לאלוקי מילין ע"ג מילין ממסרין לשליח שליחות יד המרבה לבדוק בחורים ובסדקי' עד שידי יד כה"ה מגעת אמנם הואיל אטרידנה טובא דברחיב ספיר וקיצר בקיצר מלא יד ידים מוכחות בכח דהתירא ה' יאיר עינינו בתורתו וידרכנו בדרך אמת פי המדבר עשרים וששה ימים לחודש מנח"ם חונן הדע"ת יחוננו ויברכנו יאיר פניו אתנו סלה: תשובה סט וזאת תשובתו אשר השבתי להגאון מהר"ש הנ"ל הנה אם אמנם שאין אני כדאי ששלחו אדוני הגאון נר"ו לעיין בדברי החכם מ"מ אין מסרבין לגדול כמותו ע"כ נתתי עין עיוני בדברי החכם הנ"ל תחילה אשר רצה לפשוט אף שאין מכירין הבעל הואיל וחתימות הבעל ניכרת ונתקיימו בב"ד עדיף מט"ע דקלא או מדאם הוחזק בעיר שלשים יום ומביא ראיה מכללא דתשובת רד"ך בית ק"כ ואח"כ כתב וכדומה לזה מצאתי בש"ס ערוך דאפילו במקום היתר א"א אם מכירין החתימה הוי כאלו חתם לפנינו דקאמר שם בגיטין דף ג' ורבא אמר לך אטו הכי כי אמרינן ידעינן מי לא מהימנא הרי אליבא דרבא דאי לא עמד השליח ע"ג עדים כשחתמו רק שמכיר ח"י בט"ע שפיר דמי והוי כאלו ראה שחתמו בח"י ממש ואין הבעל יכול לערער כו' אני נפלאתי על החכם דשביק רברבי ושקיל זוטרא ומביא ראיה מכללא דתשובת רד"ך ולכאורה לא משמע כן מש"ס ערוך דפריך בפ' גט פשוט דף קס"ז ע"ב לא איתחזק מאי אמר אביי דקרי ליה ועני רב זביד אמר רמאי ברמאותי' זהיר ולא אשכחן תקנה לכתוב הגט בלא הוחזק ולמה לא אמר האי תקנתא שיכתוב חתימתו וישלח למקום אחר לקיים חתימותיו ואח"כ יכתבו הגט אלא ע"כ דלפירוש רשב"ם שפי' דמגרש לה ומתכווין להתירה שלא כדין א"כ מאן דעביד הא טרח ומזייף נמי הגט ומה שמביא ראיה מדברי רבא ולא זכיתי לעמוד על כוונתו דמי דחקו להביא מדברי רבא ודאם לא עמד השליח