פנים מאירות חלק ב סט

אחר זאת כתבתי אני הק' פלוני לפלוני סופר לשאול את פיו אם יש לו אומן יד לכתוב הגט כדת וכראוי אזי בא סופר פלוני הנ"ל לכאן בט"ו סיון והראה לי כתבתו כתב יושר ומצאתי וראיתי בו שהוא סופר תם ויש לו אומן יד לכתוב הגט כדין ומיד אזרתי כגבור לכתוב לאדמ"ו הגאון המפורסם אב"ד ר"מ דק"ק פראג ולגלות אזנו מזה ועדין תשובתו נשאר מעל. הק' פלוני: וכאשר עמדתי על העיון בשריות' דהאי איתת' רבו ספיקות כמו רבו ראשון תחילה נאמר דא משמעות לשון זכרון עדות הנ"ל משתמע דאותן שמינה המומר שמואל הנ"ל לחתום הגט ולא ידעי אם זה הוא שמואל בכ"מ פלוני בעל האשה ההוא דילמא אינש אחרינא הוה המתכוין לקלקלה להתיר אשת איש לעלמא ובלבד שיהא מכירין שם האיש בגט וכו' ע"ש וכן הוא באה"ע סי' ק"כ סי' גימל וז"ל כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמה והוא שיהא עדים חתומי' בו מכירין ויודעי' שזה הוא פלוני וכו' ע"ש אע"ג דב"ד שבקהל ברוד' קיימו חתימת ידי הבעל דדא היא חתימת ידו ממש וממש ניכר שהוא ח"י שמואל בעל אשה הנ"ל עדיין מספיקא לא נפקא לן דילמא הכרת הכתב גבי גט לא מהני ומשום דחומרא א"א בענין דוקא הכרת פניו ממש ואיסורן מממונא לא ילפינן. שנית לתמ' מדברי סופרים איכא לספוקי כיון שלא אמר הבעל בפירוש מי מהם יהי' סופר וא' שוקל הדעת מבינים ואף שלפי משמעות איזה מהעתקו' זכרון עדות הנ"ל שהבעל צוה לפלוני סופר הנ"ל שיכתוב הגט ומינהו לסופר בפירש איברא לא די שהעתקות שהעתיק מ' פנחס ברודא הנ"ל והוא חתם תחתם סותרים זה את זה וזה לעומת זה ובשני כתובים דבכתב א' מהם נאמר וז"ל אני נותן החתימת ידי ברצון טוב דז איר זאלט איין שליח זיין כמו אני בעצמי אונד הגט כשר מוסר זיין לאשתי וכו' ולא הזכיר מעניני כתיבה כלל מי שהי' סופר ובכתב שני נאמר וז"ל דז איר זאלט איין שליח זיין כמו אני בעצמי אונד הגט שרייבן ומוסר זיין לאשתי וכו' ומה נאמר בכתב ראשון ומה נדבר בכתב שני. וביחוד בכתב שכתב הסופר פלוני למהר"ר מרדכי לייפניק ושם נאמר דברים מפורשים שהבעל לא מינה לר' פלוני סופר וז"ל דא אבער דער מומר זאלט גימעלט האבן בפירוש דער בעל דבר זאל סופר זיין קאן איך ניט זאגן עכ"ל. ומהגם ר' זעקיל ווירמש אשר הוא חד משלשה מיטב לכת' חתם על זיכרון עדות הנ"ל וז"ל איך בין בוחר פר איין שליח לסופר פלוני בר פלוני סג"ל להיות במקומי ובחריקאי והוא כתב הגט יקבל הגט מן הב"ד וכו' עכ"ל ובשולי היריעה בכתב שכתב ר"ת הנ"ל בא ר' זעקיל הנ"ל על החתום ואמר מודים בכל כוחו לדבר ר"מ הנ"ל שבעל לא מינה לסופר וזה לשונו למעלה דיא תשובה צו ערזעהן איזט אנדרשט ווייס איך ניט מחמת העסק הנ"ל ניכט צו מעלדין: שלוש אלה נפלאים ממנו דאף אם נקיים הדבר עדות אחזקתי' דהימנותי' וכיון שהוגד טוב אינו חוזר ומגיד לו יהי' כן דהבעל מינה בפירוש לסופר פלוני הנ"ל לכתוב הגט הלא לפי דברי העתקים הנ"ל כל אפין שווין שמינה לסופר פלוני הנ"ל גם להיות שליח להולכה. ולפ"ז יהי' סופר פלוני הנ"ל סופר ליכתוב הגט ושליח ואיכא לספיקא אם הסופר יכול להיות שליח להולכה שהרי צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ואם הסופר הוא שליח א"כ צ"ל אני כתבתי ובפני נחתם י"ל דהוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין וקו"ל ההולך אל ארבע כיון דהקלף והדיו והקולמוס וי"א אף שארי כלי כתיבה צריך להיות משל בעל ובש"ע אה"ע ריש סי' ק"כ דנהג' שהסופר מקנה כל הנ"ל להבעל ע"ש א"כ בנידן דידן שבאותו מעמד שמינה לסופר פלוני הנ"ל להיות סופר לא יהיה קלף לפניו וקסת הסופר במתניו להקנותו לבעל ועתה שהלך לו למה"י קניהו הסופר או יזכה בו במקום הבעל. וחמישתו יוסיף עליו כיון דהמומר לא קיבל עליו בחרם ובשבועה שלא לבטל הגט איכא למיחש דילמא שווי' נפשי' הדרנא ויבטל את הגט ואע"ג דבשו"ת ת"ה סימן רל"ז בפסקיו סי' מ"ב והובא בש"ע בהגהות סי' קמ"א סעיף קנ"ט ראה לתקן ההיא חששא והיינו שמתחילה יעשה שליח לקבלה ואח"כ חוזר לקחו מן השליח ועושה אותו שליח להולכה אמנם מתוך זכרון עדות הנ"ל משמע שלא עשה להסופר פלוני הנ"ל כלל שליח לקבלה רק שליח להולכה ומכ"ש לדעת הש"ע ס"ס קכ"ט דמצריך תרווייהו לקבל עליו בשבועה שלא לבטל את הגט או השליחות וצריך ג"כ לעשות תחלה שליח לקבלה ואחר כך להולכה כו' ע"ש וכאן לא נעשה שום דבר: ויוצא בשני מידי ספיקא לא נפקא כיון דכבר עברו וחלוף עדן עדנ' זמן זמנ' שוב א' אשר יוצא ויבא בשייר' וכל יום ויום הולך למקום סכנה אפשר דין הראוי ליתן עליו חומרי חיים וחומרי מתים ואם אין לו בנים לבעל הנ"ל ויש לו אח בעולם איכא לספיקא דילמא הוא זקוקה ליבם או לחליצה בשביעית כשתצא לחפשי בנתינת הגט מאימתי כותבין בו הזמן אי מיום שמסר דבריו לסופר ולעדים ולשליח או מיום הנתינה וכדי להתיר אגודות אגד בחד נחי' בפלס מאזני' שקלתי ומניתי כל הספיקות הנ"ל. עוברי' לפני כבני מרון הספק הראשון בענין שאין מכירין הבעל הואיל וחזינן דשקדו חכמים על תקנות בנות ישראל מה שהם אמרו והם אמרו לענין הכרת הבעל דהואיל דגלוי מילתא בעלמא אפי' עד אחד או אשה או קרוב ונאמן בזה ע"ש בש"ע אה"ע סכ"ח סעיף גימ"ל א"כ אף כאן אנו נאמר דחתימת הניכרת ונתקיימ' בב"ד הדא היא ת"י של שמואל הנ"ל בעל האשה הנ"ל ההוא וודאי דעדיף מטביעת עינא דקלא או מדאם הוחזק בעיר שלשים יום דנאמן על שמו ושם אשתו וכותבין הגט ונותני' על פי' ובייחוד לפי מאי שפסק בתשובת רד"ך בית כ"ג במומר אשר כתב בכתב ידו ושלחו בסולימקי ואלו דבריו הנה אני מונה סופר ועדים לכתוב הגט ולחתום שתוכל ג' שיכירו כתב ידו ויש שם אנשים המכירים כתב ידו כותבין ונותנין גט לאשתו וכו' והעלה דב"י מהני' ואע"ג דבתוס' משמע הפוכי דברים ומביא בהרא"ש בפסקיו בשם ר"ת וכן בסמ"ג וז"ל כתב בכתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתמו אע"פ שכתבוהו וחתמו לה פסול עד שיאמר לסופר וכו' וכן פסק בש"ע סי' ק"ק סי' ה' ע"ש ובשביל כך הרב רד"ך הנ"ל בסיומא דמלתא בתשובת כתוב שכן הוא להלכה ולא למעשה איברא כל השקלי' והטרי' שם בתשובתו אי מהני הכתיבה להיות כדיבור וכאלו צוה בפה להסופר לכתוב ולעדים לחתום דמי או לאו אבל בהך ספיקא דילמא אחר הוא ואין זה בעל אשה הנ"ל לא הרגיש כלל ואי הוי פשיטא לי' דכתיבה כדבור דמי הוי מורה הלכה ולמעשה ליכתוב הגט וליתנו ותיפק לי' דצריכה להיות מכירו שזה צוה לכתוב הוא בעל האשה ההוא אע"כ צ"ל דבזה ליכא לאספוקי כלל כיון שמכירין חתימת ידו מאן הוי כאלו עומד בפני העדים המעידים עליו בהכרת פני' אשר יאמרו עליו כי הוא זה וכן בנ"ד שבמקומו חתימת ידו ניכר זה הוא שמואל בעל האשה ההיא דכ"ע מודי' דמהני: וכדומה לזה מצינו בש"ס ערוכה דאפי' במקום היתר אשת איש לעלמא אם מכירין החתימה הוי כאלו חתם בפנינו וראוהו בשעת החתימה דקאמר שם במס' גיטין דף ג' ע"א וז"ל ורבא אמר לך אטו הכא אמרי ידעינן מי לא מהימן פירש"י הואיל דלדיד' טעמא הוא משום קיומי' אי אמרי יודע אני בחתימת העדים מי לא מהימן דמה לי בפני מה לי כי אמר יודע אני עכ"ל הרי אליבא דר' דהוצרכו לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום דאין עדים מצויין לקיימו ואם לא יאמר בפני נכתב ובפני נחתם כי אתי בעל ומערער לומר דאין זה חתימת ידו העדים ממש אלא אדם אחרינ' חתם את שמם ויפסול הגט אפילו הכי אמרינן דאם לא עמד השליח על גבי עדים כשחתמו רק שמכיר חתימת ידיהם בטביעת עין שפיר דמי והוי כאלו ראו שחתמו בחתימת ידיהם ממש ואין הבעל יכול לערער ויוצאין בדוגמא בשארי איסורא דאורייתא כגון מי שנשבע שלא לעשות דבר פלוני כי אם ברשות חבירו פסק בתשובת רשב"א ומובא בש"ע יו"ד סי' רכ"ח סי' ל"ח ובט"ז סי' קנ"ט ס"ק מ"ו דאם נתן לו חבירו רשות אפי' במכתב לאמר כל שהוא מכיר חתימת ידיו הוי כאלו עמוד לנגדו וארשייהו ע"ש ואין לחוש באיסור דאורייתא וחומרא השבועה דילמא מי שכתב זה אחר זה ולא הי' לו היתר עד שיעמוד חבירו לנגדו וירשיהו אלא ע"כ צ"ל דאם מכיר כתב ידו הוי כמו הכרת פנים א"כ אף בנידן דידן כי מכירין חתימת ידי הבעל כאלו הכרוהו בפנים שהוא בעל האשה ההיא וע"פ הכרת חתימת ידו כותבין ונותנין וכי מן הדין במקום העיגון דינו כמו במקום סכנה דכותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין כמבואר בש"ס ערוכה מס' גיטין דף ס' ע"א וז"ל מי שהי' מושלך בבור יאמר כל השומע את קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ופריך ודילמא שד הוי ודילמא צרה הוא וכו' תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין ע"ש וכן פסק בש"ע סי' ק"כ ס"ג לכאורה יש להקשות למה לא משני הש"ס דהכירוהו בטביעת עינים דקלא דעפ"ז בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה כדאי' במס' גיטין דף כ"ג ובמס' חולין דף צ"ו ע"א ע"ש אלא מדלא משני הכי ש"מ דאע"ג דלא הכירוהו כלל כותבין בשעת הסכנה ורש"י פי' בד"ה בשעת הסכנה כגון זה שמסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי עכ"ל א"כ בנידן דידן שהלך הבעל למרחקים למלחמה בכל שעתה ושעתה בחזקת סכנה בוודאי דבמקום עיגון כזה כותבין ונותנין ואע"פ שאין מכירין ויתר שאת ויתר עוז שמכירין אותו מתוך חתימת ידו ממש. ובדבר הפסק השני והשלישי אשר המה אשתרובי אשתרביב בהדדי ואגד בחד הוא ודורשין תחילות אי הסופר יכול להיות שליח להולכה הנה לכאורה דברי הרמב"ם פ"ז מהלכות גירושין והובא בטור אה"ע סי' ק"כ וזה לשונו כתב הרמב"ם אפי' היה כותב אחד משני עדים החתומים בו והוא שליח שמנו לה הרי זה כשר וכו' עכ"ל הרי דמכשיר הרמב"ם להיות סופר עד ושליח ואף הטור חולק שם על הרמב"ם וז"ל נראה מדבריו שהוא מכשיר כתב סופר ועד ולקמן בעינן שהוא פסול ע"ש ובסי' ק"ל מביא דעת החולקים על הרמב"ם באריכות דכתב סופר ועד פסול ז"א לא מצינו בשום אופן החולק על הרמב"ם בדין סופר שליח דדוקא בכתב סופר ועד חולקין עליו ופסלו ותשובתו בצדו דאיכא למיחש תיפוק חורבנ' מינ' דמשום בסופר אמר לסופר לחתום בעד ובעל לא אמר הכי ונמצא הגט פסול משא"כ בסופר שליח דליכא למיחש מידי כ"ע מודים להרמב"ם דכשר ובמשנה במס' גיטין דף ס' ע"א וש"ס ערוכה דף כ"ט ע"א וז"ל אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אינהו אין אבל שליח לא ומשני טעמא א"א משום בזמן דבעל הכא לא קפיד עכ"ל הרי דעכ"פ אם הם עצמן נותנין הגט לידה עדיף טפי וע"כ נ"ל או סופר שליח או עד שליח ואף