פנים מאירות חלק ב סו

כנ"ל להלכה ולא למעשה עד שיסכים לזה הרב המאור הקדוש מוהר"ר מאיר אב"ד ור"מ דק"ק א"ש והמדינה ואם דעתו לצרף עוד בעלי הוראה כי היכי דלימטי שיבא מכשורא הרשות בידו להוסיף כ"ד הכותב יום ה' ר"ח ניסן תעח"ל הק' אברהם הלוי עפשטיין פה ק"ק רעכניץ: הנה חלקי אמרה נפשי הואיל שקדו חכמים על עגונות ע"כ אמרתי לעיין באשת רש"ל הנ"ל יש להתירה לשוק ע"פ עדות הנ"ל והנה ראיתי שכבר יצא דינו של האשה הנ"ל אצל הר"ב דק"ק רעכניץ ואם אמנם שסבבוני טרדות עיונים גדר מזה וגדר מזה לחדש לתלמדים בלימוד תחילת הזמן מ"מ מי יוכל לאטום אזן משמוע קול ענות של אשה קשת רוח ע"כ אמרתי אפסיק באמצע הפרק ואילך בעקבי ראייתיו של הרב הנ"ל לדעת ר"ת היכי שאינו נחבל בפנים מעידין על פרצוף פניו אפילו לאחר ג' ימים והביא הב"י בשם ר"י זה הפרצוף פניו הם הלחיים עצמם ואין משגיחין לא על עינים ולא על הפה וכן הביא הב"ש בס"ק ס"ז ואם כן אף שלפי דברי העדים שלא היה עינים בו מ"מ הוי שפיר פרצוף פנים מיהו הא דהביא בש"ע סי' כ"ה בשם ר"ת הא דאין מעידין עליו אלא אם כן פדחתו וחוטמו ופרציו פניו קיימים דוקא כשאין שם אלא הראש אבל אם כל גופו שלם אפילו אין שם פרצוף ופדחת וחוטם יכולין להכירו בט"ע וחלקו עליו אחרונים י"ל אפילו לר"ת דוקא תוך ג' ימים אבל לאחר ג' ימים אם אין גופו שלם אפילו הראש שלם בפרציו פניו אין מעידין ולפי דברי העד השני שנחלק לשני חלקים השדרה בפני עצמו ואחור בפני עצמו והשדרה איז אפ גיגעסין ביז העצמות אם כן הוי כאלו אין שם אלא הראש ואף ר"ת מודו דאין מעידין אחר ג' ימים ותדע דהא לאחר שהביא דעת ר"ת בסי' כ"ה כתב אין מעידין עליו אלא אם כן מצאו תוך ג' ימים אחר הריגתו ובסימן כ"ח כתב בשם ר"ת הא דאין מעידין עליו אלא עד ג' ימים הני מילי כשהוא חבל בפניו אבל אם אינו חבל בפניו מעידין עליו על ידי ט"ע של גופו וצורתו עכ"ל וכן נראה מדברי התוס' שכתבו אין מעידין אלא על פרצוף כו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים כי משם ואילך משתנה כו' ואר"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף משמע כשאין שם אלא הפרצוף מודה ר"ת דאין מעידין אלא עד ג' ימים ובר מכל דין שכל האחרונים חולקים על דברי ר"מ ונראה מדבריהם בפסקא ר"י אומר לא כל האדם ולא כל השעות ולא כל מקום איבעי' להו ר"י לקולא פליג או לחומרא פליג ת"ש דההוא גברא דטבע בכרמו כו' ואנסבוהו ר' דימי מנהרדע לאשתו לבתר תלתא ותו האי גברא דטבע בדגלת ואנסבו' רבא לדביתה' אפימא דשושבינא לבתר חמשה ימים אא"ב לקולא פליג אינהו דעביד כר"י אלא א"א לחומרא פליג אינהו דעביד כמאן: ולפ"ז אם ס"ד דת"ק דר"י לא איירי אלא א"א לחומרא פליג אם אין הגוף שלם אבל אם הגוף שלם ניכר ע"י ט"ע וסימנים דגופו אם כן מאי קשיא אינהו דעבדי כמאן דלמא עבדי כרבנן דס"ל היכי דגופו שלם מעידין אפילו אחר ג' ימים והאי עובדא מיירי דאסקינהו הגוף שלם ואפשר אפילו ר"י לא פליג אלא אמאי דקמיירי רבנן אבל במאי דלא דקמיירי רבנן כגון בגוף שלם עם פ"פ מודה ר"י דמעידין אפי' אחר ג' ימים אלא ע"כ פשטא מילתא דסתמא דמתניתן דלעולם אין מעידין אפילו גופו שלם אלא עד ג' ימים ומה שכתב הרב דק"ק רעכניץ להתיר מ"ש הב"ש בס"ק פ"ז וכן אם הוא שלם ויש ספק אי אישתהי אחר שהעלוהו מן המים יש להתיר משום דהוי ס"ס שמא תוך שעה ראשונה ואת"ל אחר שעה ראשונה שמא הלכתא כר"ת והרא"ש והטור דס"ל אם לא ראה טביעה יכול להעיד אפילו אחר כמה ימים מכל הנ"ל יש ראי' להתיר אשת רש"ל כי הקול יצא שנהרג וכמר משה ב"ש מצאו תיכף גופו בלא נפשו שכב אצל העגלה וגם ב"ע מצאו נהרג וכמו חודש ימים אח"ז מצאו רש"ל הי"ד נהרג וה' שכב ביער רחוק ממקום שמצאו הרוגים הראשונים כמו רביעי' מיל ומצאו שלם ופרצוף פניו ופדחת וחוטם וכל מלבושים שעליו כמו שיצא מפה קהלתינו ולא הי' חסר מפ"פ כי אם עינים ונמצא שיש כאן כמה ספיקות וכולם להתיר חדא דלמא בשעת ההריגה מכח אימת מות שראה הרצחנים באו עליהם להרגם ברח משותפו כמר משה ושעת המצאו הי' נהרג הי' תוך ג' ימים ואפילו את"ל שהי' אחר ג' ימים שמא הלכה כר"ת דאם פ"פ וגופו שלו שלם אפילו אחר ג' ימים מעידין עליו עכ"ל: הנה אין הנידן דומה לראי' דהתם במים שאין להם סוף אין איסור אלא מדרבנן לכך מצטרפי' סברת ר"ת לס"ס אבל בנידן דידן שהוא איסור מן התורה דחיישינן דלמא אזל לעלמא לא מצטרפי' סברת ר"ת לעשות ס"ס ומה שמביא ראי' מתשובת חוט השני וכתב להתיר שמצאו רש"ל גופו שלם ופדחת ופ"פ תמה אני הא לפ"ד העד השני לא היה גופו שלם והרי בפירש העיד שנחלק גופו לשני חלקים ובן מכל דין שאף אם היה גופו שלם כבר כתבנו שאין השיטה מוכחת כדברי ר"ת וגם מה שמביא ראיה שמצא בתשובה מהר"ם כשנהרג בזמן הקור שנקרש ונגלד ואין משתנה אחר כמה ימים ואף ראיה זו אינו ברורה לנו בודאי אם היה נהרג בזמן הקור כגון בחדש טבת ושבט שבעתים הללו הקרירה מתגברי' אבל הני העידו שזמן הריגה משותפו סוף חודש חשון ובעתים הללו ימי הגשמים ואין הקרירה כ"כ שיקרש ויגלד ואין לומר ממ"נ אם נהרג באותו הפעם נהרג ואשתו מותרת ואם לא נהרג אמרינן שנהרגו תוך ג' ימים כמו אם יצא הקול איש פלוני מת או נהרג ואחר ג' ימים מצאו מת והכריהו אשתו מותרת כבר שדו בי' נרגא האחרונים וכתבו שזה קאי על סברא ראשונה ולדעת המחמירין חיישינן שמא הקול אינו אמת וגם מבואר בש"ע סי' קע"ז י"ל אפילו מאן דמוקיל לתלות מספק שהוא תוך ג' ימים אם כבר יצא הקול שהיהודים נהרגו ולאחר ג' ימים מצאם ונחבלו בפניו אין מעידין עליהם כו' הכי נמי אף שפ"פ קיים מ"מ הגוף אינו שלם ומה שכתב הרב מרכניץ וז"ל עוד ראי' גדולה מזו מצאתי להתיר בט"ע בשם תשובת מהררי"ט וז"ל והכא לא חיישינן לשאלה דציצת לא מושלי אינשי דמצוה דידי' לא שביק אונש ויהיב לאחרינ' וכידו כשיצא מביתו לא הוליך עמו אלא ציצית א' ועדיפא טובא מהא דא בש"ס כוס וארנקי לא מושלי אינשי וכ"ש ציצית: ובאמת קשי' לי על תשובת מהרי"ט דף קי"א ע"א ואמר ר"י טלית שאולה פטורה מציצית כל שלשים יום כמו הלואה ובתוס' אין דרך לשאול יותר משלשים יום ומכאן דקדק ר"ת דסתם שאלה שלשים יום כמו הלואה וכו' ש"מ דציצית מושלי אינשי וצ"ע עכ"ל ואני אומר דלא דק בזה כלל דהא ע"כ לא קאמר אלא בטלית מצויצת דלא מושלא אינשי אבל טלית שאולה דקאמר הש"ס מיירי בגד בית ד' כנפות בלי ציצית פטורה מציצית ובר מכל דין דדוקא היכי שלא הי' עמו בדרך כי אם בגד א' בציצית אבל בבית שיש לו כמה בגדים בציצית מושלי אינשי וא"כ אין מקום לקושייתו ועתה אין לנו שום צד היתר באשה זו רק להצטרף ט"ע גרוע עם סימנים כלים ומצינו שהתיר בזה בתשובת עבודת הגרשוני בסוף סי' ע"ב והנה יש לי עוד צירוף שמצאו התפילה שמתפלל בו ותמידין כסדרן בתוך אמתחת שלו וי"ל שכיון שצריך לו בכל יום לא מושלי אינשי ויש לסמוך במקום עיגון אך באשר שראתי בתשובה הנ"ל שכתבו בכל דבריו יהיה להלכה ולא למעשה עד שיסכים עמו הגאון מהרש"ק ועוד רב אחד בעל הוראה ואני חפשתי בשו"ת מהרש"ק ולא מצאתי דבר זה ואם הגאון מהר"ב לא רצה לסמוך למעשה אנו עאכ"ו אבל מחמת חשש עגונה דעתי נוטה להתיר אבל חלילה לסמוך עלי עד שיסכימו עמי שני גדולי הדור בעלי הוראה וה' ינחינו בד"א. שאלה סו כתב רש"י במועד קטן דף י"ח ע"ב אין מגיהין אפילו בספר עזרא עזרא ואני שמעתי עזרה בהי"א ופירש ספר מוגה הי' בעזרה שממנו הי' מגיה כל ספרי גולה עכ"ל. ונראה דעפ"ז נתישב לי קושי' תוס' בב"ב דף י"ד ד"ה שלא יצא ס"ת שהוא דחוק וא"ת והלוא לא הי' מוציאין אותו מן הארון וי"ל דלצורך שרי וה"נ יכולים ליכנוס שם כדי לתקן ס"ת כדי שלא יתעפש ולקלקל עכ"ל ולדברי רש"י ניחא דהא האי ס"ת שהי' מונח בארון קרי לי' הש"ס ספר עזרא דמשני התם במסקנא ספר עזרה לתחילתו הוא נגלל וא"כ אין אנו צריכי' לדחוק שנכנסו כדי שלא יתעפש אלא נכנסו לפעמים לעיין בו להגי' ספרים אחרים וק"ל: שאלה סז דבר זה כתבתי להגאון בעל המחבר תשובת חות יאיר ביום ד' י"א אלול תסא"ל ווירמייזאר תורה היא וללמוד אני צריך ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה שפסק מ"ו בספרו ח"י בפרעוש שנאבדה במאכל שאסר אותו מאכל מטעם דהוי ברי' ואפילו באלף לא בטיל ובאמת פיטפט אחד כנגדו והוכרח אדמ"ו להאריך דהוי ברי' ובאמת מי שנכנס לגדר הוראה פשוט הוא דהוי ברי' אלא דקשה לי מאן יימר דלא הוי כמו זבובים ונמלים דחשיב הרשב"א שהם פגומים בעצמם וכיון שהוא פגומה בעצמה בטלה דהא כתב רמ"א בסי' ק"ב בהג"ה וז"ל ומיהו דברים החשובים כברי' אם אין פגומי' בעצמם כו' משמע אי פגומי' בעצמם בטלים וכן כתב בדרכי משה בשם או"ה בהדי' וז"ל דאפילו ברי' בנותן טעם לפגם מתבטלים שפיר ברוב דמאחר שאיסור פגום בטל חשיבתן עכ"ל. א"כ בנידן זה נמי נימא דפרעוש שוה לזבובי' ויתושי' דפוגמי' בעצמם א"כ בטל חשיבתו דפרעוש ובטילה וכן משמע בע"ז דף כ"ו ע"ב דפרעוש שוה ליתוש לענין מומר להכעיס יעוין שם ובאמת תמי' לי דעת רמ"א בזה דהא הך זבובי' ויתושי' כתב הרשב"א בס"ס ק"ד הביאו הטור והמעיין שם בתשובת הרשב"א שהביא הב"י יראה להדי' שלא דן הרשב"א כן אלא אם נמחה גופן אבל כשהן שלימין אף הרשב"א מודו דלא בטילין וכן מוכח מלשון הש"ע בסי' ק"ד ונמחה גופן משמע דוקא בנמחה גופן אבל לא כשהן שלימין ועוד הא כתב הב"י בסי' ק"ג וז"ל כתב א"ח בשם הרש"ק פלגו איסור שצריך שיעור גדול כגון ברי' או תרומה אפילו פגום אסור ובטור א"ח סי' תמ"ז מתבאר בשם שאין דעת רוב הפוסקים כן עכ"ל הב"י ואני אומר אף שכתב שאין דעת רוב הפוסקים כן נראה לי דוקא לענין איסור שאסור במשהו סברי כן אבל לא לענין ברי' דהא ע"כ הטעם האוסרין איסור משהו טעם לפגם משום דאין לך ביטול טעם יותר