פנים מאירות חלק ב סה

בשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימנים הגוף ועוד דשמא דוקא בסימנים הוא דקאמר הכי אבל ע"י טביעת עין ניכר היטב ע"י סימנים הגוף כאן שיש כל גופו ואפילו לאחר כמה ימים והיכי שאינו נשחת הפנים ודאי נראה דבר פשוט שיכלו להכירו אפילו לאחר כמה ימים כי אינו משתנה כל כך ודבר ידוע הוא שהוא ניכר אפי' אחר כמה ימים אפילו הוא אמת דהיכי שנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא תוך ג' ימים כיון שנשאר גופו שלם וגם יכול להיות שהוא בתוך ג' ימים כגון היכי שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך ג' ימים דוקא עכ"ל והביא הב"י בשם ר' ירוחם בשם הרמ"ה זה הפרצוף הם הלחיים עצמו ואין משגיחין לא על הפנים ולא על הפה. וסברת ר"ת מביא בש"ע סי' י"ז סעיף כ"ה וכתב וחלקו עליו האחרונים ובח"מ מדייק מדלא סתם בהדי' דלא כר"ת משמע קצת דלא נדחו דבריו לגמרי ומצטרפים דעתו לשאר אומדונ' והוכחות: ובתשובת מהרשד"ם סי' מ' צירף דעת ר"ת להתיר אם נמצאו הרוג ונפתח ואינו יודע אם הוא תוך ג' ימים ומביא ב"ש בס"ק פ"ד וז"ל ואם פ"פ שלם ולא נחבל יש להתיר ומצטרפים כה"ג דעת ר"ת כשיש ספק אם הוא תוך ג' ימים ואפשר אפילו המחמירים מודו בזה וכן אם הוא שלם ויש ספק אם אשתהי אחר שהעלוהו מן המים יש להתיר משום דהוי ספק ספיקא שמא הוא תוך שעה ראשונה ואת"ל אחר שעה ראשונה שמא הלכתא כר"ת והרא"ש והט"ו דס"ל אם לא ראה הטביעה יכול להעיד אפילו אחר כמה ימים עכ"ל מכל הנ"ל יש ראי' להתיר אשת ר' שמואל ליב הי"ד להתנסבא לכל גבר דיתיצבן כי הקול יצא שנהרג ר' שמואל ליב וכמר משה בר שעפטל הי"ד וכמר משה בר שעפטל מצאו תיכף גופו בלא נפשו שוכב אצל העגלה וגם בעל העגלה מצאו נהרג וגם הערל הי' שומר שלהם שקורין קונפוי מצאו נהרג עמהם וכמו חדש ימים אחר זה מצאו שמואל ליב הי"ד נהרג והיה שוכב ביער רחוק ממקום שמצאו ההרוגים הראשונים כמו שהלך לערך חצי רביעית מיל ומצאו שלם בגופו ופרצוף פנים ופדחת וחוטם וכל מלבושים שעליו כמו שיצא מכאן קהלתינו למצוא טרף לנפשו ונטרפה שעתו ר"ל ומפרצוף פנים שלו לא היה חסר כי אם העינים וכתבתי למעלה שאין משגיחין על העינים וכו' גם כל הבגדים הוי עליו ולא היה חסר רק מנעל אחד נמצא יש כאן כמה ספיקות וכולם להתיר חדא דלמא בשעת הריגה מכח אימת המות שראה הרצחנים ברח משותפו כמ' משה הי"ד ושעת המצאו נהרג היה תוך ג' ימים להריגתו ואפי' את"ל שהיה אחר ג' ימים שמא הלכה כר"ת אם גופו ופ"פ שלו שלם אפילו אחר שלשה ימים מעידין עליו כי העדים היה מכירים אותו בפרצוף פנים שלם ובזקנו והכירו אותו בט"ע ובפי' אי' בש"ע ומיהו אם יצא הקול איש פלוני מת או נהרג ואחר שלשה ימים מצאו מת והכירהו אשתו מותרת לדברי הכל וראי' לדבר מצאתי בשו"ת חוט השני סי' ע"ד וז"ל מאחר שהעיד כמר משה בר דוד ושארי בעל בתים הכירו את ההורג בט"ע היטב שהוא מוהר"ר מאיר מווילכא"ש כמשמעות העדות יש לסמוך עליהם ואע"ג דהוי לאחר ג' ימים מהריגה וק"ל דאין מעידין אלא עד ג' ימים מ"מ כיון שהיה פרצוף פנים וגופו שלם ולא היה נחבל בפניו ל"מ לדעת ר"ת והרא"ש ותוס' והטור א"ה שפסקו בהדיא דאם לא נחבל בפניו מעידין אפילו לאחר כמה ימים פשיטא דמהני אלא אפי' לדעת אחרונים שחלקו עליו כמו שהביא בש"ע סי' י"ז סי' כ"ח עד כאן לא פליגי אלא בשאין לו פדחת וחוטם דלדעת ר"ת וסיעתו מעידין עליו אף לאחר שלשה ימים ומה שנקרא לא נחבל בפניו היינו בשעת הריגה לא נחבל בפניו אבל אח"כ כשמצאוהו אין כאן פדחת וחוטם אפ"ה מהני הכרת הצורה והגוף כשהוא שלם זה אינו מחוור בעיני האחרונים אבל כשהפדחת והחוטם והצורה והגוף שלם ואינו חסר כלום לדברי הכל מעידין עליו ומעשה בכל יום שמכירין את האדם כשאינו חסר כלום אחר ג' ימים וכן כתב הב"י בהדי' בתשובתיו סי' ו' וז"ל ואחר ששקל וטרי בשמעתא דפ' בתרא דיבמות במתניתין דאין מעידין אלא על פרצוף פנים ופדחת וחוטם כתבו כללא דשמעתא לשיטת ר"ת שאם לא מצאו שיהיה בו פרצוף פנים ופדחת חוטם ויכירהו בט"ע הא אם חסר אחד מאלו אין מתירין את אשתו ואם נמצא כל גופו שלם עם ראשו כלומר שלא חסר ממנו דבר אעפ"י שאין לו פדחת ופרצוף וחוטם אם היה מכירין אותו בט"ע מתירין את אשתו מיהו יש לחלק בין ר"ת לחולקים עליו שהזכירו בדברי מהרי"ק דלר"ת כה"ג דגופו שלם אע"פ שאין לו פדחת ופרצוף וחוטם מעידין עליו אפי' אחר ג' ימים ולדברי החולקים עליו כשכל גופו שלם ויש לו פדחת ופרצוף וחוטם מעידין עליו אפילו אחר ג' ימים הא אם אחד מאלו אין מעידין עליו אחר ג' ימים עכ"ל הרי שכתב להדיא שאף לדברי החולקי' על ר"פ אם הגוף שלם ופרצוף ופדחת עם החוטם דיש להתיר אשת רש"ל הי"ד אפי' להחולקים על ר"ת בלי פקפוק ובהדי' פסק בתשובת צ"ב סי' מ"ה אפי' אם נקלף העור מן הפנים אם הפדחת וחוטם שלם מעידין עליו ומביא ראי' מן האתרוג ע"ש כ"ש הכא שהיה העור שלם וגם פדחת וחוטם וכל הגוף מעידין עליו: ועוד יש ראי' להתיר ר' שמואל ליב הי"ד נמצא ביער בזמן החורף בזמן הקור והחוש מעיד על זה אם מונח אדם בזמן הקור כמה חדשים אחר מותו שלא ישתנה ועדיף מאם מונח תוך הימים ובפירוש מצאתי בתשובת הרב מוהר"ר משה וז"ל כשנהרג בזמן הקור והצינה בלי ספק שבשעה חדא אחר הריגתו נקרש ונגלד ונתקשה כעץ מ"מ אפשר לומר מתפח תפח ולא להשתנות צורתו בכל זמן שהוא נקרש ונגלד עכ"ל הרי כמו שכתבתי למעלה כסברתי וק"ל. ואפשר לומר הא דאי' במתניתין אין מעידין אלא עד ג' ימים היינו דוקא בא"י כי שם העולם מחומם מאוד אפילו בימות החורף משא"כ בארצות האלו שקרירות ביותר בזמן החורף ונקרש כעץ אפשר שמודה הת"ק שמעידין אפי' לאחר ג' ימים כמו שאומר ר"י ב"ב באמת במשנה לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוים ורש"י פירוש יש לך שעה שעולם חם והמת ממהר להסריח ובגמ' אבעי' להו ר"י ב"ב לקולא פליגא או לחומרא פליג ופרש"י לקולא פליג דקאמר ת"ק אין מעידין אלא עד שלשה ימים ואתי ר"י למימר יש לך אדם כו' ויכול להעיד אפילו לאחר שלשה ימים או לחומרא פליג דקאמר ת"ק עד שלשה ימים מעידין ואתי איהו למימר אפילו תוך שלשה ימים אין מעידין ת"ש דההוא גברא דטבע בכרמי ואסקי אבי הדי' לבתר ג' ימים ואנסבי' רב דימי מנהרדעי לדבתהו ותו ההוא גברא דטבע בדגלת ואסקוה אגשרא דשביסתנא ואנסבו רבא לדבתהו לבתר ה' ימים א"א בשלמא לקולא פליג אינהו דעביד כר"י ב"ב אא"א לחומרא פליג אינהו דעביד כמאן שאני מיא דצמתי פרש"י צומתין הפני' ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות ופלוגת' יש בין פוסקים אי ר"י לקולא פליג או לחומרא פליג א"כ ממ"נ אי ר"י לקולא פליג הרי פסקו רב דימי ורבא כר"י והתירו לאחר שלשה ימים ואי לחומרא פליג קשה כמאן פסקו וצ"ל דמיא מצמית צמית א"כ אפילו לדברי ת"ק שפוסק דאין מעידין אלא עד ג' ימים מודה במיא דמצמית צמית ומעידין אפילו לאחר שלשה ימים ומכ"ש בזמן הקור שחוש מעיד ע"ז שאין משתנה אפילו לאחר ג' ימים שמודו ת"ק לזה שמעידין עליו כל זמן שלא נשתנה אפילו לאחר כמה ימים. ובשאלות ותשובות ע"ה סי' ע"א כתב מסתברא שלא יגרע כח התירה מה שמכיר הפרצוף בפניו וכו' ובפרט על ידי הזקן כדאמרינן ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן משמע שהיכרתם הי' זקן וכו' וכאן מצאו לרש"ל הי"ד בפרצוף פניו ועם זקנו מכל שכן שיש להתיר את אשתו עוד ראי' להתיר בסימן צ"ו כתב כשיש ט"ע ע"י סימנים כלים וסימני הגוף נלע"ד לסמוך עליהם בלא פקפוק וסוף תשובה כתב נלע"ד שהאשה מותרת לכל אדם ע"פ העדות שהתירו אותו בפרצוף פנים וזקנו גם הי' סימנים בבגדיו וסימנים בגופו ועוד ראי' גדולה מזו מצאתי להתיר בש"ע בשם תשובת מהרי"ל וז"ל הכא לא חיישינן לשאלה דציצית לא מושלי אינשי דמצוה דידי' לא שביק אינש ויהב לאחרינ' ובידוע כשיצא מביתו לא הוליך עמו אלא ציצית א' ועוד ספר ועדיפא טובא מהא דאמר בש"ס כיס וארנקי לא מושלי וכ"ש מצות ציצית. ובאמת קשה לי על תשובות מהר"ש מגמרא דחולין דף ק"י ע"א ואמר רב יהודא טלית שאולה פטורה מן הציצית כל שלשים יום בתוספות דאין דרך לשאול יותר משלשים יום מכאן דקדק ר"ת דסתם שאלה שלשים יום כמו הלואה וכו' ש"מ דציצית מושלי אינשי וצ"ע א"נ אפילו תימא דחיישינן לשאלה היינו חפץ א' או ב' שאינו צריך ויוכל להיות בלא אותם כלים אבל מי שיצא מביתו במלבושים שעליו לא היה משאיל לאחרים וישאר הוא ערטיל ולא חיישינן שנתן מלבושיו לאחד ולקח הוא בגדיו ולבשם דלהא ודאי לא חיישינן שיעשה דברים של בטילה וכן איתא בתשובת ע"ג סימן ע"ב וז"ל ומצאתי און להתירה ע"י צירוף עדיות המעידין שהכירו בט"ע עם אותן עדים שהכירו מלבושיו בט"ע ואע"פ שכל אחד לבד אין להתירה כמש"ל מ"מ ע"י צירוף יש להתירה כי חששה רחוקא מאוד הוא שניחוש בט"ע שמא השאיל בגדיו לאחר ואותו איש נהרג ונשתנה צורותיו של אותו איש עד שנדמה לצורתו ואילו היה כן קרוב לדבר ניסי ממש ע"כ לא חיישינן להכי אף על פי שאינו מן הנמנע כי אפשר איתרמי כן מ"מ כיון שהוא מילתא דלא שכיחא טובא לא חיישינן וכן איתא בתשובת מ"ב סי' מ"ד וז"ל אף על גב דחיישינן לשאלה כמ"ש כל המחברים היינו דוקא היכי דליכא ט"ע רק סימני כלים לחוד אבל היכי דאיכא ט"ע עם סימנים כלים ליכא למ"ד שחושש בזה: ואפילו לדברי הב"ח בסי' פ"ו באריכות ראייתו מסוגי' הש"ס דחיישינן לשאלה הרי פסק באותו השאלה היכי דאין כאן אלא מספר ימים מועטי' משיצא מן העיר עד שנהרג לא חיישינן שמא החליף מלבושים בזמן מועט כזה בעודו מחזיק בדרך וזמן מועט הוא משום דפסק כרב אסי ור"א לא אמר אלא כשיש זמן רב דהיינו משנה שעברה אבל פחות משנה לא חיישינן שמא פינן ה"נ תוך שנה לא חיישינן לשאלה ונ"ד תוך שנה היה ובאמת פיסקא זה אינו נראה בעיני שא"כ נתת דבריך לשעורי' בין זמן לזמן ממ"נ אי חיישינן לשאלה אפילו תוך שנה ואי לא חיישינן לשאלה אפילו לאחר שנה מ"מ הדין אמת דהתם השאלה היה שמצאו הנהרג שניקהו כל עצמותיו וגם גויתו נרקב ועדיו מעידים על ט"ע דגופו ועל ט"ע דכליו הר"ש פסק הב"ח לחומרא דחיישינן לשאלה כי לא פסקינן להלכה כר"ת שט"ע דגופו יהי' היתר וכליו נמי חיישינן לשאלה משא"כ בנ"ד שכל גופו הי' שלם ולא נרקבו ופרצוף פניו עם החוטם והזקן וכל בגדיו שהי' עם טלית קטן שעליו ע"ז הי' מעידין ישראלים שקברו אותו אצל ההרוגים כמר משה ב"ש הי"ד בודאי לזה מסכים הב"ח ג"כ להתיר