פנים מאירות חלק ב סד

ברישא בפשיטות ולחזי היכי נהגי משו' דפשוט דלעולם אזלינן בתר מנהג המקום שנשכרים שם הפועלים ולא משגחינן במקום שיצאו הפועלים ולכך פריך גם בפשיטות אמתניתן פשיטא ומשני לא צריכי דטפא להו אגרייהו ולא משני דקמ"ל דאף ממקום שבאו הפועלים הי' המנהג להשכים ולהעריב במקום שנשכרים לא הי' המנהג וס"ד דיכול לומר ששוכרים כפי המנהג המקום שיצאו הפועלים קמ"ל דלא אלא ע"כ דזה פשוט וברור דלא משגיחינן כלל במנהג המקום פועלים ועיקר דאזלינן בתר מקום השוכר וכן פסק הרמ"א בש"ע סי' של"א וז"ל הלך ממקום שנהגו להשכים ולהעריב למקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב או איפכא אזלינן בתר המקום ששכר שם הפועלים מירושלמי כדבעינן למימר לקמן ולפי הוכחתינו מוכרח דין זה אף מתלמודא דידן: ולפ"ז הדבר ברור אם הלך השדכן למקום אחר ושידך שם בן עם הבת במקום אחד בזה לא קמבעי' לן דלעולם אזלינן בתר המקום שנגמר השידוך דהשדכן הוי כמו סרסור והסרסור הוי כמו שליח ואף שהבעלים לא בקשו ממנו מ"מ כיון שנתרצו למעשיו מסתמא נתרצו לשלם כמו פועל במקום ששוכרים אותו בין ביוקרא ובין בזולא אבל בנ"ד שהחתן היה דר במקום הזול והכלה במקום היוקר והשדכן הי' דר ג"כ במקום הזול וא"כ עשה להכלה פעולה טובה במקום הזול ולהחתן עשה פעולה במקום היוקר אם כן מצד החתן היה צריך ליתן כפי מקום היוקר ומצד הכלה הי' צריך ליתן כפי מקום הזול כיון דהפעולה טובה עשה השדכן עמה הי' במקום הזול וחשבינן כאלו היא השכירה פועל במקום הזול לעשות במקום הזול וי"ל אפילו אם היה דר השדכן במקום היוקר כיון שהפעולה טובה שעשה היה במקום הזול אינו צריכה ליתן אלא במקום הזול אבל אכתי איכא למידק דהא גרסינן בירושלמי בפ' הפועלים בני טבריא לא משכימין ולא מעריבין בני מעון משכימין ומעריבן בני טברי' שעלו לשכור מבני בית מעון נשכרין כבית מעון ובית מעון שעלו לשכור מטבריא נשכרים כבני טבריא אבל אדם שהלך מטבריא לשכור פועלים מבית מעון יכול הוא למימר כן סלקת במחשבתי כיון דלא הוינא משכח מוגר פועלים בטבריא אלא בגין דשמעית עלייכו שאתם משכימין ומעריבין בגין כך סלקית להכא וע"כ רישא איירי דבני טבריא שעלו לשכור מבני בית מעון נשכרים כבית מעון היינו שיעשו מלאכה בבית מעון וכן בני בית מעון שעלו לשכור מטבריא נשכרים כבני טבריא היינו שיעשה מלאכה בטבריא אבל אדם שהלך מטבריא לשכור פועלים מבית וכו' מיירי ששוכר פועלים מבית מעון שיעשו בטבריא אפ"ה מחויבים להשכים ולהעריב דאי לאו להכי נתכווין הלוא היה יכול להשכיר פועלים בטבריא והנה אם היה מבני מעון והלך לשכור פועלים מבני טבריא שיעשו במעון כיון ששכרם שם וא"כ בנידן דידן נמי דרך משל אם היה השוכר ממקום היוקר והלך למקום הזול ואמר תעשה לי כאן פעולה זו שאין צריך ליתן אלא כמקום הזול וכן אם הי' השוכר דר במקום הזול והלך למקום היוקר ושכר פועלים ע"מ שיעשו פעולתם במקומו י"ל דצריך ליתן להם במקום היוקר כיון ששכרם שם אבל אם היה דר במקום היוקר והלך למקום הזול ושכר שם פועלים ע"מ שיעשו במקום היוקר שאינו צריך לשלם אלא במקום הזול דומיא אם אחד מבני מעון שכר פועל לחרוש בטבריא שהוא ממקום הזול למקום היוקר דהא נותנים שכירות פועל ליום זהו' והוא משכים ומעריב ובטברי' נותנים א' זהו' ליום ואינו משכים ומעריב ואפ"ה מחויב הוא להשכים ולהעריב אף שאינו מקבל אלא שכר זהו' כפו שכירות מקום הזול. וא"כ אם היה דר השדכן במקום הזול והחתן הי' ג"כ שם אף שעשה לו פעולה טובה במקום היוקר כיון דהכי הוא מקום הזול מסתמא סבר וקיבל על שכירות זה דומיא דבני מעון ששכר אחד מבני מעון שיעשה פעולה בטבריא דמחויב לעשות עמו כמנהג מקומו ופשיטא היכי שיושב כאן וכתב לשם אודות השידוך שאין לו אלא מנהג מקומו: ולפ"ז אם השדכן הי' דר במקום היוקר מסתמא נתרצה לשלם כבמקום היוקר דומי' אם אחד מבני מעון הי' שוכר לאחד מבני טברי' אף שיעשה מלאכתו בבני מעון י"ל דמצי למימר אני כמנהג מקומי נשכרתי ואם הי' השדכן דר במקום הזול וכתב לו אחד ממקום היוקר שיהי' שדכון בעירו לזוג בן פלוני לבת פלו' י"ל דמחויב לשלם כמו מקום היוקר ולא דמי לאחד מבני טברי' שעלה לבית מעון ושכר משם פועלים לעשות בטברי' דמצי למימר וכי סלקא דעתין דלא מצי משכח אוגר בטבריא אלא בגון דאתם משכימין ומעריבין די"ל דהתם מיירי בפעולה שכל אחד יכול לעשות בשוה כמו לחרוש ולזרוע ולנכש ולסתת בהר אבל בשדכן אין כל אדם מסוגל שיהי' לו לשון מדברת לכלכל דבריו ואפשר שלא מצא איש חיל כמותו בעירו ולכך בחר בזה ולעולם דעתו הי' לשכרו כמנהג מקומו כללא דמלתא בהא נחתא ובהא סלקא דאם החתן הי' דר במקום הזול והכלה במקום היוקר והשדכן הי' דר במקום החתן אין לו משני צדדים אלא במקום הזול דלא מבעי' מצד הכלה שאין משלימין אלא במקום הזול מפני שעשה להם פעולה במקום הזול אלא אף להחתן שעשה לו פעולה טובה במקום היוקר מ"מ כיון שהוא דר במקום החתן שהוא מקום הזול נתרצה למנהג מקומו דומי' אחד מבני מעון ששכר אחד מבני מעון שיעשה בטברי' דמחויב להשכים ולהעריב דהא אם הי' מבני טברי' ושכר אחד מבני מעון דצריך להשכים ולהעריב ולדעתי פשיטא אם הי' מבני מעון ושכר מבני מעון שצריך להשכים ולהעריב ורמ"א בש"ע לא מיירי אלא אם בא הפועל מעצמו למקום היוקר או להיפך ונשכר שם אזלינן בתר מקום בשכירות אבל היכי שהשוכר הי' ג"כ ממקום הזול ושכר שם פועלים אף לעשות במקום היוקר אזלינן בתר מנהג ששכר פועלים ומצד הכלה פשיטא כיון שלא עשה לה פעולה אלא במקום הזול דמשלם כמנהג מקום הזול אבל אם הי' דר השדכן במקום היוקר ונתרצו הצדדים מחויבים לשלם כפי המנהג מקום היוקר שדר בו השדכן דומי' אם עלו בני מעון לבני טברי' ושכרו שם פועלים שאינם מחויב להשכים ולהעריב ומשלמים להם בשכירות ביוקר אף שאינם משכימים ה"נ דכוותי' והנראה לפע"ד כתבתי מאיר: שאלה סד הנני נוטה כנהר שלם מלא ברכה לראש יוסף ה"ה הרבני התורני המ"צ לדעתו תורתו אמונתו כבוד מהר"ר יוסף יצ"ו ומ"צ דק"ק ל"ב אמרתי להשיב בקצרה ע"ד ששאל אותי שטר שחתומי' עליו שני עדים ועד אחד כבר מת ונתקיים חתימתו והי' מוחזק בכשרות ועד השני עדיין בחיים אבל יצא עליו קול שנחשד באשת איש ונתקשרה אשה זו מבעלה ורוצים לפסול שטר זה אם הדין עמהם: תשובה ש"ס ערוך הוא בפ' זה בורר אמר רב נחמן החשוד על העריות כשר לעדות אמר רב ששת עני מרי בתרי' ארבעי' בכתפי' וכשר וכתב הרא"ש פר"ת שבא על הערוה וכן מוכח מפי' רש"י יעוין שם והרא"ש מפרש החשוד על העריות שהוא רגיל וגס בעריות ומתיחד עמהם וסנו שומעניה ומפרש דמלקין על היחוד של כל עריות חוץ מא"א וכן כתבו התוס' ריש סנהדרין והכריע הב"י לענין דינא לכ"ע אם העידו שני עדים שבא על הערוה אע"פ שלא התרה פסול לכל העדות ברגיל עם העריות וקול יוצא עליו והרי"ף מפ' כשר הוא לכל העדות שהרי לא הזכירו בגמ' ולהרא"ש כיון דפסק כר"נ נמי כשר הוא עכ"ל וא"כ מי יבא לחלוק במקום שהרי"ף והרא"ש ורש"י ותוס' מסכימי' לדעת אחת וק"ו שרבותינו בעלי תוס' הסכימו עמו ולר"ת אפילו בא ממש על הערוה כשר להיני ממונות ומחלק משום דיצרו תוקפו ואף דלא קי"ל כר"ת בזה דעתו מסכמת דבקול בעלמא פשיטא דכשר ואף בשביל שהאשה הנחשדת נתגרשה מבעלה אין ראיה דהא אפילו בעד אחד שזינתה לא מיפסל מדקאמר הש"ס פלוני בא על אשתו הוא ואחר מצטרפין משמע דוקא שני עדים ולפ"ז אפילו אם העיד עד אחד הנאמן בעיניו דחייב להוציא את אשתו כההוא מעשה דההיא סמיא בפ' האומר אפ"ה אינו נאמן לפסול לעדות ממון וק"ו בקול בעלמא ואף דנתאמת בעיני הבעל אינו נאמן לפוסלו לעדות וק"ו כאן שהוא צורבא מדרבנן בודאי אל תהרהר אחריו ואף אם חלילה עבר עבירה בודאי עשה תשובה ואני מעיד שכמה פעמים קבלנו בב"ד הגדול של אדונינו מ"ו הגאון מהר"ש לעד זה אפילו בעדות אשה לענין עגונה להתירה לשוק ולא הי' פוצה פה בדבר ואפשר דשונאיו היא דמפקי' ליה קלא ע"כ אני אומר שהשטר שחתומים עליו שני עדים ואחד האי הוא צורבא מרבנן שהשטר כשר ועומד בחזקתו ועל עמדו וקיומא וכל הרוצה לשנות ידו על תחתונה והיתי מאריך בדבר זה אך טרידנ' טובא במצות עשה שהזמן גרמא גלל כן קצרתי כ"ד האוהב האמת לאמתו של תורה ד"ש מאיר חותם פה ק"ק אייזנשטאט: שאלה סה במותב תלתא הווינא כחדא יתבינא בא לפנינו כמר יודא בר משה ואמר בת"ע באל"י ו"ע בזה הלשון אודות ההורג רבי שמואל ליב סוף חודש חשון איז ער נהרג ווארין ולערך שלשה חדשים לאחריו בין איך איבר דען מים האב איך גיפינין רבי שמואל ליב אונד האב דער קאנט דאס פנים אונד זיינע האר אונד בארט אונד זיינע קליידר וויא ער גיטראגין האט אונד זיין סידור אונד דיא שטירן רק דיא אויגין זענין אויס גיגעסין גיוועזין אונד איין קני' איז אפין גיבונדין גיוועזין דיא הויזין אונד דאס בשר איז אפ גיגעסין גיוועזין כל הנ"ל הגיד בעונש הנ"ל היום יום ב' י"ב תשרי ת"פ לפ"ק: וגם בא לפנינו איצק בן מהר"ר מאיר העיד דש רבי שמואל ליב גיפונדן האט אויף צווייא טייל השדרה לפני עצמו ואחור בפני עצמו דהיינו השדרה איז גאר אפ געסין גיוועזין ביז עצמות אבר דס פנים אונד המצח אונד זיין האר אונד זיין בארט האב איך אלס דער קענט כל הנ"ל העיד בת"ע באליו"ע כו' הנ"ל: תשובה מהרב דק"ק רעכניץ ביבמות דף ק"כ ע"א במשנה אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו אין מעידין אלא עד שתצא נפשו אפילו ראוהו מגוייד וצלוב וחי' אוכלת בו אין מעידין אלא עד ג' ימים גמ' ת"ר פדחת ולא פרצוף פנים פרצוף פנים ולא פדחת אין מעידין עד שיהי' שניהם עם החוטם אמר אביי ואי תימא רב כהנא מאי קרא הכרת פניהם ענתה בה והנה תוס' והרא"ש הביא בשם ר"ת הא דאין מעידין עד ג' ימים דהיינו דוקא