פנים מאירות חלק ב ס

בדגלת דלמא התם אסקהו לאלתר וטילטלהו ממקום למקום והוו כמו קברתיו ולכך התירו לאשתו וכן לא הי' צריך לדחות וקאמרי סימנים אלא בפשיטות הי' להש"ס לדחות דמיירי שטלטלוהו ממקום ולא הי' פוצה פה ונודד כנף דהוי כמו בקברתיו אלא כדאמרן דאבעיין אף אם אומר קברתיו מ"מ היא לא דייקא ומנסבא ודחינן דמיירי דקאמרי סימנים דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנין דאיך ידעו הנשים במקום הטביעה מן הסימנים אלו ולא חיישינן דמשקרי לבדות סימנים כאלו שהי' באיש הזה וע"כ קושטא קאמרי ואשתו סמכה על סימנים אלו והקשה הרי"ף מהך מעשה דההיא גברא דטבע בדגלת דהתירה אף בלא סימנים אלא בט"ע ש"מ דסמכינן אט"ע היכי שמת בודאי וה"ה בעד אחד במלחמה היכי שאמר קברתיו והכ"מ בעצמו כתב אחר זה אי נמי דבעיין בכל גוונא כו' ועיין בספרי בשאלה נ' שם הארכתי עכ"פ ברור לן דלדעת הרי"ף והרמב"ם סגי במים שאין להם סוף בט"ע לחוד בלא סימנים ואף היכי שראו הטביעה ולכך השמיט המחבר בש"ע חילוק זה אף שהטור הביאו ורמ"א כתב חילוק בסי' כ"ח ויש מחלקים דכל מי שהוא אצלו כשנטבע כו' וא"כ במקום עיגון הי' ראוי לסמוך על הרי"ף והרמב"ם והתוס' שכתבו דההיא סוגי' מיירי כשנשתנה קצת צורת פני' אבל בלא נשתנה משיאן נשי בני אדם ע"י ט"ע והרב הסכים עמהם אפי' הגיד בפירש העד שראה הטביעה יש לסמוך על עמודי ברזל כאלו להתיר במקום עיגון ק"ו בן בנו של ק"ו כאן שלא נזכר בשם עדות שראה בעל אושפיז' שלו הטביעה רק משמעות העדות שהוציא מן המים בשביל שהי' מכירו שתמיד הי' לן אצלו ושמו יאקב ורצה לעשות עמו חסד לאחר מיתה לקוברו כאשר ששמע שאותו הספינה שהי' שם איש יהודי זה נטבעה ואפי' אי מספק לן ראוי לילך לקולא דהא בספק אם נשתהא או לא אזלינן לחומרא כתב הב"ש ס"ק פ"ב וז"ל ועד מפי עד שראו אותו מת אחר שהעלוהו מן המים תלינן לקולא דרשאין ראה אותו תוך שעה ראשונה כ"כ בתשובות בן לב ובתשובות מהרשד"ם סי' כ"א ובתשובת מ"ב סי' מ"ה וא"כ ק"ו מה ספק נשתהא דחומרא זו ניכרה בשם דבההיא מעשה דדגלת אמרינן והני מילי דכי אסקוהו חזייא בשעתי' וכן אמרו אסקינהו קמן וחזינן לאלתר ש"מ דקפדינן דווקא אם ראהו לאלתר אבל אישתהו מיתפח תפח אפ"ה בעד מפי עד תלינן לקולא דראשון ראה מיד והיכרוהו ק"ו בנידן דידן דחילוק זה בין ראה הטביעה או לא לא נזכר בש"ס וגדולי הפוסקים לית להו חילוק זה ופשיטא דיש לסמוך דראשון שאמר שהוציא מן המים והכיר אותו בט"ע שלא ראה הטביעה לקולא ואם נפשך לומר דכאן כיון דעכ"פ ידע או שמע מן הטביעה הוי כמו ראה מפשיטת לשון הרא"ש לא משמע כן שהרי כתב לישב תמיהת התוס' שכתבו ותמיה איך משיאין נשי בני אדם שטבעו ע"י ט"ע וכתב הרא"ש ולמה דפרישי' שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרים ניחא עכ"ל ומאי ניחות' דהא מסתמא כתבו התוס' דנהגו להתיר נשי בני אדם שטבעו ע"י ט"ע משמע לכל פחות אף שידע או שמעו מן הטביעה אלא ע"כ כדקאמרן וא"כ אף בלא סימנים מובהקים היה ראוי להתיר ק"ו בן בנו של ק"ו ע"י סימנים מובהקים ומה שכתב הכותב להסתפק במה שכתב המרדכי בסוף יבמות בשם מהר"ן ומהר"ש דכותי לא מהני ט"ע וסימנים כי אם באמרו נהרג או מת משא"כ במצאו הרוג והכירו בט"ע משום שט"ע צ"ע וט"ע דמלפ"ת שאין מתכווין להעיד ממילא לא סמכינן עליה אף בסימנים ובת"ה סי' רל"ט כתב לחד תירוצא דמיירי מהר"ש ומהר"ן אפילו בסימנים מובהקים ומשום כיון דהכיר אותו בחייו ועכשיו כשמצאו הרוג נסתפק והכירו ע"י סימנים וט"ע ולכך לא מהני אפילו סימנים מובהקים משום דאינו מכווין להעיד אמר דלמא לא נתן עיניו לדקדק יפה אם אותן סימנים מובהקים ומכוונים כמו שראה באיש זה בחייו ואפשר כשראה לאותן סימנים הי' סבר בודאי שהוא האיש שהכיר בו בחייו בסימנים הדומים לאלו ואם כן נפל פותי' בביר': ותמה אני למה מכ"ת עושה כאלו לא ידע את יוסף הלוא הרב הב"י הביא הדברים אלו ס"ס כ"ה ונראה מדברי הב"י שלא הסכים כלל עם אותו תירוץ דנימא בשביל שהכיר אותו גרע טפי ולא לסמוך עליו אפילו בסימנים מובהקים ותדע דהביא הב"י בס"ס כ"ו תשובת הר"ן שנשאל על מימון מלקי שהי' בספינה שנטרפה זה כמה שנים ועתה בא כותי ואמר מסלפ"ת כי הוא הי' מכיר מימון מלקי והכירו על שפת הים והכירו בפרצוף פניו עם חוטמו וגם סימן שהיה בראשו וסי' אחד מצלקת שהי' בזרוע ולא התיר אשה זו שהרי כותי זה אומר שצופה המגדל הגיד לו כי כמו ששה ימים עברו שפלטוהו המים וכתב הב"י ונראה מדבריו שאותם סימנים שאמר הכותי שהי' לו בראשו ובזרוע לא חשיבי סימנים מובהקים לגמרא דא"כ אע"פ שנשתהא הוי לי' למשרי אשה זו עכ"ל. ולפ"ז אם איתא דס"ל להב"י תירץ שני דאפילו בסימנים מובהקים ס"ל לר' נתן ולהר"ש דאינו נאמן במל"ת אם הי' משום דאפשר כשראה הדומה לאותן הסימנים הי' סבר בוודאי שהוא האיש שהכירו בחייו אם כן מנ"ל למידק דהר"ן מיירי באותן סימני' שאינו מובהקים דלמא לעולם מיירי אפילו בסימנים מובהקים והא דלא סמך עלייהו בנשתהי משום דכיון דהי' מכירו לא סמכינן אפילו אסימנים מובהקים אלא ע"כ כדאמרן שלא נראה להרב הב"י תירץ זה ולכך לא קבעו בש"ע להלכה והב"ש בס"ק ע"ו הביא בשם תשובות מהר"ם פאדוו' אפילו אם מעיד ע"י ט"ע וכתב שכן פשט הוראה בישראל וכן פסקו כמה תשובה וגבי קברתיו ס"ל להרב הב"י היכי דהכירו עדיף טפי ולא צריך לומר קברתיו ולפ"ז יש לסמוך על סימנים מובהקים כאלו דהא הביא הב"י בס"ו סי' כ"ה תשובת הרד"ך על יהודי שהלך לבקש יהודי אחר שטבע בנהר ומצא איש אחד מת ויען לא היה בו שום טביעת עין חתך ידו והביאה לעיר אולי יכירהו ואשה אחת אמרה אין זאת אלא ידו של פלוני שאמרה עליו שנטבע בנהר שהי' לו רושם באצבעו מצד איזה חולי' שנחלה אצבעו ונשאר מעט עקום כו' והתיר אשה זו דהוי סימן מובהק וסמכינן עליו אפילו אאסור' דאורייתא עכ"ל. ואם בסי' כזה הוי מובהק אף שמצא לפעמים באדם אצבע עקומה הן ע"י תולדה או ע"י חולי ומכת חרב ק"ו כאן שזה דבר הפלא כמעט אחד מאלף ששמע דבר זה שאצבעותיו של ידו אחת יהיה קצרה מחבירו ואף דאמרו בגמרא בעירובין דף מ"ח דאיתא ננס באיבריו מ"מ כל אבריו שוים אבל באדם אחד שיהיה ביד אחד אצבעותיו קצרים זה לא נשמע ולא נראה ודבר הפלא כזה הוי סימן מובהק: ומעתה אין להסתפק דילמא לא ראה הכותי לאחר מותו רק בחייו ראה הסימן ואחר מותו הכיר בט"ע ובסיפור דברים אמר שהיה לו ג"כ סימן מה שהכירו בחייו הנה לפי דברי העד כמר משה שהעיד שאמרה הכותי' שאמר לה הכותי בעל אושפיז' שהוציא את הנטבע מן המים בשביל שהכיר אותו בטוב שלן תמיד אצלו ושמו הי' יאקב לאות אמת יש לו אצבעות קצרים ביד אחת מיד השני נ"ל דבודאי אמר כן לאחר מיתה מצא כן בסימניו דאל"כ למה הזכיר כלל אות אמת דבתוך הסיפור הי' רוצה להגיד הטעם למה טרח אחר הנטבע והי' די לו בשביל שהיה מכירו בשמו ולן תמיד אצלו ולכך הי' טרח להוציא לו מן המים ומאי נפקא מיני' אם הי' מכיר אותו בסימנים או לא אלא ע"כ שאמר שנתאמת אצלו ע"י סימנים אלו שראה אף אמר מיתה שזה הי' מן המכירי' שלו שלן אצלו ואין מדקדקים בעגונו' דאי דייקינן כולה האי לא היינו יכולים להתיר אחד מני אלף וכן הביא הב"י בשם תשובות הרמב"ם בס' ר"ח שאמרה להם הכותי לא תזוזו מכאן לכפר פלוני שמא יארע לכם כמו שאירע לפלוני שאלו מה אירע לו אמרה יצא מעיר פלוני ויצאו אחריו והרגהו כו' וסיפרה להם דמותו תשובה זאת האשה מותרת כו' ועד וכל הדברים חוזרים לעיקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנה שעיקר תקנות בעיגונה הקילו עכ"ל: א"כ ה"ה בנידן דידן נמי כיון שנוכל לפרש הלשון שראו אותו ג"כ אחר שהוציאו מן המים שהיה לו ביד אחת אצבעותיו קצר' מיד חברתי' למה נטה מדרך הפשוט ולומר שלא אמר אלא מה שהוא בחייו. ומה שנסתפק עוד הכותב וז"ל ועדיין לא פלטין מזה כיון שהפונדקות אמרה להם אם לא שמעתם מיהודי הנטבע וזה לא הוי מל"ת ודומה למעשה דמשה סוטי' שהביא הב"י בשם הרד"ך תמה אני דמשם מוכח להיפך שהוא מביא ראיה כי היכי בפונדקות בעיר התמרים חשבינן בריית' אף בלא דיבורה כאלו התחילה היא להודיע להם קודם ששאלו אי' חברינו ה"נ ר"ל שמה שהיה מבקשים לדעת מה נעשה ממנה שאבד וידע התוגר ואמר לא שמעתם כלומר מה שאתם חוקרים ודורשים לא שמעתם כלום ועדיין אתם מבקשים לדעת והיהודי השיב לו ועדיין אנו מבקשים לדעת ממנו ואם כן הרי הוא משיב על שאלתם ולא הוי מל"ת משמע דוקא התם שידע התוגר שמבקשי' לדעת מה נעשה ממנו ושאל להם לא שמעתם ממה שאתם חוקרים כו' א"כ אף שלא שאלו תחילה בפי' מ"מ גילו דעתם דרצונם לבקש ולידע ממנו ולכך לא הוי מל"ת אבל בנידן דידן שהכותי התחילה תחילה לשאול להם אם לא שמעו מן האיש היהודי הנטבע ואח"כ פירשה להם כל המאורע שפיר קרוי מל"ת וכמו שפסק בש"ע כותי שהסיח לפ"ת תחילה אע"פ ששאלו אותו אח"כ ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע ה"ז נאמן ומשיאין על פיו וכן נראה מדברי מהר"ם יפה שכתב הי' עומדים בחבורה ומדברים ביחד בענין היהודי פלוני ובא להם כותי ואמר להם במה אתם מדברים ואמרו לו מן היהודי פלוני אם הוא חי או מת ואמר להם הוא שהרי הוא מת לא מקרי מל"ת עכ"ל והיינו מעשה דמשה סוסי' הרי בהדי' כדברי שהתם הי' מדברים תחילה אף שלא שאלו אותו מ"מ הוי כמו גילוי דעת דפונדקות אבל בנידן דידן לא עלה על שום אדם לומר דלא הוי מל"ת וכבר הכריע בש"ע סי' ט"ו באותו הפוסקים כותי המסיח לפ"ת מפי הכותי המל"ת משיאין על פיו ואף שכתב הרמ"א שיש חולקין אם לא העיד בפירוש שהכותי ראשון מל"ת מ"מ נראה דרוב הפוסקים ס"ל דנאמן אפילו לא העיד בפירוש כמו שהביא הב"י: ועוד נראה דהר"ן החולק על הסברא הזו י"ל דאזיל לטעמא דס"ל דאף אם שואל הכותי אותו לא מיקרי מל"ת כמו שהביא הב"י בשמו בסי' ט"ז דלא כדברי ת"ה סי' רל"ט אבל לפי מאי שכתב רמ"א בהג"ה ס"ס ט"ו דאם שאלו הכותי שלא בפני ישראל הוי שפיר מל"ת א"כ בנידן דידן אף אם הכותי שאלתה אותו והשיב לה כל הדברים הנ"ל ע"פ שאלתה כיון שלא הוי בפני ישראל הוי שפיר מל"ת וק"ו כאן לגבי הגדת העדות אין כאן ספק שהיא אמרה איך שהכותי אמר לה ע"פ סיפורי דברים הרי כמו שהעיד בפירוש שאמרה לה בלתי שאלתה. כללא דמלתא