פנים מאירות חלק ב נט

עסקינן דאמרו אסקנהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרו סימני' דלא עלייהו סמכינן עכ"ל ומאורי עינינו הראשונים ז"ל תלו זיינהון כל חד לפום חורפא מחלי' לי' לשבח פי' הגמ' זו אי איפשט' האי בעי דוקא בסימנ' או לא יעייוני דבריהם בטוב טעם ודעת בספריהם הפוסקים הראשוני' הללו אוסרי' והללו מתירי' וכולם מרועה אחד נתנו אבל לית דין צריך בשש היכי דחזינהו בשמתין ואמר סימן מובהק דמהני אף לאותן שראו הטביעה כפשוט' סוגיא הגמ' וא"כ הדבר לא הי' שום ספק להתיר כיון דלפי העד דחזינן בשעת שהוציא מן המים ואמר סימן מובהק דמותרת ואין שום חילוק בין כותי המסית לפי תומו לאשה ועד אחד כל שאשה ועד אחד נאמני' גם כותי נאמן במסלפ"ת כמבואר בשו"ת מהר"ם המתחלה חזרנו כל צדי צדדי': אך בזה יש לנו להסתפק עבור מה דהביא בפוסקי' ובמרדכי סוף יבמות בשם מהר"ן ומהר"ש דבכותי לא מהני ט"ע וסימני' כי אם באמרו נהרג או מת משא"כ במצאו הרוג והכירו בט"ע משום שט"ע צריך עיון וט"ע דמלפ"ת שאין מתכווין להעיד אלא שאומר אותו ממילא לא סמכינן עליו אף בסימני' וא"כ נפל פותי' בבירא מי יכניס ראשו בין ההרים גדולים. וראיתי בשו"ת תה"ד סי' רל"ט דמביא דוה מהר"ן ומהר"ש במעשה דפצע וצלקת ומתרץ דבריו בשני אופני' לתירץ ראשון לא איירי מהר"ן ומהר"ש דכותי אינו נאמן כי אם בסימני' דוקא שאינו מובהקי' רק ע"י הסימני' הכירו אח"כ בט"ע אבל בסימני' מובהקי' מודו דמהני כותי מלפ"ת ולתירץ השני אפי' אם נאמר דבסימנים מובהקים מיירי מהר"ן ומהר"ש מיירי דוקא שהכותי הכיר היהודי בחייו ועכשיו כשמצאו הרוג נסתפק והכירו הסימנים וט"ע ולכך לא מהני אפילו סימנים מובהקים משום דכיון דאינו מכוון להעיד אמרינן דילמא לא נתן עינו לדקדק יפה אם אותן סימנים מובהקים ומכוונים כמו שראה אותן באיש הזה בחייו ואפשר כשראה הדומה לאותן סימנים היה סבר בודאי שהוא האיש שהכירו בו בחייו בסימנים הדומי' לאלו כו' והנה לתירץ ראשון דמחלק בין סימן מובהקי' יצא הדבר להתיר אף לדעת מהר"ן ומהר"ש אף לתירץ שני דמחלק בין הכירו בחייו וכיון דאמר העד בהדיא דהכותי הכירו בחייו וא"כ יש להסתפק דלמא אמר בדדמי: שלום לאהו' אדמ"ו הרב המאור הגדול המפורסים מופת הדור לדור דורים מאיר ובהיר כעין הגדולים מבארו של תורה רבים שתו ושואבי' ממנו מים צלולים ועמוקי' וקרי' על נפש עיפה נאה ודורש נאה בקי בכל חדרי תורה וחרב חדה מונח על צווארו פ"ה נ"י, ע"ה בכ"ת מוהר"ר מאיר נ"י. אף שכבר כתבתי לאמ"ו זה שלשה פעמים רצופים ותשובתו נשאר מעל ממש כאצבע לבירא נשכחת מלבו אעפ"כ דנתי אותו לכף זכות תורה שמכח טרדות הזמן ועול תלמידים המקשיבי' לקול תורתו לא הי' באפשרי לכתוב לי שום תשובה לכן באתי אך הפעם בקצרה להטריח אותו בכתבי ואחת שאלתי מאת אדמ"ו הרמה וזאת אבקש עבור שאלה מאשה עגונה וגלמודה מק"ק ברודא. ששלחתי לידו הטוהר ע"י התורני ר' ישראל מדרן יצ"ו גיסו הקצין של ר' עזריאל ביינין זה חמשה חדשים ואלי היה בקשתו לבא אל העיון כדי להמצא לה לשמה תרופה למכתה בכח דהתירה אחר שהיא אשה קשת רוח וצווחא ככרוכיא ויצאה והיתה לאיש אחר ולית מאן דמשגח על תקנות בנות ישראל וכמה חששי' חששו חכז"ל שלא תעגן בנות ישראל ועכשיו זו לשוא שמרה זה חמשה שנים ואחר שקצת מוטל עלי אחר שהיא קרובתי להתעסק במצוה זו לכן באתי עוד הפעם לבקש ולחנן מאת אדמ"ו מעלתו להיות מן הזריזי' ומקדימין למצוה לעיין שפיר בדינא דהך איתתא להמציא לה התיר ולפי קט שכלי כאשר גם אנכי נתתי אצבע בתוך העין התירא דהך איתתא ארכבה אתרי ריכשא או מטעם טביעת עין ואי מכח סימן שידו אחת הימנית קצרו אצבעותיו משל שמאלית ובאמת כבר הסכימו בין דינא רבה, דק"ק נ"ש להתירא דהך איתתא כאשר שיש בידי כתוב וחתום מחתימת ידיהם רק הם כתבו שם וז"ל באם שיברור בפני בית דין דק"ק ברודא שכבר נודע מפי איש או אשה ששמע מיהודי או מערל מסל"ת שהיה בשעת מעשה וראה יאקב בעל אשה עגונה הזאת שהי' על הספינה או רפסודת שנטבע ממש אזי יש לו דין מי שנטבע במים שא"ל ס' שהוא אסור מדרבנן ויש להקל בכל הספינות ואחר שיברור הדבר הנ"ל אנחנו מסכימים בהתירא דאשה עגונה הזאת ומותרת לעלמא והיינו לאחר שתחלץ מהיבם שזקוקה לחלוץ ממנו עכ"ל. אחר כל זאת נתברר הדבר הזה כנ"ל בפני ב"ד דק"ק ברודא ע"י יהודי אחד ושמו כמר יחיאל ב"ר שמעון מברודא שהגיד בעונש אליו"ע והוא ראה או ידע כנ"ל ואותו גביות עדות הי' ג"כ תחת ידי וזה פסח עבר מסרתי ליד הרב המאור הגדול אב"ד דקהלתינו ברודא אעפ"כ הוא נואש בדברי ב"ד דק"ק נ"ש ולא רצה להתיר האשה הנ"ל באמרו יש לספקא בספיקא דאורייתא בגלל כן בקשתי פרוסה מהוד רום מעלתו אדמ"ו נר"י להכריע ולחוור דבר זה כתלג ולהוציא מאפילה להור"ה ויורה לי דרך אמת ומפיו אנו חיין ואל תשובתו הרמה אצפה שיהי' עי"מ אכן שאין דעתו להכניס בדברים ימחול אדמ"ו לשלוח ולחזור בידי שאלה עם גביות עדות הנ"ל בעינן באשר שהשעה צריכה לכך ואקוה שאדמ"ו יעשה אתי עמי אות לטובה בדבר מצוה כזו ולא יהיה לאדמ"ו לטורח ולמשא על שיזדקנן להנדון הנ"ל ואפר כירה מוכן בהכנה דרבה לשרתו בכל אמוץ כחי לעשותו לטובתו ולהנאתו. כ"ד אהו' תלמידו המתאבק תחת רגלי ת"ח הק' פנחס ברודא אילווע לע"ע אצל הקצין המפורסם הר"ר מענדיל אופנהיים יצ"ו: תשובה אמרתי להשיב מפני כבוד. כבוד חכמים ועטור סופרי' ספרא דיוקנא ותנא מוספ"א ה"ה אהו' הרבני המופלא כבוד מהר"ר פנחס נר"ו. הנה כתבי מעלתו קבלתי וכיון מכ"ת אל האמת שמרוב טרדות עיונים אשר סבבוני וכתרוני עם התלמידים לא היה הזמן מספיק לעיין בדבריו וכעת אשר מכ"ת מפציר בי מאוד לא אוכל להשיב את פניו ונתתי עיוני בשאלה זו וחלקי אמרה נפשי שאין כאן שום ספק לאסור אשה קשת רוח השכולה וגלמודה מבעלה זה כמה שנים ונציג לפניך דברי הרי"ף בפרק אשה בתרא דאבעיא לן עד אחד במלחמה מהו כו' ואתינן למפשטי' מהא דתניא מעשה בשני ת"ח שהי' כאן עם אבא יוסי בספינה וטבעו והשיאו רבי את נשותיהן על פי שנים והא מים כמלחמה דמי כו' אלמא דעד אחד נאמן במלחמה ודחינן ותסברא והא מים שאין להם סוף נינהו כו' אלא היכי דמי הכי דקאמרן אסקינהו לקמן וחזינהו לאלתר קאמרי סימני' דידהו וכו' ולא איפשט בעיין אלא מיהו כיון דאמרינן בפרקין דלקמן ההוא גברא דטבע בדגילת ואסקוה אגישרא דטביסנא ואסבה רבא לדביתהו אפימא דשושבינא לבתר חמשה יומין שמעינן בעד אחד במים שאין להם סוף נאמן ודוקא היכי דקאמר אסקוהו לקמאי וחזיתיו לאלתר ואישתומדענא לי' דאיהו פלוני כו' וה"ה לעד אחר במלחמה היכי דאמר מת וקברתיו והביא הב"י בסי' י"ז סי' ט' בשם הריב"ש דקברתיו לאו דווקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום בדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שנתעסק בו אחרים בהא סגי דהשתא. ליכא למיחש למידי וכו' והרי"ף שהוא בעל סברא זו דבעינן קברתיו במלחמה כתב בפירוש דבמים דוקא כדאמר אסקינן לקמן וחזיתי' לאלתר ואשתמודענא לי' דאיהו פלוני וה"ה למלחמה היכי דאמר מת וקברתיו עכ"ל הרי להדי' דהרי"ף ס"ל דאין צריך סימנים דאפשטי' אבעיין מההוא גברא דטבע בדגלת והתירו את אשתו בט"ע וכיון שטלטלהו ממקום למקום ולא היה פוצה פה ונודד כנף הוי כמו כקברתיו ה"ה עד אחד במלחמה כשאומר קברתיו או דברים הדומים לזה כגון שנתעסק בטילטולו ממקום למקום הוי כקברתיו סגי בהכי בהכרע בלא סימנים וע"פ פי' הרי"ף מתורץ תמיהת התוס' ביבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי סימנים פי' רבינו חננאל ש"מ דאשה ועד אחד שטבעו בספינה וחברו מת לא מהני וכל שכן נכרי אפי' מסיח לפי תומו ותימא איך משיאין נשי בני אדם שטבעו על ידי ט"ע בלא שום הכירת סימנים ושמא איירי כשנשחתה קצת צורת פניהם כו' וזה דוחק להוציא סוגי' ש"ס מפשטן ולדברי הרי"ף ניחא אף דקאמרי הכי וקאמרי סימנים משמע דוקא אסימנים סמכינן מ"מ לקושטא דמילת' לא קאי הכי במסקנא לקמן בפרקין בההוא גברא דטבע בדגלת ואסבה רבה לדביתהו אפומא דשושבית' משמע אפילו בלא סימנים אלא בט"ע רק שהי' מכירו היטב וטילטלהו ממקום למקום ולא הי' פוצה פה והוי כמו קברתיו ואין אנו צריכין ג"כ לחילוק שכתב הרא"ש בשם הר"י הא דבעי' הכי סימנים ולא סגי בט"ע לחודי' היינו משום דראו הטביעה ואמרו בדדמי כו' עד למאי דפרישת שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרים ניחא עכ"ל הרא"ש ר"ל המנהג להתיר נשי אנשים שטבעו ע"י הכרה בט"ע בלא סימנים ולפי דברי הרי"ף אין אנו צריכין לחילוק זה ובלאו הכי ניחא המנהג וכן כתב הרמב"ם בפ' י"ג מה' גירושין דין י"ט והביאו המחבר בש"ע סי' ל"ג וז"ל עד אחד אומר ראיתי שמת במלחמה או שטבע בים הגדול ומת אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו והביא הב"י בשם מגיד משנה וז"ל וכמדומה לי שכוונת רבינו והלכות לפרש בעיין כשלא אמר מת וקברתיו אבל אומר מת וקברתיו לא איבעי' להו דאם איתא מאי קא דחו בההיא דב' ת"ח כגון דקאמרי אסקינהו קמן ומאי הוי כי אמרינן אסקינהו קמן ואמרי סימנים והא בעד אחד כי אמר מת וקברתיו חיישינן דלמא משקר עכ"ל: ונפלאתי עליו מי דחקו לפרש הא דמספקא לן בעד אחד במלחמה אי מהימן אי לא מטעמא דמשקר דלמא מספקא לן דאמר בדדמי וכן פירש"י בהדי' דקאמר הש"ס או דלמא טעמא דעד אחד משום דהיא גופי' דייקא ומינסבא והכא לא דייק ופי' רש"י והכא לא דייקי ותרווייהו אמרי בדדמי כן הדברים כאשר אתה אומר עכ"ל. ולפ"ז אף דאבעיין בעד א' במת וקברתיו שפיר דחי דלמא י"ל דחיישינן אף בקברתיו דאמר בדדמי אבל הכא דקאמר סימנים לא אמר בדדמי ואף אם נימא דס"ל למ"ד דבמת וקברתיו במלחמה לא שייך דאמרי בדדמי דעיקר בדדמי במלחמה דסלקא דעתך כל הני איקטל והוא פליט או זימנן דמחו לי' בגירא או ברומחא וסבר ודאי מת ואיכא דעביד סמתרי' וחי אבל באומר קברתיו לא שייך ספק זה וע"כ צריכין אנו לומר דחיישינן דלמא משקר דלא כפי' רש"י מ"מ איך יעלה על דעת לפרש דס"ל לבעל הלכות שהוא הרי"ף דאבעיין בלא קברתיו א"כ מאי קשי' ליה להרי"ף מההיא גברא דטבע לי'