פנים מאירות חלק ב ו

עדי' ותנו ליד שמעון אותו הבית שלקחנו מגיסינו ע"פ דת ודין תורתינו י"ל שהעדים לא ראו שום החלטה מב"ד או שטר מכירה רק סמכי על מה שאמר להם המוכר וראיה ברורה לזה דהא אם מסר מודעא לפני העדים ואמר דעו שאני מוכרח למכור מחמת אונס אי לאו דכתיבי ואנן ידעינן באונסא דליה לא הוי מודעא ולא אמרינן אמת מסתמא מדחתמו העדים על דבריו ש"מ דידעי שהי' לו אונס וע"כ צריכין אנו לומר דהעדים חותמים שאמר להם כך ואם יברר אח"כ אונסו יהני עדותם לבטל המקח אבל כל זמן שאינו מברר אונסו לית בי' מששא ה"נ בנידון דידן: וראיה ברורה לדברינו מהא דאיתא בפ' יש נוחלין דף קל"ח ע"ב תנו רבנן שכיב מרע שאמר מנה יש לי אצל פלוני העדים כותבים אע"פ שאינם מכירים לפיכך כשהוא גובה צריך להביא ראיה דברי ר' מאיר אמר ר' נחמן אמר לי הונא תנא ר"מ אומר אין כותבין וחכמים אומרים כותבין ואף ר"מ לא אמר אלא משום ב"ד טועין אמר רב דימי הילכתא אין חוששין לב"ד טועין ומ"ש מדרבא דאמר רבא אין חולצין אלא א"כ מכירין לפיכך כותבין גט חליצה אע"פ שאין מכירין מאי טעמא לאו משום דחוששין ב"ד טועין ומשני לא בי' דינא בתר בי' דינא לא דייקי בי' דינא בתר עדים דייקי נשמע מזה דהא ק"ל דהילכתא כר' נחמן כמו שפסק הטור ח"מ סי' רנ"ה דהילכתא כר' נחמן אליבא דחכמים דכותבין וכשהוא גובה צריך להבי' ראיה ולא חיישינן לב"ד טועין דבית דינא אחר עדים דייקי ובנידון דידן נמי דבית דינא אחר עדים דייקי וצריך להביא ראיה איך קנה חצי הבית הנ"ל: ותמי' לי תימ' רבה על הטור ח"מ סי' ר"ה כתב בשם רבינו יונה וז"ל ואפילו אם יאמר כתבו לי שמסרתי מודעא בפניכם וכשיודע ע"פ עדים האונס יצטרף עדותכם אין שומעין לו וכן פסק המחבר בש"ע וכתב הב"י על דעת ר"י עיין במ"ש הרא"ש בפ' מצות חליצה גבי הא דאמר רבא אין חולצין אלא א"כ מכירין דחיישינן לב"ד טועין וכן כתב הסמ"ע דחיישינן לב"ד טועין שיראו בידו כתב מודעא ולא יחקרו אחר עדים שידעו אם באונס היה כאשר אמר וכן כתב הלבו"ש והב"ח הביא ג"כ ראיה מדפסק הרא"ש בפ' מצות חליצה דחיישינן לב"ד טועין ונפלאתי על הנך אריוותא הא ש"ס ערוך לפנינו דבי דינא אחד עדים דייקי ודווקא התם פסק הרא"ש דחיישינן לב"ד טועין לפי גירסת ספרים ישינים משום דבי דינא אחר בי' דינא לא דייקי אבל אחר עדים דייקי וא"כ רשאים העדים לכתוב אף לכתחילה שמסר מודעא לפניהם ואמר להם שהיה אונס ואם אח"כ יביא ראיה שהיה אונס יבטל המקח ועל רבינו יונה גופי' לא קשה איך לא ראה דברי הש"ס הנ"ל די"ל דהי' מפרש כדעת הרמ"ה שהביא הטור בסי' רנ"ה דס"ל דאין כותבין אלא א"כ מצווה ליתן אותו המנה לאחרים דאז יכתבו כדי שלא יכפרו בו יורשיו אחר מיתתו אבל על הרב המחבר בש"ע קשה בסי' רנ"ה פסק כפשטן של דברי' דכותבין ונותנים ביד היורשים ובסי' ר"ה כתב בשם יש מי שאומר שאפילו אם אמר כתבו לי שמסרתי מודעא בפנינו כו' אין שומעין לו משום דחיישינן לב"ד טועין הא לפי פסקו בסי' רנ"ה משמע דבי דינא אחר עדים דייקי ולא חיישינן לב"ד טועין ועוד קשי' לי הא בפ' גט פשוט דף קס"ד קאמר הש"ס דשטר הבא על המחק ועדיו על הנייר פסול והכי פסקינן ומסיק הש"ס משום דחיישינן לב"ד טועין וקשי' הילכתא אהילכתא והנימוקי יוסף בפ' חזקת כתב בשם הרשב"א וז"ל מדקאמרינן לאו מודעי היא ולא אמרינן לא כתבינן מודעי אלא אמאן דידעי באונס ש"מ דאע"ג דלא ידעינן כתבינן סתם פלו' מסר מודעא בפנינו שפלוני אונסו בכך וכך למכור דזימנא דסהדי אחרינא יודעים באונסיה ואי לא מסר מודעי לא מבטלי זבינא וכו' וכן דעת הרנב"ר שהביא כן בחידושיו ואע"פ שאין כן דעת הרב רבינו יונה ז"ל הרי שהסכים הנ"י והרנב"ר דמותר לעדים לכתחילה לכתוב שהוא מסר מודעא בפניהם ואח"כ צריך לברר אונסי' ותימא על הש"ע וכל אחרונים שלא הביא דעת החולק דמותר אפילו לכתחילה לכתוב דלא חיישינן לב"ד טועין דבי דינא אחר עדים דייקי ורשאים העדים לכתוב אף לכתחילה שפלוני מסר מודעא לפניהם שפלוני אונסו וסוגיות הש"ס הכי דייקו ועכ"פ מוסכם מכל הפוסקים שאם כתבו כן לא סמכינן עלייהו אלא שצריך להביא עדים אח"כ שהי' אונס ה"נ בנידון דידן י"ל דעדות לא ידעו מזה שהוחלט לראובן ולא כתבו כן אלא לפי דבריו ועל הב"ד מוטל לחקור איך קנה חצי הבית הזה אם בשטר או בחזקה ואם אינו מביא ראי' שקנה בשטר או בחזקה וגם הלוקח שמעון לא החזיק בו שני חזקה פשוט הדבר שחצי הבית עומד ברשות לוי ולא מהני הודאתו במקום שחב לאחרים הנלפ"ע כתבתי וקושי' זו כתבתי לאחי הרב הגדול מהר"ר משה אב"ד דק"ק מיד וכתב לי שגם הב"י הרגיש כעין קושי' זו בא"ה סי' קנ"ה ס"ק י"א יעויין שם: שאלה ג נשאלתי מהרב המופלא מהור"ר משה ב"ד מלייפניק וז"ל נא לחות דעתו שיש לו קבלה מאביו ואביו שוחט מומחה בקהלה מפוארה ונתן קבלה לבנו אם יש לסמוך עליו: תשובה אהו' ידידי אודיע לו ונראה פשוט דאם השוחט הוא שם ובודקו בו ויודע הלכות שחיטה פשיטא דמהימן דמסתמא מוחזק נמי ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא וגדולה מזו נראה לי דאפילו אם בדקהו ומצאו שאינו יודע בהלכות שחיטה ואף שכתב רמ"א דאם לא נטל קבלה דאסרינן כל הכלים למפרע מ"מ בנידון דידן כיון שאביו מעיד שהיה בקי אמרינן השתא הוא דאיתרע ולמד ושכח דעד אחד נאמן באיסורין אפילו קרוב דהא ילפינן מדכתיב וספרה לה לעצמה ואם האשה נאמנת לגבי עצמה אין לך קרוב כמו אדם לגבי עצמו אפ"ה מהימנ' ק"ו שקרוב נאמן לגבי אחרים ואף דהני לא מהימן לנו לומר שהיה בקי עד עתה משום דאיתרע חזקתי' שאינו יודע אבל אביו מהימן לומר שהי' בקי להתיר הכלים למפרע והיכא שאינו לפנינו לבודקו וידענו שהיה לו כתב מאביו פשיטא דיש לסמוך על החזקה דכל המצוים אצל שחיטת מומחים הם והנראה לפי עניות דעתי כתבתי בקצרה מפני הכנסת כלה ע"ש פ' וארא שנת תפ"ח לפ"ק: וחזר הרב והשיב על דברי ומתוך תשובתי תראה מה שהשיב לי וזה אשר השבתי שנית אמרתי להשיב מפני הכבוד שהשבתי לי בקצרה על השוחט שהיה לו קבלה מאביו והראה לי מכ"ת פני' מסבירות מכל צד לדחות עיקר הדין ואף שמצא כדברי בס' לחם הפנים הנדפס מחדש על י"ד והנה גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' עולם שלא היה לי ידיעה מזה כי מרוב טרדות עיונים אין לי פנאי לעיין בספרים חדשים הלואי לעמוד בראשונים ועם כל זה שמחתי כעל כל הון שכוונתי לדעת הגדולים: ועתה אשיבה על דבריו מה שרצה לדחות וז"ל וראיה שמביא מוספרה לה לדעתי אינו ראיה למ"ש רמ"א בי"ד סי' ר"א בהג"ה סס"ד דעד אחד נאמן באיסורין משום דבידו לתקנו וכן משמע מש"ס דגיטין דף נ"ד וכ"מ מש"ך בי"ד סי' קכ"ז וא"כ תו אין ראיה מוספרה דבידה לתקנה וכן משמע מש"ס דכתובות דף ע"ב דמהאי טעמא נאמנות משום דבידה לתקנו וכן משמע מש"ס דכתובות דף ק"ב ריש ע"ב לענין אמתלא עיין מ"ש מהרש"א עכ"ל. והנה נוראות נפלאתי על מכ"ת דלפי פשיטתו דגבי אשה נמי בידה לתקנה לא מצינו ידינו ורגלינו בבה"מ דהא ריש פ' האשה רבה קאמר הש"ס אלא סברא היא מידי דהוי אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן ואתא עד א' ואמר ברי לי דשומן הוי דמהימן ופריך מי דמי התם לא איתחזק איסורא עד מידי דהוי אטבל והקדש וקונמות ופריך היכי דמי אי דידיה משום דבידו לתקן וכו' וכתבו התוס' ד"ה ברי לי י"מ דגמרי מנדה דאמר בהמדיר וספרה לה לעצמה וא"ת א"כ אפילו איתחזק איסורא נמי ואומר ר"י נדה נהי שעכשיו ראתה מ"מ לא איתחזק איסורא שתראה לעולם עכ"ל ואי ס"ד דחשיב גבי אשה בידה לתקנה איך ילפינן מינה חתיכה ספק של חלב דאין בידו לתקנו ובאמת קצת סמך לדברי מעלתו היה לו להביא מריש גיטין בתוס' ד"ה עד אחד נאמן באיסורין דילפינן מנדה וא"ת א"כ אפילו איתחזק איסורא וי"ל דאינו בחזקת שתהי' רואה כל שעה וכשעברה ז' טהורה ממילא ולא איתחזק איסורא וגם בידה לטבול עכ"ל ומזה הי' למכ"ת להשען קצת על סברתו שבאשה בידה לתקן אבל כד דייקינן שפיר אין כוונתם לומר דבידה לתקן לגמרי כמו גבי טבל ושאר איסורים דא"כ הדרא קושיא לדוכתא דמנא לן ללמוד דעד אחד נאמן באיסורין היכי דאין בידו לתקנו אלא נראה ברור משום דנדה איתחזק איסורא מחמת תחילת ראיתה ואין בידה לפסוק דמה וגם אח"כ כשתפסיק הדם היא טמאה עד שתטבול ואהא קאמרינן משום שהיא רואה לא מיקרי איתחזק איסורא כיון דאינו בחזקת שהיא רואה כל שעה ומחמת ראייתה היא טהורה ממילא אחר שבעה ואי משום דאף אחר ז' עדיין לא טבלה מ"מ כיון דיש בידה לטבול לא הוי איתחזק איסורא והשתא ניחא דבין לאו בידו ולא איתחזק איסורא ובין איתחזק איסורא והוא בידו איכא למילף שפיר מנדה והן הן דברי מהרש"א והם יתד שלא תמוט דאל"כ לא מצינו ידינו ורגלינו בבית המדרש: והשתא שפתי בררו מללו דלפי פסק רמ"א היכי דנטל קבלה מאיש אחר אף דאתרע עכשיו לא מטרפינן הכלים למפרע וע"כ צריכין אנו לומר דלא חשבינן לגבי כלים להטריף למפרע כאלו נתחזק איסורא דאל"כ אף עד אחד שאינו קרוב לא מהימן אלא ע"כ כדאמרן וכיון שכן הוא אפילו קרוב מהימן כיון דלא איתחזק איסורא ואף שבידו לתקן דומיא דאשה דנאמנת לגבי בעלה ומכל המקומות אשר נתחבט להביא ראיה דטעמא דנאמן משום דבידו לתקן מיירי היכי דאיתחזק איסורא התם צריכין אנו לומר משום דבידו לתקן אבל היכא דלא איתחזק איסורא אף דאין בידו לתקנו ילפינן מנדה דמהימן וגם מה שרצה לדחות דברי הספר שכתוב בדבר האסור הכל נאמנים אפילו אדם על עצמו והקשה מכ"ת הרי קי"ל בי"ד סי' קי"ט דלעצמו דווקא נאמן שקיל יותר לאו דלפני מלספי לעצמו איסור ואני אומר נשתקעו הדברים ולא נאמרו אלא במי שחשוד וכן פירש"י בע"ז דף ל"ט אין לוקחין ימ"ח בסוריא אלא מן המומחה ופירש"י שמכירין שנחשד על לפני עור ולדעת רמ"א בשם י"א מיירי נמי דאינו מוחזק לן שהוא בחזקת כשרות אבל המוחזק בחזקת כשרות עד אחד מהימן בין לגבי נפשי' ובין לגבי חברי' וכן פירש"י בפ'