פנים מאירות חלק ב ה

לו אלא אומרים הואיל ועליך המצוה משמע דעל בבא על הגדול שיבא ממדינת הים נמי קאי וכן פירש רש"י במתני' בהדיא: וראיתי בתשובת הרב מהרי"ל שהביא בצמח צדק שרצה לחלוק בין הפוסקים ולומר הא דקתני במתניתן הואיל ועליך המצוה לא קאי על בבא שניה ובגדול עד שיבא ממד"ה רק על בבא ראשונה ורצה להכריח שכן דעת תרומת הדשן משום שנתקשה בדבריו ולפע"ד כבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק בהבנות הת"ה ומוכרח אני להעתיק קצת לשינו וז"ל אבל לפענ"ד דבריו תמוהים מאי מוכיח דאין שומעין שמא ימות הקטן וכו' הלוא אף אם ימות הקטן או לא יבוא הגדול ממד"ה מ"מ לא יעבור המצוה כו' עד ואין להביא ראיה מהא דתלי בקטן או בגדול עד שיבא ממדינת הים להא דקידוש הלבנה דאף דהגדול במדינה דקרוב הדבר שיבא אז משהינן משום שאף אם לא יבא נוכל לקים המצוה מזה האח שנשאר פה משא"כ גבי קידוש הלבנה דאין המצוה ודאית כלל אם ישהה המצוה כי שמא לא יזרח הלבנה כלל מאי אמרת גם כאן שמא ימות הקטן וגם הגדול ויעבור על המצוה למיתה דתרי לא חיישינן עכ"ל ובשביל קושיא זו רצה לחלוק ונכנס בדחוקים דבעל ת"ה ס"ל הא דקתני הואיל ועליך המצוה לא קאי על הגדול והוא במד"ה ומסיים ולפ"ז לא מייתי ראיה אלא מבבא שניה ולא מייתי תחילת הבבא כו' אבל בגדול דאין יכולים לומר הואיל ועליך המצוה לעולם יכול הקטן לדחותם ולומר עתה יבוא ותעבור המצוה לעולם ולפ"ז שפיר מייתי ראיה מדין זה לקידוש הלבנה אבל דחוק הוא עכ"ל הנה מלבד זה שכתב בעצמו שהוא דחוק נפלאתי איך מצא ידיו ורגליו בבה"מ שכתב שגבי הגדול עד שיבא ממד"ה כיון דאין המצוה על הקטן תעבור המצוה לעולם משא"כ בקטן עד שיגדיל אף שאינו עובר המצוה כי כשיגדיל הקטן או ייבום או יחלוץ ואם לאו מוטל על הגדול ומ"מ אין שומעין לו דאומרים הואיל ועליך המצוה משום שמא ימות הקטן ואף שאינו עובר המצוה מ"מ שהייתוי בחינם יהיה א"כ איך קאמר הש"ס ללישנא קמא ולטעמך ובגדול עד שיבא ממד"ה אין שומעין לו ננטור דילמא אתי וחלוץ אלא כל שיהוי מצוה לא משהינן א"כ לפ"ד הרב מהרי"ל אין כאן הוכחה לקטן עד שיגדיל דלא משהינן דדילמא על הגדול שיבא ממד"ה לא משהינן משום דיכול לבטל המצוה לעולם משא"כ לגבי קטן נטרינן דילמא אתי ומיבם ולא יבוא בשיהוי זו לידי ביטול מצוה לעולם משהינן אלא נשתקע הדבר ולא נאמר דבוודאי שניהם בסוג אחד דשניהם בספק שלא יתקיים המצוה מן המובחר בשהויי זו דילמא ימות הקטן ולא יבוא הגדול לעולם אלא נראה דברי תרומת הדשן ברירין דס"ל דזריחת הלבנה במ"ש קרוב הדבר שיזריח דע"פ הרוב הלילות אין הירח מתכסה בעננים אלא אם מוצאי שבת יהי' הרבה לילות בחודש שאם יהיה מעונן ב' או ג' וד' ימים יעבור המצוה לא נטרינן ומביא שפיר ראיה מקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבא לא נטרינן משום שהיי' מצוה ואף דשם לא יתבטל עיקר המצוה ק"ו ובן בנו של ק"ו כאן שיש לחוש שיתבטל עיקר המצוה וזה וזה לא יעלה בידינו לא מצוה מן המובחר דאיכא לספוקי ולא עיקר המצוה דאיכא נמי לספוקי דילמא לא יזריח הלבנה בימים מעוטין ולכך לא נטרינן ואף שקרוב הדבר שיזרח הלבנה במ"ש מ"מ מידי ספק לא יצאנו וכן יתבטל כל המצוה לא נטרינן אבל ממדינה למדינה דקרוב הדבר שיבא נטרינן ואף שהוא ספק מ"מ כיון דעיקר מצוה לא יתבטל נטרינן על מצוה מן המובחר הכי נמי גבי קידוש הלבנה אם מ"ש בח' לחודש יש לנו שבעה לילות עד סוף ליל ט"ו ואין ספק כלל שבודאי באחד מן הלילות יזריח הלבנה כי לא שכיחי כלל שיתכסה הירח שבעה לילות אז נטרינן על מוצאי שבת כמו דנטרינן על יבום גדול אם לא היה במדינת הים רק במדינה קרובה דקרוב שיבא הכי נמי דכוותיה וזה ברור באין גימגום ואין אנו צריכין לחלק ולומר דס"ל לת"ה הא דקתני הואיל ועליך המצוה לא קאי או על גדול שיבא ממד"ה: והנה כבר כתבנו די"ל דאף ת"ה לא נתכווין אלא היכי דהמדינות קרובות זו לזו כמו רקם וחגר שהיה המדינות קרובות לא"י והמביא כתב מהתם לא"י או מארץ ישראל להתם יש עדים לקיימו אבל לא הרחוקות קצת ומדינה אחרת מפסקת בניהם דלא שכיחי שיירי כ"כ דנוכל לקיים חתימת איש הדר שם הוי בכלל מדינות הים ולא משהינן עד שיבא ופשיטא בנידן דידן שגם חלוקים בלשונם ובשלשה חדשים אחר מיתת בעלה לא ידע שום אדם אם יש לו אח גדול ואף כהיום אינו ברור לנו שהוא בטיפליץ כי אין דירתו קבוע שם רק הוא כרוכל המחזיר בעירות ואין היבמה חייבת לטפל לילך ולחפש אחריו ואפילו אם לא היה הקטן רוצה לחלוץ היה ראוי לכופו עאכ"ו שהוא רוצה לחלוץ שלא משהינן מצוה כי קרוב הדבר שלא יבוא לעולם לכאן כי אין לו שום שייכות כאן כי הוא מארץ אחרת וכיון שלא נתן שטר חליצה בוראי לא יתרצה לבוא אלא בריצוי כסף והאלמנה היא עניה פשיטא לן דחליצתו אחיו הקטן מרצון עדיפא מלשהויי המצוה: ועוד אומר אני היתר אחר דכאן יש ספק ספיקא ספק דילמא לא ירצה אחיו הגדול לחלוץ ואז אין כופין אותו כיון דקטן רוצה לחלוץ וכדכתיבנא לעיל בתחילת הסוגיא ואת"ל שירצה גם הוא לחלוץ דילמא הילכתא כמ"ד דלענין חליצה אחיו הגדול והקטן כי אהדדי נינהו ולא משהינן מצוה וראיה לזה דאמרינן ספק ספיקא כזה דגבי גלודה בי"ד סימן נ"ט אם נוטל כרחב הסלע מעל כל השדרה או מעל העבור או מעל ראשי אברים ושאר כל העור קיים. כתב הרמב"ם הרי זה ספק ויראה לי שמתירין אותה וכתב הרשב"א לא הבנתי טעם היתר זה דהא ספק דאורייתא הוא וכתב הב"י דנראה לי דהוי ספק ספיקא ספק אם הלכה כאותו מ"ד כשלא נשתייר במקום ההוא המיוחד שם ואת"ל הלכה כאותו מ"ד דילמא איהו מודה היכי דניטל קצת העור מהמקום ההוא דכשירה כיון שנשתייר שאר כל העור ואם כן הוי ספק ספיקא ולקולא וכן פסק בש"ע ואף שהאחרונים לא הסכימו עמו מכל מקום כבר הכריע רמ"א בי"ד ס"ס צ"ז גבי דרוסה ובש"ך ס"ק נ"א גבי ספק טריפה ויש מכשירין הטריפות ההוא אע"ג דלא קי"ל כוותייהו להתיר מותר למוכרו לעכו"ם וכתב הש"ך אף דליכא ס"ס מעליא בהך ספיקא דפלוגתא דאמוראי מ"מ כיון דבלא"ה איכא צדדים להתיר סמכינן שפיר אס"ס כזה ה"כ דכוותיה כיון דאיכא כמה צדדים להתיר סמכינן שפיר אס"ס כזה ואין לומר דהכא שאני כיון דאיכא לאברורי ולכתוב ע"י ארחי ופרחי ולשאול את פיו טרחינן ושאלינן ליה ולא סמכינן אס"ס זה אינו דהא מצינו גבי אותו ואת בנו אם מכר האם ולא ידע אם לקח לשחיטה אין צריך להודיע ללוקח את בנה אמה מכרתי מכח ס"ס דשמא לא לקח לשחיטה ואת"ל. לקח לשחיטה שמא לא ישחוט היום ואין צריך כלל לחקור אחר זה ה"נ דכוותיה וכבר כתבנו שבלאו הכי יש לנו גדולי בעלי הוראה שנוכל לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק ורהיטא דשמעתא כוותייהו מסתברא דכל מדינה רחוקה קצת הוי בכלל מדינות הים ואם לפעמים המדינה קרובה רק מקפידן זה על זה שלא לצאת ולבוא כמו בשעת שנוי אוירא דלא בסים דמושבין שומר בכל ספר שלא ילכו ויבואו ממדינה זו למדינה זו הוי כמו מדינת הים ולא נטרינן על גדול האחים ושיהוי מצוה לא משהינן והרי זה זריז ונשכר והסכימו עמי צד הצדק הלכה למעשה רב וה' ינחני בדרך אמת: שאלה ב שאלה מהרב המופלא מהור"ר אהרן אב"ד דק"ק רעכניטץ. אל איש אלקים דמאיר עינינו בתורתו וחריפתו נפלאות הוא יראני במראה עמוק מן האור תורתו ילמדינו ה"ה אמ"ו הגאון המפורסים אב"ד מהור"ר מאיר נר"ו: הנה באתי כתלמיד השואל לדעת את דבר המשפט אשר בכאן נתעצמו הדיינים לדייק בלשון שטר הנכתב בו זכרון עדות שנעשה בפנינו עדים היום יום ג' ח"ה דסוכות תע"ח איך שבא לפנינו ראובן ואמר לנו הוי עלי עדי' וכתבו ותנו ליד שמעון שיהי' לו לעדות ולראיה החצי הבית שהיה שייך לגיסינו לוי ואותו חצי הבית לקחנו מגיסינו לוי ע"פ דת ודין תורתינו ומעתה החצי הבית עם כל זכיותינו יהיה שייך לשמעון וכו' כנוסח שטרי מכירות ועתה בא ב"ח של לוי ורוצה לגבות חובו מן חצי הבית של לוי הנ"ל באמרו שמעולם לא הוחלט לראובן וראובן אין לו שטר מכירה מלוי ולא עדי חזקה רק ראובן אמר מעצמו כן לעדים אותו חצי הבית לקחנו מגיסינו לוי אבל העדים אין מעידים שראו שטר מכירה או החלטה מב"ד ויש מהם רוצים ללמוד מזה שהוחלט חצי הבית לראובן בשומא והכרזה והחלטה גמורה כיון שנזכר שלקחנו ע"פ דת ודין תורתינו וכיון שהעדים חתומים למטה מסתמא מסהדי אכולה מילתא וכל צד מחזיק בדבריו ע"כ באתי בשורתיים אלו לבקש מלפניו שיעשה אדוני מ"ו למען האמת והשלום להוציא דברים אלו לאמיתן ויכתוב מיד תשובה אם יכולים לפסול אותו כתב החתום בח"י הרב ונאמן הקהלה ואם יכולים להוציא חצי הבית מחזקת ראובן שנזכר בשטר שאותו חצי הבית לקחנו מגיסינו לוי ע"פ דת ודין תורתינו היום יום ו' ארבעים למספר בנ"י תפ"ז אהרן מעזריטש החונה בק"ק רעכניטץ: תשובה אמרותיו הטהורים האירו לנגד עיני ואם אמנם שסבבוני טרדות עיונים בלימוד תחילת הזמן מ"מ לרוב אהבתו ובקשתו אמרתי להפסיק באמצע הפרק הנה דורשין לשון של שטר שכתבו בו כתבו ותנו ליד לוי אותו חצי הבית שהיה שייך לגיסי לוי ואותו הבית לקחנו מגיסינו לוי ע"פ דת ודין תורתינו משמע שהוא אמר להם שאותו הבית לקח מיד גיסו אבל סהדי לא מסהדי אדבר זה רק מסהדי שכך אמר להם ראובן ומי יודע אם האמת כדבריו די"ל דהעדים סמכו שהלוקח יקח כל הזכיות שיש לראובן דלא שדי אינש זוזי בכדי ולא חתמו אלא אקנין שהקנה המוכר ראובן לשמעון הלוקח והודאת לוי אינו ראיה כלל דזה מוסכם מכל הפוסקים שאין הלוה נאמן לומר מה שהוחזק שהוא שלו שהוא שייך לאחרים במקום שחב לאחרים בכן דעתי נוטה שראובן מחויב לברר שניתן לו ע"פ דת ודין תורתינו או בשטר או בחזקה אבל אם אינו יכול לברר בשטר או בחזקה חצי הבית ברשות גיסם לוי עומד והוא אינו נאמן לומר שמכר לאחרים במקום שחב לאחרים וב"ח של לוי גובה מן הבית הנ"ל ולא דמי לאם כתבו בשטר אמר לנו יוסף בן שמעון שלי"ט או אמר לנו יוסף ב"ש הכהן שהביאו הפוסקים בח"מ סי' מ"ט דהתם לא משמע מילתא שהוא אמר להם כך רק העדים מעידים שאותו יוסף ב"ש שלי"ט או הכהן אמר להם לויתי כך וכך ואי לאו דידעו שהוא הכהן או השלי"ט לא כתבו כן אבל בנידון דידן שכתבו בפירוש ואמר לנו הוי עלינו