פנים מאירות חלק ב נח

ערב יו"כ הרי להדיא דאינו מגלח בערב ר"ה אף שבטל ממנו גזירות שבעה וא"כ איך יסתור הטור דבריו בסי' אחד אלא ע"כ שטעות סופר הוא ולפ"ז כיון שפסק בש"ע בסי' ט' הא דרגל מבטל גזירות שלשים בשאר מתים אבל באביו ואמו שאסור לספר עד שיגערו בו חביריו אפילו פגע בו הרגל לאחר ל' יום אינו מבטל וכן פסק בי"ד סי' ש"ץ ושיעור גערה נוהגים בג' חדשים וא"כ אם הוא תוך ג' חדשים כיון שאין הרגל מבטל דין י"ב חודש ואף שהוא בעל ברית והוא כי"ט שלו מ"מ אסור בגילוח אם הוא תוך ג' חדשים ואם לאחר ג' חדשים בלאו הכי מותר לגלח לפי מנהגינו וק"ל. שאלה נד מעשה היה פה שבר"ח ניסן תע"ט קרא החזן לקטן שהיה בן י"א שנה שלישי ולא הרגישו בזה עד שעלה וברך ולכאורה נראה דאינו עולה למנין ג' דהא כתב הטור א"ח בסי' רפ"ב הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה וקטן וכתבו האחרונים אבל לא למנין שלשה ובאמת כד דייקינן שפיר אין זה דעת הב"י דהא בסי' קל"ה כתב בשם הרוקח הא דכתב הירושלמי קטן לספר עושים אותו סניף נראה לקרות בתורה לשבעה אבל לג' אינו מצרף וכן השיב רבינו נתן וכן כתב הרמב"ם אהא דתנן קטן קורא בתורה אמר אחד מגאונים אחרונים כי זה אחר שלישי רבינו ירוחם חולק בזה על הרוקח שכתב דעיר שכולה כהנים כהן קורא פעמים ושוב יקראו נשים דהכל עולים למנין שבעה ובסי' רפ"ב אכתוב דעת הר"ן ז"ל עכ"ל ובסי' ופ"ב הביא דעת הר"ן אחר שהביאו בשם אבודרה"ם שהביא בשם הר"ם דעיר שכולה כהנים אם יש שם נשים או קטנים דכהן קורא פעמים ואחר זה יקראו נשים או קטנים שהכל משלימין למנין שבעה וכ"כ רבינו ירוחם ובסי' קל"א כתבתי דעת הרוקח בזה שאין קטן מצרף לג' ולפי דבריו נראה דלשבעה נמי אינו עולה אלא לאחר שקרא ג' והר"ן כתב הכל עולין למנין אפילו קטן פי' להשלים קאמר ולא שיהי' כולם קטנים כו' ומיהו השתא דתקינו רבנן שיברכו כולם אשה וקטן קורין אפילו ראשון ואחרון ע"כ: הרי דעת הר"ן בפירש דלא כהרוקח דלא אתי למעט אלא שהי' כולם קטנים אבל להשלים למנין ז' אפילו ראשון משלים בתר תקנתא דרבנן דכולם מברכין ולכך סתם ופסק בש"ע הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה וקטן והוא כגירסא דידן הכל עולים למנין שבעה דמשמע אפילו בג' אבל לספרי' דגרסי הכל משלימים למנין ז' א"כ אין לקרות לקטן אלא לז' כמו שכתב הב"י בס"ס קל"ה וכיון דסתם בש"ע הכל עולים למנין שבעה משמע אפילו אם קראו לשלישי מ"מ פוק חזי מאי עמא דבר ואין לקרותו לקטן שיעלה לשלישי מ"מ בדעבד עולה ואין צריך לקרותו לאחר כיון דיש אוסרי' לקרות מה שקרא כבר ואף למאן דמתיר מ"מ יש לחוש לדעת דקטן עולה למנין ואסור להוסיף בר"ח ע"כ שב ואל תעשה עדיף וק"ל: שאלה נה במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקודמנא היקר כמר שמואל בענדינר והגיד בעונש אם לא יגיד ונשא עונו וז"ל פריש' בין איך גיוועזין מיט משה בונמס איין פור דינגן זענין מיר קימן אין כפר האט מען אונז ציא גיוויזין איין פור מאן איז דער זעלביג ווירט ניט דער היים גיוועזין האבין מיר גיווארט אויף איהם האבין מיר זיך אפ גירוכט דארטין אזו היבט דיא ווירטין אין האט עטץ גיהערט פין דען יהודי וואש דער טרונקין איז גיווארין ניט ווייט פין היא זאגין מיר פשיטא האבין מיר פין איהם גיהערט וואס העלפט עס אונז ווען מיר ניט וויסן וויא ער איז האט זיא מישב גיוועזין איך ווייס וויא ער איז מיין קוואטר וואס דער יהודי אימר איז בייא איהם איין גישטאנדין האט איהם אין וואסר גיפונין האבן מיר אן וועהריט איהר ציא אונז אויף שערדה אודר פרייא שנאפ גיקומן אונד העט אונז גזאגט דער פין העטין מיר איהם געבין אויסלייז געלד הייבט זיא אן ער האט זיך גיפארכטין פאר דען לעפאלטיר יהודי ווייל דער שם איז גיגאנגין ער האט מעות בייא זיך גיהאט ווערט איהר איהם אוועק נעמין דאס מעות. אונד דיא ווערטין האט בשם גזאגט דער ערל האט מעות באקימן האט דער נאך איין שם אין כפר געבין אז ער מעות האט באקימן אזו איז ער אוועק גילאפין פאר מורא אבר דיא ווירטין האט גזאגט וויא ער העט גזאגט דער יהודי האט גהייסין ער איז מיט חתלירן לייט איבער גישיפט גווארין זענין אלי דער טרונקין גווארין האט מען אלי ארויס אביטן אונד דען יהודי ניט זאגט דיא ווירטין האב איך גיפרעגט ווארום בראד דען יהודי ניט גיפונדין אזו האט ער מישב גוועזין ווייל ער איז יא ווירט גוועזין אונד ער האט גיוויסט אלס ער מעות האט גיהאט בייא זיך אזו וויל ער מעות באקימן ווייל אבער דער שם אין כפר קימט אבר האט איהם ווידער אין וואסער גיווארפין האט איהם גימעלט בייא אן נאמן יאקוב ער האט איהם גוט גיקענט ווייל ער איז זיין ווירט גוועזין איין סימן האט ער גיהאט ווייס ניט אויב זיא האט גזאגט אלס ער איין קורצי האנד גיהאט האט אודער אין איין האנד קערצערי פינגער עכ"ל כו' שמואל הנ"ל ובשם גזאגט אז כל הנ"ל איז גוועזין ה' ימים אחר שבועות כל הנ"ל העיד כמר שמואל בעינש יום ד' ד' דחנוכה תע"ה לפ"ק: שוב העיד כמר משה בבאל בעינש הנ"ל אונד שמואל בענדינר זענין גגאנגין אום איין פיר ציא דינגין אזו זענין מיר גיקומן אין איין כפר אריין ציא איין פורמאן איז ער ניט אין דער היים גוועזין אזו האבין מיר זיך אפ גיריאט אונד גווארט אויף דען פורמאן אזו הייבט דיא ווירטין אן אויב מיר האבין נישט גיהערט פין דעם יהודי וואס ניט ווייט מכאן איז דער טרינקין גיווארין אזו זאג איך ווען מיר נוא יוא וויסן דער פין ווען מיר ניט וויסן וויא ער איז אהין גיקומן אזו האט זיא באריכות מיט אונז גישמיסט ביז זיא אונז לסוף גזאגט האט אלס זיין ווערט האט איהר גזאגט דען דער ווערט איז איהר קוואטער גוועזין אלס ער איהם העט ארויס גנומין אויס דעם ויפסער ווייל ער איהם גוט גיקענט האט אלס אימר בייא איהם גינעכטיגט האט ער האט גיהייסין יאקוב ער האט ציווארט צייכין אין איין האנד קארצי פינגער אלס אין דער אנדערי אזו האט ער דאס מעות וואס ער בייא זיך האט גיהאט גינומן ווייל אבר האט איין שם אין דארוף אלס ער מעות באקימן האט אזו האט ער זיך גיפארנטין פאר דעם לעפאלטר יהודי האט ער איהם אין וואסער ווידר אריין גיווארפין אונד איז אוועק גילאפין אזו האט אלט דיא ווירטין ציא אינז גזאגט. אונד איך בין ניט ווייט פין איהם וויא ער דער טרינקט אויף איין פלעץ גווארפין דאס זעלביגי גישרייא איז גיקומן אלס דיא התלרן זענין דער טרונקין אונד איין יהודי ג"כ אזו בין איך דער שראקין גיווארין איז גיקומן דער שטעקן אונד איין פינטל סחורה ציא שווימן הסחורה האב איך דער קענט עס איז פין מיין סחורה גיוועזין וואס ער בייא מיר גינומן האט ב' ימים דער פריער אונד איך האב מציל גיוועזין הסחורה מיד הערלים עכ"ל העדות של כמר משה בונם הנ"ל וכדי שיהא לע"ה לראי' מהימנ' בע"ה המעשה נעשה ביום ד' דחנוכה תע"ה לפ"ק ובע"ה היום יום ה' כ"ז טבת תע"ה לפ"ק: הקטן צבי הירש בה' בנימן ז"ל מהעלשויא. ונאום יחיאל מיכל מהעלשויא. ונאום יחיאל מרדכי מרקיל מברודא. ואח"כ זמן מה שלחנו לכמר משה הנ"ל אויב דיא ווירטין גזאגט אז זיא גיהערט האט פין זיין ווירט וויא ער בייא גינעכטיגט האט אז ער בוודאי וואס אז ער טיט איז גוועזין ואמר לנו בזה"ל האב דיא ווירטין גזאגע דער ווירט האט גזאגט וויא איך איהם גיפונדין האב האב איך איהם פר בארגין אונד דיא סוגאישין איז ער דא גילעגין ב' או ג' ימים טוט האט ער זיך גיפארכטין דיא כלבים ווערין איהם אויף עסין איז ער גיגאנגין האט איהם ווידער אין וואסער אריין גיווארפין אונד איז אוועק גילאפין כל זה העיד בעונש כנ"ל ובע"ה היום יום אדר ראשון תע"ה לפ"ק. בע"ה יום ב' ג' מרחשון תע"ז לפ"ק: הק' אהרן בהרב מוהר"ר פסח ז"ל ה"ה מריינץ. ונאום מרדכי מרקיל בלא"א ה' ישראל ז"ל מברודא. במותב מלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתי לקדמנא ה"ה הב"ח ישראל בן כמר יוסף כהן והעיד בתורת עדות באם לא יגיד ונשא עונו בזה"ל מיר זענין שכינים בייא אננדער גוועזן עם כמר יאקוב ברי"פ חתן אברל חייט אזוי האב איך גיזעהן אז כמר יאקוב הנ"ל האט גיהאט אן זיינה רעכטי האנד קערצרי פינגער אז אין דער אנדרי האנד מיר האבין כמה פעמים מיט אננדער שפאז דרויז גיטריבן את כל הנ"ל העיד כמר ישראל בעונש הנ"ל היום יום א' כ"ז תמוז תע"ה לפ"ק: הקטן אהרן בהרב מוהר"ר פסח ז"ל ונאם צבי הירש בהר"ר בנימן מהעלשויא. ונאם הק' יחיאל מיכל בלא"א כמר שלמה ז"ל מהעלשויא. הלא נודע. לבני מדע. מדה הנאה ויאה. להיות מורא הוראה לקטני כמוני. אשר לא מלא כרס מעדני. לירד לעומקא דדינא. כי אם ת"ה קא חזינא ריק הוא ממני. מפני עומק המושג אשר קטנם עבה ממתני וראוי לומר חזור לאחוריך. אדע לך מקוטיך. ורמינא ליה בגלא דחטת' דלא מיבן שטת' אם כה יאמרו. בהלכות אשר נמנו וגמרו קל וחומר בדברים חמורי' אשר גדולי עולם כלאו מלתת בו שעורים בעניני עיגון. שראוי להמציא דבר הגון לא כן אנכי דלא אכלנ' בישרא כי אם בגרץ פנני אך לא עלו דדי סמוך אפילו לסימנ' בעלמא בסמך סמך בכן לא מתחלשות לכל לא לכוות בגחלי דרבנן הלחושות ואם בעיני פליאה הש"י יצילנו משגיא"ה אכי"ר: גרסינן במס' יבמות פרק האשה דף קט"ו איבעי' להו עד אחד במלחמה מהו וכו' ת"ש מעשה בשני ת"ח וכו' ותסברא והא מים שאין להם סוף נינהו ומים שאין להם סוף אשתו אסורה אלא הכא במאי