פנים מאירות חלק ב נז

אשר בררנו בראיות ברורת דדעת הרמב"ם עיקר דאיצרך תרי מעוטי למעוטי כותי מאונאה דגזל כותי אסור ולמעוטי הקדש א"כ כל מה שקונה הישראל הכותי נמי קונה ולא אימעט שום קנין מכותי דנימא דדוקא בקנין זה ולא קנין אחר א"כ מנהג התגרי' ומה שמתקני' בני המדינה ע"פ חוק מהני אף לענין בכור: ועוד ראי' דכל ממון אתי לידי איסור כגון לענין קדושי אשה והקדש ואפ"ה אמרינן בכותי שמכר קרקע לישראל דנכסי כותי הרי הן כהפקר ואם החזיק בהם אחר זכה וזה הוא ע"פ דין תורתינו כפי' רש"י שם ואפ"ה אמרינן במה דברים אמורים במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין המלך ומשפטיו שיזכה בקרקע מי שנותן דמיו עושין כפי משפט המלך שכל דיני המלך בממון דנים על פיהם ולפ"ז אם הקדיש המחזיק השני הקרקע אינו קדוש כלל והנותן מעות הוא יוכל להקדיש אף שבדין תורתינו אינו כן והיה הדבר בהיפך מ"מ הולכין בכל משא ומתן אחר מנהג התגרים אחרי חוק המלך אף שמזה נולד איסורא לא משגחינן בי' א"כ ה"ה לענין בכור דנוכל לסמוך על זה דמ"ש איסור זה או זה: עוד ראיתי שהשיג בנחלת שבעה על מהרש"ק וז"ל ומה שכתב מכ' שכל הנביאים מתנבאים כרש"י כו' אני אומר אם כל הנביאים מתנבאים כרש"י שרוח שקר בפי כל הנביאים כי תמיה לי שהרי האלפס' הביא דברי ר' יוחנן ולא הביא דברי ר"ל וכל מקום הלכה כהרי"ף במקום דלא נחלקו התוס' עליו כו' נפלאתי על הרחבות פיו נגד גדול ממנו בחכמה דמאי אולמי הרי"ף מהרמב"ם דהרמב"ם נמי פסק כר"י דדין תורה מעות קונה ואפ"ה ס"ל דבכותי קונה משיכה או מעות ע"כ ס"ל או כתירץ הר"ח שהביאו התוס' או כסברתינו וא"כ הרי"ף נמי י"ל דסבר כן אף דמעות קונה מן התורה מ"מ בכותי קונה משיכה וגם המעות ולית לי' הך דיוקא הא בכותי משיכה כדכתבינא והרמב"ם בשיטת הרי"ף רבו אמרה ע"פ הרוב ועוד שינה הלשון מהרש"ק שכתב בתשובתו רבות' למחשב גברי הרי חבל נביאים מתנבאים כרש"י כאשר באמת הביאם והוא ראה וידע שכמה גדולים חולקים על רש"י והוא כתב משמו כל הנביאים ופליאתו נפלאה ונשגבה ממני וכי בשביל זה שהרי"ף הביא דברי ר"י דהלכת' כוותי' יהי' רוח שקר חלילה בפה כל הגדולים אשר אנו רואים עין בעין שפוסקים כרש"י אין זה אלא דברי חימום וקינטור: עוד כתב שם וז"ל ומה שכתב הב"י בשם הרמב"ן דאמימר סבר אף משיכה קונה פי' כן אליבא דהרמב"ם ולי' לא ס"ל הכי כמו שהבין מכ"ת בדברי הב"י אליב' דהרמב"ן עכ"ל הנה כבר כתבתי שהב"י הביא דברי הרשב"א ופסק כן בש"ע דמשיכה או כסף קונה בכותי ומחלק בין מדד לכלי של ישראל או לכלי עכו"ם שיש בו עכבות יין צריך ליתן המעות תחילה ש"מ דמעות קונה וכתב המרש"ק בעצמו שהמ"מ לא כתב כן בשם הרמב"ם וכבר כתבתי שט"ס נפל בדברי הרשב"א בין הרמב"ם להרמב"ן. גם כתב שם וז"ל גם מה שכתב מעכ"ת כיוצא בזה אנו נוהגי' להחמיר בכל הוראות איסור והיתר דמחמירין לכתחילה כדעת האוסרין לצאת ידי דעתו אבל בדעבד אוקמינן אדינא דאוריית' כהכרעו' הפוסקים עכ"ל. אני אומר במחילה לכבוד תורתו מכ"ת לא דק דודאי אם עיקר הדין מסכי' עם המתירין רק משום חומרא אנו נוהגים כדעת האוסרי' ע"כ בדעבד או שעת הדחק מוקמינן אדינא שהרי מדינא מותר משא"כ היכי דלא ידענו דינא אי כרש"י אי כר"ת דנימא דבדעבד אוקמינן אדינא ולהתיר בכסף לחוד כרש"י דילמא עיקר דינא כר"ת להצריך דוקא משיכה כו' ואחת שאלתי ממכ"ת שאל יהיה נוח לכעוס ואם יהיה נוח לכעוס יהיה נוח לרצות עכ"ל. גם בזה לא ידעתי מאי קאמר שהרי כתב מהרש"ק וז"ל ועכ"פ נתבאר למעלתו מתוך דברי הנ"ל טעם המקילים שנוהגים לכתחילה בקנין כסף מאחר שבעל הש"ע והלבוש ומשאת בנימן שהם גדולים אחרונים פוסקים כוותייהו אף שאין אני מסכים עמהם המנהג הזה ברור לכתחילה עכ"ל הרי שמהרש"ק ס"ל באמת לדינ' כהנך גאונים דפסקו כרש"י אלא שפקפק על לכתחילה ולכך שפיר כתב כיוצא בזה נוהגים בכל הוראות איסור והיתר דמחמירין לכתחילה כדעת האוסר לצאת דעתו אכן בדעבד אוקמינן אדינא דאורייתא כהכרעות הפוסקים עכ"ל וכבר כתב שחבל נביאים מתנבאים כרש"י הלוא הרמב"ם והש"ע בשני מקומות והרב משאת בנימן בג' מקומות והטור בח"מ א"כ בדעבד קי"ל כהכרעות אלו הפוסקים שהם גדולי אחרונים אלא לכתחילה מחמרינן לצאת אף לדעת ר"ת דמשיכה קונה ובעינן תרווייהו וא"כ אין מקום לתמיהת בעל שו"ת נ"ש והמעיין בסוף התשובה יראה שהיה איזה דברים קנתורים בניהם ויפה ביקש מהגאון מהר"ש שלא יהי' נוח לכעוס כי דבריו מרפסין איגר' ואין ספק שלא הגיע תשובתו ליד הגאון מהר"ש וכתב זה והניח בקופס' ואחר כך מצאו בניו תשובה זו והדפוסהו דאי הי' הגיע תשובה ליד הגאון בודאי לא הי' שתיק לי' כי ידיו הי' רב לו והלכת' כשמואל בדיני: ולפי מה שכתבנו מיושב גם תמיהת בעל שער אפרים על הרב משאת בנימן וז"ל בשאלה ע"ט דף נ"ח ע"ב שתמה על הרב הנ"ל שכתב שהרי רוב המחברי' הסכימו לדברי רש"י וכן פסק בח"מ סי' קצ"ד עכ"ל וכתב הוא ואני שמעתי ולא אבין כי דבריו תמוהים לפע"ד במה שאמר שהרוב המחברים הסכימו לדברי רש"י ולפע"ד היפך הקערה על פיה ואיפכ' מסתבר' שרוב הפוסקים הסכימו לדברי ר"ת ולעיקר' דדינ' שהרי הרא"ש בריש פ"ק דבכורות פסק כר"י דישראל קונה בכסף ולכותי במשיכה וכ"כ שם הרא"ש בשם בעל הלכות ובשם רב האי בסי' מקח וממכר וא"כ לפי דעת בעל משאת בנימן שכתב שהטור בריש סי' קצ"ד פסק כדברי רש"י וא"כ יהי' דברי הטור סותרים זה את זה וגם סותרים דברי אביו הרא"ש שהרי הטור פוסק בריש סי' קצ"ח בח"מ כר"י דבישראל מעות קונה מד"ת וא"כ לכותי במשיכה כי הפלוגת' דרש"י ור"ת תלוי' בפלוגת' דר' יוחנן ור"ל וכפי מה שמסיק בגמ' דבכורות דאליב' דר' לקיש דסבר לעמיתך במשיכה וא"כ לכותי בכסף משא"כ לר"י שסבר לעמיתך בכסף מד"ת וא"כ לכותי במשיכה והטור פוסק כר"י ע"ש שהאריך ולפי מה שכתבנו והוכחנו שדבר זה אינו תלוי בפלוגת' דר"י ור"ל לפי האמת וי"ל דאף ר"ל מודה שכותי קונה בין בכסף בין במשיכה וכבר כתבנו שמוכרחי' אנו לומר בדעת הרמב"ם ואליב' דהרמב"ם מתישבות כל הקושי' התוס' בסוגי' דבכורות ודע"ז בריוח בלי שום דוחק וגם מיושב הקושי' הגדולה למה לא הביא בעל הש"ס תירוצא דאברי בע"ז וכן הסכים הרשב"א עמו וגם הב"י בי"ד סי' קל"ב וכן פסק באור זרוע הובא בהגהת אשרי בחזקת הבתים וכן הסכימו הרבה אחרונים כמבואר בתשובת מהרש"ק וא"כ אין מקום לתמיהת שו"ת שערי אפרים על הרב מ"ב וגם מה שהביא בשם מהר"ם מינץ שאין מנהג התגרים מועיל גבי בכור אין ראיתו ראי' כלל כאשר כתבנו ואדרבה יש ראי' ברורה שמהני כמו שכתב הרב הגאון מהרב בתשובתיו: וראיתי שהרב בעל מג"א וכן שער אפרים הקשו איך כתב המ"ב וכל דבר שנהגו הסוחרים לקנות בו כגון רושם או מפתח כו' קונה ג"כ לענין חמץ וז"ל וק"ק דאמרינן בבכורות רפ"ד עכו"ם שנתן מעות לישראל בדינהם קנה כו' מאי בדינהם בדין שפסקו להם תורה משמע דדיני עכו"ם לא מהני עכ"ל ובאמת אינו קושי' כלל דס"ד דמקשה דכסף קונה בדין תורה בישראל ואם מנהג הכותי נמי כן פשיטא דקנה וכי בשביל שמנהג התגרי' כן הוא יגרע כחו ולכך פריך שפיר מאי בדינהם ומשני בדינהם שפסקו להם תורה מיד עמיתך במשיכה הא בכותי לא מהני משיכה אלא כסף דוקא וזה פשוט וברור וא"כ כשנסתר הענין ממילא נפל הבנין א"כ אין להם רא' כלל לומר דסטימות' לא יקנה בכותי ופשיט' לפי מה שכתבנו שאף מדינ' הרבה גדולי ראשונים ואחרונים סבירי להו דכותי קונה או בכסף או במשיכה ומסתבר טעמייהו ואף שהרבה אחרוני' לא הכריע והניחו הדבר בספק מ"מ לא שבקינן כל הנך רבוותא דהכריעו כדעת הרמב"ם דכסף קונה בפרט בראיות ברורות שכתבנו לסמוך עליהם בדעבד דמהני כסף ואפילו לא נתן אלא קצת כסף קונה הכל כדאי' ברא"ש בפ' הזהב וכן כתב הר"ם מלובלין ולפי מה שכתבנו יש להם על מה שיסמכו לקנות לכותי אף בכסף לחוד והנראה לפע"ד כתבתי וה' ינחנו בדרך אמת. ואגב דאיירינן במילי דבכור באתי להזכיר מה ששאלו בעיר אלטונבורג פעם אחת מכרה אם של ב"ב פרה מעוברת שלו לכותי בלתי ידיעתו נראה דהוי מכירה משום דזכין לאדם שלא בפניו ודומה לזה כתבו התוס' ב"ק דף ס"ט ע"ב בד"ה והצנועין דמחללין נטע רבעי ומעשר שני של חבירו שלא מדעתו דזכות הוא לו יעיון שם וכן לענין חלה דאית' בי"ד סי' שכ"ה דאם זכות לבעל העיסה כגון שהיתה עיסה מתקלקלת מותר ליטול חלה בלא רשותו אף שאינו נעשה שליח בלתי רשותו לענין תרומה כמו דאית' במסכת תרומות דף ל"ו ע"ב ואפ"ה היכי דזכות הוא לו נעשה שליח שלא מדעתו א"כ הכי נמי גבי בכור כמו כן גבי חמץ אם לא היה ב"ב בביתו ומכר איש אחר חמצו הוי כשלוחו כיון דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ועיין בט"ז ובי"ד סי' שנ"ב סי' ל"א ס"ק ט"ו מה שחידש שם על הרמב"ן וכן כל זכי' מטעם שליחות כמו שכתבו התוס' בפ"ק דגיטין דף י"א ע"ב ד"ה התופס לבעל חוב עיין שם שאלה נג נשאלתי אבל על אביו או על אמו תוך י"ב חודש והוא בעל ברית אם מותר לגלח: תשובה נראה דהא כתב הטור א"ח בסי' תקמ"ח אם חל יום ראשון או יום שלישי שלו בערב הרגל מותר לספר ולכבס ותמה הב"י דהא אפילו אמרינן בי' מקצת יום ככולה נהי דחשבינן כאלו עברו כבר כל שבעה אכתי בתוך שלשים הוא דהא אחר הרגל הוא צריך להשלי' נזירו' שלשים וא"כ איך יהי' מותר לו לגלח בערב הרגל הילכך משמע דודאי חל שש בערב הרגל אסור לגלח ואצ"ל בחל שלישי או ראשון וכן נראה בדברי הרמ"ז והב"ח בי"ד סי' שצ"ט כתב וז"ל אבל אין ספק שטעות סופר הוא כי כן נמצא בספרים ישנים מותר לכבס אבל גלוח אסור וכן פסק בש"ע דאינו מותר אלא כבוס ונראה לי דדבר ברור הוא שטעות סופר הוא דהא כתב הטור באו"ח סי' תקמ"ח וביו"ד סי' שצ"ט ר"ה וי"כ חשיבי כרגלים לבטל האבילות שעה אחת לפני ר"ה וראש השנה הרי י"ד ומגלח