פנים מאירות חלק ב נו

מעות משמע דקני במשיכה עם נתינת מעות ובס"ס קצ"ד כתב וז"ל אבל במטלטלין קנה בנתינת המעות בבי"ת ואפ"ה פי' עליו הסמ"ע כמו שכתבתי: ומה שכתב מר דבש"ע סי' קל"ב פסק הב"י כהרמב"ם דמעות קונה בכותי וכו' ומור"ם לא כתב עליו כלום וכו' וכמ"ש בחו"מ סי' קצ"ד וכל זה נעלם ממור"ם ז"ל בשו"ת שלו ומהר"ם מינץ תמי' לי עליה דמר שיהי' נעלם מהרמ"א דברי הב"י בש"ע ויהי' א"כ דברי רמ"א סותרי' אהדדי מאחר שלא השיג על ב"י בש"ע בסי' קל"ב ס' ב' משמע דסובר כש"ע ובתשובותיו כתב להיפך והא ליכא למימר דנעלם ממנו כל עיקר ולא ראה דברי הש"ע בס' קל"ב סי' ב' כלל וכלל זה אינו דהרי בא עליו בהשגה ממקום אחד באותו סעיף גופא וז"ל ומאחר שבא לרשות הכותי כו' הרי שראה דברי ב"י בכאן ובכיון לא השיג עליו וא"כ איך יעלה על הדעת שבתשובותיו יכתוב להיפך אלא ודאי כדברי כן הוא ומכ"ת בנה יסודו על יסוד הנופל ובנין הקל ובנפול היסוד יפול הבנין דדעת הש"ע נמי טעמא משום דאף שמשך הכותי היין לא סמכא דעתי' כישראל כמו שכתב בש"ע להדי' הטעם משום דלא סמכ' דעתא עד שפסק דשמא לא ישוה במקח שהכותי לא יתן לו כ"כ מה שחפץ הישראל ונמצא שהכותי צריך להחזיר היין ליד הישראל והוי י"נ ועוד משם ראי' איפכא דהרי כשמשך ופסק קני הכותי ודמיו מותרות אע"פ שלא נתן המעות נמצא שמשיכה עיקר וא"כ הב"י אינו פוסק כהרמב"ם וגם דברי רמ"א לא סתרי אהדדי ולא נעלם ממנו דברי הב"י בסי' קל"ב בי"ד ובטור חו"מ סי' קנ"ד וגם לא נעלם דברי הטור ח"מ ממור"ם מינץ: ואם כתב בתשובת משאת בנימן שרוב מפרשים הסכימו לדברי רש"י ושכן כתב בטור ח"מ אני אומר כבודו במקומו מונח ולא דק רק הנכון כמו שפרשתי בטור ח"מ הנ"ל וכן מבואר שם להדי' כמו שכתבתי שמעות קונות רק שלא סמכא דעתא בישראל בלא שטר גם דעת הב"י דלא כהרמב"ם וא"כ רוב הפוסקים סברי כר"ת כו' ומה שכתב מכ"ת חבל נביאים מתנבאים כרש"י וכו' אני אומר אם כל הנביאים התנבאו כרש"י שרוח שקר בפי כל הנביאים כי תמי' לי שהרי האלפס' הביא דברי ר"י ולא הביא דברי ריש לקיש ובכל מקום הלכה כהרי"ף במקום דלא נחלקו עליו התוספות כו' עכ"ל: ואתה אחי המעיין כשתשים עין שכלך על דברי' כאלו בעיון תראה ששאלות הגאון מהר"ש קאיידנאויר הי' כשאלות הראשונים והרב בעל נח"ש רצה לדחות דבריו בגילת' דחטי ומסיק ששקר הי' בפי כל הנביאים וכל הפוסל במומו פוסל כאשר נבאר בעזרת ה' ובודאי לא הגיע דבריו ליד הגאון מהרש"ק דאם הגיע דבריו לידו בודאי הי' מחי לי' אמוחא כי שמואל ת"ל הי' ארוך בדורו ותלמודו הי' ערוך לפניו והי' בידו להשיבו ואין ספק כד ניים ושכיב אמר להא מילתא וצער לי ליכתוב עליו אבל ראיתי כשקורא אדם בהעברה בעלמא סובר שבעל נח"ש השיב להגאון מהר"ש תשובה נוצחת כאשר אירע להרב הגדול המחבר ר"י בהלכות פסח סי' תמ"ח הביא דבריו והסכים עמו ובודאי אלו הי' נותן לב לדבריו היו רואה ויודע שאין בדבריו ממש: והראשונים ישמענו חכמים מה שכתב נחלת שבעה בתחילת דבריו שלפום רהיטא אין מקום לקושי' מהרש"ק דזה שכתב הטור במטלטלי' קונה עם נתינת מעות ר"ל משיכת מטלטלי' עם נתינת המעות לאפוקי בקרקע לא מהני כסף כו' עד והלשון מוכח כך וכו'. הנה חפשנו ולא מצאתי דברים אלו בטור שיכתוב במטלטלי' קונה עם נתינת מעות רק בריש סי' קצ"ד כתב כותי שמכר קרקע לישראל אינו קונה אותו אלא בשטר עם נתינת הכסף ובקרקע דוקא משום דנכסי כותי הרי הם כמדבר וכותי מכי מטי זוזי לידי אסתלק לי' לכך אינו קונה אלא בשטר עם נתינת המעות וכן הרמב"ם בפרק א' מהל' זכיה שכתב הכותי אינו קונה בחזקה אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת המעות מיירי בקרקע ולא ידעתי איך אינה דבר זה לידו ומה שכתב ובס"ס קצ"ד כתב אבל במטלטלי' קנה בנתינת מעות ואפ"ה פי' עליו הסמ"ע כמ"ש המעיין בדברי הסמ"ע יראה שלא פי' כדבריו רק נראה מדבריו שמחלק בין ישראל הקונה מכותי ובין כותי שקונה מישראל כמו שהבין הש"ך או כמו שכתב בעל שער אפרים שכוונתו מה שכתב בי"ד סי' ש"כ דמ"ש בח"מ שקונה מטלטלי' בנתינת מעות ר"ל לאפוקי שא"צ שטר כמו בקרקע יעוין שם וכפי' הש"ך. וגם מה שכתב לישב קושית מהרש"ק בש"ע דפסק המחבר דמעות קונה בכותי ומור"ם לא כתב עליו כלום וכתב נחלת שבעה תמי' לי עלה דמה כו' עד איך יעלה על דעת שבתשובותיו יכתוב בהיפך אלא ודאי כדברי כן הוא ועכ"פ בנה יסודו על יסוד הנופל עכ"ל לא ידעתי מאי כדברי קאמר וממש כתדע מן הקושי' ולא נתפרש מאי המציא בדבריו ובסוף דבריו כתב דדעת הש"ע נמי טעמא משום דאף שמשך הכותי היין לא סמכה דעתא דישראל וכו': ועוד משם ראי' איפכא דהרי כשמשך ופסק קנה הכותי אע"פ שלא נתן המעות נמצא שמשיכה עיקר כו' נפלאתי על דברים אלו שגרם לי לקלקל נייר ודיו דהא ברישא דכתב הש"ע ישראל שמכר יינו לנכרי ומחלק בין פסק עד שלא מדד מיירי כשמודד בכליו של ישראל כמו שסיים הש"ע בד"א כשמדד הישראל בכליו וס"ל לש"ע כדעת הרמב"ם דס"ל דכותי קונה או במשיכה או במעות אלא אם לא פסק לא סמכה דעתי' ולא הוי זוזי הלואה גבי ומנסך יין של ישראל וקשקיל דמי י"נ אבל כשפסק סמכה דעתי' וקונה הכותי היין במשיכה ומיד המעות הלואה גבי ואח"כ כשעושה י"נ עושה ביין שלו והדמים מותרי' אף שנתן אח"כ וזה ברייתות מפורשות בש"ס בע"ז דף ע"א ע"ב אבל אם מדד לכלי העכו"ם שיש בו עכבות יין צריך ליקח הדמים ואח"כ ימדוד א"כ אף בלא משיכה אי מעות אינו קונה בכותי הי' היין נאסר מיד במדידה וא"כ קשקיל דמי י"נ אלא ע"כ שהמעות לבד נמי קונה בכותי ולכך אם הקדים לו מעות דמיו מותרות וע"ז התפלא הגאון מהרש"ק למה לא כתב מור"ם עליו כלום שהרי שאם באנו לחוש לדעת האומרים דכסף אינו קונה בכותי א"כ אף שנתן דמיו תחילה מ"מ מיד שבא לכלי של כותי הוי י"נ וקשקיל דמי י"נ אלא ע"כ דהסכים לפסק הש"ע דכותי קונה במשיכה או במעות וקושיות מהרש"ק קושי' אלימתא היא ודברי הנחלת שבעה אינם אלא דבר שפתים אך למחסור: ואיברא לישב דברי מור"ם נראה לי משום כיון דהרב ב"י הביא בשם הרשב"א שני תירוצים תירוץ ראשון אפילו אם ת"ל דמעות אינו קונות בכותי אלא במשיכה דוקא כדאמרינן בבכורות אפ"ה כיון שנתן ופסק מעות על דעת להוציאם נותנם ולקנותם מעכשיו ע"מ שיתן לו היין לבסוף נמצא בשעה שנותנים לו לאו דמי י"נ הוא וכשנוטל הכותי יינו אותו שעה אין הישראל נוטל מעות ולפיכך מותר עכ"ל. ואף שדברי ב"י נראה שהרשב"א תופס עיקר כתירץ הרמב"ם דכותי קונה במשיכה או במעות מ"מ הרב רמ"א הסכים עמו אבל לא מטעמיה אלא מטעם תירץ ראשון של רשב"א אבל לעולם י' כדעת האומרים דכסף אינו קונה בכותי וזה נכון לדעתי להציל למור"ם מקושיית מהרש"ק וגם מה שכתב להשיג על תשובת משאת בנימן שכתב שרוב המפורשים הסכימו לדברי רש"י ושכן כתב בטור ח"מ כתב הנח"ש וק"ל: ואני אומר כבודו במקומו מונח ולא דק רק הנכון כמו שפרשתי בטור ח"מ וכן מבואר שם להדיא כמו שכתבתי שמעות קונה רק שלא סמכה דעתי' דישראל בלא שטר עכ"ל. לא זכיתי להבין דבריו שהוא מביא ראיה לחובתו דאם מדמה מטלטלי' לקרקע ומעות קונות א"כ חוזר הדין כפי' שפי' משאת בנימן בדעת רש"י דכסף קונה וכבר כתבתי מה שרוצה ליישב דברי הטור דבר שקר נזדקר בפיו וגם דחה משם דברי מהרש"ק וז"ל ומש"כ מכ"ת דנ"ל דטעם למנהג גרוע כזה דבדיניהם קונה בכסף או בסיטמותא כו' גם הא ליתא דאין הולכין בדבר איסור אחר מנהגם ודינא דמלכותא כדאיתא להדיא בש"ת מהר"ם מינץ סי' ה' ודבריו ברורים דא"כ מה לנו לפלוגתא זו ולחומרת מהר"ם לקנות בכסף ומשיכה כדי לצאת ידי שניהם יקנה בכל דור ודור כפי מנהג התגרי' באותו מקום ובאותו זמן אלא ודאי שאינו מועיל מנהגם לענין דבר איסור עכ"ל. הנה האמת שהמרש"ק כתב שמהר"ם מינץ צידד להחמיר בבכור לקנות בסיטמותא והביא ראיות שיש לדחות אותם והנה שו"ת מהר"ם מינץ לא היה לפני אך ראיתי בתשובת עבודת הגרשוני סי' קל"ב שמביא ראיה שבנימוסיהם כסף קונה ואין המוכר או הלוקח יכולים לחזור בהם כדאי להפקיע מידי קדושות בכורה ומביא ראיה ממתניתין דבכורות המקבל צאן ברזל מן הנכרי' ולדות פטורי' מן הבכורה ומוקי לה רבא דטעמא דפטורי' כיון דאי לא יהיב זוזי אתי נכרי תפס לה לבהמה כו' הוי ליה יד נכרי באמצע ובסוף דבריו כתב וז"ל אבל מ"מ נראה פשוט שלאו מדינ' דתלמודא הוא רק בדינהם כך היא שהוא תופס הולדות וממילא זכינו לדין שכדאי הם נימוסיהם להפקיע מידי בכורה: אמנם בתשובת מהר"ם מינץ סי' ה' כתב להדיא שאין מנהג שנהגו התגרי' כותי' מועיל להפקיע קדושת בכור דאל"כ למה הצריך מהר"ם כסף ומשיכה לאפוקי נפשי' מפלוגת' הא מנהג הכותי' בכל מקומות מי שנותן אפילו פרוטה על המקח קונה בו עכ"ל. והנה באמת אין ראייתו מכרעת הלוא במקום שכתב הגאון מהרמ"א בתשובה משמע שלא היה נוהגים כן מ"מ לא מלאני לבי להכריע ולהכניס ראשו בין ההרים גדולים ואפשר היה לחלק בין מנהג שנהגו התגרים ביניהם ובין מה שנפסק ע"פ דיניהם ונימוסיהם אבל דוחק הוא עכ"ל. הרי שגם הגאון מהר"ג כתב שאין ראייתו מכרעת כדעת מהרי"ף אבל אחרי העיון אמרתי שלפי דברינו אשר כתבנו אין מקום כלל לקושית מהר"ם מינץ שהקשה דאל"כ למה הצריך מהר"ם כסף ומשיכה לאפוקי נפשי' מפלוגתא הא מנהג הכותי' בכל המקומות כו' י"ל דזה אינו קושי' כלל דמהר"ם אזיל לשיטתו דמספק ליה אי הלכת' כר"י דאמר דבר תורה מעות קונה ודריש הכי לעמיתך בכסף הא לכותי במשיכה דוקא ולא בכסף וכתבו התוס' ששני קנינים אלו הי' מצויי' ושייכי זה במוכר וזה בלוקח ולפ"ז מעטה התורה שאר קניני' דדוקא במשיכה ולא בכסף וכן לריש לקיש דאמר משיכה מפורשת מן התורה ודריש הכי לעמיתך במשיכה ולנכרי בכסף דוקא ולא במשיכה וכיון דלמר אימעט כסף אף מה שקונה בישראל ע"פ הדין לא קני בכותי ולמר אימעט משיכה אף דקונה ע"פ דת תורתינו בישראל מ"מ בכותי לא קני אלא כסף וכיון דמעיטה התורה אפילו קניני' מדין תורה גבי כותי דלא קני אלא בקנין אחד או במשיכה או בכסף א"כ כש"כ דמעיטה התורה מנהג תגרי' שלא יקנה גבי כותי ולכך הוצרך מהר"ם להוציא נפשו מפלוגתא לקנות בכסף ובמשיכה. אבל לפי דברינו