פנים מאירות חלק ב נה

דלא שייך תקנתא דרבנן בכותי ובישראל לא מעל כיון דצריך להחזיר הכסף כסברת הרב ברכת הזבח וע"ש והא דפריך הש"ס נתן לספר מעל והא ספר בעי למימשך היינו אליבא דר"ל דס"ל משיכה מפורשת מן התורה אבל לר' יוחנן דס"ל מעות קונות מן התורה וא"כ כל בעלי אומנות דלא שייך האי גזירה דשמא נשרפו חיטך וכו' קנה במעות והאי ברייתא נתן לספר ולספן לכל בעלי אומנות לא מעל עד שמשך היינו אליבא דר"ל אבל לרבי יוחנן באמת מעל דאנן לא בעינן לתירוצא אלא דאתי' מתניתן דמעילה כר' יוחנן דלא תתותב מיני' אבל הברייתא יש לומר דר"י לא ס"ל כהאי ברייתא נמצא דברי הרמב"ם ברורין בטעמם ואין אנו צריכין לדחוק כדדחקו תו' אליבא דר"ת כדפרישית: אך קשי' לי דלפי דברי הרמב"ם דיליף דאין אונאה בכותי ואין אונאה להקדש מדכתיב תרי קראי עמיתך ולא תונו איש את אחיו ובפרק שני בהלכות שכירות בדיני שמירה כתב וז"ל וממעטין הקדשות מדכתיב רעהו יצא נכסי כותים ויליף תרוייהו מחד קרא ע"כ צריכין אנו לומר כיון דגלי לנו רחמנא בדיני ממונות עמיתך ואחיך למעוטי הקדש ונכרי א"כ בכל מקום דמעיטה התורה להקדש ה"ה לנכרי נ"ל להביא ראי' דדעת הרמב"ם דהא דאמר אמימר משיכה בנכרי קונה מיירי אף משיכה וה"ה למעות משום דאיכא למידק דהתם פריך בע"ז דף ע"א ע"ב מיתבי' הלוקח גרוטאות מן הנכרי ומצא בהם ע"ז אם עד שלא נתן המעות משך יחזיר ואם משנתן המעות משך יוליך לים המלח ואי ס"ד משיכה בנכרי קונה אמאי יחזיר ותירץ אביי משום דמחזי כמקח טעות אמר רבא רישא מקח טעות וסיפא לאו מקח טעות אלא אמר רבא רישא וסיפא מקח טעות ורישא דלא יהיב זוזי לא מתחזי כע"ז ביד ישראל סיפא דיהיב זוזי מתחזי כע"ז ביד ישראל ומפרש הרמב"ם הטעם דמחזי כמוכר ע"ז לכותי אבל אם קיבל המעות ולא משך כיון דאינו נותן הישראל ומוסר ע"ז לכותי שרי לחזור ולקבל מעות מהכותי מהטעם דהוי מקח טעות אבל אם נתן המעות ומשך גזרו רבנן דמחזי שחוזר ומוכר ע"ז לכותי ובבכורות דף י"ג ע"ב פריך מתבי' גרוטאות כו' ברייתות דלעיל וא"א מעות קונות משיכה למה לי ומשני הש"ס הכ' במאי עסקינן שקיבל עליו לדון בדין ישראל ואליבא דר"ל משיכה מפורשת מן התורה בישראל ופריך אי הכי מעות למה לי ומשני הכי קאמר אע"פ שנתן מעות אי משך אין ואי לא משיך לא אי הכי קשי' רישא אמר אביי רישא משום דאיכא מקח טעות א"ל רבא רישא משום מקח טעות וסיפא ליכא מקח טעות בתמי' אלא אמר רבא רישא וסיפא מקח טעות וכו' ואביי אמר לך רישא מקח טעות דלא ידע דהא לא יהיב לי' זוזי סיפא לאו מקח טעות הוא דכיון דיהיב זוזי כי קא משיך איבעי לעיוני והדר ממשך ופי' רש"י דלא הוי ידע וכו' דסתם תגר לא מעיין עד שעת מתן מעות וסיפא איבעי לעיוני ומדלא מעיין אחולי אחיל והוי משיכתו משיכה גמורה עכ"ל: ולכאורה יש לדקדק דהא דמשני הכא רבא ואביי לפי אוקימתא שקיבלו עליו לדון בדיני ישראל היינו לריש לקיש דס"ל משיכה מפורשת מן התורה אבל לר"י דס"ל מעות קונות מן התורה בישראל ומשיכה בכותי תו לא צריכין לאוקמי שקבלו עליו בדין ישראל אלא שאף בדיניהם הדין כך שבדיניהם המשיכה קונה מן התורה ואי ס"ד בדברי ר"ת דמשיכה קונה בכותי ולא כסף א"כ למה לא משני אביי בע"ז כתירוצו שתירץ בסוגי' דבכורות ולוקמי רישא לפי שלא נתן מעות אע"פ שמשך לא הוי לי' למידק אבל סיפא כיון שנתן מעות ה"ל למידק והא דצריך מעות כי היכי דמשני בבכורות דהכי קאמר אע"פ שנתן מעות אם משך אין אי לא משום דמעות אינו קונות אלא ע"כ כדברי הרמב"ם שמשה אמת ותורתו אמת דע"כ דאמימר דאמר משיכה אף משיכה קאמר וה"ה למעות דקונה בכותי ולכך א"א לו לתרץ כן בע"ז דא"כ קשי' מעות ל"ל ואי משום דהכ' קתני אע"פ שנתן מעות א"כ ליתני מעות לחוד דמעות לחוד נמי קונה אלא ע"כ תירוצו של רבא הוא אמת דרישא וסיפא משום מקח טעות ולכך פסק הרמב"ם בין משך ולא נתן מעות או נתן מעות ולא משך יחזיר אא"כ משך וגם נתן מעות משום דס"ל כרבא אבל לתירוצו של אביי משמע דעיקר טעמא דהש"ס משום דבשעת נתינת המעות אורחא למידק וידע ומחיל ולכך לא הוי מקח טעות בסיפא א"כ לר"י לפי טעמא של הרמב"ם דמעות לחוד נמי קונה בכותי כמו בישראל א"כ אפי' בנתינת מעות לחוד הוי צריך לחזור אלא ע"כ כדאמרן: ובזה מיושב תמיהת הב"י לרבינו הטור בי"ד סי' קמ"ו שכתב רבינו הטור הלוקח גרוטאות מן הכותי ומצאו בו אליל אי משך עד שלא נתן מעות יחזירו לו שעדיין לא נקנה ואם משנתן מעות משך כבר נקנה לו והוי אליל של ישראל ואין לו ביטול וצריך להוליכה לים המלח וכן כתב הרמב"ם בין משך ולא כתן וכו'. כתב הב"י וז"ל ומ"ש רבינו וכן כתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות ע"ז וק"ל למה הוצרך רבינו לכתוב שכן כתב הרמב"ם זק"ל שמאחר שהיא ברייתא ערוכה בלא מחלוקות למה לא יכתוב הרמב"ם כן למה נשתנה דין זה שהוצרך בו להביא חיזוק לו מדברי הרמב"ם עכ"ל. אבל לפי דברינו אין כאן קושי' שהוצרך להביא חיזוק מדברי הרמב"ם שלא נפרש כתירוצו של אביי בבכורות דס"ל דרישא מקח טעות וסיפא לאו מקח טעות משום דבשעת נתינת מעות אורחא למידק וידע ומחיל וס"ד השתא דקי"ל כר"י וכאמימר דס"ל דמשיכה אוותמע קונה בכותי א"כ אף בנתינת מעות לחוד לא הוי מקח טעות קמ"ל כתירוצו של רבא דלעולם הוי מקח טעות בין רישא ובין סיפא אלא דסיפא הוי טעמא מדרבנן משום כיון דיהיב זוזי ומשיך מחזי כמוכר ע"ז כן נ"ל ברור: א"כ שזכינו לדין לדעת הרמב"ם והרשב"א ורש"י כסף קונה בכותי וכן הסכים הרב הב"י ביו"ד סי' קל"ב וכן פסק באור זרוע הובא בהגהת אשר"י דין ס"ה וז"ל אבל מטלטלי' אם קנה ישראל מטלטלי' מן הנכרי ונתן לו מעות ועדיין לא משך המטלטלי' אם בא אחר להחזיק אינו יכול דהלוקח קנה במעות דלא בעי משיכה אלא מיד עמיתך דהכי אמר ישראל שנתן מעות לנכרי בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה עכ"ל. והא דכתב בהגהת אשר"י בפ' הזהב בשם א"ז ישראל שיש לו בהמה מבכרת מותר לו לישראל לקבל מעות מן הנכרי ולמכור לו העובר אע"ג דלא משך הנכרי להפקיע מבכורה והטעם הואיל ואינו יכול למשוך העובר מעות קונות היינו משום דרוצה לצאת אליבא דכ"ע דאף לר"ת דפסק כר"י מ"מ מדברי ריש לקיש נשמע לר"י וכי היכי דלריש לקיש כל היכי דאין לו מה למשוך מעות קונות כדמוכח מתניתן דבלן ה"ה לר"י דמשיכה בכותי קונה אבל היכי דאין לו מה למשוך מודה דקונה בכסף אבל לעיקר דינ' פוסק כריש לקיש דמעות קונות ובדעבד נוכל לסמוך על זה: וראיתי בתשובת אחרונים ה"ה בתשובת מהר"ש קאוינדאוור סי' מ"ה והובא תשובה זו בתשובת נחלת שבעה סי' ל"א וז"ל אכן מה שמעלתו פשוט בעיניו כאילו דורש כמשה מסיני דדעת ר"ת הוא עיקר אודיע למע"ל דהוא ליתא ובזה ידע מע"ל כמה ספיקות שיש לו בדברי הפוסקים בדברים אלו גם קצת דבריהם סותרים זא"ז הוא זה איברא דהרב מהר"ם מינץ בש"ת סי' ל"ה ומור"ם ז"ל בש"ת סי' פ"ו הכריע דבדעבד הוא דעת ר"ת עיקר דמשיכה קונה בכותי מישראל וה"ה איפכא ישראל מכותי דדינם שוה כמבואר מדבריהם והוא מהגמרא דסוף ע"א. ואני אומר רבות' למיחשב גברי הרי הרבה פסקו כרש"י להלכה הא' הוא הרמב"ם מהלכות זכיות ומתנות והעתיקו בסמ"ע ר"ס קצ"ד וכותי קנה במשיכה או בכסף וכתב המ"מ דפסק כאמימר וס"ל דאמימר סבר דאף משיכה קונה בכותי וכ"ש מעות וכ"כ הרשב"א ורמב"ן הביאו הב"י בטור יו"ד בסי' קל"ב אמנם המ"מ לא כתב כן בשם הרמב"ן וכן פסק הטור וש"ע סי' קנ"ד בסופו וז"ל וכל זה לא מיירי אלא בקרקע אבל במטלטלין קונה בנתינת מעות עכ"ל וא"כ ה"ה כותי מישראל דחד דינא אית להו וכמ"ש לעיל. איברא דהטור סתרי אהדדי דבי"ד סי' קל"ב כתב לפיכך ישראל שמוכר יינו לכותי צריך ליזהר וכו' דאי לאו הכי לא נקנה לו שאין מעות קונות בכותי עד שימשוך וכו' וצל"ע כעת עד שאפנה אי"ה אמנם בש"ע סי' קל"ב ס' ב' פסק הרב ב"י כדעת הרמב"ם דכותי מישראל או ישראל מכותי קונה הכסף לחודי' וכמ"ש הב"י וכסף משנה להדי' ולכך מדד לכליו של כותי שיש בו עכבות יין כו' צריך ליקח הדמים ואח"כ ימדוד וכו' ודלא כמ"ש הטור ותו' ומור"ם לא כתב עליו כלום הרי שגם הוא פסק כהרמב"ם דקנין כותי בכסף וכמ"ש בח"מ ס"ס קצ"ד וכל זה נעלם ממור"ם ז"ל בש"ת שלו וממהר"ם מינץ הנ"ל והרב אחרון משאת בנימן סי' ל"ה כתב וז"ל הבא בשאלה דבספק בכור אזלינן לקולא כר"ת מאחר דלא איפסוק הלכתא לא כמר ולא כמר לאו קושי' הוא שהרי רוב המחברים הסכימו לדברי רש"י וכ"כ בטור ס"ס קצ"ד בטח"מ ובתשובת מיימני סי' ה' מהלכות אבידה כו' דאפי' ר"ת מודה וכו' ואע"ג דטור י"ד סי' ש"ל כתב דבעי תרווייהו דוקא לכתחילה אבל דעבד סגי בכסף לחוד כרש"י ומעתה אם חבל הנביאים מתנבאים כרש"י הרמב"ם וש"ע בשני מקומות והרב המשאת בנימן בג' מקומות והטור בח"מ א"כ מי יסמוך אמור"ם ומהר"ם מינץ לפסוק בדעבד כר"ת ועכ"פ נתבאר למעלתו מתוך דבריהם הנ"ל טעם המקילין שנוהגים לכתחילה בקנין כסף מאחר שבעלי הש"ע והלבוש ומשאת בנימן שהם גדולי אחרונים פסקו כוותייהו אף שאין אני מסכים עם המנהג הזה בברור לכתחילה: ועוד נ"ל קצת טעם למנהג גרוע זה דכיון דבדיניהם קונים בכסף או בסיטמתא ממש ולא יכול לחזור בו קני אף לענין בכור הן להפקיע הן להכניס כו' ואף שהמר"ם מינץ בש"ת סי' ה' וס"ב צידד להחמיר בבכור לקנות בסטימתא והביא ראיות שיש לדחות אותו ע"ש מ"מ העם הזה נוהגים להקל קורא אני עליהם עמו בעצו ישאלו ומקלו יגיד לו וסומכים אמור"ם להקל ואין בידינו להקל נגד אחרונים שכתבו במקומו בהלכות בכור סי' ש"כ לכתחילה לצאת י"ש כו' עכ"ל הגאון המהרש"ק וכתב על זה בש"ת נחלת שבעה סי' ז' וז"ל ואין אני רואה לפום רהיטא מקום קושי' כלל דז"ש הטור במטלטלין קונה עם נתינת המעות ר"ל משיכות המטלטלין עם נתינת מעות לאפוקי בקרקע לא מהני כסף אפי' עם חזקה לא מהני מטעם דישראל לא סמכי' דעתי' דסתם כותי אנס הוא ולא סמכי' דעתי' עד דמטי שטרא לידו משא"כ במטלטלי' מיד שנתן ישראל הכסף לכותי ומשך הישראל המטלטלי' לא שייך האי טעמא דליכא למיחש לאונס' מידי כמו בקרקע שאף שנתן הישראל מעות לכותי מ"מ הקרקע ברשותי' דמרא קמא קיימי' וא"כ דברי רבינו טור כנים ואמיתים וצריך כסף ומשיכה במטלטלי' כמו שפסק ביו"ד סי' קל"ב וסי' ש"כ והלשון מוכח כך דהכי הוי לי למימר קונה בנתינת המעות ומדאמר עם נתינת