פנים מאירות חלק ב נב

דמסקינן בפ' יש נוחלין דמה לו לשקר היכי דאינו מכחיש החזקה כעדים דמי ואפילו הוחזק באחי' נמי לומר דיש לי בני' מ"מ ר"ל דסבירא ליה לר"נ היכי דהדר בשעת מיתה צריכן למיחש לדבריו במילת' דעבידא לאגלוי' ולכך חולצת ולא מתיבמות וא"כ ה"ה במוחזק לן באחי בשעת קידושין דאין לו אחי' ובשעת מיתה אמר דיש לו אחי' לדעת הרמ"ה אי ס"ל כתירוצא דאביי ומספקא לי' אי הלכתא כרבי או כר' נתן דחולצות ולא מתיבמות ואי לא סבירי ליה כתירוצא דאביי אלא דפליגא רבי ור"נ אף בלא הוחזק באחי ס"ל לר"נ כיון דמהדר בשעת מיתה נאמן לאסיר במילתא דעבידא לאגלוי' וכיון דמספקא לי' להרמ"ה אי הלכה כרבי או כר"נ ה"ה היכי דלא הוחזק באחי ואמר בשעת קידושין אין לי אחים ובשעת מיתה אמר יש לי אחים דחולצ' ולא מתיבמות אבל תימה אי ס"ל להרמ"ה כן דהא סתם מתניתן דנאמן להתיר ואינו נאמן לאסור אפילו אם לא מרעי לדיבור' ק"ו היכי דמרעי לדיבור' קמא שלא להאמין לו וכדאקשי' אביי לרבא ואי נימא דחושש לדברי ר"נ דפליגא אמתניתן ומתניתן באמת לא אתי כר"נ א"כ ק"ו דאית לי' לר"נ היכי דאינו מרעי דיבורא קמא דמהימן לאסור וא"כ למה לא כתיב רמ"ה גם בלא אמר בשעת קידושין רק אמר יש לי אחים דחולצות ולא מתיבמות וכל זה בארתי לשון הטור בסי' קנ"ו ובסימן קנ"ז כתיב לא היה מוחזק באחי' ואמר יש לי אחים אינו נאמן כסתם מתניתן דאינו נאמן לאוסרה ופשיטא היכי דמרעי לדיבורי' קמא כגון שאמר בשעת קידושין אין לי אחים ובשעת מיתה יש לי אחים דאינו נאמן אבל אם הי' מוחזק באחי' ואמר אין לי אחי' או שאמר על מי שמוחזק שהוא אחיו אינו אחי כתב הרמ"ה שהוא נאמן להתירה משום דמוקי לפלוגתייהו במוחזק באחי כתירוצ' דאביי ופסק כרבי מחבירו והרמב"ם והרי"ף והרא"ש פסקו שאינו נאמן משום דלא מוקי לפלוגתייהו במוחזק באחי אלא בדלא אחזוקי ובזה פליגא רבי ור"נ אבל במוחזק באחי דמה לו לשקר מכחיש החזקה אף רבי מודה דאינו נאמן דלא אמרינן מגו במקום חזקה אבל לומר יש לי בנים דמה לו לשקר אינו מכחיש החזקה מורה הרי"ף והרמב"ם דנאמן אף היכי דמוחזק לן באחיו כסתם מתניתן דפרש יש נוחלין דמוקמינן אפילו במוחזק באחי': ולפ"ז תמי' ופליאה קיימת על מר"ן הב"ח דאיך כתב דלהרמב"ם והרי"ף דלית להו דמה לי לשקר כעדים דמי א"כ ה"ה היכי דאיכא עדים דאית ליה אחים אינו נאמן לומר דאית לי' בנים: ולפע"ד תלה תניא בדלא תניא דדוקא היכי דמה לי לשקר מכחיש החזקה כגון לומר דאין לי אחים במקום שהוחזק שיש לו אחים בזה אינו נאמן אבל היכי דאינו מכחיש החזקה כגון לומר יש לי בנים אפילו היכי דהוחזק באחי מהימן כיון דמה לו לשקר אינו מכחיש החזקה וא"כ י"ל דס"ל להרי"ף והרמב"ם דאף במקום עדים נאמן כיון דאינו מכחיש עדים ונאמן לומר דיש לי בנים ויפה כיון הב"י מדסתם דבריו ש"מ דס"ל להרמב"ם דמהימן דאל"כ קשה קושית הרמב"ן והרא"ש שהי' לנו להודיע חידוש דין אפילו לומר דאית לי' בני שאינו מכחיש החזקה נמי אינו נאמן היכי דהוחזק באחי דזה לא שמעינן ממתניתן אלא ע"כ כדאמרן דהיכי דמה לו לשקר אינו מכחיש החזקה נאמן להתיר כסתם מתניתן דפ' י"ג וי"ל דמהני נמי כנגד עדים כיון שאינו מכחיש העדים וע"פ הדברים אלו תמוהים לי דברי הב"ח שכתב בס"ס קנ"ז על מה שכתב הטור הי' מוחזק באחי' ואמר אין לי אחים כו' וכתב הב"ח ונראה דלמה שכתב רבינו בסי' הקודם בדין האומר בשעת קידושין יש לי בנים וכו' דאינו נאמן לאוסרה והרמ"ה חולק וחולצת ה"ה כאן בלא הוחזק באחי ואמר בשעת קידושין אין לי אחי' וחזר ואמר בשעת מיתה יש לי אחים דאינו נאמן לאסור ולהרמ"ה חולצות ולא מתיבמות דכיון דחזר מדיבורי' איתרעי מה לי לשקר אבל אם לא הי' חוזר מדיבורי' נאמן במה שאמר אין לי אחים וכו' עכ"ל: והנה בבא ראשונה לדעת הטור לא היה צריך ליכתוב דכ"ש הוא דאם אינו הוחזק באחים ואמר יש לי אחים כתב הטור דאינו נאמן לאוסרה ואף שאינו מרעי לדיבור' קרא ק"ו אם אמר בשעת קידושין דאין לו אחים וחזר ואמר בשעת מיתה דיש לו אחים דמרעי לי' לדיבורי' קמא פשיטא דאינו נאמן ולהרמ"ה דחולצות דוקא אי מפרש הרמ"ה כפי' הרא"ש והרי"ף שדחו תירץ של אביי מהילכת' ופירשו פלוגתייהו דרבי ור"נ בלא הוחזק באחי ואפ"ה סבירי ליה לר"נ דנאמן לאוסרה וקא מספקא לי' אי הלכת' כרבי או כר"נ וכיון דחושש לדברי ר"נ אף היכי דמרעי לדיבור' קמא ק"ו להיכי דלא מרעי א"כ איך כתב הב"ח אבל אם לא הוחזק באחים ואיהו לא אמר כלום או אפילו אמר יש לי אחים כיון דליכא מה לי לשקר מותרת לשוק ולפי דברי הרמ"ה שחושש לדברי ר"נ דסבירא לי' אפילו היכי דמתרעי לדיבורי' קמא מהימן לאוסר' ק"ו להיכי דלא מרעי לדיבור' קמ' דנאמן לאוסר' דע"כ אי מפרשינן פלוגתייהו דר' ודר"נ בלא הוחזק באחים ע"כ מתני' דאינו נאמן לאוסר' לא אתי כר"נ ואפ"ה חושש לדברי ר"נ וכבר כתבנו דלא מסתברא לומר דבר זה ועיקר דהרמ"ה מפרש דפליג' בהוחזק באחי ומתניתן בלא הוחזק ואינו נאמן לאוסרה ומספק' בי' אי הלכת' כרבי או כר"נ דאפילו אומר יש לי בנים בשעת קידושין ובשעת מיתה אמר אין לי בנים אע"ג דמה לו לשקר לא הי' מכחיש החזקה שהוחזק באחי' ואפ"ה לא הוי כעדים ואם חוזר בשעת מיתה ואמר אין לי בנים מהימן לאוסר' וק"ו היכי דהוחזק באחים ואמר בשעת קידושין אין לי אחים וחזר בשעת מיתה ואמר יש לי אחים דתחילת דבריו הי' מכחיש החזקה דמהימן אח"כ בשעת מיתה לאוסרה ומתניתן אתי כר"נ והיכי דלא הוחזק באחי' קתני במתניתן דאינו נאמן לאוסרה אף שאינו מרעי לדיבור ק"ו היכי שמרעי לדיבור' קמא דאינו נאמן לאוסרה אליבא דכ"ע אף לר"נ ובזה אף הרמ"ה מודה דמותרת לשוק בלא חליצה כל זה ברור למבין ויורד לעומקה של הלכה: ועתה תמה אני על הטור דכתיב בפשיטות בסי' קנ"ז אבל אם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר שיש לו בנים להתירה ותמהיני איך כתב דברי זה בלי חולק הלוא בדברי הרא"ש לא נזכר מזה אלא שכתב דלא אמרינן מה לו לשקר במקום שמכחיש החזקה ומשמע דוקא לומר יש לי אחים אינו נאמן היכי דהוחזק באחים אבל לומר יש לי בנים במקום שהוחזק באחים נאמן כיון דאינו מכחיש החזקה נאמן וה"ה במקום העדים היכי דאינו מכחיש העדים ומה שהביא הב"י בשם רבינו ירוחם וז"ל ואם ידוע לנו בעדים שיש לו אחים אע"ג דאמר בשעת קידושין יש לי בנים אינו נאמן דלא אמרינן מה לי לשקר כיון שיש לו עדים שיש לו אחים עכ"ל ובאמת פליאה דעתו ונשגבה ממני לא אוכל לה דלמה לא אמרינן מה לו לשקר אף שיש לו עדים שיש לו אחים הלוא אינו מכחיש את העדים כלל במה שאומר שיש לו בנים ואפילו בשאר מגו אמרינן דמהימן ק"ו בהאי מגו דבידו להתירה לשוק ע"י גט דמהימן לומר דיש לי בנים והא דאמרינן דמה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן היינו היכי שאמירתו מכחיש העדים והוא מגמ' דפ' האומנין דף פ"א ע"ב ההוא גברא דאוגיר חמרא לחברו אמר חזי לא תיזל באורחא דנהר פקיד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא אזיל באורחא דנהר פקיד ומית חמרא כי אתי אמר אין באורת' דנהר פקיד אזלי ומיהו ליכא מיא דנהר פקיד א"ל רבא מה לו לשקר אי בעי אמר לי' באורחא דנרש אזלי א"ל אביי מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן ופי' רש"י במקום עדים דאנן סהדי שאין אותו דרך בלא מים הרי דווקא שמה לד לשקר הוא מכחיש העדים בזה לא אמרינן וכן בפ' חזקת דף ל"ג ע"ב גבי זה אומר של אבותי דקאמרי אביי ורבא לא ס"ל הא דרב חסדא דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן והתם מכחשת העדים כדפ' רשב"ם אבל היכי דלא מכחיש העדים בכל התורה מהימן במגו ופרטות במה שבידו לתקן מהימן וכן בתבעו לאחר זמנו ואמר פרעתי בתוך זמנו דמבעי' לי' בפ"ק דב"ב דף ה' ע"ב משום דהתם מכחיש מה לו לשקר החזקה דאינו אדם פורע תוך זמנו אבל במקום שאינו מכחיש החזקה מהימן וכיון דכתב הרא"ש והרי"ף והרמב"ם דמהימן לומר יש לי בנים אף דהוחזק באחי ה"ה והטעם שנאמן אף במקום דאינו עדים דיש לו אחי נאמן לומר דיש לו בנים במגו דאי בעי מגרש ודבריו אינו מכחיש ו' העדים דבודאי אם הי' מוחזק לן דאין לו בנים בזה י"ל דלא סמכינן אמה לו לשקר נגד החזקה ופשיטא נגד עדים אבל אם אין אנו יודעים אם יש לו בנים או לא אף דידע דיש לו אחים נאמן במגו לומר יש לו בנים ובפרט שדעת הרא"ש והרי"ף והרמב"ם מסכימות כפי הבנת הב"י דאף נגד עדים לומר יש לו בנים וגם מה שכתב הב"י שמשמע מדברי רשב"ם שכתב שם הכא אתי לאשמועינן דאע"ג דמוחזק לן באחי חזקה בעלמא בלא עדים אי אמר זה בני נאמן לפוטרה מיבום ע"כ משמע בהדי' דדוק' משום דלא הוי אלא חזקה בעלמ' הא אי הוי עדים לא הוי מהימן לומר זה בני והטעם דכיון שקדמו עדים דאית ליה אחי ולא הוי מוחזק דאית לי בני הרי היתה בחזקת איסור ותו לא אתי אמירתו דאית ליה בני ושרי' לה עכ"ל: ואני אומר דטעם זה לא מסתבר כלל דאף דעדים מעידים שידוע להם שיש להם אח מ"מ אינם מעידים שידוע להם שאין לו בנים וכיון שכן במה שאומר שיש לו בנים אינו מכחיש לדברי עדים ונאמן במגו ועוד נראה שאף מדברי הרשב"ם אינו משמע דסבר כן ורשב"ם מפרש לישני דש"ס דמשני התם דלא מוחזק לן באח והכי אע"ג דמוחזק לן באח וע"כ מוחזק בלא עדים דאי מוחזק בעדים והתם מיירי בלא הוחזק בעדים אבל חזקה בעלמא יש לו דאית ליה אחים א"כ אמאי קאמר יש לי אחים אינו נאמן אמאי הא חזקה מסייעתו אלא ע"כ בדלא הוחזק כלל והוחזק דקאמר בחזקה בעלמא בלא עדים וכן פי' רש"י בקדושין הא דמוקי בריית' בהוחזק באחים חזקה בעלמא בלא עד. ועוד דהכ' נמי אי אפשר ולתרץ לפרש אלא בחזקה בעלמא דע"כ סיפא דאומר זה אחי אינו נאמן או דלא מיירי באיסור והיתר לשוק אלא לענין לירש עם אחיו או דמיירי לענין איסור והיתר לשוק אלא מילי מילי קתני דהאומר זה בני נאמן אע"ג דמוחזק באחי וזה אחי אינו נאמן אם אינו מוחזק באחי כדפי' רשב"ם ואי הוי מוקי בעדים ה"א זה אחי לענין איסר והיתר נאמן נגד חזקה בעלמא ולענין לירש באמת אם יש לו עדים נאמן גם כן לירש לומר זה אחי כיון דיש לו עדים באחים ולכך מוקי לי' בהוחזק חזקה בעלמא אבל לעולם לענין לומר זה בני במגו דמה לו לשקר דאינו מכחיש העדים אף נגד העדים נאמן. וכיון דסתימת דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש נראה שאין חילוק בין יש עדים על אחים או חזקה וגם מדברי הרשב"ם לא מוכח בפירש אלא משמעות דבריו רצה הב"י ללמוד המה