פנים מאירות חלק ב נא

הנה כתבו קבלתי ואל יחשדיני שלא חששתי להשיבו חלילה ואהבתו אהבת עולם אהבתי אותו מיום דעתי אותו מצאתי לבבי נאמן אך מפני טרדות התלמידים וחבילות הלכות המקיפים אותו מכל צד לא יכולתי להשיבו ודבר זה צריך תלמוד ונפל מכ"ת ברברבי ורעיוני על משכבי סליקו תמיד לרצון להשיבו ופניתי מכל צד לעיין בדבריו וכדי לברר כל הדינים השייכים לנדון דידן צריכין אנו להעתיק דברי הש"ס דקדושין דף ס"ד מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן. ובגמרא אלמא נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור נימא מתניתן דלא כר"נ דתניא בשעת קידושין אמר יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים בשעת קידושין אמר אין לי אחים ובשעת מיתה אמר יש לי אחים נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור דברי רבי ר' נתן אומר אף נאמן לאסור ותירץ אביי מתניתן דלא מחזיק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרי' כיון דלא מוחזיק לן בבני ולא באחי אמר יש לי בני' נאמן יש לי אחים אינו נאמן לאו כל כמיניה לאוסרה אכ"ע ברייתא דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרינן מאי לי לשקר מאי קאמר למפטרי' מיבם מצי אמר פטרינא לך בגיטי רבי סבר מה לי לשקר כעדים דמי ואתי עדים ועקרי חזקה ור"נ סבר מה לי לשקר כחזקה דמי ולא אתי חזקה ואעקרי חזקה לגמרי ופירש"י דמוחזק לן האי גברא באחי ולא שיש עדים בדבר אלא חזקה בעלמא כך שמענו עליו קודם קידושין וכי אמר בשעת קידושין יש לי בנים ואין לי אחים אי לאו דהדר בי' בשעת מיתה הוי מהימנ' לי' דאמר מה לי לשקר כו' ופליגא בהדר בשעת מיתה רבי סבר מה לי לשקר בשעת קידושין כאלו באו עדים בדבר זה דמי ועקר לי' לחזקה דהוי מחזקינן לי' מעיקרא באחי בלא בנים וקיימין לה הך איתת' בחזקה שאינו זקוקה וכי אתי בשעת מיתה לאפוקי מחזקה לאו כל כמיניה ור"נ סבר כו' ומיהו אי לא הדר בי' הוי שרי לעלמא נהי דלא אתי' חזקה ועיקר חזקה לגמרי אורעי מיהי איתרעי כל כמה דלא איתכחיש דיבורא קמא מהימן דאין אדם חוטא ולא לו ואילו אית לי' אחי הוי הדר בי' בשעת מיתה ע"כ משמע לפירש"י אף לר"נ אף דאתחזק באחי ולא בבני ואמר בשעת קידושין ופשיטא אחר קידושין דמהימן מטעם דאין אדם חוטא ולא לו והתוס' הקשו לפי' רש"י וז"ל וא"ת אם כן אמאי מוקי מתניתן דלא מוחזק לן באחי אפילו מוחזק לן באחי יהי' נאמן במה שאמר יש לי בנים וטעם דפי' הקונטרס דאין אדם חוטא ולא לו ותירצו משום דתנן במתניתן יש לי אחים אינו נאמן משום הכי צריך לאוקמי מתניתן בהכי א"כ י"ל דאי מוחזק לן באחי לא הי' נאמן במה שאמר בשעת מיתתו יש בנים דבשעת מיתה לא שייך למימר דפטר לי' בגיטא דשמא אין לו כח: ולפי תירוצים האחרון צריכין אנו למימר הא דאמרינן בפ' יש נוחלין דף קל"ד ע"ב דהאומר זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן ומוקי לי' בגמרא דקמ"ל אף דמוחזק לן באחי מטעם הואיל ובידה לגירשה מיירי שלא בשעת מיתה ובנידן דידן שאמר שלא בשעת מיתה דיש לו בנים וגם החזקה מסייעה לו שיהיה מוחזק שהיה לו בנים פשוט דמהימן אליבא דכ"ע אבל הטור אה"ע כתב בסי' קכ"ו סעיף י"ד האומר זה בני או יש לי בנים נאמן לפטור אשתו מן היבום אפילו הוחזק באחים אבל אם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר יש לי בנים להתירה אמר בשעת קידושין יש לי בנים וחזר ואמר בשעת מיתה אין לי בנים אינו נאמן לאוסרה והרמ"ה כתב שחולצת ולא מתייבמות כנ"ל. וכתב הב"י ומה שכתב אבל אם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר יש לי בנים להתירה כן משמע מדברי רשב"ם שכתב שם הכא אתי לאשמועינן דאע"ג דמוחזק לן בגוי' חזקה בעלמא בלא עדים אי אמר זה בני נאמן לפוטרה מיבום ע"כ משמע דבהדיא דדוקא משום דלא הוי אלא חזקה בעלמא הא אי הוי עדים לא הוי מהימנא לומר זה בני והטעם דכיון שקדמ' עדים דאית לי' אחים ולא הוי מוחזק דאית ליה בני הרי היתה בחזקת איסור ותו לא אתיא אמירתו דאית לי' בני' ושרי לה וכ"כ רבינו ירוחם וז"ל אם ידוע לנו בעדים בודאי שיש לו אחים אע"ג דאמר בשעת קידושין שיש לו בנים אינו נאמן דלא אמרינן מה לו לשקר כיון שיש לו עדים שיש לו אחים עכ"ל. אבל אין נראה כן מדברי הרמב"ם שסתם וכתב רפ"ב האומר זה בני או שאמר יש לי בנים הרי זה נאמן ופוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום עכ"ל הב"י וכן הביא הב"י דברי רבינו ירוחם בסי' קנ"ו שכן כתב מורי הר"ר אברהם בן אסמעאל והב"ח כתב וז"ל ומ"ש אבל אם יש עדים שיש לו אחי וכו' פי' כיון שקדמו עדים דאית ליה אחי ולא הי' מוחזק דאית ליה בנים אמרינן מה לו לשקר הואיל דבידו לגרשו דלא אמרינן מה לו לשקר כי עדים דמי ואתו עדים ועקריה לחזקה ודין זו הוא ע"פ דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש גבי הי' מוחזק באחי ואמר אין לי אחי וכו' דאין נאמן דלקמן בסי' קנ"ז ס"ו אבל להרמ"ה שחולק דנאמן להתיר לעולם ופסוק כשנוי' דאביי בפרק האומר והלכה כרבי דמה לי לשקר כעדות דמי ואתי עדים ועקר לחזקה א"כ לפי זה האומר זה בני נאמן אפילו אי קדמו עדים דאית לי' אחי ולא הוי מוחזק דאית ליה בנים אפילו הכי אין כאן אלא חזקה ליבם ואתי מה לו לשקר ועקרא לחזקה ונאמן וב"י הבין מדברי הרמב"ם רפ"ג דסובר כך ותימא הלוא לא פסק הרמב"ם כאביי אלא ודאי אינו נאמן סבירי לי ולפי דפשוט הוא לפי שיטתו דסתם דבריו ולא פירש: ונפלאתי על מר"ן הב"ח איך עלה בדעתו לומר לדעת הרא"ש והרי"ף והרמב"ם דלא פסקו כתירוצא דאביי וא"כ מה לו לשקר לא מרעי לחזקה וא"כ כש"כ דלא מרעי לעדים הלא הרא"ש כתב דליתא להך שינויא דאביי אלא ברייתא נמי בלא מוחזק לן באחי ואפילו הכי לר' נתן נאמן אף לאסור לחומרא דמילתא דעבידא לגלוי דחיישינן הבעל כדס"ד מעיקרא וכן מוכח הסוגיא דיש נוחלין דהיכא דמוחזק לן דאית ליה אחי דלא מהימן למימר דלית לי' אחי ודווקא זה בני נאמן לומר שאינו סותר לגמרי החזקה אבל לסתור לגמרי החזקה ולומר אין לי אחים אינו נאמן כו' עד כל שכן היכי דמוחזק לן דאית לי' אחי ואמר אין לי אחי שאינו נאמן להכחיש החזקה לגמרי אע"ג שנאמן להוציא מחזקת יבום ולומר זה בני להתירה לשוק מ"מ אינו נאמן לעקור חזקת אח דמיגו להכחיש החזקה לגמרי לא אמרינן ועוד דקי"ל בפ"ק דבתרא לא אתי מה לי לשקר ועקרה חזקה גבי פרעו לאחר זמנו הילכך לא סמיך רב אלפס אהך שינויא להקל ולכך השמיטו עכ"ל: הרי דעיקר השגו' הראב"ן על הרז"ה דס"ל להרז"ה דלכך לא הביא הרב אלפס שקליא וטרי' דאביי משום דפסק הלכה כרבי מחביריו ואפילו הוחזק באחי' כיון דקאמר בשעת קידושין אין לי אחי' אתי מה לו לשקר ועקר לחזקה לגמרי ותו לא מהימן לאיסור והרמב"ן השיג על זה והקשה עליו אדרבה הי' צריך להביא כדי שנדע דרבי קאמר אפילו היכי דמוחזק לן באחי ובשעת מיתה מהדר קא הדר ביה ומרעי לדבורי' אפילו הכי נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור דלא שמעינן ליה ממתניתן ולכך פי' הוא דברי ר"ח דפליגא רבי ור' נתן נמי מיירי בדלא אחזיק לן באחי בזה סבר רבי דאין נאמן ולר"נ אפ"ה נאמן לאסור אף לחומרא דמילתא דעבידא לאגלוי' דחיישינן לדברי הבעל. וע"כ מדלא הביא הרי"ף אלא מתניתן ש"מ דסמך על מתניתן ש"מ דכל שכן דאם אמר בשעת קידושין אין לי אחים וחזר ואמר בשעת מיתה יש לי אחי' דלא מהימן דליכא למימר דסבירי ליה כתירוצא דרבא כיון דבשעת מיתה מהדר קא הדר בי' אימא קושטא קאמר דא"כ הדרה קושי' הרמב"ן לדוכתי' דלמה לא אשמועינן הרי"ף חידוש דין זה ועוד דאפילו לתירץ דאביי דאסיק למילתא דלא קשיא כתב דשנויא דחיקא הוא ולא סמכינן עלה ק"ו לתירוצא דרבא דהקשה לו אביי קושיא אלימתא ולאו כל דכן הוא השתא מה התם דקא מרעי לי' לדיבורא אמרת קושטא קאמר מתניתן דלא קא מרעי לדיבור' לא כל שכן אלא ע"כ צריכין אנו לומר לדעת הרמב"ן אליבא דהרי"ף דסביר' ליה דאפילו תירץ אביי שינוי' דחיקא הוא וק"ו תירוצא דרבא אלא דאורחא דתלמוד לאוקמי מתניתן ככ"ע אבל קושטא דמילתא דגם בריית' מיירי בלא הוחזק וכיון דתני במתניתן דלא מהימן לומר יש לו אחי' לאסור אפילו דלא מרעי לדיבור' ק"ו דלא מהימן היכי דמרעי לדיבור' אבל היכי דהוחזק באחי' אף רבי מודה דאף אם אמר בשעת קידושין דאין לו אחי' ובשעת מיתה אמר דיש לו אחים דמהימן משום דמה לי לשקר לא הוי כעדים ולא דחי לחזקה ראשונה לגמרי כיון דהוא נגד החזקה ודווקא באחי אינו נאמן לומר דאית לי' אחי ואף דלא הדר בי' בשעת מיתה נמי אינו נאמן ואף שרש"י פי' ומיהו אם לא הדר ביה הוי שרי לעלמא דנהי דלא אתי החזקה דמה לו לשקר ועקר החזק' לגמרי ארועי מיהו איתרע כל כמה דלא אתכחש דיבורא קמא מהימן דאין אדם חוטא ולא לו וכן התוס' הסכימו לפי' זה מ"מ היינו לפי מאי דמשני אביי ומדפליגי בחזר בשעת מיתה ש"מ דאי לא חזר הי' מהימן אבל לדעת הרי"ף והרא"ש דדחי תירוצ' דאביי לא פליג' כלל בדאתחזק באחי אלא בדלא אחזיק אבל בדאחזיק כ"ע מודו דאינו נאמן להתיר ולומר דאין לו אחים ודווקא באחים אינו נאמן משום מה לי לשקר הוא כנגד החזקה דאית לי אחי אבל לומר לית לי בנים אמרינן שפיר מה לו לשקר דאי בעי פטר בגיטא וכדאוקמינן בפ' יש נוחלין דנאמן לומר זה בני או יש לי בנים אע"ג דמוחזק לן באחי' משום דמה לי לשקר אינו מכחיש החזקה והשתא דברי הטור בנוים ע"פ פי', הרא"ש והרמב"ן בדברי הרי"ף קכ"ו סתומר אש בי מבסיכש" בכוושאנן ננסיכר הוחזק באחי' משום דמה לו לשקר שאינו מכחיש החזקה הוי כעדים והיא בחזקת שאינו זקוקה ליבם וכדאוקמינ' בפ' יש נוחלין אפילו דמוחזק לן באח וסוים על זה אמר בשעת קידושין יש לי בנים ואמר בשעת מיתה אין לי בנים אינו נאמן לאוסרה ואדלעיל קאי אפילו בהוחזק באחי' כיון דמה לי לשקר כעדים דמי כיון דאינו מכחיש החזקה תו לא מהימן לאוסרה ופשיט אם אינו מוחזק באחי' דאינו נאמן לאוסרה ולארועי דיבורא קמא והרמ"ה כתוב שחולצת ולא מתיבמות וע"כ אי הרמ"ה סובר כתירוצא. דאביי ומספקא לי' אי הלכה כרבי או כר"נ ע"כ דווקא במוחזק לן באחי סובר ר' נתן דנאמן לאסור אי חוזר בשעת מיתה ואמר אין לי בנים ולכך ספקא חולצת אבל אי לא מוחזק באחי נאמן להתיר ואינו נאמן לאיסור כסתם מתניתן דאתי אפילו כר' נתן לאביי ואי לית לי' להרמ"ה תירוצים דאביי דשנויא דחוקא הוא כדכתיב הרא"ש אליבא דרמב"ן שהשיג על הרז"ה ובריית' דפליגא רב ור' נתן מיירי בדלא אחזק אפ"ה ס"ל לר"נ דנאמן לאסור משום מילת' דעבידא לגלוי' ומספקא לי' אי הילכת' כרבי או כר' נתן א"כ אפילו בלא הוחזק באחי ואמר בשעת קידושין יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים נמי חולצת ולא מתיבמות ואף