פנים מאירות חלק ב נ

אף לקונן א"כ אם אף אחד עונה וכולן עונים אחריו נמי מותר א"כ מהי תיתי שלא לומר צדוק הדין וכיון דהכריע רמ"א דעל חכם בפניו אומרים כדעת חכמי מגענצא א"כ אין חילוק בין בימים שאין אומרים תחנון ובין ר"ח וחנוכה ופורים דמדינא דש"ס נמי שרי ואף לדברי הרי"ץ גיאות שכתב אנו מנהגינו מימות זקינים הראשונים שלא לומר צ"ה אחר המת בר"ח דלא עדיף צ"ה דהדיוט מצ"ה דמשה רבינו דמסלקינן בשבת שחל להיות במועד אפילו בר"ח וחנוכה שחל להיות בשבת דהללו ימי שמחה נינהו דכתיב ביום שמחתכם ומועדיכם ובר"ח מ"מ בת"ח דאין מועד בפניו ומותר להספיד לבטל השמחה א"כ ה"ה בצ"ה וכיון שהכריע רמ"א דעל ת"ח אומרים צ"ה מה לי ר"ח או שאר ימים שאין בהם תחנון ועל הלבוש לא קשיא בסי' תרע"א שכתב אבל לחכם בפניו י"א שאומרים גם צ"ה כיון שמספידין עליו ואין נראה לו שהרי צ"ה הוא כמו תחנה וא"א תחינה בחנוכה עכ"ל. ולפ"ז אין חילוק בין ר"ח ובין כל הימים שאין אומרים בהם תחינה אבל לדעת רמ"א מנ"ל לחלק ואין לומר דחילק ועשה כעין פשרה ומחמיר בר"ח חנוכה ופורים כמו שכתב הרי"ץ גיאות דהללו ימי שמחה נינהו ואומרים הלל זה היום נגילה ונשמחה בו מ"מ קשה חודש ניסן מנ"ל דאיקרי שמחה ואין ספק לי דרמ"א הכריע לגמרי כדעת אותן פוסקים לת"ח בפניו אומרים צ"ה בין בר"ח חנוכה ופורים וכ"ש הימים שאין אומרים בהם תחינה וק"ל. ופשיטא דלדעת תלמידי רש"י שכתבו בשמו שאין זה הספד אלא הודאה וקבלת דין שמים פשיטא דמותר לומר צדוק הדין על תלמיד חכם בפניו: שאלה מט או"ח סי' תק"ן צומות הללו חוץ מט' באב מותרים ברחיצה והקשה הטו"ז לפי מה שכתב כאן דאין איסור ברחיצה בד' צומות א"כ מאי רבותי' דרבי שרחץ בקרונה של ציפורה בי"ז בתמוז וכתב דהעולם הי' תופסי' החומרא בכל הני מילי כמו באכילה ובא רבי והיתר הרחיצה ממילא בטלה הגזירה אף לענין אכילה ועל כי הקשו התוס' דא"כ הי' לרבי לאכול להורות דבטל הגזירה לגמרי ותירצו דאין הכי נמי דבטלה לגמרי אלא שהוא קיבל עליו מעצמו איסור אכילה ולא איסור רחיצה עכ"ל: ונפלאתי על פה קדוש יאמר דבר זה דאם העולם הוי תופסים החומרא ברחיצה כמו באכילה איך התיר רבי דברים המותרים ואחרים נהגו איסור ועוד מה שכתב שהתוס' תירצו דבטלה הגזירה אלא שהוא קיבל עליו מעצמו איסור אכילה ותימא הלא הוא בעצמו מביא דברי תוס' והמעיין יראה עין בעין שלא כדבריו שכתבו וז"ל כיון דקבלו כבר אבותיו על עצמם מסתמא גם הם קיבלו עכ"ל הרי להדיא דמשמע שבני עירו קבלו מנהג אבותינו ונראה ברור דמעיקרא אין כאן קושיא דהא אין איסור רחיצה בד' צומות כתבו התוס' בפ' קמא דתענית דף י"ג ע"א אהא דאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהוא משום עונג כגון תענית ציבור בחמין אסור בצונן מותר ואמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלים את המרחצאות א"ל אביי אי בצונן אסור סוכרין את נהרות מבעי' ליה למתני אמר רב שישא ברי' דרב אידי בר אבא הכי קא קשיא לי' מכדי תנן אסור ברחיצה נועלים את מרחצאות למה לי אלא לאו ש"מ בחמין אסור בצונן מותר וכתבו התוס' ז"ל כל משום תענוג ועכשיו שאין תענית ציבור בבבל אלא ט' באב ומותרין אפילו בחמין אפילו י"ז בתמוז ולפ"ז דוקא בבל אבל ארץ ישראל כל דין תענית ציבור נהוג בו וציפורא בא"י קיימא וס"ד דיש לנהוג כדין תענית ציבור וכיון דרשות הוא דרצה מתענין ולכך רחץ רבי וע"ז הקשו תוס' היה לו לאכול ג"כ ותירצו דכיון דקבלוהו כבר אבותינו ר"ל אחר חורבן בית שני מסתמא גם הם קבלוהו אלא דרבי רצה להורות שלא תטעה לומר כיון דנוהג בתענית ציבור לאסור אף רחיצה ולכך רחץ רבי והורה להם דאף אבותינו לא קיבלו לכל חומר תענית ציבור כיון דברצו תליא מילתא אין להם דין תענית ציבור ומותר ברחיצה אף בא"י ועוד י"ל דרבי לא היתר חמין אלא רחץ בצונן וקמ"ל שלא תפרש איסור רחיצה בתענית ציבור אף בצונן ולכך רחץ בצונן להורות דאין איסור רחיצה אלא בחמין כדקאמר הש"ס דתענית ציבור בחמין אסור בצונן מותר והם טעו בדין וסברו דאף בצונן אסור בת"צ וכל היכי דטעו בדין אין כאן משום דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור והר"ן בפרק קמא דר"ה פירש דרבי באמת ע"י רחיצה הראה לעקור התענית לגמרי דליכא למימר שרחץ והתענה דהא אפילו ט' באב ביקש לעקור ותמוהים לדבריו דהא מסקינן דלא רצה לעקור ט' באב אלא היכי דנדחה ויש ליישב. ובזה הבנתי דברי תוס' שם ביקש לעקור תשעה באב קשה היכי ס"ד דהאי תנא הי' רוצה לעקור ט' באב והא אמרינן כל האוכל בט' באב וכו' ויש לדקדק הי' להם להקשות מרבי גופא שהתענה בי"ז בתמוז ואיך ס"ד ביקש לעקור ט' באב אלא ע"כ דהתוס' אזלו לשיטתם דכתבו לעיל די"ל כיון דקבלוהו כבר אבותינו כו' ורצה התוס' לחזק סברתם דמנ"ל לומר זה דילמא דעקר לגמרי י"ז בתמוז דאל"כ קשה קושית הר"ן איך ביקש לעקור ט' באב ולכך כתבו דזה אי אפשר לומר דהא כל האוכל בט' באב אינו רואה וכו' אלא ע"כ דלא רצה לעוקרו אלא מחומרא הנ"ל ולכך נקטי רחץ דוקא ולפי מה שכתבתי לעיל הי' נראה לומר דזה טעמו של רבינו יואל דאסור לרחוץ בחמין משום דרבי בצונן רחץ וסבר דקבלוהו לי"ז בתמוז כתענית ציבור לגמרי ולפ"ז יש לומר דאף דאין תענית ציבור בבבל משום דאין להם נשיא כמו שנזכר בסי' תקס"ח הני מילי לגזור מחדש תענית ציבור אבל תענית שקיבלו מנשיא שבא"י ע"פ רוב חכמים מסתמא קיבלו כדין תענית ציבור לגמרי ואם כן אסור ברחיצות חמין וכן כתבו אחרונים שכל בעל נפש יחוש לעצמו להחמיר בכולן כמו בט' באב חוץ מחליצת סנדל ודו"ק: שאלה נ המאיר לארץ ומאיר ממזרח צדק משמים נשקף השקפה לטובה להאיר על הארץ בתורתו של ר' מאיר אור עיני לקבל נרבשתא דדהבא טבא נר למא' מנוגה נגדו הארץ האירה מקצה הכת"ב ויאר לנו אור בעד אור גליא לדרעא ונפל נהורי' מראות אלקים מחזה שדי זקוקין דנור' דנפקין מפומי' להראני ידו הנפלאה ידיו לקרב מלומדי מלחמה במלחמתה של תורה ועומקה ורומה דיליף דשמעתי' מחדדין מסלקין אליבא דהלכתא ה"ה אדמ"ו החכם הכולל נ"י הגאון הגדול כסאו לעד יגדול כ"ש כמוהר"ר מאיר נר"ו לא יכבה ימיו כחול ירבה. מי יתננו כירחי קדם מפעליו מאז היתה לגו בהיכל הזוהר. כעצם השמים לטוהר. זאת לפני פנים בפנים מאירות וסבירות. כאור יקרות. ומעת אשר פנה הודו מן העיר. נשארתי כתורן בראש ההר. מטוב החמשית מכאב נעכרת כערער בערבה שומרו איבה בבוז ובגאוה זממו נפש לקחת. מדין שרים ופחת. רגז ושחק ואין נחת. ואנכי יגע ורפה ידים. ימוך המקרה בעצלתים לא אוכל לצאת ולבא היום. אל העיון להשקינו באר מים חיים. לרוות צמאוני בארץ ציי' בלי מים. אמרתי לילך באור ה' לאור באור חיים. ויעננו מהר קדשו דעתו. הרחבה מיני ים. וברכות יעטה מורה עד בלי דים. יכתוב ויחתם בספר החיים וצאצאיו ירבה כחול הים. הן הנה דברים אשר כתבתי לאדמ"ו ביום ד' י"ח אלול תע"ח בדבר השאלה הנזכרת מע"ל ועד היום הנני עוד על המצפה לתשובתו ויעל להיות שלא בא כתבי לידו הרמה בכן אמרתי להוסיף ידי' שניות מדברי סופרי' לחלות את פני אדמ"ו שיודעני דעתו הרמה בדין על המוקדם: השאלה הוא כמר אלי' בר יצחק ממדינת פולין הי' לו אחים מאביו במדינה זו וגירש כ' אלי' אשתו ראשונה שנשאה במדינת פולין והלך ונשא אשה בק"ק אויסי' ואחיו הי' דר בק"ק פרערי ומשך ט' שנים דר כמר אלי' בק"ק אזיסי' ומתה אשתו ונשא כאן בתולה ומת כ' אלי' על פני השדה ואיש לא הי' אתו עמו שהי' בימים החשש ר"ל ונקבר פה סמוך לעיר ע"י אנשי קהלתינו וכמר אלי' לא הניח זרע קיימא אחריו במדינה זו אך הי' לו בנים מאשתו ראשונה לפי דברי האלמנה ולפי דברי אחיו במדינה זו ולפי דברי העידות שהעידו בפני הב"ד באשר עיניו לנוכח יביטו ובתוך ההעתק מגוף הגביות ב"ד שבידינו ועתה יורנו מורינו היתרה דהך איתתא הילדה אם הדין לחלוץ לה מספק או אם יש להתירה לשוק על פי עדים: במותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתי לקדמנא הר"ר יודא בהר"ר שלום ב"ק והעיד בתורת עדות באלי"ג ו"ע איך בין כמה שנים אין מדינת שלעזין גיוועזן איז אוך שם אצלי גיוועזין איש אחד מק' אויסי' משך ג' שנים ושמו כ' אלי' בן הר"ר יצחק ממדינת פולין ויהי היות דאס איך בין אין ברעסלא גיוועזין איז אצלי גיקימן ר' יאקב שוחט האט גיפרעגט ר' יודא עס זאל זיין אונטער אייערי לייט איש אחד מק' אויסי' ושמו כ' אלי' בהר"ר יצחק ממדינת פולין עס איז מיר איין בריף פין זיינו קרובים ציא גישיגט גיווארין דאס עם איבער געבין זאל ווערן זא האב איך דעם בריף גינימן אונד איבר געבן איז דער תוכן גיוועזן דאס דיא פריינט עהם שרייבין ווייל ער זיין טאכטר דיא ער האט פין ערשטין ווייב וואס ער האט גיגעבין אונד זיא איז עומד על הפרקה ראוי להנשא דאס ער זאל טאן כדרך אב לבתו זאלט שיקין על הנדן ומלבושים לבתו הנ"ל אבר כ' אלי' האט ניקס דרויף געבן. אח"כ האט כמר אלי' מחמת דוחקו זיין דרך מוזן נעמין למדינת פולין ביני לביני האט זיין טאכטר שון איין מאן גיהאט וויא לשם גיקימן איזט האט איהם דער איידים ארויס גיאגט אויס דעם בית בדוחק דאס זיין טאכטר האט איהם בסוד לחם גיגעבן זאלכיס האט מיר כמר אלי' דער ציילט וויא ער ווידר רום בברעסלא גיקימן איזט ע"כ העדות של כמר יודא הנ"ל שהעיד בתורת עדות ביום ג' כ"ט סיון תעט"ל וכן בענין זה העיד התורני מוהר"ר שלמה מלמד מק"ק אויסי' ודר שם וכל אותן השני' הי' מוחזק אצלם שיש לו בני' מאשתו ראשונה שגירש במדינת פולין עכ"ל. נאום אברהם במוה"ר מנחם מענדל דייטש מפרוסטיץ: תשובה מרי דאברהם תלי תני' בדתניא מתניתן וברייתו' מסייעין ליה וחורפא מחלי' לי' לשבחא באורייתא ה"ה התורני הרב המופלא הדיין מצויין בתורת ה' הוא מזוין כבוד מהר"ר אברהם הלוי נר"ו: