פנים מאירות חלק ב ד

שהיה מקפידין זה על זה והיה מצרכינן לומר בפ"נ ובפ"נ מלבד שאר הוכחות שמביא בעצמו דטעמא משום דלא שכיחי וא"כ מאי אולמי' פי' רש"י מפי' התוס' דהכל מודים דהכא טעמא משום דשכיח שיירא ואדרבא יותר היה לומר שהרמב"ם מפרש דנקט מדינת הים שהוא רחוק כפי' התוס' דלרש"י י"ל דנקט מדינת הים על ח"ל אף שאינו רחוק כ"כ משא"כ לפירוש התוס' דנקט מדינת הים משום ריחוק ואף שבמתני' דפרק קמא מוכח הטעם משום דלא שכיחי דרבה אית ליה דרבא מ"מ הכא מפרש הרמב"ם דתנא נקט גדול במדינות הים לאו משום דלא שכיחי אלא אף דשכיחי משום ריחוק מקום שיהוי מצוה לא אשהינן ומצינו שתני התנא מדינת הים רק על מקום רחוק כמו הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום והיה הולך מיהודה לגליל וכן אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום והיה הולך למדינת הים והגיע לעכו ומשמע בגמרא דאחר עכו היה מתחיל מיד חוץ לארץ וקרי ליה בשם מדינת הים ואף דשם אין נפקא מיני' בשיירות מצויות אלא אורחא דמילתא נקט משום שהוא רחוק ואין לומר דאורחא דמילתא נקט לפי שאין השיירות מצויות ולכך מתני אם לא באתי עד שלשים יום שמתירא שלא יבא כיון שאין השיירות מצויות כמו שאנו צריכין לומר גבי אשה שהלך בעלה למדינת הים כמו פרעתיך בפני פלוני והלכו למדינת הים די"ל נמי אורחא דמילתא נקט משום דאי הוי מקום רחוק לחוד ושיירות מצויות מסתמא שמעה מבעלה ולא היתה נשאת וכן גבי עדים הרוצה לשקר ירחיק עדותיו ולכך נקט שהלכו למדינת הים דליכא לאברורי שקרי משום דלא שכיחי שיירי א"כ ה"נ יש לומר כן מ"מ דהא תנא תני היה הולך מיהודא לגליל והתם ע"כ שיירות מצויות בכל א"י דאיכא עולי רגלי' ובזמן שאין בית המקדש איכא בתי דינין דקביעי כדקאמר הש"ס ואיבר' דאף מכאן אין ראיה דהא אמרינן בפ' חזקת הבתים דף ל"ח ע"כ סתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי ופי' רשב"ם משום דלא שכיחי שיירות ולא סגי בעולי רגלים ובתי דינים משא"כ גבי גט שהיא מחזרת אחר עדים כמו שכתבו התוספת שם וא"כ ר"ל בכולהו אורחא דמילתא נקט משום שהוא רחוק וגם אין שיירות מצויות שיחזיר מהרה ולכך מתני אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום וא"כ י"ל ה"נ היה הגדול במדינות הים לארויי משום דלא שכיחי שיירי וגם מקום רחוק: ואגב אורחן אכתוב מה שיש לי תימא על הר"ן שהשיב על פי' רש"י ופי' התוס' שכתב וז"ל ואין כל זה נח לי דלא מרחקא כל כך חוץ לארץ מארץ ישראל למקרי מדינת הים ודאמרינן בעלמא האשה שהלכה בעלה למדינת הים והלכו להם למד"ה נהי דהוא הדין למקום רחוק הרבה מ"מ מדינת הים ממש קאמר ולא אשכחן בשום דוכתא דקרי למקום רחוק מדינת הים ולפיכך אנו אומרים וכו' עד שמפרש על משום צד מערב נקטי שהתם הים מפסיק וכו' וקשה לי הא מתני' דהי' הולך למדינת הים והגיע לעכו דמשמע דאחר עכו מיד הוא מד"ה ואף שהוא בצפונו של ארץ ישראל ואין שם ים וקרי ליה מדינת הים וע"כ משום דרחוק טוב' קרי לי' מדינת הים ועכ"פ נראה דאין לנו לדמות שיירות מצויות לאהדדי בגליל ויהודה לענין מחאה שלא בפניו לא הוי מחאה דכשעת חירום דמי ולא אמרינן חברא חברא אית ליה ולענין קיום אמרינן עדים מצוים לקיימו ובשאר מדינות ממדינה למדינה אמרינן דמחאה שלא בפניו הוי מחאה משום דחברי חברי אית ליה טפי מיהודה וגליל וכן כתב הרמב"ם בהדי' בהלכות טוען ונטען סימן י"א דאם היה במדינה אחרת הוי מחאה משום דחברי חברי אית ליה וגבי גט אפילו לרבא דלית ליה משום דאין בקיאין לשמה אפילו הכי מצריך לומר בפני נכתב ממדינה למדינה במדינת הים משום דאין עדים מצוים לקיימנו היפוך מיהודה לגליל וע"כ צריכין אנו לחלק בשלמא לענין קיום כיון דמילתא רמי' עלה לקיים גיטה והתם ביהודה וגליל עכ"פ שכיחי בודאי עולי רגלים או בתי דינים דקביעי בודאי תוכל לקיימה ומחאה לא הוי מחאה כיון דמילתא לא רמי' על האי להגיד מחאתו של פלוני אלא דמקרי ואמר ולכך לא הוי מחאה אבל בשאר ארצות כיון דלא שכיחי בודאי שיירות אף דלענין מחאתו הוי מחאה סמכינן אחברי חברי אית ליה אבל לענין קיום לא שכיחי לקיימו כיון שאין בודאי כאן שיירות וכיוצא בזה חילקו התוספות גבי בני מחוזא ופשיטא בנידן דידן כיון שהיבמה אינו מחויבת להדר לילך אחריו ולחפש באיזה מקומן הוא וכן מוכח מגמרא בסוף פרק זה בורר והיבמה הולכת אחר יבם להתירה עד כמה. אמר רבי אמי אפילו מטבריא לציפורא אמר רב כהנא מאי קרא וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה משמע שיודעת בודאי שיבמה שם אבל אינו מחויבת לרדוף רוח אחריו אם אינו יודעת בבירור שהוא שם וכיוצא בזה הביא הב"י בסי' קס"ו בשם נימוקי יוסף דווקא שמקום דירתו בציפורי אבל אם הלך לעיר אחרת אין היבמה אחריו אלא כופין אותו לבוא אחריה דלא מיקרי זקני עירו אלא מקום דירתו עכ"ל וכ"ש היכי שלא נודע מקומו וכן משמע מדקאמר ובגדול עד שיבא ממדינת הים ולא קתני ובגדול עד שתלך אחריו למדינת הים אלא ע"כ פשיטא היכי שאינו ידוע מקומו שהוא אינו צריכה לילך לחקור אחריו איה איפה מקומו כיון שאחיו הקטן כאן וגם אין ממתינן עד שיבא גדול דשיהוי מצוה לא משהינן ואין הדבר תלוי בשיירות מצויות אלא בריחוק מקום ולכך נקט הרמב"ם והטור היה במדינה אחרת וסתם מדינה אחרת רחוק קצת ואין הדבר תלוי בשירות מצויות כמו שהוכחנו דהא ממדינה למדינה במדינת הים צריך לומר בפני נכתב לרבא לענין קיום לא חשיב כשיירות מצויות ולענין מחאה שלא בפניו הוי מחאה משום דחברי חברי אית ליה משמע אף דשיירות מצויות חשיב ליה מדינות הים משום ריחוק קצת ואין שיירות שכיחי בודאי כמו יהודה וגליל ולפ"ז נקט התנא המביא גט ממדינת הים וכללא כייל אפילו הביא לתחילת מקום שמתחיל א"י ואינו רחוק כל כך ואף דלענין מחאה הוי מחאה מ"מ לענין קיום לח חשבינן כשיירות מצויות וסתם מדינה אחרת הוי מקום רחוק וראיתי שהביא הפוסקים בשם תשובת מהר"ם סי' קס"ד וז"ל דאין מקרי חילק ארצות אלא אותן שנפרדו בלשונם דאם תאמר שלעזים וריינוס ופרנקין מיקרי חילוק ארצות א"כ איך יתכן שא"י היתה ד' מאות פרסאות על ד' מאות פרסאות ולא היה שם רק ג' ארצות עכ"ל: וקשיא לי חדא דבאמת היה כמה ארצות אלא שג' ארצות הי' מפורסמים כמו דאיתא במשנה ב' וג' פ"ט דשביעית שלש ארצות לביעור וכו' ושלש ארצות לכל אחת ואחת הרי שהיה תשעה ארצות ועוד דעיקר תמיהתו ליתא דהא כתבו התוס' בפרק אלו מציאות דף כ"ח ד"ה חמשה עשר מיל דעם כרמים ויערים היה ארבע מאות פרסה אבל מישוב לא היה כל כך ולפ"ז אין מקום לתמיהתו די"ל דישוב א"י לא היה כי אם ג' ארצות ומה שרצה לחלק מדעת עצמו סברא בדוי מלב שג' ארצות רחוקים כאלו שלעזיס וריינוס ופראנקן לא יהי' נחשבים חילוק ארצות ודברי רש"י ותוספת ברירין וכמו שהבין בהם הר"ן דלחוץ לארץ אף שלא הי' רחוק כ"כ מארץ ישראל קרי ליה מדינות הים וכבר הוכחנו שאין הדבר תלוי בריחוק הרבה אלא כל שאין השיירות מצויות כ"כ שנוכל לקיים בקל חתימות איש הדר במדינה אחרת במדינה זו קרי ליה התנא מדינות הים ולאפוקי אם הם קרובות כמו רגם וחגר דהוי שכיחי אינשי מהתם להכא לקיים חתימתן לא קרי ליה התנא מדינות הים ולפ"ז יש לסתור הוכחות בעל תרומת הדשן דס"ל אבל ממדינה למדינה דקרוב הדבר שיבא משהינן והוכחתו מדלא קתני עד שיבא ממדינה למדינה בארץ ישראל די"ל דלרבותא נקט מדינת הים דלא מבעי' בא"י ממדינה למדינה כגון יהודה וגליל דכשעת חירום דמי אפ"ה לא משהינן ואין לומר דקושייתו שהיה לו לומר עד שיבא ממדינה למדינה בא"י היינו באותן ג' ארצות שהיה ביהודה או בגליל מ"מ כיון דשכיחי שיירות בין לענין קיום ובין לענין מחאה הוי קרוב לודאי שיבא והיה ממתינן עליו וע"כ צריכין אנו לומר דהרב בת"ה נמי לזה מתכוין דדווקא מדינה רחוקה קצת במקום דאין שכיחי שיירי כל כך שנוכל לקיים חתימת איש הדר שם לא משהינן אבל ממדינה למדינה מיירי כמו רקם וחגר שהיה מדינה אחרת אבל קרובות לא"י והיה שכיחי שיירי בין לקיום ובין לענין מחאה קרוב הדבר שיבא ולזה נתכוון בת"ה אבל לעולם ממדינה למדינה הרחוקה קצת ובפרטות ששני מדינות מפסיקות בין מדינותינו ובין מדינות פירש דהוי בכלל מדינת הים ונראים דברי מהר"י מיץ שכתב שהי' יבום קטן בפריז והגדול היה רחוק ששים מיל היה כופה לקטן ק"ו אם הקטן רוצה לחלוץ והגדול הוא במדינה רחוקה כמו חמשים פרסאות מכאן שהוא בערך שני מאות מיל שאין ממתינן על הגדול ופשיטא היכי שחלוקים בלשונם ואף בתשובת עבודת הגרשוני ובתשו' צ"צ כתב דמערין ופולן אינם חלוקים בלשונם י"ל משום דקרוב לשונם ללשון פולין וע"פ רוב המהדר בלשונם מי שמכיר לשון פולין מבין ג"כ לשונם אבל לשון פריז עם לשון כותי ארץ הזו חלוקים הרבה הוי שפיר חלוק בלשונם ובר מכל דין שכבר תמה בתשובה הנ"ל על הב"ח שמדמה דין זה לדין אשה שאין מוציאין אותה ממדינה למדינה דאית לה קפידה שאינו רגילה בלשונם אבל גבי יבם הטעם הוא משום שיהוי מצוה מהל בחילוק לשונם עכ"ל ודברי טעם הם ונראה לי להביא ראיה לסברות תשובת עבודת הגרשוני דאפי' לשיהוי מועטת לזמן קרוב נמי לא משהינן עיין באו"ח סי' כ"ה במג"א ס"ק ב' ובי"ד סי' ש"ה סעיף י"א בלבוש ובסי' שכ"א דלכאורה איכא למידק מנ"ל להש"ס דקאמר דלשהוי מצוה לא משהינן כיון דמצוה בגדול או ביבום הקטן משהינן אפי' מספיקא ונראה להביא ראיה דאיתא במכילתא ורש"י מביא בפ' בא ושמרתם את המצות ר' יאשיה אומר אל תקרא המצות אלא ושמרת את המצות כדרך שאין מחמיצין המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם בא המצוה לידך עשה אותה מיד וע"כ אתי אפי' לקיים המצוה יותר מן המובחר לא ממתינן דאי למצוה גופיה להקדים פשיטא הא כבר ילפינן דזריזין מקדימן למצוה מן אברהם אלא ע"כ אתי ללמד דמצוה הבא עשה אותה מיד אפי' להמתין על מצוה יותר מן המובחר אין ממתינן וכן יש להביא ראיה מהא דאמרינן בפ' הישן דפריך הש"ס והעוסק במצוה מהכא נפקא מהתם נפקא ויהי אנשים אשר היה טמאים לנפש אדם כו' אלא עוסקין במת מצוה היה שחל שביעי שלהן בע"פ ופירש"י אלמא מצוה קלה הבא לידך א"צ לדחות מפני חמורה העתיד לבא עכ"ל שמעינן מיניה דאפילו לגבי אדם עצמו אם עושה המצוה היום שהיא קלה ידחה מלעשות למחר חמורה אפ"ה לא משהינן ואומרין מצוה הבא לידך עשה אותה מיד ק"ו נגד חבירו שאין אומרי' להמתין כדי שיזכה חבירו אחיו הגדול ממנו במצוה מן המובחר כיון דעל קטן נמי רמי המצוה כשאין גדול וכן משמע לישני דמתניתן דנקט אין שומעין