פנים מאירות חלק ב מח

אביו דאין החשד משום יב"ש אחד אז שרי בנודע שזה הלך אבל באין מזכיר השם דאנו מספקין דכל העיר שיש האנשים של העיר לספק בהם לא יועיל נודע שהלך כו' דהא אינו דומה שאמרו שני יב"ש לאו דוקא שני יב"ש הוחזקו דה"ה אם כמה אף ממאה יב"ש הוחזקו אלא דלשון הגמ' שני יב"ש למאן דחושש לתרי יב"ש גם כן אסור אבל למאן דלא חיישינן לאו דוקא תרי יב"ש אלא אף אם הוחזקו הרבה יב"ש ואפשר להיות בעיר קטנה שאין בהם לספק רק לפי מספר אנשי העיר אם הם חמשה או ששה אנשים ובהוחזקו שני יב"ש יכול להיות עשרה יב"ש הכל שוה שני ענינים הללו מצד השכל ועוד מצד העיון הרי קושי' הח"מ הוא על דעת המתירין הלא יש לספק בכל העולם שוודאי יש בכל העולם עוד יב"ש ואיך יתיר בלא שם עירו וע"ז תירץ דאיירי בנודע כו' לכך לא חיישינן לשאר בני עולם אף דבבני עולם יש הרבה יב"ש ומוחזקים שבכל העולם יש אלפים יב"ש ואפ"ה מתיר הח"מ משום שזה נודע שהלך כו' א"כ בדרך זה הוי כליכא יב"ש אחר ואם כן לדעתי יש מקום להתירה לדון אף על עדות זה. ועל העדות השני לדעתי נכון להתירה על עדות שאמרה האשה שהי' ההאק על השלעף הימין ואף שתוך הכתב גביות עדות לא נאמר שהאשה אמרה על השלעף דימין אלא אמרה סתם על השלעף מ"מ גם עכשיו נאמנת לומר ולגמור דבריה ששם לא שאלוהו אלא על סימן ואמרה על השלעף ואלו שאלו אותו על איזה שלעף היתה אומרת והיא עכשיו אמרת שכן היה ההאק על שלעף הימין כמו שהאשה האומרת מת בעלה נאמנת כן נאמנות בזה שהרי עיקר דבר הזה שהתירו חמז"ל להיתר אשה ע"פ עד אחד הכל משום דאשה דייקא ומנסבא ומשום חומר' שהחמירו עליה בסופה אם כן ודאי היא נאמנת לכך לא נימא שעכשיו אומרת כן בשביל ששמעה מן העד שהי' הרושם על ימין דלא נמצא סברא זו אלא באשה שאומרת גרשנה בעלה דנאמנת משום דלפני בעלה אינה מעזת אז אמרינן כי איכא עד אחד המסייע לה מעיזה אז אינה נאמנת אבל כאן דנאמנת מכח החזקה דדייקת כו' אלא דלדעתי אף אם לא אמרה גם עכשיו עדותה שהוא על ימין נאמנת: תשובה מה שהשבתי להרב הנ"ל. ויעמוד פנחס ויתפלל אין גומרין עליו את הלל מחלק שלל בתלמוד היא בלול מראהו כעין נחושת קלל ה"ה הרב המופלג כבוד מוהר"ר פנחס נ"י: הנה כתבי דמר קבלתי ולא הי' פנאי להפסיק באמצע הפרק להשיב מפני כבוד באשר שסבבוני והקיפוני ועטרוני טרדות עיונים גדר מזה וגדר מזה לחדש לתלמידי בלימוד הישיבה וכעת בימי חנוכה יומא דפגרי ביו' דרבנן ופניתי מכל לימודי לעיין בדבריו וראשון לציון מה שצלל מכ"ת במים אדירים והעלה דבנודע ולא הוחזק שיצא אחר בזה הדרך שרי אף בלא זכר שמו ובש"ע דמשמע דלכל הדעות שם עצמו בעינן היינו משום דהש"ע לא איירי בנודע לאשתו כשזה הלך לשם שרי ובשביל זה טרח ויגיע והעתק דברי ח"מ ותמה אני הלוא דבר זה הוא ש"ס ערוך דאמרינן בפ' בתרא דיבמות ההוא דהוי קאמר ואזיל ווי לי לפרשה זריזא דהוי בפומבדיתא דשכיב ואנסבה רב יוסף ואתימא רבה לדביתהו הרי שלא הוזכר השם כלל אלא שידע שהי' מפומבדיתא פירשא זריזא ולא הי' אחר שהיה מוחזק לפרשא זריזא התירו לאשתו ומזה הביאו הגה' מרדכי ראיה והביאו הב"י וז"ל מעשה בכותי שאמר בשעה שדונהו למיתה מעולם לא פשעתי כי אם פעם אחת הרגתי יהודי בין ניקולא לאוריק שהי' מוליך עשרה ליטרות ששלחה מרת יהודית לאחיה בניקולא והתירה אשתו משום מל"ת ע"י ששאלה לה אם שלחה המעות ואע"פ שלא הזכיר שם היהודי כדאמרינן בפ' בתרא דיבמות בעובדא דפרשא זריזא שרי שלמדו מזה להתיר אף אם אינו מזכיר שמו בנידן דידן נמי כיון שלא הי' מוחזק שנאבד בעיר קודם י"א שני' אלא איש אחד בעלה של העגונה ואם הי' אומר איש הזה שנאבד נהרג הי' נאמן במל"ת וכ"כ הרמב"ם הביאו הטור אבל אם אמר שיצא מעיר פלונית ומת מחפשין באותו עיר אם לא יצא אלא הוא תנשא וכתב הרב המגיד דהכי אית' בתוס' אין מעידין עד שמכירן שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני ומפשפשין באותו עיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו והביא עוד הב"י בשם תשובת הר"ן דודאי כל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו ואע"פ שלא הזכיר שמו והביא בשם תשובת דשייכי לסדר הנשים אחר שהכותי לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם יבדוק שלא יצא מאותו עיר שום היהודי הדר שם שלא חזר כי אם זה דאשתו מותרת ה"נ בנידן דידן כוותי' וכן כתב הרד"ך בתשוב' מהני עובדא דסוף יבמות דקולר בני אדם שיצא ממקום למקום והסיח הכותי לפי תומו קולר שני אדם שהלכו ממקום למקום פלוני נהרג וקברתם והשיאו את נשותיהם גם בני אדם שהיו מהלכי' לכרכים ביתר ומתו וקברתי' והשיאו את נשותיהם ע"י שאמר הכותי שהיו הולכי' למקום פלוני וכן הביאו הרמ"א בסי' י"ז סי' י"ט אבל אם אמר אחר יצא עמנו מעיר פלוני ומת מפשפשין באותו עיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא את אשתו וכתב רמ"א וה"ה בכותי המסיח לפי תומו ובאמת תמוהי' לי מאוד דברי רמ"א שהרי בסי' י"ג כתב המחבר דאם בא הכותי ואמר איש שיצא מכאן עמי מת משיאין את אשתו אע"פ שאין הכותי יודע אותו איש וי"א שצריך שיאמר שקברתו וזה דעת הרמב"ם והרי"ף ותמהו עליה הטור ורבי' הקשו דברי הרמב"ם גופא שכתב למעלה הי' כותי מסיח לפ"ת ואומר אוי לו לפלוני שמת ולא הזכיר שם קבורה וכאן מזכיר שצ"ל קבירתו לפי שאין הכותי מזכיר שם היהודי אלא שאמר איש יהודי שהיה עמי ואנו יודעים שהוא פלוני צריך שיאמר קברתיו וכן כתב הר"ן בתשובה הביאו הב"י שאין ספק שכל הכותי מכירו אין צריך שיאמר אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי חוזאי ובי חסא ואין כ ספק אפי' בדברי הרמב"ם אבל כשאינו מכירו הוא שסבר הרב ז"ל דלא סגי עד דאמר קברתיו מפני שהמעשי' שבאו בגמרא בכיוצא בזה בכולם יש בהם קברתיו וכן כתב הריב"ש הביאם הב"י באורך והכריע רמ"א כתרוצי' אלו וכתב בהג"ה הכי בהאי גוונא שאינו מזכיר שם המת אבל אם מזכירו לא בעינן קברתיו וכן פשט המנהג עכ"ל. וההיא דסי' י"ט הביאו בשם הרמב"ם והביאו הב"י בתשו' הרמב"ם בראובן הי' נושא ונותן בחוץ ויצא לישא וליתן כמנהגו בכפרים של עכו"ם כו' ואמרה הכותי יצא מעיר פלוני ללכת לעיר פלוני יצאו אחריו והרגהו שאלוה מאין תדעי זה האיש אמרה הי' מודעתינו כשהי' בעכו ועושה מלאכתנו וסיפרה להם דמותו והשיב הרמב"ם האשה הזאת מותרת לינשא שזו הכותי מל"ת וכתב הב"י שיש לתמוהו שלא הצריך לומר שיאמר קברתו כמו שהצריך בחיבור וכתב תירץ שם בשם הר"י מג"ש דלא הצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא כשהכותי נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דילמא אמר בדממי כי הנך עובד' דיצא כותי וישראל עמנו כו' אבל היכי שלא נמצ' שם הכותי בעת הריגה מודה הרמב"ם שאינו צריך שיאמר קברתיו עכ"ל ובאמת לפי מה שכתב הב"י לעיל תירץ בשם הר"ן והרשב"א שיש חילוק בין אינו מזכיר שם המת ואינו מכירו אבל אם מכירו לא בעינן קברתי' ניחא נמי האי תשובה דהרמב"ם שלא הוצרך לומר קברתיו משום דהכותי אמרה שהיתה מכירו ועושה מלאכתנו הי' בעכו וסיפרה להם דמותו באמת לא נייח לי' להרב הב"י תירוצי' ולכך בסי' י"ט דמיירי בישראל העתיק בלשון הרמב"ם אבל אם אמר אחד יצא מאתנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותו עיר אם אחד לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ולא הצריך קברתיו משום דס"ל להרב הב"י דהרמב"ם לא הוצרך לומר קברתיו אלא דוקא בכותי המל"ת אבל לא בעד אחד ישראל משום דבפ' י"ג מהלכות גיטין דין כ"ה כתב הרמב"ם יצא כותי וישראל מעמנו ובא הכותיו והסיח ל"ת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו והוא שאמר קברתיו ובדין כ"ז כתב ישראל שאמר מת איש יהודי כו' אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין בעיר ולא הוצרך לומר קברתיו וכן כתב הב"י בכסף משנה ובפירושו על הטור חילוק זה בהרמב"ם והשתא דתפס רמ"א תירוץ זה בהרמב"ם שיש חילוק במזכיר שם המת ואינו מכירו ואם כן איך כתב בסוף סי' י"ט דברי המחבר הש"ע שהם דברי הרמב"ם דאם אחד שאמר שאחר שיצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין דמיירי בישראל ולא הוצרך לומר קברתיו אף באינו מכירו ואינו מזכיר שמו ואיך כתב הרמ"א על דבריו ה"ה בכותי המסיח לפי תומו הלא בכותי בעינן קברתיו באינו מכירו ובתשובת רמ"א סי' ע"ו מחלק בין תירץ הר"ן להרב המגיד דלר"ן תלוי הדבר דין הרמב"ם במכירו ולרב המגיד תלוי דווקא במזכירו שמו ואם אין מזכיר שמו אף שמכירו צ"ל קברתיו ומכ"ש אם מזכיר שמו ואינו מכירו דבעינן קברתיו והעיד רמ"א שכן המנהג ותמהיני על מכ"ת שהלך בגדולת לבקש הדבר מכללא דדברי חלקת מחוקק ולא שת לבו לכל הני דעות דאיתמרן בפי' והיה לו לחוש לדברי הרמב"ם דבלא הוזכר שמו ואינו מכירו דבעינן קברתיו ואם נפשך לומר כיון שאמר הכותי להיהודי שמואל לא שמעתי מן היהודי שנהרג קודם י"א שני' נמצא בעת הזו בכפר אפסדארף בכן הלכתי בכפר הנ"ל ושאלתי אם האיש הנאבד קודם י"א שנים נמצא והושיבו אמת שנמצא כאן וכיון שהעידו שנמצא עדיף טפי מקברתיו א"כ הדרי התמי' על מכ"ת האיך לא ראו דברי אלו באין חולק דלא בעינן הזכרת שמו אבל אני אומר לא זו העיר ולא זו הדרך אין הכותי מל"ת נאמן יותר מעד אחד ושני עדות וכתב הרמב"ם בפ' י"ג מה' גירושין דין ט"ו אם אמר העד או האשה מת פלוני ואני ראיתי שמת שואלין אותו האיך ראית ובמה ידעת שמת אם העיד בדבר ברור נאמן והביא בש"ע סי' ה' וכתב המגיד דאין דנין אפשר משאי אפשר דהני כיון דאפשר ודאי שואלין לו שיש לחוש שמא הוא אומר בדומה לו והראי' מעד אחד במלחמה דחיישינן לי' ואף לא פליגי אלא בדרישה וחקירה אבל לומר כיצד הוא מודה עכ"ל ולפ"ז בנידן דידין שאין אנו יודעים מהריגת הנאבד וגם עד הזו לא הגיד שום אדם רק בעת זו שאמר שנמצא ונתברר אצלינו שמצאו בבית ערל שהי' לן בסחורתו וכעת שברח הכותי הראשון והכותי אחר בא לדור חפר במרתף ומצא גל עצמות אין ספק שאומרי' בדדמי ועל אותו הנאבד שהי' לן בבית זה ולמחרתו נאבד זכרו מן העולם והי' מוחזק אצל בני הכפר שנהרג מפני שבעל אושפיז' הי' עני ואח"כ היה עשיר וכעת שמצא עצמות של מת במרחף שלו אמרו בדדמי שהוא הנאבד בוידאי אלו אמרו שנאבד קודם י"א שנים ידעתי שנהרג וכיון שהיה ידע שלא נאבד אלא בעלה של זו הי' ראוי להקל ולהתיר אף בלא קברתיו כדעת הרבה מאחרוני' שפסקו דלא כהרמב"ם בזה אבל הכא שאמר שאותו נהרג קודם י"א שנים נמצא ונתברר לפנינו שלא נמצא אלא עצמות המת במרתף של כפר והגידו