פנים מאירות חלק ב מז

שאלה מז שאלה מהרב הגדול מוהר"ר פנחס חתן הרב הגאון מוהר"ר שמואל שהי' אב"ד בפ"פ דמיין וביקש ממני לעיין בשריותא דאיתתא דא. גב"ע הוגבה בק"ק נ"ש דכתב יד מוהר"ר שמואל סופר הנעלה מוהר"ר שמואל בהמנוח הר"ר ליב לנצהוט העיד בת"ע באם לא יגיד ונשא עונו כי הייתי בכפר פהימש ברוד האט אויף מיר גישריגן דער רימר פין ברוט שמואל האסטי ניט גיהערט פין דעם יהודי וואס דער שלאגין איז גיווארין פאר י"א שנים איז גיפינדין גיווארין ציא אפשדארף בכן בין איך איין הין אונ האב גיפרעגט אוב דער וואס פאר לארין איז גיווארין פאר י"א שנים אויב איז גיפונדן גיווארין האבין זיא מישב גוועזין יוא ער איז גיפונדין גיווארין כו': שוב אתי לקדמנא המשכיל כהר"ר ליב דייטש והעיד כו' איך האב מיך מתעסק גיוועזין בדבר מצוה אין בין איין הין לאפשדארף אין גיזעהן בעצמות המת אשר לפי דברי אשה מרת דבורה מלנצהוט אותו עצמות המת הוא מבעלה הנהרג לפי אומדנא לדעתה כי בעלה האט גיהערט איין האק בחייו בייא שליף וראיתי הגלגולת מאותו עצמות איז בייא דיא שלעף בצד הימין איין צייכין כמו איין חצי פ"ג בראט איין ביסל איין רוט בלוט גיוועזין ווערט גיזעהן אז דאס דארך איין מכה אבר דארך האקין גישעהן איז אחר זה האב ווידר דאס גלגולת גליגט ציא דיא אנדרי עצמות: כמר חנן בן איצק לנצהוט העיד שהי' אצל הערל וואס איין מרתף גיגראבן האט ער זאגט דאס איז דער יהודי וואש פר לארין גיווארין איז וואלף מלנצהוט ער איז זעלביג מאל איין גישטאנין בייא דעם פויאר וואס פאר על בית גיוועזין איז אונד דער פויאר איז אוועק גילאפין אונד אלי פויארין האבין גיזאגט אז דער זעלביגר פויאר ארום מאן איז גיוועזין אונד נאך דעם אז דער יהודי איז פר לארן גיווארין האט דער פויאר זיך אויס גיקלייט אונד אלי זיין הויז גזינד עכ"ל: זהו הגב"ע שהוגבה ע"פ בי דינא רבה דק"ק נ"ש יום א' דסליחות כ"ב אלול תעח"ל במותיב תלתא כו' העיד הר"ר שמואל לנצהוט ובא הרימר פין ברוט אונד האט ציא מיר גיזאגט שמואל דער יהודי וואס דא אום גיקמן איז אונד פאר לארין גיווארין דער איז גיפונדן כו'. בין איך גיגאנגין אונד האב נאך דיא עצמות פין כל הגוף גיפונדן אבר הבשר איז שון נתעכל גיוועזין כו' אונד בין ציא דער עגונה גיקומן האט העגונה גיזאגט זיא האט איין סימן אלז איין שראם איז גיוועזין על המוח באותו הפעם האט זיא מיר איין סימן גזאגט באיזה צד אצל המוח איז דער שראם גוועזין בחייו האט זיך גיפונדן אויף דער זייט אז זיא גיזאגט האט באותו מקום איז בעצם המוח וויא איין העפטל קצת עיגול גיוועזן כמו חצי עיגול של מטבע גרעשל אונד דער בייא איז גוועזן העגונה אונד ר' ליב טייטש גם האט ער בייא דעם גינאק גיפונן איין שיפל שערות אדומית גדול כמו חצי צ"ל אונד דרינן גישטעקט גליך גם באותו הפעם אז מען האט גיפונדן דיא עצמות האט דער בן רוצח גיוואר גיווארן אז מען האט גיפונדן העצמות איז ער אוועק גילאפין אונד אויסן גיבליבן עד יום הזה גם העיד ר' שמואל דאס אלי כפריים אז מען האט גיפונדן דיא עצמות האבן אלי גיזאגט דאס זענין דיא עצמות פין דען יהודי וואס דער ווירט האט גיהרגת ווייל דער בן פון דעם רוצח האט גיטראגין איין בלאב רעקיל וואס דער יהודי האט פלעגין ציא טראגין גם דיא בני בית פין דעם ווירט האבין זיך אויס גיקלייט פון דען ממון וואס דער ווירט האט באקימן פין דעם יהודי: גם העיד ר' שמואל אז ער בחייו האט רוטי האר גיהאט. שוב העיד הר"ר נפתלי איך בין פער גאנגן פר ערילים האבן רועה סוסים גיוועזן האבן גזאגט בזה הלשון דער יהודי וואס נהרג איז גיווארין איז גיפונדן גיווארין איצט אין מרתף צו ווארט צייכן האט מען גיפונדן באותו פעם אז ער איז נהרג גיווארין זיין גיווערץ שקאטיל כמו ד' בתים פין רוצח זיין הויז אונד דער הורג איז גיוועזן איין רוט קאפ אונד וויא גיפונדן איז גיווארין דער הורג איז גיפונדן גיווארן רוטי האר ע"כ עדותו של ר' שמואל הנ"ל: שוב העידה אשה מ' בילא אשת המשכיל ה' וואלף ברי' בתורת עדות איך בין גישטאנדין אין מיין לאדן איז גיקומן ערל אחד אונד האט גיפרעגט וויא איז דיא יודנה פין וואס איר מאן איז אום גיקומן איך האב קיין ריא איך וואלט אירש גערין זאגין: תשובה ע"פ עדות הראשון יש מקום לדון להתירה ע"פ עדותו של זה לבד לפי מה שכתב הרב בח"מ סי' י"ז שהקשה על הי"א שבש"ע שנמשך אחר דברי הרא"ש ז"ל להתירה אף שאין מזכיר שם עירו וכ"ש על דעתי שמתירין אף בלא שם אביו רק שמו לבד ובגמרא דב"מ ובגמ' דגיטין רק דבמקום שכיחי רבי' ושיירות מצויות חיישינן לשני יוסף בן שמעון וכיון שאין מכירין שם עירו איך יעלה על דעת שבכל העולם לא יהי' עוד יוסף בן שמעון אלא וודאי צריך הוכחה שבעלה של זו מת ולא התיר הרא"ש הובא בב"י באשת מכליף בן מלל אלא שאשתו ידעה שבעלה הלך לפאס דהיינו על דעת לילך לפאס הלך והוה כי האי מעשה דיבמות דף ק"ט גבי יצחק ריש גלותא דאביי אמר חיישינן ליצחק אחר ר"ג ורבא אמר לא חיישינן דאע"ג דשכיחי שיירת' מ"מ אין מוחזק באותו שמו בשם זה הלך ג"כ לאספמי' וזהו וודאי הלך הוי לי' כלא מוחזק שני יוסף בן שמעון דאף בכל העולם יש וודאי מ"מ בזה הדרך לאספמי' אינו מוחזק עוד יוסף ב"ש וסיים ח"מ וכן היכא דניכר שע"ז מעיד כגון שהעד והשומע מן העד ואותו שנאבד הכל מעיר אחת הם דאז וודאי כשאמר פלוני מת הוי כאלו אמר בפירוש שהוא מאותו עיר ואם אין יוסף ב"ש אחר בעיר הזאת כו' וכן כל כיוצא בזה אם נמצא כתב פלוני ב"פ מת ודאי על העיר הזו הוא מעיד וכן מצאתי כתב בשם ר"א אשכנזי שכ' בשם מהר"י וכן מה שכתב הטור בשם הרי"ף דאפילו הוחזקו שני אנשים בעיר שניהם מכירין צריכין ג"כ לפרש דאיירי שאחד הלך לבדו לאותו מקום שנמצא כו' ובתרתי לריעותא הוחזק שני יב"ש וגם שכיחא שיירתא דעתו דלא מהני מה שהלך הוא לשם ולא נודע כו' עיין דבריו שם כי קצרתי והביא דעת ב"ח שהקשה דדעת הרא"ש דפלוגתא דאביי ורבא בשכיחא שיירתא ולא הוחזקו שני יב"ש דמשמע דבהוחזקו אפילו לא שכיחא מ"מ גם לרבא חיישינן לתרי יוסף ב"ש והטעם דיותר יש לחוש כדין דהוחזקו שני יוסף ב"ש אף דלא שכיחא שיירתו יש לומר יותר דאותו יב"ש המצוי בעיר הלך לשם אפילו במקום שאין השיירות מצוין ממה שנחוש שבא אחר מעיר אחרת לשם וא"כ למה כתב הטור ז"ל ורב אלפס והרא"ש מתירין אף בהוחזק ולא שכיח כו' וע"ז כתב הב"ח ליישב הקושי' דמוכח מדברי הרא"ש פרק כל הגט ספ"ג במסקנא בעינן תרווייהו לריעותא הוחזק ושכיחא כו' ובהוחזק לחוד משיאין אשתו של אחר כו' אבל הוא ז"ל הרב בח"מ כתב דעתו דדעת הרא"ש בהוחזק לבד אף דלא שכיח אסור ומה שכתב ב"ח ז"ל היינו לרבה בגיטין ולא לרבא דודאי לרבא בהוחזקו אסור כו' וחוזר הח"מ אדבריו וכוונתו שכתב דכיון דבהוחזקו לבד אסור ולמה התיר הרא"ש האי דמכליף בן מלל ע"כ משום דזה לבד הלך לשם ולא נודע שאחר הלך לשם לכן לא אסר כיון דלא הוחזק שהלך אחר ג"כ בדרך זה הוי כלא הוחזק אז לא נאסר אלא בתרתי לריעותא הוחזק ושכיח שיירת' וכו' קיצור דבריו של הח"מ בהעתקה שכתב ע"י הש"ע וי"א דדי בשמו לבד כתב ז"ל כתב הח"מ דהיינו דוקא בשנודע שזה הלך לשם ולא נודע שגם אחר הלך לשם ולדעתי קיצור במאמרו שהי' ליכתוב גם הקולא שיצא מדברי הח"מ דבנודע שהלך לשם אפילו הוחזקו שרי רק דלא שכיחא שיירתא מטעם דלא הוחזק אם איש הלך בדרך הזה גם נראה שכתב ב"ש דברי הש"ע איירי בנודע שזה הלך כו' יהי' עיקר חסר מן הספר דאיך יכתוב הרמ"א ז"ל סתם והיה לו לכתוב וי"א דבנודע שהלך א"כ שם עירו אלא לדעתי דבלא זה דברי הח"מ שכתב ז"ל לכאורה יש ג' דעות כו' אבל באמת אין כאן ג' דעות וסיים הא דמתיר מתיר בלא שם עירו היינו משום דזה הלך לאותו מקום וקשה א"כ עושה משני דעות דעה אחת והרי כתב בש"ע ג' דעות וא"כ אם השני דעות מאן דצריך שם עירו וי"א שאין צריך הם דעה אחת דאם לא נודע שזה הלך לשם צריך שם עירו ובנודע אין צריך ואם כן הדעה הג' דמחלק בין אחר גם שם אביו א"צ שם עירו ע"כ פליגא ואיך כתב שדעה אחת הכל הוא אלא וודאי לא כיון הרב לומר דפשט בש"ע כן דהפשט בש"ע בדברי רמ"א לזה אכיון דאיירי דעה ראשונה בלא נודע שזה הלך לשם לבד האחד דקשה אם כן איך יסתום לכתוב וי"א דא"צ ולא יכתוב דא"צ בנודע שזה הלך לשם וגם הב"י כתב גם דעה השלישי אלא בש"ע לא איירי כלל מנודע וכתב ג' דעות אלא שהרב מחמת שהתמי' במה שיש להתמי' איך עלה ע"ד המתירין להתיר אלא וודאי דעת המתירין הוא הרא"ש והרא"ש איירי בנודע שהוא הלך לשם כו' ואם כן כוונתו להשיג על רמ"א שכתב ג' דעות ובאמת דברי הרא"ש דמתיר היינו בנודע וכו' ודברי האוסר היינו בלא נודע שזה הלך ואף שכתב ז"ל לכאורה יש ג' דעות דמשמע לשון לכאורה שבאמת הפשוט הוא שאין ג' דעות אלא דעה אחת לא קשיא דכמה פעמים כתבו לשון לכאורה נראה ואסיק גם כן א"כ הכל ישר דבש"ע לא איירי מנודע אלא שהוא הוציא מילין מלבו הוציאם מעילוי לעילוי והעמיד הדבר על הישר ולדעתי האמת והצדק עמו דאיך יתיר הרא"ש ז"ל אלא וודאי דאיירי הרא"ש בנודע וכיון דתלי הדבר בנודע ממילא יצא לו דבנודע אפילו הוחזק שני יוסף בן שמעון שרי כ"ז דלא שכיח שיירתא וא"כ צא לך לדקדק מאחר שאנו רואין שהאמת אתו דבאמת ע"כ הדבר תלה בנודע ואז מתיר אף בהוחזקו שני יוסף בן שמעון אם כן י"ל דבנודע ולא החזיק שיצא אחר בזה הדרך שרי אף בלא זכר שמו גם כן אלא שם בראש המעשה בא לפניו שאחר העד מכלוף בן מלל אבל באמת גם אם לא זכר שמו בנודע שזה הלך כו' ובש"ע דמשמע דלכל הדעות שם עצמו בעינן היינו משום דהש"ע לא איירי מנודע כלל אבל בדינא בנודע לאשתו כשזה הלך לשם שרי ובפרט דלא שכיחא שיירתא לאותו כפר שאינו דרך הרבי' לאותו הכפר א"כ דכשנודע לאשתו שהלך לשם יש מקום להתירה ע"פ עד זה לבדו דמה לי הוחזקו שני יב"ש דודאי יש עוד יוסף ב"ש א"כ הרי שמו ושם אביו אין בהם תולעת דהרי וודאי איכא עוד יב"ש א"ה שרי שכמו שנודע שזה הלך כו' א"כ גם בלא מזכיר שום שם דהוי כל העיד אצלו בשני יב"ש דהרי לא הוזכר שום שם על מי אומר מ"מ מותר כיון שנודע שזה הלך לשם ודוחק לחלק לומר בשלמא כשמזכיר שמו ושם