פנים מאירות חלק ב מו

לו שם אחר וכן מפרש ברייתא שיצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת ופירש"י דבאותו מקום לא הי' מוחזק שהי' לו שני שמות ר"ל שהחזיק באחד מהם או בשם של יהודא וגירש בשם זה אשתו שביהודא או שהחזיק בשם דגליל וגירש באותו מקום אשתו שבגליל מגורשת כיון שלא הוחזק בשם אחד ובמקום הכתיבה ומקום הנתינה אלא בשם אחד וכן נראה מדברי הרא"ש שכתב אבל לא אתחזק תרי שמי שאינם יודעים במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה וגם במקום הנתינה אינו יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אין צריך לכתוב וכל שום ר"ל דאם נודע לנו במקום הכתיבה שבמקום הנתינה יודעים שיש לו כאן שם אחר אלא שאינו יודעים איזה שם אם ראובן או שמעון גרע טפי דאז צריך לכתוב לכתחילה וכל שום שיש לו אבל כשאנו יודעין שאין ידוע להם כלל במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה וגם במקום הכתיבה אין אנו יודעין שיש לו שם אחר במקום הנתינה אלא זה השם שהחזיק לעצמו כותבין ואין צריך למכתב וכל שום ואף אם יתודע אח"כ שהי' לו שם אחר במקום אחר הגט כשר כיון שבמקום הכתיבה והנתינה מוחזק בשם אחד אבל אם במקום הנתינה נמצא שאין נקרא בשם זה פשיטא דהוי שינוי ואם במקום הנתינה נודע השם אשר החזיק עצמו במקום כתיבה אפילו לא כתב אלא מקום כתיבה כשר: וכן משמע מלשון הרא"ש שכתב שנקרא שינוי לבני אנשי המקום שאשה עומדת כי יאמרו שאינו מגורשת כי אינם יודעים שיש לבעלה שם זה במקום אחר משמע דאם נודע להם השם שקרא עצמו במקום אחר הוי גט וכן כתב המרדכי בהדי' וז"ל אבל אם לא אתחזק בתרי שמייהו המשונים במקום שאשתו עומדת ובמקום שעומדת שם כגון אם הבעל ואשה בין ששניהם במקום אחד בין שהם מב' מקומות והאיש שיש לו שתי שמות ומכירין שני השמות בשני מקומות אם גירש באחד מב' שמות כשר. וכן כתב בספר התרומה וכן פסק ראבי"ה עכ"ל והרב הב"י כתב מה שכתב הרא"ש וגם במקום הנתינה אין יודעין שיש לו שם אחר נראה לי דלרבותי' נקטי' שאע"פ שבמקום הנתינה אינו מוחזק אלא בשם שהן בקיאין בו כשר וכל שכן היכי שבמקום הנתינה יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה דליכא למיחש כל כך לקלקולא אבל בתשובת הרא"ש כלל ט"ו סי' ד' כתב וז"ל התקין ר"ג שיהי' כותבין שמו שקוראין לו במקום הנתינה וכל שם אחר שיש לו אבל לא אתחזק בתרי שמייהו שאינם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אין צריך לכתוב וכל שום דאין לנו אלא שם שהחזיק עצמו משמע מדבריו אלא דכשבמקום הנתינה לא הוחזק אלא בשם אחד עדיף טפי מכשהוחזק במקום הנתינה שיש לו שם במקום הכתיבה וזה תימא דאיפכא מסתברא וכמו שכתבתי עכ"ל: אבל לפי מה שכתבתי ניחא דפשיטא להרא"ש היכא דבמקום הנתינה הוחזק שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אלא שבני מקום הכתיבה אין מכירין בשם שיש לו אם ראובן או שמעון או שם אחר אע"פ דבמקום הכתיבה לא הוחזק בשם אחר כי בשם אחד שהוחזק שם ונכתב בגט זה לבד הגט פסול לפי שבני המקום הנתינה יאמרו שאין זה שם בעלה של אשה שמתגרשת. אבל דברי הרא"ש והטור מבוארים דמיירי דלא הוחזק כלל לא במקום הכתיבה ולא במקום הנתינה שיש לו שם אחר אלא שם זה שהוחזק במקום הכתיבה הוחזק בו ג"כ במקום הנתינה וקאמר דאין צריך לכתוב וכל שום כדי לחוש שמא יש לו שם אחר במקום אחר שאינו לא במקום הכתיבה ולא במקום הנתינה וקאמר הא דלא חיישינן לה היינו טעמא משום דאפילו יודע אח"כ שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר וכן פי' הב"ח דברי הרא"ש והעתקנו לשונו: ולפ"ז הא דכתב הרא"ש והא דאתחזיק בתרי שמייהו פי' שהוחזק בשני מקומות באלו שני שמות וכו' אבל בני מקום זה אינם מכירין בשם שיש לו במקום אחר הילכך צריך לכתוב שניהם כי אתי לאשמועינן דאם מכירין בשם שיש לו במקום אחר כשר בדעבד בשם אחר אבל אם הוחזק בשני שמות ואינו יודע השם שיש לו ונכתב שם המקום הכתיבה פסול לגרש בו כיון במקום הנתינה אין יודעים זה השם. נמצא פסקן של דבריהם היכי דהוחזק בשני שמות במקום אחד להרמב"ם אם כותב שם עיקר לחוד כשר בדעבד דהוי כמו חניכה אבל שם שאינו מפורסי' שהוא שם הטפל פסול אף בדעבד אפילו אם כתב וכל שום. אבל להרא"ש וסייעתו אפילו שם הטפל לבד בדעבד כשר וק"ו אם כתב וכל שום והיכי שיש לו שם אחד במקום הכתיבה ובמקום הנתינה שם אחר והוחזק בשניהם וכתב שם המקום הכתיבה לחוד פסול אפילו בדעבד כיון דאינם מכירין שם המקום הכתיבה במקום הנתינה אבל אם מכירין במקום הנתינה השם שיש לו במקום כתיבה כשר ולהרמב"ם מכירין פסול כיון דלדידי' אם כותב שם שאינו מפורסי' ביותר אפילו אם מגרש במקום הכתיבה ק"ו אם מגרש במקום הנתינה אף שמכירין השם של מקום הנתינה מ"מ שם טפל הוא אצל מקום הנתינה ופשיטא פסול ולכך לא הזכיר הרמב"ם חילוק זה בין מקום הכתיבה למקום הנתינה דבק"ו אתי' לה ודרכי שקוראין לו בשני שמות כדרך מדינת מעהרין שקוראין תמיד בשני שמות וכתב ראובן שמעון בלא מתקרי' ואם כתב אחד מהם פסול וי"ל דהגט בטל כדקתני בברייתות דאינו מגורשת ואם הוחזק בשם יצחק וכתב אברהם ולשם שיש לו הרי גט זה בטל ומדאורייתא לא הוי גט אליבא דכ"ע. וכן מבואר בש"ע סי' י"ב ואם הוחזק בשם אחד במקום הכתיבה ובמקום הנתינה ולא נודע שהי' לו שם במקום אחר אין צריך לכתוב וכל שום ואף אם אח"כ נודע שהי' לו שם במקום אחר שאינו מקום כתיבה ונתינה הגט כשר אליבא דכ"ע: והשתא נדע ונרדפה לדעתי דעת המסדר הגט אשר כתב לשם אשה סאשה דמתקרי' שאשה אם נימא בשביל שבמקום כתיבה קורין לשם זה שאשה ובמקום נתינה קורין לה סאשה ועושה מקום נתינה עיקר זה אינו נכון דבודאי אם היא היתה פעם אחת במקום זה והחזיקה עצמה בשם זה אזי הדין פשוט שעושין למקום הנתינה עיקר אבל הכי שהיא לא היתה מעולם במקום כתיבה וכי נעלמה שפרשנו מלומר סאשה כפי שקורין אותה שם. ודומה לזה מה שכתב הרמ"ה בש"ע בס"ס קכ"ט כל כנוי שמשנה מכח לשון מדינה הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שכותבין בו הגט וכתב הב"י משמע אפילו אם כותבין בחד מקום ושלחם למקום אחר כותבין כמו שמדברים במקום הנתינה עכ"ל ואם במקום הנתינה הרוב קוראין סאשה ומיעוט שאשה לא היה צריכין לזה דכיון דשאשה בשי"ן נמי יכולין לקרוא בשין שמאלית היה לו ליכתוב שם שאשה דהשתא איכא למיחש דלמא לא נקראת בשם סאשה בסמ"ך והוי שינוי שם ואף לדעת הריב"ש שכתב אם כותב שני שמות בפירש אין הפרש בין שכותב שם העיקר ראשון או שם טפל תחילה מ"מ דוקא אם נקרא בשם הטפל אבל אם אינו נקרא כלל בשם זה הוי שינוי ובר מכל דין דאיתא בספר שמות הגיטן בשם שולטאני שאפילו משפט הלשון בסמ"ך אין קפידה בשי"ן שמאלית במקום סמ"ך שהביא חבילות ראיות מן הפסוקים מאיוב ואפילו חשבה שמשפטה בסמ"ך וכן בשעיפים מחזיונות והוא מלשון מחשבות מן על שתי סעיפים יעוין שם וקל וחומר כאן שידוע ומפורסים ששם שאשה יוצא מן שרה והוא שם הנערות דהיה לו לכתחילה לכתוב בשי"ן דנקרא בשי"ן שמאלית וטעה טעות גמור שלא כתב שרה דמתקרי' שאשה דלדעת הרמב"ם שם הטפל אפילו בדעבד פסול וכן העיד לפני המ"ץ דק"ק מ"ד שהי' יושב בבית דין לפני הגאון מוהר"ר נפתלי ז"ל והביא גט שכתב האשה שאשה והצריכו לחזור לשליח ויכתוב שם שרה דמתקריה שאשה. וכל עדות הלכה הוא וידוע שהגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ שיש לגדולי מדינת רוסיא וכן העידו שאבד"ק קראקא החזיר הגט שכתב שם האשה סאשה ואף לדינא נראה להקל במקום עיגון דלא גרע שם שאשה משם חניכה המפורסמות דמכשירן אליבא דכ"ע בדעבד מ"מ לכתחילה יש לכתוב שרה דמתקרי' שאשה אבל לכתוב סאשה דמתקרי' שאשה אין טעם וריח הגט אפשר שפוסל: וה' הנחני בדרך אמת ואם כן אם אפשר לכתוב הגט כדינו ראוי לעמוד על הדין ואם א"א מ"מ במקום עיגון ראוי להקל כיון דשם שאשה יוצא משם סאשה ודומה לשי"ן שמאלית לא הוי שינוי וכשר בדעבד הנראה לפני עניות דעתי כתבתי. ועוד יש לפקפק בגט בתיבת השאשה יש שני נקודות בתוך הה"א של שאשה וניכר שע"י שהי' מונח הגט בכפליו והי' מגיע רגל האלו"ף של השאשה בתוך החלל הה"א וע"י לחלוחית הדיו נדבק מרגל האלו"ף לתוך הה"א ונראה כמו שני יודי"ן בתוך החלל הה"א ובסי' קכ"ה סעיף ח' מבואר אם נפלה טיפת דיו בתוך האות ואינו ניכרת אינו יכול לעבור הדיו ולתקן האות דהוי ליה חק תוכות ויש מחמירין אפילו אות ניכר ופי' הב"ח לא מבעיא אם נקראת עתה בשם אחר כגון שנפל בתוך בית ונעשה פ"א אלא אפילו לא נעשית אות אחר אלא שאין עתה שמה עליה כגון שנפלה טיפה בתוך החלל הה"א או חלל חי"ת ואח"כ מחק הטיפה מן האות זה חק תוכות שנעשה האות ע"י מחיקה תיבה פסול לדעת מחמירין וב"י כתב דמשמע מדברי הסמ"ע והרא"ש דלא מפסלא כשמחקן ע"י מחיקה אלא כשמשתנית צורת האות ע"י הדיו שנפל בה אבל כשלא נשתנית צורת האות יוכל למחוק טיפת הדיו ולא מקרי חק תוכות מאחר שהאות היתה ניכרת אבל מהרי"ק כתב בשורש צ"ח דמשמע מלשון הר"פ שאם נפל דיו לתוך האות אעפ"י שאות ניכרת אין לתקן ע"י מחיקה עכ"ל. ונראה דהתם מיירי שלא נשתנה צורת האות אבל מ"מ מדובק הטיפה לגג של מעלה או לירך מן הצד משא"כ בנידן דידן שאינו מדובק רק הנקודה יתירה בתוך הה"א אפשר דכ"ע מודו דימחוק היתרון ולא הוי חק תוכות. וע"כ כן הבין גם חלקת המחוקק דקשיא לי' על הא דכתב רמ"א ויש מחמירין אפילו האות ניכרת. והקשה הח"מ וז"ל אם הכוונה להחמיר לכתחילה לא היה צריך לכותב' שכבר כתב לפני זה דאין להפריד האותיות אם נוגעין ומשמע אף שהאותיות ניכרין היטב אין להפריד ואם בנגיעות אות לאות מחמירין לכתחילה מכ"ש בטיפת דיו על האות עכ"ל ואם איתא שדעת מחמירין אפילו אם נפלה טיפת דיו באמצע חלל האות כגון בחי"ת או בבי"ת או בהה"א ואינו נוגע להצדדין א"כ מאי קשי' לי' מנגיעות האותיות דלמא התם נוגעין ופוגעין והכא הטיפה אינו נוגע לשום צד אלא ע"כ שדעת מחמירין אינו אלא בנפל טיפת דיו ונוגע לגג האות או להצד ומ"מ צורת האות ניכר אבל אם אינו נוגע לשום צד כ"ע מודו דמותר לגרור וכ"ש במקום עיגון דיש לסמוך על המקילין אפילו אם נוגע לצד האות ואינו מכסה האות לגמרי והשתא בנידן דידן דיש לסמוך במקום העיגון הנלפע"ד כתבתי, נאום מאיר חונה פה ק"ק אייזינשטאט יצ"ו: