פנים מאירות חלק ב מה

דפסול להרמב"ם ואביו הרא"ש כתב כסברא ראשונה ר"ל אפילו בשם הטפל לבד בלא וכל שום נמי מכשיר וכן איתא להדיא בהרא"ש להמעיין ומדקדק בדבריו והטור כתוב אחר זה והא דכשר בדעבד כשכתב שם טפל וכל שום וחניכה דווקא למגרש במקום הכתיבה אבל אם עומד במקום אחר ומגרש במקום אחר והוחזק בשני מקומות וכו' ואין ספק הא דכתב הטור והא דאכשר בדעבד כשכתב שם הטפל וכל שום וחניכה לא אתי לאורויי שאם כתב שם הטפל לבד דפסול אף להרא"ש זה א"א לומר כן דהמעיין בדברי הרא"ש יראה להדי' שמכשיר הרא"ש אף שכתב שם הטפל לבד אלא דאתי לארויי שלא תאמר אם כתב השם הטפל וכל שום דכשר אף לכתחילה קמ"ל דאף בזה אינו מכשיר לכתחילה אלא בדעבד והרב הב"י נתקשה לו דברי הטור ורצה ללמוד בכוונת הרמב"ם כמו שכתב הרשב"א דבהוחזק בשני שמות במקום אחד מגרש לכתחילה באחד מהם ואינו חושש משום דקשיא לי' חנכה דתנן כך הי' נקיי דעת שבירושלי' כותבין אלמא אפילו לכתחילה מגרש באחד מהם דלא עדיפא חניכה ממקרי שמותיו ואע"ג דתני בברייתא מגורשת דמשמע דעבד אינו קשה דלאו דוקא אלא מדתני ברישא דהוחזק בשני מקומות אינו מגורשת תני סיפא מגורשת וה"ה לכתחילה והאי דרובא קרוי לה מרים ופורתא שרה לא קשיא דהתם הכי קאמר אם בא לכתוב שניהם לא יכתוב הטפל עיקר ועיקר הטפל שזה דרכן של הבריות וזה אינו דרכן וכו' כנ"ל עיקר עכ"ל הרשב"א ורצה הב"י להבין ג"כ בדברי הרמב"ם כן ורצה ללמוד בכותב שם הטפל בלא וכל שום מכשיר הרמב"ם בדעבד דלא גרע מחניכתו ולא פסל בכותב שם הטפל אלא כשכותב עמו וכל שום משום דטפי עדיף לכתוב שם הטפל לבדו ממה שיכתוב שניהם ויכתוב שם הטפל בעיקר ועיקר בטפל כמו שכתב הרשב"א והנה אם אמנם שכתב הב"י על דברי הרשב"א דמילי דסברא נינהו ואנו בעניותינו לא זכינו להבין סברא זו דאיך יעלה על דעת דאם כותב שם הטפל לבד וכשר ובשביל שכותב וכל שום יגרע הלוא טעמא דבעינן שמו ושמה שיהיה מוכח מתוך הגט שזה הוא מגרש וטפי מוכח כשכותב אצל שם הטפל וכל שום שאז אנו חוקרים שמסתמא יש לו עוד שם אחר משלא כתב כלל אלא שם הטפל לבד בשלמא הרשב"א הוכרח לחלק חילוק זה משום דקשיא חניכה וס"ל דחניכה כותבין לכתחילה כנקיי דעת שהיה בירושלים וס"ל דשם הטפל הוי כמו חניכה ומותר לכתחילה וא"כ קשיא ליה הך דרובה קרוי לה מרים למה אמרו ולא שרה וכו' אלא ע"כ דטפי עדיף שם הטפל לבד משכותב שם הטפל לעיקר ועיקר לטפל אבל הרמב"ם דס"ל דחניכה אינו כשר אלא בדעבד דכמשמע מלשונו א"כ מנ"ל לחלק בין הדביקים דלמא הא דקאמר ולא שרה וכל שום שיש לה לרבותא דאפילו שרה וכל שום שיש לה לא יכתוב לכתחילה וכל שכן שרה שם הטפל לבד ובדעבד בשניהם כשרים אלא דפסול בשם שאינו מפורסם ביותר אף כשכותב וכל שום ומכשיר בחניכה ע"כ בחניכה המפורסמת מיירי וכשר בדעבד כמו כן כשר אם כתב שם המפורסים בדעבד אף בלא כל שום אלא אם כתב שם הטפל אף שכתב וכל שום פסול בדעבד מק"ו אם כתב שם הטפל לבד וכבר השיגו על הב"י הב"ח והדרישה והאריכו ליישב דברי הטור אבל לפי מה שכתבנו ניחא בס"ד בלי שום גימגום: ומה שהביא הטור דברי הרמ"ה שכתב שאין חילוק בין אם מגרש במקומו לשולח הגט למקום אחר דלעולם צריך לכתוב שני שמות אלא כשמגרש במקומו כותב שם העיקר בפרט והטפל כולל וכותב אני פלוני וכל שום וחניכה דאית לי ואם כתב שם הטפל בפרט וכולל שם העיקר הוי ספק מגורשת ואם גירש בשם שלא הוחזק בו כלל אע"ג דכתיב וכל שום כו' לא הוי גט כלל וכשישלח הגט למקום אחר צריך לפרוט שני שמות בפרט שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה נראה דמספקא לי' להרמ"ה על הא דקאמר מרים וכל שום ולא שרה אי בעי לומר דאינו מגורשת אי כוונת התלמוד לכתחילה לא יכתוב אבל בדעבד שפיר דמי כדכתב הרא"ש ולכך כתב דהוי ספק מגורשת וברייתות דקתני היה לו שתי נשים כו' עד שיגרש אשתו שביהודא ושם דגליל עמו ס"ל להרמ"ה כיון דקתני בהדי' ושם דגליל עמו משמע שצריך לכתחילה לפרט שני שמות כיון ששלח הגט למקום אחר ואם כתב וכל שום אינו כשר אלא בדעבד ואם כתב אלא שם אחד אינו מגורשת כיון שמוחזק בשני מקומו' בשני שמות כדכתב הרא"ש ולא פליג על הרא"ש אלא דלהרא"ש אפילו כתב שם הטפל כשר בדעבד ולהרמ"ה אפילו אם כתב שם הטפל וכל שום הוי ספק מגורשת ובב' מקומות צריך לכתחילה לפרוט שם שניהם משא"כ להרא"ש לדעת הטור דכותב שם מקום הנתינה וכולל מקום הכתיבה וכל שום אף לכתחילה להרמ"ה אינו כשר אלא בדעבד כיון דידוע ע"פ עדים בשם הנתינה וכאן הוחזק בשם אחר יותר טוב לפרוט שניהם וכבר כתבתי שאף לרשב"ג לא תיקן שני שמות ובני מקום זה אינם מכירים בשם שיש לו במקום אחר וגם אין עדים בדבר תיקן לכתוב וכל שום אבל אם ידוע בעדים שם מקום הנתינה אליבא דכ"ע שלכתחילה יותר טוב לפרוט שניהם: וראיתי שהר"ן האריך לדחות פי' הגאונים שרצו לפרש דלפעמים אינו מגורשת ולפעמים מגורשת בדעבד אבל לעז איכא והיינו היכי דאתחזק בתרי שמייהו כלומר שאף במקום הכתיבה קורין אותו לפעמים בשם מקום הנתינה ולא כתב וכל שום אפילו כתב שם של מקום הנתינה שהוא יותר חשוב אינו מגורשת אבל לא אתחזק בתרי שמייהו במקום הכתיבה כלומר שאין קוראין אותו שם אלא שם של מקום הכתיבה בדיעבד מגורשת ודחה פ' זה וכתב דעת הרי"ף שהרי השמיט זו ושל רב יהודא אמר שמואל שלחו בני מדינות הים וכתב הא דרב אשי והוא דאתחזק בתרי שמייהו על משנתינו דמשמע דלית לן תרי גוונא גוונא דמפסל וגוונא דצריך לכתחילה בלחוד משום לעז אלא גוונא דמתני' נמי אם לא עשה כן אינו מגורשת והעלה דפסקן של דברים כך הוא דמי שיש לו שתי שמות אחד במקום כתיבת הגט ואחד במקום נתינתו כל שידענו כן אף על פי שאינו נקרא במקום הכתיבה אלא בשם אחד צריך ליכתוב שם של מקום הנתינה וכותב וכל שום בשביל שם של מקום הכתיבה והיינו ברייתא דקתני עד שיגרש אשתו שביהודא בשמו של יהודא ושם דגליל עמו לאו דווקא שם דגליל בפירוש דה"ה נמי אם כתב וכל שום בלחוד דמהני וכן נמי אם כתב בפירוש שם של מקום הכתיבה וכתבו וכל שום בשביל שם של מקום הנתינה מהני ואם לא כתב אלא אחד מהם אינו מגורשת וכל זה כשידענו שיש לו שתי שמות אבל אם לא ידענו לו אלא שם אחד אע"פ שלא כתוב וכל שום הרי זה גט כשר ואפילו נודע לו לאחד מכאן שם אחר כשר הי' מקום הנתינה והכתיבה במקום אחד ואין לו באותו מקום אלא שם אחד אע"פ שיש לו שם אחר במקום אחר ולא כתב וכל שום כשר ומיהו לכתחילה צריך שיכתוב וכל שום בשביל שם שיש לו במקום אחר ומשמע שאם כתב שם שיש לו במקום אחר וכתב וכל שום בשביל מקום הנתינה אינו מגורשת הי' לו שני שמות במקום אחד זו היא שאמרו האי דהוי קרוי לה רובא מרים ופורתא שרה שצריך לכתוב שם של רוב בפירוש ושם המיעוט מרבוי' דוכל שום ואם עשה בהיפך כתב הר"ן בפ"ג מהלכה ג' דפסול מדרבנן ובחניכה וחניכה כתב דכשר ואפשר ג"כ שאפילו לא כתב וכל שום אלא שכתב שם הרוב בפירוש מגורשת גמורה היא עכ"ל: והנה מה שכתב הר"ן אבל אם לא ידענו לו אלא שם אחד אע"פ שלא כתב וכל שום הרי זה גט כשר ואפילו נודע לו אח"כ שם אחר כשר משמע אפילו אם נודע שם אחר במקום הנתינה דאי לאו אמקום נתינה קאי אלא הכי פירושו דאם לאו ידענו לו אלא שם אחד ר"ל במקום הכתיבה ובמקום הנתינה אינו מוחזק אלא בשם אחד אע"פ שנודע לו אחרי כן שם אחר שיש לו במקום אחר כשר וע"כ הא דצריך תו לאשמועינן הי' מקום הנתינה והכתיבה במקום אחד ואין מקום אלא שם אחד אע"פ שיש לו שם אחר במקום אחר ולא כתיב וכל שום כשר מיירי אף בידוע שיש לו שם במקום אחר דאל"כ היינו רישא ולפי"ז הי' לו לאשמועינן רבותא אפילו אם לא ידענו אלא בשם אחד ואח"כ נודע שיש לו שם אחר במקום הנתינה דאינו מגורשת וא"כ אמאי נקט ברישא כל שידענו כן אע"פ שאינו נקרא במקום הכתיבה אלא בשם אחד עדיפא הוי לי לאשמועינן אע"פ שלא ידענו ונודע אח"כ שיש לו שם אחר במקום הנתינה אינו מגורשת אלא ע"כ הא דכתב אבל אם לא ידענו לו אלא שם אחד אע"פ שלא כתב וכל שום הרי זה גט כשר אפילו נודע לאחר מכאן שם אחר כשר ר"ל אפילו אם נודע אח"כ במקום הנתינה אפ"ה כשר וטובא קשי' לי כיון דלדידיה לית ליה תרי גוונא דמיפסיל וגוונא דצריך לכתחילה בלחוד משום לעז אלא גוונא דמתניתן נמי אם לא עשה כן אינו מגורשת וע"כ משום דהוי שינוי לבני מקום הנתינה דאי בשביל שידוע למקום הכתיבה שיש לו שם אחד בשביל זה לא הוי שנוי דהא אם היה מגרש במקום הכתיבה אף הוחזק לקרותו כשר בדעבד בשם אחד וע"כ משום דהוי שינוי לבני מקום הנתינה ולפ"ז אף אם אין יודעין במקום הכתיבה שיש לו שם אחר ונודע אח"כ במקום הנתינה שיש לו שם אחר הוי לי' לדידיה שינוי השם ומאי נפקא מני' שלא היה יודעין במקום הכתיבה או יודעין ידיעה זו לא הוי ידיעה לגבי בני המקום הנתינה: עוד ראיתי בחידושי הגרשוני דף כ"ה ע"ב שכתב בהג"ה אבל אם עשה שם המקום הכתיבה עיקר וכתב על שם המקום הנתינה דמתקרי' כו' פסול ויש להקשות למה יהיה פסול הגט אף אם נאמר ששם המקום הנתינה הוא עיקר בלי חולק והוא דעת הריב"ש אם ב' שמות כתובות בפי' בגט אין הפרש בין שכתב זה ראשון או זה ומ"ש הכי שיהי' גט פסול עכ"ל אבל אני אומר לפי מה שכתבנו לעיל בשם הרמב"ם דאם לא הי' נקרא אלא יצחק וכתב אברהם דמתקרי' יצחק כיון שאינו נקרא בשם אברהם הוי שינוי ופסול ה"נ כיון דשם הכתיבה אינו ניכר לבני מקום הנתינה הוי לדידי' כשם אחר ואף שכתב על שמו דמתקרי' פסול וק"ל: והנה מפירש"י שכתב והוא דאתחזק אבל לא אתחזק כאן שיש לו שתי שמות אין צריך לכתוב וכל שום ואפי' נודע לאחר זמן שיש לו שם אחר הוי הגט כשר שאין לנו אלא שם שקראו הוא לעצמו בפנינו והוחזק בו עכ"ל נראה דאתי ללמוד שאם בא מיהוד' לגליל והחזיק עצמו בשמו של יהודא וגירש אשתו שביהודא בשמו שהוחזק אע"פ שנודע אח"כ שיש לו שם במקום אחר כיון שלא הוחזק במקום כתיבה וכן במקום הנתינה אלא בשם אחד אינו צריך לכתוב וכל שום מפני חשש דילמא יש